נכתב ע"י GRN;2076776:
1. הא' ב' של היהדות זה חיבור
זה מתבטא בהרבה מאוד רמות ובהרבה מאוד אופנים
ובעניינים של עבודת האדם זה מתבטא בחיבור של השכל ושל הרגש. אם תרצי מקורות אתן לך בעזרת ה' בשבוע הבא.
2. שוב הטענות שלך שכליות.
את לא עומדת מול מדינת ישראל (ואז זה בגדר צריך)
את עומדת מול בני אדם שמרגישים.
מסכימה איתך שביהדות יש מקום של חיבור,
אבל השכל אמור להוביל את הרגש ולא ההיפך,
כלומר השכל יאמר לי איזה רגש נכון ואיזה רגש אני אמורה לפתח.
לפי דעתך יש מקום לפתח את הרגש כלפי ניצולי השואה וצאצאיהם הכואבים את יום השואה ולהזדהות עם כאבם.
אני מבינה אותך,
אולם דעתי שונה בהחלט.
א. האם הרגשות שהחילונים מעבירים ביום השואה הוא בכלל הרגש שאיתו אני רוצה להזדהות? (ממש לא נראה לי)
ב. כמה יהודים אכן
כואבים ביום הזה את השואה? (כואבים ולא צועקים שהלכו כצאן לטבח, ולא שמחים שיש לנו היום מדינה) האם גם כשיהודי סאטמער אבלים על רבם שנפטר את מפתחת רגשות כאב לאות הזדהות? (לא נראה לי שמדובר במס' יהודים מופחת)
ג. למה אני אמורה לפתח את הרגש שלי בדרך שהם רוצים? כבר כתבתי לעיל, אני רוצה לפתח את הרגש כלפי ניצולי השואה ולבוא להתענין בהרגשתם לפחות פעם בשבוע, להעניק להם יותר כבוד במהלך השנה, לכבד אותם ואת הוריהם כל השנה. לכאוב- אני רוצה גם לפתח את הרגש שלי כלפי בית המקדש החרב וכלפי היהודים הסובלים כבר אלפיים שנה...
לסיכום:
למה אם משדרים ביום מסוים בטלוויזיה ראיונות עם ניצולי שואה אני אמורה לכאוב ביום הזה?
(נראה לי עדיף פי עשרת מונים לפתח את רגש הכאב על פטירת תלמידי רבי עקיבא)
אם כבר, יום הזיכרון לחללי צה"ל נראה לי הרבה יותר לענין להזדהות עם הכאב, אז הם אכן כואבים, ויש עם מי להזדהות. ביום השואה רוב הציבור הישראלי לא באמת כואב.
ושוב:
אם יצא לי להיות במקום חילוני בשעת הצפירה אעמוד כמובן.
אבל לא רואה מקום לפתח כאן רגש.
זה שהחילוני צועק : החרדי לא רגיש, זו סיבה בשבילי לעמוד ולא לגרום לחילול ד'. זה לא סיבה למה אני אמורה לפתח רגש כזה.
הנושאים החמים
