כבוד התלמידה

[גיטי 123]

מרגש לשמוע על אנשי הוראה שבקשו סליחה!!!

מה, זה לא ברור מאליו?

 

[23]

כנראה שלא!
בכמה מורות שביקשו סליחה(באמת כי היתה להן סיבה לבקש) נתקלת??

 

[טוליפ]

הזכרתן לי: איחור בבית הספר היה אסון גדול. המנהלת דבר ראשון 'תפסה' את כל המאחרות, אין אישור להיכנס לכיתה, נשארים בחצר להתפלל, אחר כך המאחרות היו מחכות עד שהמנהלת תתפנה לטפל במאחרות, כל בת היא הייתה שואלת אם יש לה פתק, למה היא אחרה, ואחר כך רושמת ברשימה שהייתה לה מאחורי הדלת סימון על השם שלה, רק אחר כך היינו רשאיות להיכנס לכיתה, וכבר הפסדנו שיעור אחד במצב הטוב.

 

[גיטי 123]

כנראה שלא!
בכמה מורות שביקשו סליחה(באמת כי היתה להן סיבה לבקש) נתקלת??

לא חשבתי שאני נדירה.
וגם חברותי לצוות הן מהזן הנדיר הזה.
וכפי הנראה, יש כאן בפורום עוד כמה נדירות....

 

[ngraphic]

טוב, אז ארשום כאן משהו לא כ"כ נעים ,א בל חרוט טוב טוב בראש....

בחופש בין ג' ל-ד' היינו בקייטנה בהרים. איני ואחותי סבלנו ממטיילים בראש..
מי שיודע, באמריקה זה ממש שרץ ונגע (פי כמה וכמה מהארץ...)
בקיצור, יום אחד המנהלת הקשוחה ערכה בדיקת ראשים, עמדנו כל קבוצה בתור
בסוף הבדיקה נשארנו רק אני ואחותי מחוץ למשרד, מקום הומה וכככווווללם רואים ששנינו "נתפסנו". כמובן שהמתנו בחוץ, לראוות כולם, להורים שלי שיבואו לאסוף אותנו -מיד-. (אבא שלי עבד ולא יכל בשניה לבוא לאסוף אותנו)...
אני לא שוכחת עד היום את העלבון, הפגיעה וההשפלה מהמופע הראוותני הזה.
אחרי שנים רבות, כשהיינו מדריכות בקייטנה הזו, אותה מנהלת קראה לנו לבדיקת ראש (היינו בחורות כבר) ולא הסתמכו על אישור שלנו, כי בנות בקייטנה שהיו מהאיזור שלנו היו נגועות וכנראה שמיד קישרו ביננו- אולי זכרו את הסיפור מלפני שנים...
אין מה לאמר, צריך לבדוק אבל יש צורה לעשות דבר כזה!! כ"כ מפחדים שם "מישראלים" (ובארץ אנחנו היינו אמריקאים) ומכינים ולא מכירים כ"כ את הלכות הלבנת פנים

ועוד משהו: בכיתה ה' ערכה המורה לאנגלית בוחן על השעון. עמדנו כל הכיתה בשורה והיא עברה אחת אחת. היא אמרה בעברית שעה והבת הייתה צריכה להגיד באנגלית באופן הנכון. אני הייתי בין הראשונות ואני דוברת אנגלית שפת אם ובמקום להגיד half past nine אמרתי nine thirty. אני לא אשכח את התנועה שלה עם האגודל שאני אצא מהשורה. זה היה כזו השפלה שאני הדוברת אנגלית נפסלת ראשונה... אפשר לחשוב, יכלת לתקן אותי ולא בכזו יומרנות להעיף....

ומהצד של התלמידות:
בכיתה ח' הייתה לנו משלימה לאגלית במקום המורה שילדה. היא הייתה צעירונת שהגיע מחוץ לעיר. אנחנו קלטנו את חוסר ביטחון העצמי לה ורכבנו על זה אוהו... למרבה הפלא, גם בכיתה ט' היא השלימה מורה שילדה. כשראינו אותה כבר ממש ריחנו עליה איך היא נפלה עלינו שוב. ועדיין חזרנו על מעשי השובבות שלנו.
בהמשך כשגדלנו יותר, שלחנו שתי נציגות מהכיתה לבקש ממנה סליחה. היום היא גרה לידי ואני נתקלת בה מדי פעם ובושה מפניה. מקווה שהיא לא מזהה אותי עם הפאה/מטפחת.

"במבה נוגט" אולי למד איתי באותה כיתה?
גם לנו היה בכיתה יא' מורה עדינה עדינה שבקושי שמעו אותה

 

[23]

יש מורות שנורא רוצות להיות נחמדות, אבל מרוב מחמאות הן מעליבות.
בכיתה ט' אמרה לי המחנכת בתעודות "ממש הפתעת אותי לטובה"
ממש נעלבתי.
עד כדי כך היא לא ציפתה ממני לכלום?!
אז גם כשמחמיאים צריך להזהר.

 

[אסתי-בראון]

הרהורים בעקבות האשכול הנוכחי:
http://www.prog.co.il/showthread.php?p=1865431

 

[RMO]

שמעתי על מורה ידועה לאנגלית
שהבנות פטפטו ללא הפוגה,
אז היא אמרה להוציא דפים לבוחן.
מיד אחרי זה היא אמרה בעצם לא, זה היה מתוך כעס.

 

[23]

שמעתי על מורה ידועה לאנגלית
שהבנות פטפטו ללא הפוגה,
אז היא אמרה להוציא דפים לבוחן.
מיד אחרי זה היא אמרה בעצם לא, זה היה מתוך כעס.

אהבתי.

 

[bbh200]

הייתי תלמידה איומה ונוראית, כב בכיתה ב' חטפתי סטירה מצלצלת מהמורה... וכל שנות היסודי עברו עלי בין הבית לחוץ לכיתה... אבא שלי אמר לי אחרי שנין שהייתי אימת חדר המורות...
גדלתי ולמרות כל הבטחותי הפכתי להיות מורה, עבדתי ב"בית יעקב" וגם במקומות שבהם באים ילדים ממשפחות מצוקה וכו
דבר אחד אני יודעת מנסיוני מורה שלא יכולה לשלוט בעצמה - אסור לה להיות מורה
גם כשהיו תלמידים קשים עם בעיות וכו לא פניתי אליהם לפני שחשתי שאני אוהבת אותם (כתבתי לעצמי מעלות שלהם וכו) תמיד הזכרתי לעצמי שהם נשמות טובות עם רצונות וחולומות ותקוות
וגם כשבת דברה בכיתה והערתי לה היא ידעה שזה בגלל שהפריעה לחברותיה ולה ולא לי
מורה שלוקחת דברים אישית ובטוחה שהתלמידות נגדה - צריכה לעוף ומיד
(אני נזכרת שכשהייתי מ"מ היו בנות שהתנהגו שלא כראוי ולאחר השיעור בו לבקש את סליחתי, אמרתי להן: "למה אתן מבקשות ממני, לא עשיתן לי כלום אלא לעצמכן- ביישתן אתכן לעיני כל הכיתה בהתנהגות שלכן")
כיום הפסקתי מעט עם ההוראה כי הבית תובעני והרגשתי שאני לא מספיק פנויה גם לתלמידים,

 

[manof1]

אוף כבר חשבתי ששכחתי
כיתה ז', שיעור ציור, המורה עוברת על ציורי ה-6B שלנו ונותנת ציונים
(במחוזתנו שיעור ציור היה שיעור הרפיה וכלן קבלו טוב מאד)
עומדות כולן יחד מגיע תורי ובקול רם היא רושמת טוב מאד פחות. (הייתי ילדה טובה ירושלים ככה שזה לא היה בעוון התנהגות)
עד לאותו היום נחשבתי לציירת של הכיתה החל מאותו סיפור גנזתי את המקצוע לעולמי עולמים. (למורה שלום, עדיין מעמידה תלמידות הרבה...)

ולצד השני
מורה מ"מ , כיתה ז' המו' נתנה לנו עבודה להכין ציור כלשהוא מגזרי עיתונים
(עבודת נמלים) לאחותי היתה את אותה עבודה בדיוק שנה קודם ואמרתי לעצמי מה הטעם לעבוד פעמיים לקחתי את שלה והמורה כ"כ התפעלה והראתה לכולם
ואז צעקה איזה גאונית: "אבל זה של אחותה..." לשניה היא התבלבלה אבל תוך שניות התעשתה ואמרה "ומה הבעיה בזה?"
(תודה מורתי, מאותו יום מעולם לא הגשתי דבר שאינו שלי, וזב בלי אף נזיפה ממנה)

 

[מטאור]

