יום העצמאות: כל עוד בלבב פנימה

[יפית כוכב]

נמשיך לנפנף כאילו כלום לא קרה.

חג שמח ושבת שלום!
צפה בקובץ המצורף 295515

 

[ronitg]

יפית - מעולה!!
קו יפה ובטוח, ממש מקצועי! את משתדרגת כל הזמן

 

[אבימי]

מאוד יוני, שמאוד דוש
אבל אני לגמרי סבבה עם זה.

 

[יפית כוכב]

מאוד יוני, שמאוד דוש
אבל אני לגמרי סבבה עם זה.

באסה.
איפה?

זה לא אחד על אחד, בכלל. לקחתי את עצתכם מהעבר והשתדלתי להיזהר.
נכון, הוא חלק מההשראה, אבל חלק.
יוני ריאליסטי יותר, שונה.
דוש דומה, אבל לא.

אז איפה?

 

[ronitg]

מאוד יוני, שמאוד דוש
אבל אני לגמרי סבבה עם זה.

איפה ראית יוני ואיפה ראית דוש??

 

[מירי ב]

אם יורשה לי... מי הוא זה ואיזה הוא הדוש?

 

[רפי רפי]

אם יורשה לי... מי הוא זה ואיזה הוא הדוש?

נו באמת.

 

[nechamizak]

ואני חשבתי שההגדרה "מאוד יוני" אמורה לציין את דעותיה הפוליטיות של המאיירת המשתקפות בקריקטורה.
ולגבי "דוש", טוב, נו זה ברור. בכל זאת, היא איירה את שרוליק...

ואגב, האיורים שלך מקסימים!

 

[קווי מתאר]

דוֹש הוא כינויו האמנותי של קָרִיאֵל גַרדוֹש (15 באפריל 1921 – 28 בפברואר 2000), קריקטוריסט ומאייר ישראלי יליד הונגריה. דוש הוא יוצר הדמות "שְׂרוּלִיק", האנשה של מדינת ישראל. (ויקיפדיה)

צפה בקובץ המצורף 295540

 

[נתן858585]

אהבתי
אמנם את המסר פחות

 

[אג]

הציור יפה ומוצלח!

נ.ב. הוא לא דומה ליוני. אבל גם אם כן, זה רק מעלה ולא חיסרון.

 

[אבימי]

לא באשמתך בכלל,
יוני עיצב את פני הקו הקריקטוריסטי החרדי.
ב"קו" אני מתכוין להלך מחשבה של קריקטורה, לאו דווקא לקו ממש. (גם את הקו ממש, בהחלט)
הוא עצמו הלך בדרכו של קריאל גרדוש המיתולוגי, וגם קצת בדרכו של זאב, כשהוא התפרע.
שזה אומר, שהיום מאייר חרדי עומד לאייר קריקטורה הוא אוטומאטית חושב יוני. הוא חושב כמו שיוני רצה להביע, ואין מקום להאריך. קטן מול גדול, עדין מול בהמי, בצורה ברורה ביותר, כמו סיפור ילדים עם ניקוד ואותיות ענקיות.
ישנם אינספור קריקטוריסטים המון גישות מחשבה כשניגשים לקריקטורה,
ואנחנו קיבלנו יוני עם זונדה כל החיים, אז עם זה נשארנו. לא שזה רע, אבל גם קסטות ומכונות כתיבה לא היו רעות. פשוט צריך להתקדם.....
אז כשאת מציירת משו כזה, זה נהדר, וחמוד, ו.....לא רע. זו האמת. לא בגלל שאין לך רעיונות מבריקים, ראינו כולנו שיש ובגדול, פשוט חשבת יוני, בלי שידעת אפילו.

 

[א-ירושלמית]

אתה מתמצא בקריקטורות?
אז אולי תכתוב פוסט סקירה על הסגנונות, דרכי ההבעה, וכל מה שקשור?

באמת, הסגנון חוזר מאד על עצמו, וחבל.

