הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
לעיון ההורים הנבוכים/מאושרים: (תלוי...)
טיפוסי אדיסון הינם אנשים המצטיינים בכמה תכונות בולטות, על אף שגם ביניהם יש כמה סוגים. הם יצירתיים, יוזמתיים, בלתי צפויים, בעלי דמיון מפותח ומקוריות גבוהה. הם יחשבו על רעיונות שאף אחד מלבדם לא יעלה אותם על דעתו. לעיתים רעיונות אלו יהיו משעשעים, לעיתים מבעיתים, לרוב נועזים, אך מה שבטוח – אף פעם לא שגרתייים. בדרך כלל הם יהיו טיפוסים מרתקים, יש להם מלאי סיפורים בלתי נדלה בכל נושא שיעלה על הפרק, ומשיכה עזה לחוויות, הרפתקאות, חידושים וריגושים. לעולם לא יהיה משעמם בחברתם, אבל גם לא קל.
לגדל ילד "אדיסוני" הוא אחד האתגרים הכי לא פשוטים שיכולים לעמוד לפני הורים. ילדים אלו הינם נחושים בדעתם ואוהבים לעשות דברים בדרך שלהם ובקצב שלהם, שלא ישתלב עם האחרים. אי אפשר לשכנע אותם בדרכים שגרתיות, או לגרום להם לתפקד כמו כולם. הם תמיד יהיו אחרת. הם עשויים להיות אמנים ברמה גבוהה ביותר בתחומי הציור, המוזיקה, הספרות, אבל להוציא את המבוגרים שמסביבם מהדעת. השעון שלהם, במיוחד של הטיפוסים הרחפניים שבהם (זה הולך לרוב יחד עם הנטיות האמנותיות) הולך בקצב משלו. לחילופין, הם לא ישבו רגע על מקום אחד. תמיד בתנועה, תמיד מחפשים "אקשן", תמיד ישאלו שאלות שאף פעם לא חשבתם עליהן ואין לכם מושג מה לענות עליהן.
אבל הצרות הצרורות ביותר שלהם מתעוררות, בדומה לאדיסון, בבית הספר. וזאת עקב התכונה הבולטת ביותר של אדיסון ודומיו: צורת החשיבה היחודית שלהם, שהיא שונה לחלוטין מזו של רוב האוכלוסיה, כולל רובם המוחלט של המורים שבדרך כלל אינם מסוגלים לתפוס בכלל מה נעשה בראשם אחוז התזזית של האדיסונים הקטנים המרקדים בכיתתם.
לרובנו צורת חשיבה מתמקדת, המסוגלת להתרכז במחשבה אחת כל פעם. לדוגמא: אם אנו צריכים לפתור תרגיל בחשבון, אנו חושבים על הנתונים שלפנינו, על צורת הפתרון שלמדנו לבעיה מסוג זה, מבצעים את החישובים הנדרשים ומגיעים לתוצאה הנכונה. עם נשאלנו שאלה כלשהי בשאלון הבחינה, אנו סורקים במוחנו את החומר שלמדנו, מאתרים בו את יחידת החומר הנדרשת שעונה על השאלה – וכותבים אותה. כשמתעוררת לנו בעיה מעשית כל שהיא בחיי היום יום – אנו מתרכזים במחשבה על הנתונים שלפנינו, האפשרויות שעומדות בפנינו – ושוקלים את כל הצדדים לכאן ולכאן. פשוט?
לא בשביל טיפוס "אדיסון". טיפוסים אלו מתאפיינים בצורה מחשבה מתפזרת: מחשבה אחת מעוררת אלף אחרות. הם לא מסוגלים להתרכז בעניין אחד. אם יעסקו בכיתה, לדוגמא, בחישוב ההנחה על המוצר באחוזים – זה יזכיר להם מה שקרה אתמול במכולת, כשהמדף של השימורים נפל, ואיך אפשר לחבר אותו בצורה טובה יותר, ולהרגיע את צעקותיו הנרגזות של בעל המכולת, ואת קיילא הזקנה שצעקה בחזרה, ואת החור שנפער בגג שלה, והציפורים שבנו שם קן, האם אפשר לקיים שם מצוות שילוח הקן?
