סיפור בהמשכים כְּשֶׁבֹּכִים יֵשׁ נַזֶּלֶת // סיפור בהמשכים

[lab]

מבוסס על סיפור אמיתי.


שלום כתה גן.
נזלת זה לא משהו שמנגבים. גם את הציפרניים אמא לא גוזרת לי כל חמש דקות. וזה קצת מעליב שאבריימי מצייר אותי ואת כל המשפחה שלי עם נזלת. חבל שאני לא יודע איך אומרים את זה לרב'ה באידיש.
זה בטח היה מאוד עבירה, להגיד לאבריימי שהוא טמבל. אחרת למה הרב'ה קשר אותי לכסא עם סלוטייפ. אבל גם יענקל'ה העויזר אומר את זה לפעמים, כנראה שלגדולים זה כן מותר. הלוואי שאני יהיה כבר גדול.
כואבת לי הבטן.
חבל שלא ממציאים סלוטייפ כזה מיוחד, שלא מפריע לדבר גם כשהוא על פה שלך.
חום מתפשט, אמא בטח נורא תכעס. זה המכנסיים החדשות שקיבלנו בירושה מהדודה מלכי.

שלום כתה א.
הרב'ה מספר על עשיו שרצה לנשוך את יעקב בגרון, והוא רוצה להדגים לנו.
הוא קורא לי, ואני פוחד.
אני מגיע, והוא עושה כאילו הוא נושך אותי ואז השיניים שלו נופלות.
אמא אמרה לי שלרב'ה יש שיניים 'לטוטפות'. שאפשר להוציא אותם מהפה.
למה הרב'ה צוחק ממה שאמרתי. אותי זה מפחיד.

שלום כתה ב.
המלמד מספר שיעקב אחז בעקב עשיו, והוא מדגים על הנעל שלו איפה זה העקב. כל הילדים מצביעים על העקב של הנעל שלהם.
הם כולם עם נעליים, ואני עם סנדלים. וגרב שזוחלת מהחור של האגודל.
אלימלך מסתכל על הסנדל שלי ואומר "לך אין עקב בכלל".
כל הילדים מסתכלים וצוחקים עלי שאין לי עקבים.
אבל נראה לי שעקב זה בכלל לא בנעל, בטח לעשיו לא היה נעליים מתי שהוא היה תינוק.
וחוץ מזה מה אני אשם שאין לי עקב. וזה לא יפה להעליב.

שלום כתה ג.
"אלו הידיים שלי. כל אחת פטיש 10 קילו. לא כדאי לנסות."
רב'ה חצק'ל הענק הזה מחייך, בטח אשתו הכינה לו ארוחת בוקר.
שיאכל את הסנדוויץ-טונה המסכן שלי ואז נראה אותו מבסוט.
בכתה יש כללים, זה לא ג'ונגל. והרב'ה אמר שאסור להתפלל שמונה עשרה מהר מידי. אבל כואבת לי הבטן, ואיך אני יכול לדעת אם חיכיתי מספיק זמן לפני 'עוישה שלוים'.
אם שימע'ן פוסע אחורה כנראה שחיכיתי מספיק זמן. אתמול הוא קיבל מדבקה של 'מצטיין'.
אופס, הוא בכלל פסע בשביל להתחיל שמונה עשר'ה.
הרב'ה חצק'ל מתקרב, יש לו ביד שלט של 'ותן טל ומטר', אולי הוא רוצה לתלות אותו.
צמרמורת בחוט השדרה, הוא עובר מאחורי.
פליק. פלאק. טראח. בום. שווינק.
אזהרת ה'פטישים - 10 קילו' מתבררת כאמיתית.
בטח הוא חושב שזה נטילת ידיים, שצריך שמונה לסירוגין, הצוואר שלי אדום.
חבל שאסור להסביר לרב'ה באמצע התפילה.

שלום כתה ד.
ביום הראשון לא כדאי לאחר, ולכן אבא לוקח אותי על האפניים לחיידר.
ה' בבקשה תעשה שיותר לא יהיה מבצע של קרלו שמקבלים אפניים. ושאפ'חד לא יראה אותנו עכשיו.
אנחנו מגיעים לחיידר בדיוק כשחיימקה מלך הכתה מגיע באוטו היקר של אבא שלו. עכשיו הוא בטח יספר לכל הכתה.
חבל שנולדתי.

שלום כתה ה.
האמת שגמרא זה מאוד מענין, אבל למה הרב'ה תקוע על אותה שורה כבר שבוע שלם.
הרב'ה אמר שאסור להציץ בשורות הבאות לפני שכולם אוחזים שם. השם תעשה שהוא לא ישים לב שאני כבר בדף הבא.
"מאיר, תראה לי איפה אנחנו אוחזים. אה, אתה בכלל לא בדף הנכון. אתה בטוח שאתה מחזיק את הגמרא ישר? אולי אם תעמוד עד סוף השיעור תזכר איפה אוחזים."
הילדים צוחקים, אני פחות.