 

[יפית כוכב]

לא באשמתך בכלל,
יוני עיצב את פני הקו הקריקטוריסטי החרדי.
ב"קו" אני מתכוין להלך מחשבה של קריקטורה, לאו דווקא לקו ממש. (גם את הקו ממש, בהחלט)
הוא עצמו הלך בדרכו של קריאל גרדוש המיתולוגי, וגם קצת בדרכו של זאב, כשהוא התפרע.
שזה אומר, שהיום מאייר חרדי עומד לאייר קריקטורה הוא אוטומאטית חושב יוני. הוא חושב כמו שיוני רצה להביע, ואין מקום להאריך. קטן מול גדול, עדין מול בהמי, בצורה ברורה ביותר, כמו סיפור ילדים עם ניקוד ואותיות ענקיות.
ישנם אינספור קריקטוריסטים המון גישות מחשבה כשניגשים לקריקטורה,
ואנחנו קיבלנו יוני עם זונדה כל החיים, אז עם זה נשארנו. לא שזה רע, אבל גם קסטות ומכונות כתיבה לא היו רעות. פשוט צריך להתקדם.....
אז כשאת מציירת משו כזה, זה נהדר, וחמוד, ו.....לא רע. זו האמת. לא בגלל שאין לך רעיונות מבריקים, ראינו כולנו שיש ובגדול, פשוט חשבת יוני, בלי שידעת אפילו.

נכון.
חשבתי על יוני כשציירתי את הקריקטורה, וידעתי. למעשה, תמיד כשאני ניגשת לצייר אחת כזו אני אוטומטית חושבת איך יוני היה עושה את זה, זה בלתי נשלט, וחבל.
מפני שאני, שתמיד נואמת על השארת חותם, לא רוצה להיות יוני 2. אני רוצה להיות יפית 1.
לא 'כמו יוני' 'כמו וקסברגר' 'כמו גדי פולק'.
פשוט, כמו יפית. נמבר וואן.
השאלה אבל, איך?
ממה להמנע?
מה כן לעשות?
איך מציירים קריקטורה מבלי שעשרות אלפי ציורים ילוו את העט, מבלי להשפיע עליו?
איך מפתחים את הקו האישי?

אשמח עם כל בדל של עצה.

יישר כוח וים הצלחות!

 

[שירי כהן]

יפית, אהבתי את הגישה שלך.
הציור לא מזכיר לי את יוני,
אבל אחרי הפוסט בהודעה האחרונה של אבימי - הבנתי את כוונתו, והסכמתי,
ממש לא רק לגביך - ואני בטוחה שגם עלי זה לא פסח.
תראי מה העליתי באשכול הסוער הזה, באחת ההודעות האחרונות.
http://www.prog.co.il/showthread.php?t=266455&page=4
אני חושבת שזה יצא אני כי ציירתי את זה במהירות ובלי לחשוב, (ציורים מהירים, אמרנו?)
ולגמרי מתוך מה שהרגשתי וראיתי בדמיוני באותו רגע.
זה לא עונה להגדרה 'יפה', ואף עיתון לא היה מכניס את זה, אבל זה תרגול טוב להסתגננות..
ותדעי שזה חלק מאד קשה לעבוד עליו, אבל את לא לבד - ואת תצליחי!

 

[יפית כוכב]

שירי, זה מדהים. אבל לך באמת יש סגנון משלך, שלא מחקה- ביודעין או לא ביודעין- אף אחד.
בלי קשר לשרבוט המקסים. הקומיקסים שלך יזוהו גם באמצע שוק עתיקות סואן בהודו.

אבל, ובזה עסקינן, איך מגיעים לזה?

 

[מירי ב]

שירי, זה מדהים. אבל לך באמת יש סגנון משלך, שלא מחקה- ביודעין או לא ביודעין- אף אחד.
בלי קשר לשרבוט המקסים. הקומיקסים שלך יזוהו גם באמצע שוק עתיקות סואן בהודו.

