שיתוף - לביקורת ינשוף

[אבינועם גולדברג]

שמואל קשר את האופנוע לעץ ונכנס אל היער.
משום שלא היה אפשר לנסוע בין העצים הסבוכים.
הוא פסע בשבילים חבויים, בין ריחות של אדמה ועלים, ונכנס יותר ויותר לעומק, עד שהסבך הירוק שמעליו לא איפשר לראות את השמים.
היה כמעט חושך.
ואז הוא ראה שני אורות דולקים בחשכה. אורות צהובים. מאד צהובים.
היו אלו עיניו הבורקות של ינשוף.
הוא עמד על ענף רחוק והסתכל ישירות עליו.
בתחילה היה מבטו מפחיד.
אך כששמואל התקרב מעט, המבט נעשה סקרני.
כשהתקרב יותר המבט נהיה תובעני.
הוא רצה משהו, הינשוף הזה.
משהו שרק שמואל יכול היה לתת לו.
אבל לא היה לו מושג מה.
"עזור לי" אמרו הפנסים הצהובים.
"אנא, עזור לי".

שמואל החל לדבר אל הציפור הגדולה. אבל זה לא היה נראה בעל השפעה כלשהי.
הינשוף אפילו לא מצמץ.
למעשה, זה היה די מפחיד, העובדה שהוא לא מצמץ. הוא חי בכלל?
שמואל רקע ברגלו, והינשוף פרש שתי כנפיים ענקיות ועף בבהלה.

שמואל הסתכל סביב סביב אך לא ראה יותר את הינשוף, היה חשוך שם. חשוך מאד.

כשיצא מן היער, האופנוע שלו נעלם. על העץ הייתה מודבקת מודעה.
במודעה לא היה כתוב דבר, רק ציור יפה של ינשוף.

שמואל היה אמור להיות מבולבל. אבל למרבה הפלא, הוא חש בהירות.
כאילו למד משהו על אינטרקציה בין כוחות.
הוא יהיה עם עצמו כל יום, החליט, יקדיש לעצמו זמן, יקשיב, יראה, יבין, יבקש.
הדברים החשובים לא תמיד נראים ברור.
הם שוכבים על גבם בתוך הלב, ומחכים, לפעמים מחכים שנים רבות.
והזמן. הזמן הוא זה שמלביש אותם בקסם.
רוח פתאומית חלפה ביער והמודעה התרשרשה.
שמואל פרש את כנפיו בבהלה, ועף.
ואי שם באפלת מעבה היער עמד ינשוף גדול על אופנוע, תפס בכנפיו את הידיות וניסה... מה הוא ניסה? הא חמודי, מה ניסה הינשוף?
הפה הקטן היה פעור והעיניים עצומות היטב.
אבא כיסה אותו עד הסנטר, נשק למצחו, קם והלך אל המטבח.

"נרדם?" שאלה אמא
"נרדם".
אמא חייכה, בטח אחת מאותן אגדות משוגעות שלך...
אבא פתח את החלון, לאוורר את האדים הסמיכים שעלו מהסירים.
"זה לא טוב שאתה ממלא לו את הראש באגדות מדומיינות" אמרה אמא.
"אגדה היא סיפור מהחיים האמיתיים, סיפור מהחלק של החיים שאין לו ביטוי פיזי, וצריך לקרום לו מציאות חלופית".
"לקרום, או לרקום?" שאלה אמא, אך אבא לא שמע אותה, הוא היה מרוכז בחתיכת נייר שהתעופפה ברוח שבחוץ ופתאום נכנסה מהחלון ונפלה על השיש.
אמא הרימה אותה והסתכלה
"ציור של ינשוף?!"

 

[נחמת שוטים]

אוי, איזה מותק.
סיפור מתוק עם משפטים חכמים.

יש מצב להמשך, עוד כמה פרקים?
אהבתי את האישיות של "אבא",
ואת הקריצה של הדמיון המעורבב במציאות.

כמה תיקונים קטנים:

רדם?" שאלה אמא
"נרדם".
אמא חייכה, בטח אחת מאותן אגדות משוגעות שלך...
אבא פתח את החלון, לאוורר את האדים הסמיכים שעלו מהסירים.
"זה לא טוב שאתה ממלא לו את הראש באגדות מדומיינות" אמרה אמא.

אמא שאלה, אמא חייכה, אמא אמרה...
החזרתיות פחות טובה בסיפורים, כדאי לנסות לגוון בתיאורים, זה למשל:

"נרדם"? שאלה דמות מטושטשת מעם הסירים.
"נרדם".
היא חייכה, "בטח אחת מאותן אגדות משוגעות שלך...".
אבא פתח את החלון, מאוורר את האדים שעול מהסירים.
"זה לא טוב שאתה ממלא לו את הראש באגדות מדומיינות", היא אמרה, מסדרת את מטפחתה.

לא כתבתי אפילו פעם אחת "אמא", אבל הסיפור קיבל יותר עומק, ונהיה יותר מעניין....

 

[אבינועם גולדברג]

אוי, איזה מותק.
סיפור מתוק עם משפטים חכמים.

יש מצב להמשך, עוד כמה פרקים?
אהבתי את האישיות של "אבא",
ואת הקריצה של הדמיון המעורבב במציאות.

תודה רבה רבה, מחמם לב

כמה תיקונים קטנים:

אמא שאלה, אמא חייכה, אמא אמרה...
החזרתיות פחות טובה בסיפורים, כדאי לנסות לגוון בתיאורים, זה למשל:

"נרדם"? שאלה דמות מטושטשת מעם הסירים.
"נרדם".
היא חייכה, "בטח אחת מאותן אגדות משוגעות שלך...".
אבא פתח את החלון, מאוורר את האדים שעול מהסירים.
"זה לא טוב שאתה ממלא לו את הראש באגדות מדומיינות", היא אמרה, מסדרת את מטפחתה.

לא כתבתי אפילו פעם אחת "אמא", אבל הסיפור קיבל יותר עומק, ונהיה יותר מעניין....

באמת הרבה הרבה יותר יפה!
אבל לא נראה לי שיש לי סיכוי לשים לב לדברים כאלה מראש.
צריך כנראה ללמוד כתיבה בשביל זה

 

[נחמת שוטים]

לאו דווקא.

זה עניין של תרגול: )