נכון שזה יכול לקרות לכל אחד, אבל ילד ממוצע יהיה מסוגל, עם קצת רצון טוב, להסיח את כל זה מדעתו ולהתרכז בפתרון התרגיל. הילד האדיסוני – לא. הוא כבר הרחק הרחק משם, מתכנן מה יעשה בביצים. מה יושיב עליהם כדי לחמם אותן, כדי שיבקעו מהן גוזלים? האם הסדין החשמלי שלו יתאים? בעצם, הגוזלים שלו כבר בקעו, עכשיו הוא בונה להם בית ומתכנן מה יאכיל אותם, הלוא אין להם אמא...
לך תלמד אותו חשבון!
מן הסתם, הוא באמת אף פעם לא ילמד, אבל אולי הוא יהיה זה שימציא את המדגרה החשמלית. ואתם יודעים מה? על תכנון המדגרה שלו הוא ישב שעות, יבצע חישובים מסובכים, וישכח את כל העולם מסביבו. טיפוסי אדיסון אינם מסוגלים להתרכז במה שהמורה שלהם מצפה מהם להתרכז. גם לא לשבת על כסא במנוחה בשיעור משעמם (כל שיעור פרונטלי שגרתי משעמם אותם). הם לא יסתדרו עם שיעורי הבית שלהם, או שישכחו להכין אותם, או יזכרו להכין וישכחו אותם בבית, או יכינו ויביאו אותם לכיתה, אבל כתב ידם יהיה לחלוטין בלתי מובן. מיותר לתאר את העימותים הבלתי נמנעים עם הצוות החינוכי שיהיו מנת חלקם בקביעות. ואכן, עבור רבים מהם שנות בית הספר הינן סיוט מתמשך, מלאות כאב ותיסכול, כשהמבוגרים שסביבם מבחינים רק במה שאין הם מסוגלים – לשבת ללמוד כמו כולם, ואינם שתים ליבם ליכולות המיוחדות שלהם.
קל מאד להתבלבל בין "טיפוס אדיסון" עם חשיבה מתפזרת לבין קשיי קשב וריכוז. לעיתים אכן הסימפטומים נראים דומים מאד. אולי ניתן לומר שזהו המצב הדומה ביותר לקשיי קשב וריכוז, ואכן לעיתים קרובות מאבחנים ילדים אלו כסובלים מ- ADD או ADHD. אך זוהי טעות. ילדי אדיסון מתקשים להתרכז בשיעורים בכיתה, אך מתרכזים בצורה עוצמתית ביותר במה שמעניין אותם!!! דבר שילדים בעלי קשיי קשב וריכוז אינם מסוגלים לו. לאלו האחרונים קשיים חמורים ביותר בתפקודיים לימודיים. טיפוסי אדיסון ילמדו נפלא ויתרכזו היטב – אם ישכילו ללמד אותם בדרך התואמת את צורת חשיבתם המיוחדת והמעוררת בהם עניין.
בדומה לאדיסון, כשהללו יוצאים מתחומי "בית הסוהר" ששמו בית ספר, הם מתחילים לפרוח. הם הופכים להיות עצמאיים ועומדים ברשות עצמם, דבר שהם מאד אוהבים, ונהיים ממציאים דגולים, סופרים, ציירים, מלחינים, יזמים או אנשי מכירות הזוכרים להצלחה מסחררת. הם גם מצטיינים ביותר כטייסים. בקוקפיט (תא הטייס), בו עליהם לשלוט על אלף מכשירים בעת ובעונה אחת – הם יהיו במיטבם...
(המקור: מתוך הסיפור שחור/לבן/כחול, באדיבות הסופרת ח. נר. הקטע מתבסס על תוכן ספר של פסיכולוגית המתמחה בנושא)
טיפוסי אדיסון הינם אנשים המצטיינים בכמה תכונות בולטות, על אף שגם ביניהם יש כמה סוגים. הם יצירתיים, יוזמתיים, בלתי צפויים, בעלי דמיון מפותח ומקוריות גבוהה. הם יחשבו על רעיונות שאף אחד מלבדם לא יעלה אותם על דעתו. לעיתים רעיונות אלו יהיו משעשעים, לעיתים מבעיתים, לרוב נועזים, אך מה שבטוח – אף פעם לא שגרתייים. בדרך כלל הם יהיו טיפוסים מרתקים, יש להם מלאי סיפורים בלתי נדלה בכל נושא שיעלה על הפרק, ומשיכה עזה לחוויות, הרפתקאות, חידושים וריגושים. לעולם לא יהיה משעמם בחברתם, אבל גם לא קל.
לגדל ילד "אדיסוני" הוא אחד האתגרים הכי לא פשוטים שיכולים לעמוד לפני הורים. ילדים אלו הינם נחושים בדעתם ואוהבים לעשות דברים בדרך שלהם ובקצב שלהם, שלא ישתלב עם האחרים. אי אפשר לשכנע אותם בדרכים שגרתיות, או לגרום להם לתפקד כמו כולם. הם תמיד יהיו אחרת. הם עשויים להיות אמנים ברמה גבוהה ביותר בתחומי הציור, המוזיקה, הספרות, אבל להוציא את המבוגרים שמסביבם מהדעת. השעון שלהם, במיוחד של הטיפוסים הרחפניים שבהם (זה הולך לרוב יחד עם הנטיות האמנותיות) הולך בקצב משלו. לחילופין, הם לא ישבו רגע על מקום אחד. תמיד בתנועה, תמיד מחפשים "אקשן", תמיד ישאלו שאלות שאף פעם לא חשבתם עליהן ואין לכם מושג מה לענות עליהן.
אבל הצרות הצרורות ביותר שלהם מתעוררות, בדומה לאדיסון, בבית הספר. וזאת עקב התכונה הבולטת ביותר של אדיסון ודומיו: צורת החשיבה היחודית שלהם, שהיא שונה לחלוטין מזו של רוב האוכלוסיה, כולל רובם המוחלט של המורים שבדרך כלל אינם מסוגלים לתפוס בכלל מה נעשה בראשם אחוז התזזית של האדיסונים הקטנים המרקדים בכיתתם.
לרובנו צורת חשיבה מתמקדת, המסוגלת להתרכז במחשבה אחת כל פעם. לדוגמא: אם אנו צריכים לפתור תרגיל בחשבון, אנו חושבים על הנתונים שלפנינו, על צורת הפתרון שלמדנו לבעיה מסוג זה, מבצעים את החישובים הנדרשים ומגיעים לתוצאה הנכונה. עם נשאלנו שאלה כלשהי בשאלון הבחינה, אנו סורקים במוחנו את החומר שלמדנו, מאתרים בו את יחידת החומר הנדרשת שעונה על השאלה – וכותבים אותה. כשמתעוררת לנו בעיה מעשית כל שהיא בחיי היום יום – אנו מתרכזים במחשבה על הנתונים שלפנינו, האפשרויות שעומדות בפנינו – ושוקלים את כל הצדדים לכאן ולכאן. פשוט?
לא בשביל טיפוס "אדיסון". טיפוסים אלו מתאפיינים בצורה מחשבה מתפזרת: מחשבה אחת מעוררת אלף אחרות. הם לא מסוגלים להתרכז בעניין אחד. אם יעסקו בכיתה, לדוגמא, בחישוב ההנחה על המוצר באחוזים – זה יזכיר להם מה שקרה אתמול במכולת, כשהמדף של השימורים נפל, ואיך אפשר לחבר אותו בצורה טובה יותר, ולהרגיע את צעקותיו הנרגזות של בעל המכולת, ואת קיילא הזקנה שצעקה בחזרה, ואת החור שנפער בגג שלה, והציפורים שבנו שם קן, האם אפשר לקיים שם מצוות שילוח הקן?
