נכתב ע"י userit;n5106051:
הייתי קוראת לזה אוכל מגוון, לאו דווקא פיקנטי.
הלוואי שהילדים שלי יאכלו כמוני ויהיו פתוחים למגוון טעמים, בינתיים יש לי רק תינוק בן שנה, שכרגע מסכים לאכול עדשים כתומות בכורכום, אפונה בקארי- ולא נוגע באוכל של המעון.
ילד מפונק , מבחינתי, הוא ילד אנין טעם. הילדים של ההורים שלי מפונקים גדולים, ולא מסכימים לגעת באוכל ברב אולמות האירועים, למשל. אני גם לא מסוגלת לאכול פסטה/לזניה שהשתמשו בהכנתם ברוטב עגבניות מוכן/אבקת מרק, ואני ארגיש את זה מיד. אבל גידלו אותנו, וכך גם את בעלי, לפתיחות לטעמים חדשים ומגוונים. אצל הורי ואצל הורי בעלי, כמעט תמיד יוגש משהו חדש לגמרי בסעודת שבת. אנחנו מאד לא שמרנים בנושא אוכל, ובעלי מתלונן שאני לא חוזרת על מנות מוצלחות מספיק, אני מכינה כל פעם משהו חדש.
לא אמרתי להרעיב את הילד, חלילה. כש התינוק שלי לא מסכים לגעת באוכל מוצק כמה ימים, אני נותנת לו ביסקוויט. העיקר שיכניס משהו לקיבה.
תתפלאי, אם ילדים לא יודעים מה יש בפנים, הם עשויים לאהוב את זה. השאלה היא למה מרגילים אותם מילדות. אם הם אוכלים במבה מגיל חצי שנה וצ'יטוס מגיל שנה וחצי, אז משהו בהעדפות שלהם כבר דפוק.
בסוף, אנחנו אוכלים מה שהורגלנו לאכול. אני נגעלת ממש מדברים כמו גפילטע פיש וקוגל ירושלמי - ורב העולם אוכל את זה בשקיקה. אבל אמא שלי לא הכינה את זה כשהייתי ילדה, ולא ניסיתי את זה בקידושים בבית כנסת, וברוך ה' אני לא אוהבת את זה. אז מבחינתי זה איכסה, ומבחינת הילדים שלך זה הכי נורמלי וטעים, נכון?
ו... חומוס קנוי זה אחת הרעות החולות.
הילדים שלי אוהבים קוגל ירושלמי למרות שהכנתי אותו פעם אחת בלבד.
אוכלים אותו בקידושים.. אני לא אוהבת.
גפילטע- לא נכנס לסף דלתנו.
את צודקת שיש ענין של הרגלים, אבל זה גם ענין תורשתי כנראה.
אתמול סיפרה לי חברה מרוקאית שהיא מכינה חריף ברמות חריפות..
אבל הבן שלה לא אוהב לאכול.
הבן שלה הגיע, גבוה ורזה, בן 15, נראה אשכנזי דליל.
אחרי שהיא השוויצה איך האוכל שלה חריף עד שגם חברתה הרוקאית האמיצה לא יכלה לו,
הבנתי למה הבן שלה לא אוהב לאכול..
אצל ההורים שלי כולם אוהבים דגים ולחם, ואני לא מסוגלת להכניס לפה דג.
אבא שלי תמיד אומר לי שכשהייתי קטנה כן אהבתי, ואני אומרת לו שבטוח הוא לא זוכר טוב.
(ולדעתי הוא באמת לא זוכר כי אין מצב שהכנסתי דג לפה).
הילד שלי אוהב חומוס בעוד שכל המשפחה לא אוכלת. אני קונה רק לו.
נכון שיש גם ענין של הרגל. אנחנו אוכלים הרבה פירות וירקות מתוך הרגל.
אבל מעניין לראות איך שכל ילד אוהב ירק אחר ואת השני לא.
הקטנה לוקחת לי מהמקרר עגבניה ואוכלת בלי לשטוף.. אני מגלה אותה רטובה אדומה..
האמצעית אוהבת גמבה כמוני, והגדולה לא מסתכלת על גמבה כי זה לא טעים.
(ואני קונה גמבות בשרניות למראה בכמה צבעים, עסיסיות)!
בקיצור,
יש ענין של הרגל, אבל עדין.
זה גם הרבה ענין של בנאדם פיקנטי או לא. טעם אישי.
אני אוהבת מאד מרקים מכל הסוגים, ויש לי ילדה שלא מסוגלת להסתכל על זה.
כשאני מכינה מרק ובונה עליו ארוחה שלמה (אפונה וקניידאלאך) אני יודעת שלה צריך להכין משהו אחר.
מי שלא כזה, לא יכול להבין את זה.



Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //