- הוסף לסימניות
- #1
יצאתי אתמול מהבית בארבע לפנות בוקר, על הריצפה ליד תיבות הדואר התגוללו פרוספקטים של קופת העיר, עיניו של ר' מנחם תעיזי ז"ל הביטו אילי מתוך אחד הפרוספקטים, זיעזעו אותי עד עמקי נשמתי 'על הבוקר', ואם לא די בכך הוסיפו לאוירה הדמויות המצויירות שפניהם הדומעות היו פזורים סביבו על הפרוספקט.
זה היה משהו חסר תקדים, תמיד היה נדמה לי, כאילו שיש סוג מסויים של אנשים ששייכים לפרוספקטים הטראגיים האלו, "האלו שמתים" - משהו זר ורחוק, לא משהו שקשור אילי אישית.
השילוב הזה של פרי יצירותיו של ר' מנחם ז"ל על הפרוספקט, משהו שעדיין לא נתקלתי בו מעולם, הכה בי הפעם קשות כאומר: הנה גם מתוך העבודה מתוך השגרה של ההזמנות והלקוחות וכו', נגזר על מישהו ללכת הביתה, לחזור לאבא שלו שבשמיים.
ככה פתאום, בלי שום הודעה מוקדמת! כשעל מסך המחשב עדיין עומדת איזה עבודה באמצע...
שוב נתפסתי חזק להלם שאחז בי כששמעתי על פטירתו הטראגית.
זה חיזק בי את ההכרה שצריך לזכור תמיד את מה שאמר הקב"ה לאדם הראשון "כי עפר אתה ואל עפר תשוב", איש אינו יודע מה יהיה מחר, חז"ל לימדו אותנו "שוב יום אחד לפני מיתתך" שהכוונה שאדם צריך לחיות כל ימיו מתוך תשובה ומעש"ט, משום שאינו יודע מה ילד יום.
אך כשזה קרה אצל ר' מנחם ז"ל, דמות חיה ופעילה כל כך, דמות צעירה שהייתה חלק מהנוף של העבודה והמקצוע שלנו, משהו שנפגשים בו שוב ושוב מעל במות שונות, זה עורר אותי מאוד.
לא ח"ו שזה מדכא או משהו כזה, אבל זה מפכח, מעורר מהשינה, בהמשך אסביר את עצמי יותר טוב...
העבודה זה דבר שסוחב קצת למטה, יש הרבה נסיונות היום בתחום העבודה, בעיקר האינטרנט, אבל לדעתי זה לא רק זה אלא בעיקר הגישה הנכונה, איך לגשת לכל דבר הזה של מקצוע ופרנסה, ונראה לי שזה מה שחשוב לדעת...
אנו כאנשים 'עובדים', מאבדים לפעמים את ההגדרה הנכונה על עצמינו.
עלינו לזכור תמיד שאנו יהודים!
יהודי בביתך ויהודי בצאתך!!!
"אנו עמלים והם עמלים", לא נאמר רק על אלו שיושבים כל היום ולומדים, גם כאשר יוצאים לעבוד אין שום השוואה בין יהודי לגוי, יהודי מקבל שכר על זה שהוא מביא פרנסה! בשביל מה הוא עובד? הוא עובד בשביל לפרנס משפחה שמקיימת את התורה ועושה נחת רוח להקב"ה, הוא עובד בשביל שהם יוכלו לקיים את התורה והמצוות.
תחשבו רגע, מה עולה לנו? בשביל מה אנו זקוקים לכסף? בשביל שבת וחג, בשביל שכר לימוד, בשביל ציצית ותפילין, בשביל אוכל שעושים עליו ברכה וכו' וכו'.
אנו חייבים לחיות עם ההרגשה הזאת!!!
לדעתי זה הפרט הכי חשוב לעורר עליו ולהתחזק בו לאור הסיפור האישי שקרה כאן בפרוג, בין קירות הפורום החשוב הזה....
"עבודת ד'" זה לא אחד שלבוש כמו "שלפער" ואינו יודע צורת מטבע, עבודת ד' אמיתית זה לחיות כמו יהודי גם כשאוכלים, כשיושנים וכשעובדים, פשוט ההרגשה שאני יהודי עכשיו! שאני עושה משהו טוב! וכמובן לעשות הכל לפי ההלכה, לפי התורה, זה הכל.
זה מאוד פשוט, אבל כשיודעים את זה, אוטומטית לא נסחפים לאוירה הרחובית שסוחבת כלפי מטה. עצם העובדה שיודעים את זה, שומרת על הגבולות בין צורת העבודה של שומר תורה ומצוות, הנקרא "עובד ד'" שאינו מוכן לעשות הכול עבור הכסף, ובין "אשר לא עבדו" אשר הכסף יוביל אותו חלילה להתגעל במראות אסורות או חלילה דברים אחרים שאסור לנו.
'בעל מפרנס' צריך להיות שליחות קודש!!!
'אשה מפרנסת' צריכה להישאר "אידישע מאמע"!!!
הידיעה הברורה הזאת תשמור עלינו מכל מיני מכשלות, ובוודאי גם תזכה אותנו לפרנסה טובה, ולכל הישועות.
הבית שלנו ישאר בית יהודי, הילדים שלנו ימשיכו להתחנך בדרך הטובה והנכונה, שום רוח לא תזיז אותנו מהטוב ומהקדושה בעז"ה.
כמובן שכל זה צריך להיות מתוך שמחה גדולה - בלי שום פחד ומתח חלילה, אשר אלו הם לא סממנים של יהודי, הסממנים המובהקים של יהודי מאמין זה השמחה!
אמונה מביאה שמחה, בטחון בהקב"ה מביא שמחה, ולעבוד כמו יהודי מביא עוד יותר שמחה, יהיה לכם בע"ה יותר הצלחה, יותר כסף, והכסף הזה יהיה כסף שמח, כסף עם ברכה.
אני יכול להביא הרבה מקורות על כל מה שכתבתי כאן, כמו גם סיפורים מהחיים בלי סוף שמוכיחים את זה, אך כאן לא המקום ואין לי את הזמן לכך.
אך בכל זאת הרגשתי חובה לכתוב מילים ספורות אלו לאור הסיפור של ר' מנחם ז"ל, הקב"ה יעזור שבזכות זה לא נדע עוד משוד ושבר בגבולינו, והתעוררות הזאת תאה לזכותו ולע"נ של ר' מנחם, ובזכותה נזכה כולנו לחיים טובים ארוכים ומאושרים אמן.
אקווה שלא תכעסו עלי על הדרשה הארוכה הזאת, ואקווה שהדברים מספיק מובנים ופשוטים ושווים לכל נפש.
זה היה משהו חסר תקדים, תמיד היה נדמה לי, כאילו שיש סוג מסויים של אנשים ששייכים לפרוספקטים הטראגיים האלו, "האלו שמתים" - משהו זר ורחוק, לא משהו שקשור אילי אישית.
השילוב הזה של פרי יצירותיו של ר' מנחם ז"ל על הפרוספקט, משהו שעדיין לא נתקלתי בו מעולם, הכה בי הפעם קשות כאומר: הנה גם מתוך העבודה מתוך השגרה של ההזמנות והלקוחות וכו', נגזר על מישהו ללכת הביתה, לחזור לאבא שלו שבשמיים.
ככה פתאום, בלי שום הודעה מוקדמת! כשעל מסך המחשב עדיין עומדת איזה עבודה באמצע...
שוב נתפסתי חזק להלם שאחז בי כששמעתי על פטירתו הטראגית.
זה חיזק בי את ההכרה שצריך לזכור תמיד את מה שאמר הקב"ה לאדם הראשון "כי עפר אתה ואל עפר תשוב", איש אינו יודע מה יהיה מחר, חז"ל לימדו אותנו "שוב יום אחד לפני מיתתך" שהכוונה שאדם צריך לחיות כל ימיו מתוך תשובה ומעש"ט, משום שאינו יודע מה ילד יום.
אך כשזה קרה אצל ר' מנחם ז"ל, דמות חיה ופעילה כל כך, דמות צעירה שהייתה חלק מהנוף של העבודה והמקצוע שלנו, משהו שנפגשים בו שוב ושוב מעל במות שונות, זה עורר אותי מאוד.
לא ח"ו שזה מדכא או משהו כזה, אבל זה מפכח, מעורר מהשינה, בהמשך אסביר את עצמי יותר טוב...