נכון שזה יכול לקרות לכל אחד, אבל ילד ממוצע יהיה מסוגל, עם קצת רצון טוב, להסיח את כל זה מדעתו ולהתרכז בפתרון התרגיל. הילד האדיסוני – לא. הוא כבר הרחק הרחק משם, מתכנן מה יעשה בביצים. מה יושיב עליהם כדי לחמם אותן, כדי שיבקעו מהן גוזלים? האם הסדין החשמלי שלו יתאים? בעצם, הגוזלים שלו כבר בקעו, עכשיו הוא בונה להם בית ומתכנן מה יאכיל אותם, הלוא אין להם אמא...
לך תלמד אותו חשבון!
מן הסתם, הוא באמת אף פעם לא ילמד, אבל אולי הוא יהיה זה שימציא את המדגרה החשמלית. ואתם יודעים מה? על תכנון המדגרה שלו הוא ישב שעות, יבצע חישובים מסובכים, וישכח את כל העולם מסביבו. טיפוסי אדיסון אינם מסוגלים להתרכז במה שהמורה שלהם מצפה מהם להתרכז. גם לא לשבת על כסא במנוחה בשיעור משעמם (כל שיעור פרונטלי שגרתי משעמם אותם). הם לא יסתדרו עם שיעורי הבית שלהם, או שישכחו להכין אותם, או יזכרו להכין וישכחו אותם בבית, או יכינו ויביאו אותם לכיתה, אבל כתב ידם יהיה לחלוטין בלתי מובן. מיותר לתאר את העימותים הבלתי נמנעים עם הצוות החינוכי שיהיו מנת חלקם בקביעות. ואכן, עבור רבים מהם שנות בית הספר הינן סיוט מתמשך, מלאות כאב ותיסכול, כשהמבוגרים שסביבם מבחינים רק במה שאין הם מסוגלים – לשבת ללמוד כמו כולם, ואינם שתים ליבם ליכולות המיוחדות שלהם.
קל מאד להתבלבל בין "טיפוס אדיסון" עם חשיבה מתפזרת לבין קשיי קשב וריכוז. לעיתים אכן הסימפטומים נראים דומים מאד. אולי ניתן לומר שזהו המצב הדומה ביותר לקשיי קשב וריכוז, ואכן לעיתים קרובות מאבחנים ילדים אלו כסובלים מ- ADD או ADHD. אך זוהי טעות. ילדי אדיסון מתקשים להתרכז בשיעורים בכיתה, אך מתרכזים בצורה עוצמתית ביותר במה שמעניין אותם!!! דבר שילדים בעלי קשיי קשב וריכוז אינם מסוגלים לו. לאלו האחרונים קשיים חמורים ביותר בתפקודיים לימודיים. טיפוסי אדיסון ילמדו נפלא ויתרכזו היטב – אם ישכילו ללמד אותם בדרך התואמת את צורת חשיבתם המיוחדת והמעוררת בהם עניין.
בדומה לאדיסון, כשהללו יוצאים מתחומי "בית הסוהר" ששמו בית ספר, הם מתחילים לפרוח. הם הופכים להיות עצמאיים ועומדים ברשות עצמם, דבר שהם מאד אוהבים, ונהיים ממציאים דגולים, סופרים, ציירים, מלחינים, יזמים או אנשי מכירות הזוכרים להצלחה מסחררת. הם גם מצטיינים ביותר כטייסים. בקוקפיט (תא הטייס), בו עליהם לשלוט על אלף מכשירים בעת ובעונה אחת – הם יהיו במיטבם...
(המקור: מתוך הסיפור שחור/לבן/כחול, באדיבות הסופרת ח. נר. הקטע מתבסס על תוכן ספר של פסיכולוגית המתמחה בנושא)