שלום כתה ו.
מי שמתנהג לא יפה הרב'ה מסמן לו X ביומן, ומי שיש לו איקסים לא יוכל לשיר ברמקול.
הרב'ה צריך לדעת את השמות של כל הילדים, בשביל להתחיל לסמן איקסים. הוא מקריא שמות וכל ילד נעמד בתורו.
"יצחק הורביץ?" איציק נעמד. הוא כבר אוחז באות ה"א.
השם בבקשה תעשה שביומן יהיה כתוב רק מאיר. אני לא אשם שלאבא של אמא קראו זלמן.
"מאיר וינברגר?" אני נעמד.
השם תודה.
אח"כ דודי מכין מטוס מנייר, ואני חושב שלא יפה לעשות את זה באמצע השיעור.
אני חוטף לו את זה ומעיף רחוק, רק חבל שזה צולף על האף של הרב'ה.
הרב'ה עושה לי איקס פלוס שזה לכל החודש.
בסוף היום אני חוזר עם דודי הביתה.
אמא שלי בדיוק תולה כביסה בחלון, "זלמנל'ה מותק! אתה יכול להרים את הגרב של אבא? פה למטה, בדיוק."

שלום כתה ז.
הרב'ה קורא לי לשיחה אישית. מול כל הכתה.
הוא שואל אותי למה אני תמיד שוהה 'שם' מדי הרבה זמן.
"סתם" אני עונה לו.
אני ילד שאוהב לחלום וה'שם' הזה שהוא מדבר עליו הוא האידיאלי לחלומות מהסוג הזה.
הוא מוריד את המשקפיים שלי, ומסתכל לי בעיניים חזק. ואני פוחד שעוד רגע הוא מכניס לי סטירה.
"תסתכל לי בעיניים! חזק! נכון שאם היו יודעים מה אתה עושה שם היית קובר את עצמך באדמה? תענה לי מיד!" - הטון שלו עולה אוקטבה, הוא רוצה לבלוע אותי.
מענין מה אפשר לעשות במקום ההוא שהוא מדבר עליו. כשאני בבית אני לפעמים קורא שם ספרים של מנוחה פוקס, אולי זה עבירה והוא מתכוון לזה.
יותר אני לא אקרא ספרים שם, מבטיח.
אני מתחיל לבכות, וכל הילדים עוצרים את ה'חזרה' ומסתכלים עלי. אף פעם לא בכיתי.
"תפסיק לעשות הצגות עם העיניים!" הוא ממשיך להלום בי. "אני יודע בדיוק מה אתה עושה שם! לא יעזור לבכות עכשיו, אני רוצה שתגיד לי הרגע מה אתה עושה שם".
אם הוא יודע, למה הוא שואל אותי.
כל הילדים מתלחששים. איזה בושות.
אני לא רוצה לחזור יותר לחיידר הזה, אבל אני מתבייש להגיד לאמא, כי בטח אני מאוד רשע כמו שהרב'ה אמר.

 

[אריאל לוי]

וואי איך אהבתי!!!!
מחכה מאוד להמשך.....

 

[lab]

.

 

[lab]

איציק אומר לי שהרב'ה שואל אותו דברים מעצבנים, ואולי כדאי שנעשה הפגנה נגד הרב'ה בהפסקה. אני חושב שזה רעיון מצוין, ובהפסקה אנחנו שרים שיר שהמצאנו על הרב'ה.
פתאום כולם משתתקים. אולי זה לא היה רעיון מצוין להמשיך לשיר אחרי שכולם שתקו. לרב'ה יש גם רעיון מצוין, שאני אלך הביתה ליומיים.
זה ב ה ח ל ט רעיון מצוין.

שלום כתה ח.
הרב'ה מנסה להבין את הגמרא המסובכת, ואז הוא אומר לנו שיש לו טלפון חשוב והוא חייב לצאת והמנהל יכנס עוד מעט להמשיך אותו.
המנהל מודיע לנו שהיום נסיים חצי שעה מאוחר יותר, כי צריך לסיים את העמוד הזה היום, ואני חושב שזה ממש לא צודק כי בפתק שקיבלנו בתחילת השנה היה כתוב שהפסקת צהריים כל יום ב-13:00.
אני אומר למנהל את מה שאני חושב והוא צועק עלי שאני אלך הביתה ושאני לא יחזור בלי אבא.
הלוואי שאבא יסכים להחליף לחולצה לבנה.
אבא אומר שאין לי מה להתבייש בחולצה המשובצת והוא לא גנב אותה מאף אחד.
מתי הוא כבר יבין.