גזל מתלמידות

מוזר שאף אחת לא מזכירה את זה... גזל מתלמידות!
מורות שמחרימות חפצים ולא מחזירות אותם לעולם, גם לא בסוף שנה. עוברות על גזל אמיתי ומשמשות דוגמא אישית לזלזול בדיברה המפורשת הזו.
היתה לנו מורה שאסרה להביא יותר משלושה ממתקים לטיול השנתי. בבוקר הטיול נתבקשו כולן לפתוח את התיקים והיא עברה אחת אחת וספרה. הממתקים שחרגו מהמותר, הוחרמו. הרי יכלה להחזיר אותם לתלמידות בסוף הטיול על מנת שייקחו אותם הביתה בחזרה... מותר לעשות כזה דבר? אותה מורה החרימה גם עטים שהיו פעם יקרים מאד, לא כמו היום שאפשר לקנות בשקל. לי החרימה המורה ארבע עטים נובעים שהיו יקרים מאד! משום שהשתמשתי בהם תוך כדי העתקה מהלוח.
עוד מורה קפדנית במיוחד זכורה לי כעושקת ממש. כיתה ה'. המנהלת הסתובבה בין הכיתות וחילקה חבילת סוכריות לכל מורה כדי שתחלק לתלמידותיה לכבוד מאורע מסויים. (אולי ראש חודש? לא זוכרת). כשראינו את חבילת הסוכריות (כתומות בטעם דבש!!) בידי המורה, צעקנו ספונטית: יייייייייש!. המורה שנדהמה מהסלנג שהשתמשנו בו (כל כך נורא? באמת!) האדימה ואמרה בשקט תקיף: בנות שמדברות בשפה רחובית לא תטעמנה סוכריות!!! והכניסה את החבילה לתיק. כל כך התאכזבנו!!!
עד היום כשאני רואה סוכריות דבש יש לי טעם מר בפה.

 

[א-ירושלמית]

עוד מורה קפדנית במיוחד זכורה לי כעושקת ממש. כיתה ה'. המנהלת הסתובבה בין הכיתות וחילקה חבילת סוכריות לכל מורה כדי שתחלק לתלמידותיה לכבוד מאורע מסויים. (אולי ראש חודש? לא זוכרת). כשראינו את חבילת הסוכריות (כתומות בטעם דבש!!) בידי המורה, צעקנו ספונטית: יייייייייש!. המורה שנדהמה מהסלנג שהשתמשנו בו (כל כך נורא? באמת!) האדימה ואמרה בשקט תקיף: בנות שמדברות בשפה רחובית לא תטעמנה סוכריות!!! והכניסה את החבילה לתיק. כל כך התאכזבנו!!!
עד היום כשאני רואה סוכריות דבש יש לי טעם מר בפה.

הלכתית, היה מותר למורה להפקיע מהתלמידות את מה שכן קבלו מהמנהלת??? היא רק שליחה לחלק להן את זה!!!
ולפעמים רף הציפיות מהתלמידות עובר כל גבול הגיוני.

 

[Aאילה]

מורות שמבטיחות אבל לא מבטיחות לקיים

הבת שלי בכיתה ו' לא שוכחת
שעשו להם לפני כמה שנים תכנית והמקרן לא עבד והמורה הבטיחה שתראה להן פעם אחרת...
עד היום היא מחכה

יום רביעי שעבר מורה מקצועית לקחה לביתי את היומן כי התעסקה איתו בשיעור
ואמרה לה שהיא תביא אותו למחנכת למחרת לפני התפילה
עבר שבוע ועדיין היומן לא הגיע למחנכת...
מקווה שמחר תחזיר לה אותו.
(המורה לא חושבת על זה ששבוע שלם תלמידה בלי יומן זה פוגע לה בלימודים? )

 

[90543]

סיפור שמראה בדיוק את הבעיה הכי גדולה של המורות- חוסר אמון.

ילדה מתוקה שנרדמת בלילה רק עם........
זה סוד כמוס כמובן כי היא בכיתה ה',
והמורה שלה מטפלת רגשית שאין לי מושג איך ואיפה היא למדה,
עושה סטאז' כנראה על התלמידות- שיעורי חברה- טיפול בפחדים של הבנות.
(בפורום ציבורי! אני תמיד שונאת שמורות לומדות טיפול רגשי ומתאמנות על התלמידות)
בשיעור ההוא נכחה גם יועצת בית הספר והוא הלך כך:
כל ילדה הייתה צריכה להגיד מה עוזר לה להירדם בלילה או משהו כזה.
הבנות רשמו ונתנו למורה את הפתקים.
המורה שאלה את אותה ילדה: "למה את לא רושמת?"
והיא ענתה, כמובן, "אני לא רוצה"
"תגידי לי בסוד, אני לא אגלה לאף אחד!"- כך המורה הסקרנית.
"אני לא רוצה"
אחרי שכנועים רבים מצד המורה, הילדה הסכימה לגלות בסוד רק למורה
ושלא תגלה לאף אחד...
טוב היא גילתה לה בסוד ובנוכחות הילדה לחשה המורה ליועצת את הסוד בלחישה רמה,
כזאת שכל הכיתה שמעה את הסוד.

המורה הזאת פשוט הראתה לכל הכיתה שהיא משקרת חופשי ומזלזלת בתלמידות

 

[ANONYMUS]

האמת, אני רואה את ביתי בבית הספר היום, ואני חושבת שהמצב שונה שונה שונה ממה שהיה לפני 20-30 שנה. יש היום הרבה יותר שפה משותפת בין ההורים לצוות, ורצון לעשות את העבודה ביחד(ככה אני רואה את זה)

מעניין אם האשכול היה רק על עוולות מהשנים האחרונות, אם גם היו מצטברים בו כל כך הרבה סיפורים מצמררים. גם בגלל שבתור הורים אנחנו מסתכלים על זה מהצד השני(הצד המבוגר של העניין) ונכון שפגיעה בילד היא פגיעה, אבל כמו שאני מכירה ילדים, הרבה פעמים זה גם הוצאה מפרופורציה.
לא כל דבר שמישהו נפגע, זה אומר שהצד השני אשם. לפעמים הצד השני גם לא אשם....

אני חייבת להגיד, לפני שביתי נכנסה לבית הספר(שבו גם אני למדתי) הרגשתי עם זה נורא, דמיינתי את מה שהיא הולכת לעבור, ועשה לי רע על הנשמה, אבל בסופו של דבר, אני רואה שינוי משמעותי לטובה בכל מערכת החינוך. הן של הבנים והן של הבנות.

אני רואה את זה בעיקר בנקודה, שבזמני, בנות שלא למדו סבלו בבית הספר(מכל סיבה, חכמות מידי, טיפשות מידי, שלא בא להן, שכן בא להן, שלא הסתדרו שכן הסדרו) היו ממש מתנקלים להם על כל צעד ושעל. לא חושבת שבכוונה, אלא פשוט כי לא היה מה לעשות איתם. והיום המערכת בנויה לזה. השיטה היא בערך שאין ילד לא טוב, יש ילד שלא טוב לו, ומנסים להגיע לשורש הבעיה.

ולסיום, סיפור עם מלמד שממש ריגש אותי:
אחי, בכיתה ב', באמצע תפילת שמונה עשרה מצא את עצמו עומד בכיתה עם מכנסיים רטובות...
הילד לא ידע מה לעשות עם עצמו, הבושה. הצער. החוסר אונים....
המלמד בכיתה, ששם לב לבעיה, החל לפתע להסתובב בין הילדים עם כוס מים, ובדיוק ליד אחי, הכוס נפלה ונשפכה ישר עליו...
הוא התנצל כמובן מקרב לב, אמר "אוי ואבוי, מה נעשה עכשיו??"
והציע שיצאו ביחד למזכירות ויתקשרו לאמא שתבוא להביא בגדים להחליף כדי שלא יצטנן....

 

[nc]

האמת, אני רואה את ביתי בבית הספר היום, ואני חושבת שהמצב שונה שונה שונה ממה שהיה לפני 20-30 שנה. יש היום הרבה יותר שפה משותפת בין ההורים לצוות, ורצון לעשות את העבודה ביחד(ככה אני רואה את זה)

מעניין אם האשכול היה רק על עוולות מהשנים האחרונות, אם גם היו מצטברים בו כל כך הרבה סיפורים מצמררים. גם בגלל שבתור הורים אנחנו מסתכלים על זה מהצד השני(הצד המבוגר של העניין) ונכון שפגיעה בילד היא פגיעה, אבל כמו שאני מכירה ילדים, הרבה פעמים זה גם הוצאה מפרופורציה.
לא כל דבר שמישהו נפגע, זה אומר שהצד השני אשם. לפעמים הצד השני גם לא אשם....

אני חייבת להגיד, לפני שביתי נכנסה לבית הספר(שבו גם אני למדתי) הרגשתי עם זה נורא, דמיינתי את מה שהיא הולכת לעבור, ועשה לי רע על הנשמה, אבל בסופו של דבר, אני רואה שינוי משמעותי לטובה בכל מערכת החינוך. הן של הבנים והן של הבנות.

אני רואה את זה בעיקר בנקודה, שבזמני, בנות שלא למדו סבלו בבית הספר(מכל סיבה, חכמות מידי, טיפשות מידי, שלא בא להן, שכן בא להן, שלא הסתדרו שכן הסדרו) היו ממש מתנקלים להם על כל צעד ושעל. לא חושבת שבכוונה, אלא פשוט כי לא היה מה לעשות איתם. והיום המערכת בנויה לזה. השיטה היא בערך שאין ילד לא טוב, יש ילד שלא טוב לו, ומנסים להגיע לשורש הבעיה.

ולסיום, סיפור עם מלמד שממש ריגש אותי:
אחי, בכיתה ב', באמצע תפילת שמונה עשרה מצא את עצמו עומד בכיתה עם מכנסיים רטובות...
הילד לא ידע מה לעשות עם עצמו, הבושה. הצער. החוסר אונים....
המלמד בכיתה, ששם לב לבעיה, החל לפתע להסתובב בין הילדים עם כוס מים, ובדיוק ליד אחי, הכוס נפלה ונשפכה ישר עליו...
הוא התנצל כמובן מקרב לב, אמר "אוי ואבוי, מה נעשה עכשיו??"
והציע שיצאו ביחד למזכירות ויתקשרו לאמא שתבוא להביא בגדים להחליף כדי שלא יצטנן....

מרגש ממש!

 

[noas]

כמה סיפורים :

1. כשהייתי תלמידת תיכון בעוונותי הרבים דיברתי המון
באחד השיעורים המורה כבר לא יכלה אז היא צעקה את שמי ואח"כ: תשתקי...!!!
זה יצא מאוד מפחיד ומרוב הלם לא דיברתי כל השיעור
וחשבתי לעצמי שאם הבאתי את המורה לכזה מצב אז באמת לא הייתי בסדר
בסוף השיעור ניגשתי למורה וביקשתי סליחה.
אז היא אמרה לי: אני לא כועסת עליך . פשוט הפרעת לי בשיעור אז הייתי חייבת להשתיק אותך.

2. כשהייתי בחופשת לידה , הטלפון צילצל ב1 ו2 דקות.
על הקו בן אדם מבוגר מבקש את הבן שלי.
הבן בדיוק נכנס מהחיידר.
העברתי אליו את הטלפון. והוא מהנהן ואומר כן בסדר
שאלתי אותו מה קרה?
אז הוא מספר שבסוף השיעור הוא שמע צילצול אז קם מהמקום
הרבה היה באמצע לדבר והוא מאוד כעס אז הוא נתן צרחה אדירה :
מוישה(שם בדוי) !!!!!!
הבן שלי מאוד נבהל.
הרב'ה אח"כ קלט שהוא הגזים והבהיל את הילד אז התקשר לבקש סליחה.
מצד אחד זה מאוד מרשים
מצד שני הבן שלי אומר שהוא כל הזמן היה עושה כאלו דברים אז אני כבר לא יודעת אם זה טוב או לא...

3. בסוף היסודי לא המשכתי לסמינר הרגיל אליו כולם המשיכו אלא הלכתי לסמינר אחר
הדבר מאוד לא מצא חן בעיני ההנהלה
ופשוט מיררו את חיי.
אני זוכרת שהרגשתי ממש מושפלת ומבוזה בגלל זה.
היום אני רואה את הילדים שלי לומדים יחד עם הנכדים של הסגנית מנהלת שמיררה את חיי
ומרגישה איזה שהוא ניצחון שהראיתי לה שהחינוך שלי לא נפל מזה שהיא נתנה לילדים שלה...

 

[יונית 05041]

ניצוץ

מרגש לשמוע על אנשי הוראה שבקשו סליחה!!!

השורה הזו הזכירה לי סיפור יפה

בכיתה י' הייתה לי מחנכת אהובה ונערצת,שעשתה שגיאה (כמו כל בנ"א.) בשעת מבחן, ניגשו הרבה!! בנות למורה לשאול שאלות,ואני כמעט אף פעם לא ניגשתי,ובאותו פעם יחידה כשניגשתי,היא אמרה: "זהו אני יותר לא עונה לכן בנות". כמובן שנבוכתי ואף נפגעתי, אבל ההפתעה הייתה יום למחרת, שהמורה נעמדה ולעיני כל הכיתה (היא כבר חילקה מבחנים) אמרה שהיא ממש מתנצלת, שהיא פעלה לא בסדר, ועוד בדיוק אני, שאני לא ניגשת... וכבונוס היא הוסיפה לי 10 נק' במבחן

 

[טובה ע]

הלכתית, היה מותר למורה להפקיע מהתלמידות את מה שכן קבלו מהמנהלת??? היא רק שליחה לחלק להן את זה!!!
ולפעמים רף הציפיות מהתלמידות עובר כל גבול הגיוני.

אולי היא החזירה אותן למנהלת?