הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
ב"ה
טוש ירוק הציץ עלי משולחן המטבח.
לרגע לא הבנתי מה הוא עושה שם, ואז נזכרתי, היום הביאו שני חטופים שנרצחו בידי חמאס לקבר ישראל.
יש לנו רשימה על הדלת, אחד הילדים הניח אותה אי־אז כשפורסמה בעיתון.
היא נקראת: "עד החטוף האחרון".
בכל פעם כשהם זוכים לשוב אלינו, השם שלו מואר במרקר ירוק.
ברוך ה' ותודה לה' על כל אחד ואחת ששבו הביתה.
הטרגדיה הזאת היא בלתי מתקבלת על הדעת,
היא זועקת את זעקתה יום יום, שעה שעה, רגע רגע,
והזעקה נשמעת מקצה העולם ועד סופו.
אהההההההההה!
ריבונו של עולם, תושיע, תרחם, תשיב.
תבוא לפדות את בניך!
רק אתה יכול לפדות אותם.
אף אחד אחר מבלעדיך אינו יכול להושיע.
בבקשה תבוא אלינו, אתה ולא מלאך,
אתה ולא שליח,
לפדות את בניך אהוביך משבי הקליפות.
אנחנו לא יכולים לעמוד בצרה הזאת.
כלו עינינו, והמו מעינו אל גאולת שכינתך.
וכמה תחנונים לפניך שפכנו.
אנחנו יכולים רק לבקש, רק להתחנן,
ואתה, כל יכול.
וזו מצווה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים,
אלא רק על ידך.
פעם שיתפתי חברה בכך שאני מתפללת על החטופים "לפני הקפה של הבוקר",
מזכירה את שמותיהם ומבקשת:
ריבונו של עולם, "החזירם אל הקדושה".
החזירם מתוך השבי בידי הקליפות, כפשוטו וכמשמעו.
חברתי שמעה והחליטה גם כן לתלות את כל השמות על המקרר.
וכך היא כותבת לי:
"חנה יקרה, שמתי את השמות של החטופים על המקרר כדי להתפלל בבוקר עוד לפני שאני שותה קפה.
תכתבי לי אם אין טעות בשמות."
שבוע לאחר שהיא התחילה להתפלל,
ברוך ה' הצליחו להביא עוד שני חטופים,
שנרצחו בידי בני עוולה, החמאס, לקבר ישראל.
ריבונו של עולם,
השמש זורחת כל יום,
עוד יום עובר של זריחת השמש ושקיעתה,
של ירח מאיר, והחטופים עדיין שם.
ומי יודע אם הם זוכים לראות אור שמש.
ושכינה איתם בצער הנורא.
הלב נקרע, אכפת לנו.
ריבונו של עולם, אכפת לנו כל רגע.
וכל רגע שעובר, והם עדיין שבויים,
זעקתם עולה עד כיסא הכבוד.
מתי? מתי תבוא כבר להושיע?
אתה, ולא מלאך?
מתי, תשמע קל?
טוש ירוק הציץ עלי משולחן המטבח.
לרגע לא הבנתי מה הוא עושה שם, ואז נזכרתי, היום הביאו שני חטופים שנרצחו בידי חמאס לקבר ישראל.
יש לנו רשימה על הדלת, אחד הילדים הניח אותה אי־אז כשפורסמה בעיתון.
היא נקראת: "עד החטוף האחרון".
בכל פעם כשהם זוכים לשוב אלינו, השם שלו מואר במרקר ירוק.
ברוך ה' ותודה לה' על כל אחד ואחת ששבו הביתה.
הטרגדיה הזאת היא בלתי מתקבלת על הדעת,
היא זועקת את זעקתה יום יום, שעה שעה, רגע רגע,
והזעקה נשמעת מקצה העולם ועד סופו.
אהההההההההה!
ריבונו של עולם, תושיע, תרחם, תשיב.
תבוא לפדות את בניך!
רק אתה יכול לפדות אותם.
אף אחד אחר מבלעדיך אינו יכול להושיע.
בבקשה תבוא אלינו, אתה ולא מלאך,
אתה ולא שליח,
לפדות את בניך אהוביך משבי הקליפות.
אנחנו לא יכולים לעמוד בצרה הזאת.
כלו עינינו, והמו מעינו אל גאולת שכינתך.
וכמה תחנונים לפניך שפכנו.
אנחנו יכולים רק לבקש, רק להתחנן,
ואתה, כל יכול.
וזו מצווה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים,
אלא רק על ידך.
פעם שיתפתי חברה בכך שאני מתפללת על החטופים "לפני הקפה של הבוקר",
מזכירה את שמותיהם ומבקשת:
ריבונו של עולם, "החזירם אל הקדושה".
החזירם מתוך השבי בידי הקליפות, כפשוטו וכמשמעו.
חברתי שמעה והחליטה גם כן לתלות את כל השמות על המקרר.
וכך היא כותבת לי:
"חנה יקרה, שמתי את השמות של החטופים על המקרר כדי להתפלל בבוקר עוד לפני שאני שותה קפה.
תכתבי לי אם אין טעות בשמות."
שבוע לאחר שהיא התחילה להתפלל,
ברוך ה' הצליחו להביא עוד שני חטופים,
שנרצחו בידי בני עוולה, החמאס, לקבר ישראל.
ריבונו של עולם,
השמש זורחת כל יום,
עוד יום עובר של זריחת השמש ושקיעתה,
של ירח מאיר, והחטופים עדיין שם.
ומי יודע אם הם זוכים לראות אור שמש.
ושכינה איתם בצער הנורא.
הלב נקרע, אכפת לנו.
ריבונו של עולם, אכפת לנו כל רגע.
וכל רגע שעובר, והם עדיין שבויים,
זעקתם עולה עד כיסא הכבוד.
מתי? מתי תבוא כבר להושיע?
אתה, ולא מלאך?
מתי, תשמע קל?