שלום כתה ט.
אני מגיע מאוחר והרב'ה לא צועק עלי. הוא רק לוקח אותי לחדר מלמדים ומכין לי קפה, הוא גם מסלסל לי את הפאות ליד הברז.
אח"כ בכתה הוא מסביר לנו כמה אנחנו גדולים וחשובים, ושעוד מעט יהיה לנו בר מצווה וכדאי שתהיה לנו אחריות על עצמנו. נראה לי שהוא רב'ה טוב.
אני בכלל לא רוצה בר מצווה, כולם יראו את המשפחה שלי וזה נורא בושות. מזל שהבר מצווה שלי נופלת בשבת, ואמא אומרת שבשביל לחסוך כסף נעשה סעודה רק למשפחה, ובשביל החברים נעשה בר מצווה בכתה.
אני יושב ליד הרב'ה ומחכה שהבר מצווה תגמר. הרב'ה שואל אותי אם יש עוד משהו חוץ מהבורקס ואני אומר לו שלא, אז מברכים ברכת המזון.
אח"כ אבריימי אומר שבס"ה היה טעים האוכל המוזר הזה שאמא שלי הכינה. כולם צוחקים.

שלום ישיבה קטנה.
אם אתה סרדין ושופכים אותך עם כל החברים שלך לבריכה של כרישים, אז כדאי שתצמד לקבוצה. אבל כשאבא דיונון האיום מסתובב בשטח זה הופך למסובך עוד יותר.
אבא דיונון מאוד כועס כשמאחרים לתפילת שחרית, ופתקים מאבא זה לא אוכל שדיונון איום אוהב, ולכן עדיף לשלם 20 שקל על מונית ולא להסתבך איתו.
"פנו דרך לגביר" מכריז רובין משיעור ב' "לאב'שך יש כסף למוניות, אה?"
בישיבה לא אוהבים בנים של גבירים, אבל לך תסביר לרובין משיעור ב' שאבא שלי אפילו לא משלם שכר לימוד. 'קופת הקהילה' משלמים בשבילו.
לאחר התפילה יורדים לחדר האוכל.
הסרדינים ממוקמים בתחתית שרשרת המזון, וכשהסרדין האומלל משיעור א מנופף עם צלחת הפלסטיק הורודה שלו אין מי שישים לו חביתה, במיוחד כשמדובר בסרדין שתקן.
כמה כרישים יושבים ליד שלחן, הם צוחקים.
צוחקים על סרדין בודד שיש לו רק צלחת.

• • •​

13 שנים מאוחר יותר.
אני לוקח ברכב את יוסל'ה שלי לחיידר.
אביתר בנאי מנגן ברקע.

"כָּל בֹּקֶר אֲנִי קָם מֻקְדָּם
לְהָכִין לְךָ אֶת הַבֹּקֶר
מְסַדֵּר לְךָ אֶת הַתִּיק עַל הַגַּב
אֶת הַדֶּלֶת פּוֹתֵחַ
הָרוּחַ פּוֹרֶצֶת פְּנִימָה
דֶּרֶךְ עֵינֶיךָ הַגְּדוֹלוֹת
וּלְרֶגַע נִדְמֵית בְּעֵינַי הַדֶּלֶת
לְלֹעַ אֲרִי

וְלִבִּי מְבַקֵּשׁ
תִּהְיֶה נִשְׁמַר
תִּהְיֶה אָהוּב
וְקָרוֹב
וְתָמִיד תֵּלֵךְ בְּשָׂדוֹת שֶׁל אֱמֶת
בְּשָׂדוֹת שֶׁל שִׂמְחָה וְיֹפִי
וְלִבִּי כּוֹרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה
חָסוֹךְ מִלִּבּוֹ בּוּשָׁה וְעֶלְבּוֹן וּפַחַד"


אני מחנה את הרכב ונותן יד ליוסל'ה.
אנחנו הולכים לכיוון הכתה, והוא מתחיל להראות סימנים של אי נוחות. קבוצה של ילדים עומדת ליד דלת הכתה, והוא נסוג אחורה. אני מבין משפת הגוף שלו שעדיף שלא אהיה באזור עכשיו. אני מסתפק אם עדיף שכן אשאר עוד קצת, לראות שהכל בסדר. אולי לשכנע אותם שיתחברו איתו.
בסוף אני נכנע.
אחורה פנה, וחזרה לרכב.
מנסה להשקיף מרחוק. הם נכנסים לכתה ויותר אני לא רואה כלום.

 

[באקינגהם]

אנא הפסיקו להתעלל כך בלבבנו הרך, על הבוקר.

 

[meme]

יפה
מתאר את הדמות כמו שצריך
תודה

 

[נפש]

מעולה.

 

[המלמד מבני ברק]

זה הסגנון של סיפור בהמשכים? הוא כבר יותר נראה קרוב לסוף!
או שאולי עד עכשיו זה היה הפרולוג?
בין כך ובין כך הכתיבה יפה ומצמררת מאידך.

 

[אורי פ]

צמרמורת....

 

[lab]

זה הסגנון של סיפור בהמשכים? הוא כבר יותר נראה קרוב לסוף!

זה היה טעות שלי
הסיפור בעקרון נגמר