העבודה זה דבר שסוחב קצת למטה, יש הרבה נסיונות היום בתחום העבודה, בעיקר האינטרנט, אבל לדעתי זה לא רק זה אלא בעיקר הגישה הנכונה, איך לגשת לכל דבר הזה של מקצוע ופרנסה, ונראה לי שזה מה שחשוב לדעת...
אנו כאנשים 'עובדים', מאבדים לפעמים את ההגדרה הנכונה על עצמינו.
עלינו לזכור תמיד שאנו יהודים!
יהודי בביתך ויהודי בצאתך!!!
"אנו עמלים והם עמלים", לא נאמר רק על אלו שיושבים כל היום ולומדים, גם כאשר יוצאים לעבוד אין שום השוואה בין יהודי לגוי, יהודי מקבל שכר על זה שהוא מביא פרנסה! בשביל מה הוא עובד? הוא עובד בשביל לפרנס משפחה שמקיימת את התורה ועושה נחת רוח להקב"ה, הוא עובד בשביל שהם יוכלו לקיים את התורה והמצוות.
תחשבו רגע, מה עולה לנו? בשביל מה אנו זקוקים לכסף? בשביל שבת וחג, בשביל שכר לימוד, בשביל ציצית ותפילין, בשביל אוכל שעושים עליו ברכה וכו' וכו'.
אנו חייבים לחיות עם ההרגשה הזאת!!!
לדעתי זה הפרט הכי חשוב לעורר עליו ולהתחזק בו לאור הסיפור האישי שקרה כאן בפרוג, בין קירות הפורום החשוב הזה....
"עבודת ד'" זה לא אחד שלבוש כמו "שלפער" ואינו יודע צורת מטבע, עבודת ד' אמיתית זה לחיות כמו יהודי גם כשאוכלים, כשיושנים וכשעובדים, פשוט ההרגשה שאני יהודי עכשיו! שאני עושה משהו טוב! וכמובן לעשות הכל לפי ההלכה, לפי התורה, זה הכל.
זה מאוד פשוט, אבל כשיודעים את זה, אוטומטית לא נסחפים לאוירה הרחובית שסוחבת כלפי מטה. עצם העובדה שיודעים את זה, שומרת על הגבולות בין צורת העבודה של שומר תורה ומצוות, הנקרא "עובד ד'" שאינו מוכן לעשות הכול עבור הכסף, ובין "אשר לא עבדו" אשר הכסף יוביל אותו חלילה להתגעל במראות אסורות או חלילה דברים אחרים שאסור לנו.
'בעל מפרנס' צריך להיות שליחות קודש!!!
'אשה מפרנסת' צריכה להישאר "אידישע מאמע"!!!
הידיעה הברורה הזאת תשמור עלינו מכל מיני מכשלות, ובוודאי גם תזכה אותנו לפרנסה טובה, ולכל הישועות.
הבית שלנו ישאר בית יהודי, הילדים שלנו ימשיכו להתחנך בדרך הטובה והנכונה, שום רוח לא תזיז אותנו מהטוב ומהקדושה בעז"ה.
כמובן שכל זה צריך להיות מתוך שמחה גדולה - בלי שום פחד ומתח חלילה, אשר אלו הם לא סממנים של יהודי, הסממנים המובהקים של יהודי מאמין זה השמחה!
אמונה מביאה שמחה, בטחון בהקב"ה מביא שמחה, ולעבוד כמו יהודי מביא עוד יותר שמחה, יהיה לכם בע"ה יותר הצלחה, יותר כסף, והכסף הזה יהיה כסף שמח, כסף עם ברכה.
אני יכול להביא הרבה מקורות על כל מה שכתבתי כאן, כמו גם סיפורים מהחיים בלי סוף שמוכיחים את זה, אך כאן לא המקום ואין לי את הזמן לכך.
אך בכל זאת הרגשתי חובה לכתוב מילים ספורות אלו לאור הסיפור של ר' מנחם ז"ל, הקב"ה יעזור שבזכות זה לא נדע עוד משוד ושבר בגבולינו, והתעוררות הזאת תאה לזכותו ולע"נ של ר' מנחם, ובזכותה נזכה כולנו לחיים טובים ארוכים ומאושרים אמן.
אקווה שלא תכעסו עלי על הדרשה הארוכה הזאת, ואקווה שהדברים מספיק מובנים ופשוטים ושווים לכל נפש.
הנושאים החמים



Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //