אם כבר גלשנו, אז סיפור קטן ומתוק, אולי יעזור לנו לראות לזקוף לזכות כל יהודי.
אומנם איני עו"סית, אך יוצא לי רבות להפגש עם ילדי הרווחה במצבים מאוד קשים, בתים מפורקים, אמא שאינה קיימת, וההיא שכן נמצאת בבית- לא מתפקדת, הילדים כמובן נראים בהתאם, ממעופפים על הראש עד לקרסולי נעלים קרועות.
באחד הימים באה אמא עם ילדתה אל המסגרת בה אני עובדת, אמא טובה, שרצתה כל חייה לתת טוב לילדיה, אמא שהולכת עם ילדיה בכל יום מרחק של חצי שעה ברגל, אחד בעגלה, שתים אוחזים בצדדים כדי להביא את ביתה, אמא שרוצה שיאהבו את הבית שלה לפחות כמו שהיא אוהבת, אמא שד' חנן אותה בשכל קצת פחות ממה שיש לי ולכם. ואמא שד' הוא אבא שלי ושלה אותו הדבר!!
ואותה הבת, באה עם נעלים, לא מגזימה, 3 מידות יותר!!! ילדה קטנה, כיתה א', עם נעלים של בחורות סמינר!!!!
הילדה מתוקה נסתה לרוץ, עפה נעל, חזרה לקחת אותה, עפה שניה, לא שרדה בקושי את הדרך לכיתה.
האמא קשרה לה את הנעל היטב שתאחז חזק ברגלה ולא תיפול שוב ותו"כ היא אומרת לי בחיוך של אמא דואגת, "מה אני יעשה, היא בקשה, היא התחננה, הסברתי לה שזה גדול ולא יהיה לה נוח, אבל היא רצתה את זה", (מבחינתה זה כמו לתת לילד את הבגד שמעדיף)
את האמת שממש התפעלתי,
אמא, כמו כל האמהות.
רוצה לתת לילדה שלה את מבוקשה.
נכון שלא היה לה את ההכרה הזאת שלא נותנים לילד נעל גדולה אפילו שהוא רוצה, כי הוא ילד.
נכון שהילדה הסתרבלה, נכון שהיה יותר טוב לה עם נעלים תואמות למידתה.
נכון.
אך תבינו מה עומד מאחורי פעולה כזו קטנה. איזה אמא מיוחדת היתה שם כי היא רצתה לתת לה את ההכי טוב!!
זה נשמע מוגזם, בהחלט.
רק לזכור שיש אי מי שעומד מאחורה והוא לא פועל סתם, הוא פועל משיקול דעת.
את האמת, אמרתי לאותה אמא באותו הרגע, "תראי איזה אמא מיוחדת את, תראי איך את באמת חושבת עליה, איך אכפת לך שהיא תהיה מרוצה, שתשמח,..." את השורה האחרונה היא כבר השלימה אותי, "מהיום אני כבר לא אתן לה, מה זה, זה לא נוח, זה מכביד"
נפרדנו בחיוך ובתחושת אושר.
לרווחת הילדה, הורדתי לה את הנעלים, והיא נעלה אותם רק כששבה הביתה.
הילדה אינה כפי כולם זה ודאי.
אפשר לומר שחסרת דברים בסיסיים.
אולי מוזנחת.
אך יש מישהי מאחוריה עם לב של אמא, חזק, פועם, כמו לב של כל אמא עם מנת משכל 100
וגם היא
אידישע מאמע בדיוק כמו
אידישע מאמע.