אבל, ובזה עסקינן, איך מגיעים לזה?

יפית, יפית...
את מתכוונת למשהו כזה ??

 

[ליבליב]

נכון.
חשבתי על יוני כשציירתי את הקריקטורה, וידעתי. למעשה, תמיד כשאני ניגשת לצייר אחת כזו אני אוטומטית חושבת איך יוני היה עושה את זה, זה בלתי נשלט, וחבל.


השאלה אבל, איך?
ממה להמנע?
מה כן לעשות?
איך מציירים קריקטורה מבלי שעשרות אלפי ציורים ילוו את העט, מבלי להשפיע עליו?
איך מפתחים את הקו האישי?

אשמח עם כל בדל של עצה.

יישר כוח וים הצלחות!

בדל של עצה:
בראששש ובראשונההההההה!
פשוט אל תיגשי לאייר עם מחשבות "איך הוא/יוני/גדי/פולק/וכו'וכו' היה עושה את זה"
נתחיל פה.
ואם יצא לך וציירת משהו שאת רואה שהוא ממש לא נושא עליו את תווית שמך..
תמחקי ותתחילי מההתחלה..

תני לעצמך לעוף עם הדימיון!
אני למשל, אף על פי שאני לא מתחברת כל כך לקריקטורות..
עלה לי רעיון מצחיק/אבסורדי שבוע שעבר גם על העצמאות.
ואיירתי קריקטורה (שיש לי בעיה לפרסם אותה כי אני לא סובלת לתת לערבים תחושה שיש להם כוח עלינו..)
לא השקעתי בה את חיי אבל עלה לי רעיון הנחתי אותו על דף (טוב גם צבעתי קצת..) והמשכתי הלאה.
עם הזמן מתחדדים עוד ועוד..
הצלוחה דארלינג.

 

[יפית כוכב]

יפית, יפית...
את מתכוונת למשהו כזה ??

טוב, נו, זה העתק הדבק לפוזה קיימת. אני רק הנצחתי...

 

[יפית כוכב]

בדל של עצה:
בראששש ובראשונההההההה!
פשוט אל תיגשי לאייר עם מחשבות "איך הוא/יוני/גדי/פולק/וכו'וכו' היה עושה את זה"
נתחיל פה.
ואם יצא לך וציירת משהו שאת רואה שהוא ממש לא נושא עליו את תווית שמך..
תמחקי ותתחילי מההתחלה..

תני לעצמך לעוף עם הדימיון!
אני למשל, אף על פי שאני לא מתחברת כל כך לקריקטורות..
עלה לי רעיון מצחיק/אבסורדי שבוע שעבר גם על העצמאות.
ואיירתי קריקטורה (שיש לי בעיה לפרסם אותה כי אני לא סובלת לתת לערבים תחושה שיש להם כוח עלינו..)
לא השקעתי בה את חיי אבל עלה לי רעיון הנחתי אותו על דף (טוב גם צבעתי קצת..) והמשכתי הלאה.
עם הזמן מתחדדים עוד ועוד..
הצלוחה דארלינג.

אין מצב שאת לא מעלה, ליבליב!

אני נותנת לפעמים לדמיון שלי תזכורות שאני חיה בכוכב ששמו ארץ. אז אל תאמרי לדמיון שלי לעוף, אני אאבד שליטה עליו לגמרי

וזו למעשה הבעיה- שכשאני ניגשת לקריקטורה, עובר לי בראש באופן אוטומטי אלפי קריקטורות, ציורים ואפיזודות שמהווים לחם חוקי מאז הגן.

אז אולי אני באמת צריכה לעבוד על הנקודה. כלומר, לומר לעצמי מה אני רוצה, ומה אני חושבת, ומה אני רואה ומה אני עומדת לבצע.

אולי זה יחלחל בשכבות היוניזם שמצפות לי את המוח בקטע שאחראי על העברת מסרים בציורים.

תודה וים הצלחות!