הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
אדון סופר, הברכה והשלום, זה הצ'אלמער. בטח שמע על הנסיעה ההיסטורית שלי עם אישתי שתחיה, לאום אל פחם. גם על הנס שלי במירון, בטח שמעת ברדיו שיש לך.
תסמוך עלי, כי אתה בטח זוכר אותי, אפילו אני כבר לא כל כך זוכר טוב.
בפעם הקודמת שכתבתי לך, עוד היינו הולכים לכותל. כל יום אני ואישתי עולים על קו 1 שפעם היה עובר בדיוק ברחוב מיישורים, ונוסעים לכותל לקרוא קצת תהילים וקצת פתקים.
רק שאז הגיעה המגיפה הזאת, 'קורונה שומרונה'.
סגרו את הכותל. וגם קו 1 לא נוסע בשום מקום. שאלתי את אייזנבך, אמר שזה לא קשור להפגונעס שלו.
אז הלכנו ברגל, אף אחד לא יגיד לי לאן ללכת חוץ מאישתי.
בכניסה לרובע, עצרו אותנו חיילים. גבוהים רזים נראים ילדים.
אמרתי לחיילצ'יק, שקבעתי פגישה עם ה'ריבונוי של עוילם' ולא נעים לאחר.
מה הוא עושה, אם לא לצחוק עלי. אמר לי: "לראש הממשלה, ולגדול הדור הצלחת להיכנס בלי פגישה. בטח עם אלוקים תדע לדבר גם מהמרפסת. ואם כבר תבקש עבור יניב בן לואיזה. ותשמור על עצמך שלא תידבק."
הוא בטח קרא את הספר שלך שכתבת עם הסיפורים שלי. שתהיה בריא אתה ואבא שלך מחיפה.
מאיפה שאני לא מסתכל על זה השם 'יניב בן לואיזה' נשמע מוכר. "זה לא אתה שהסתבכת עם עבריינים בבת ים?" כמעט אמרתי לו. ברגע האחרון העדפתי שאישתי לא תעשה דרמה מהסודות שאני חושף מהפתקים שאנחנו מרימים. שתקתי.
מה גם שאישתי נלחצה, שהיא קצת משתעלת וחזרה הביתה.
הציעו להחזיר אותנו בג'יפ, אמרתי "למיישורים אני לא נכנס עם הטנק הזה".
העדפתי לא להגיד לחייל, שאצלנו בבתי אונגרין, אין מרפסות. כולם עושים סוכה בחצר.
גם קורונה אין אצלנו. לא כל מחלה שהממשלה מחליטה לייבא לארץ, נסגור לכבודה את שוק מיישורים.
בסוף הילדים התעקשו שנישאר בבית. אמרו לי "אבא זה בשביל הבריאות שלך, תנוח קצת במקום להתרוצץ. אולי תשב קצת לכתוב מכתבים לסופר הנחמד עם הצ'ופ הגדול."
נחת.
הבן שלי, המודרני מחיפה, הביא לי מחשב.
אמר לי, "עם המחשבון הזה, אפשר ללכת לכותל, ולהישאר בבית. תראו מפה את הכותל כל הזמן, וגם תעשה זום עם הנכדים."
זום?! מה זה זום? נו שוין. כנראה שהזדקנתי.
"רגע!" צעקה פתאום אישתי.שהתיישבה עם תהילים ומשקפיים מול המסך. "את הכותל אני מצליחה לראות אבל לא שיחררנו את ירושלים, רק בשביל לראות הכותל. איך אפשר לפתוח את הפתקים?"
"איזה מצחיקה". אמרתי לה, אנשים לא מגיעים לכותל בגלל הסגר. אז אין פתקים.
היא רצתה להגיד משהו על כל החיילים ששמים פתקים, והקב"ה פנוי רק בשבילם. בסוף היא רק השתעלה והלכה למדוד חום.
"דווקא יש פתקים" הפתיע אותי הבן שלי. אפשר לכתוב בפייסבוק של הכותל, והם מכניסים לך.
"פייס וואס? מה זה ה'פייס בראך' הזה?" שאלתי אותו.
לא התביישתי לגלות שאני לא מבין בעולם הזה, שיתבייש הוא שעדיין לא למד עוקצים בעל פה.
"תראה אבא" הוא שוב התעלם ממני. "לוחצים פה, ואתה יכול פשוט לקרוא את כל הפתקים של כל העולם."
לחץ פה ושם, ונעלם בלי להגיד שלום, ככה חינכתי אותו.
בהתחלה קראנו את הפתקים של הכותל, אחרי זה נרדמתי, שהתעוררתי לפנות בוקר ראיתי את אישתי שהיא קוראת פתקים שלא קשורים לכותל. כל מיני סרטונים ופתקים שלא שיערום אבותינו.
אמרתי לה "עד כאן!
"זה מה שהרב 'דורש-טוב' מדבר במוסיוף, נגד האינטרנט. הוא אמר שבתים מתפרקים. והדבר האחרון שאני רוצה שהבית שלי יתפרק. מי יבוא איתי לכל המקומות. אני הולך לעשות נטפרי."
אישתי נבהלה, אז הרגעתי אותה שגם בנטפרי יש את פרוג.
פרוג זה גם כמו פתקים, של הכותל. אבל רק של העזרת נשים.
ככה עברה עלינו הקורונה. ותאמין לי התקופה הרגועה של חיי.
וזה עוד בלי שהספקתי לספר לך, על החתונה שעשינו בסלון שלנו. ועל הפעם ההיא שהשוטר יניב רצה לתת לאישתי דו"ח על מסיכה.
אבל אולי בפעם אחרת, בדיוק תייגו אותי בפרוג.
תגיד לי, יש פה קהילה של כותבים. גם אתה פה?
תסמוך עלי, כי אתה בטח זוכר אותי, אפילו אני כבר לא כל כך זוכר טוב.
בפעם הקודמת שכתבתי לך, עוד היינו הולכים לכותל. כל יום אני ואישתי עולים על קו 1 שפעם היה עובר בדיוק ברחוב מיישורים, ונוסעים לכותל לקרוא קצת תהילים וקצת פתקים.
רק שאז הגיעה המגיפה הזאת, 'קורונה שומרונה'.
סגרו את הכותל. וגם קו 1 לא נוסע בשום מקום. שאלתי את אייזנבך, אמר שזה לא קשור להפגונעס שלו.
אז הלכנו ברגל, אף אחד לא יגיד לי לאן ללכת חוץ מאישתי.
בכניסה לרובע, עצרו אותנו חיילים. גבוהים רזים נראים ילדים.
אמרתי לחיילצ'יק, שקבעתי פגישה עם ה'ריבונוי של עוילם' ולא נעים לאחר.
מה הוא עושה, אם לא לצחוק עלי. אמר לי: "לראש הממשלה, ולגדול הדור הצלחת להיכנס בלי פגישה. בטח עם אלוקים תדע לדבר גם מהמרפסת. ואם כבר תבקש עבור יניב בן לואיזה. ותשמור על עצמך שלא תידבק."
הוא בטח קרא את הספר שלך שכתבת עם הסיפורים שלי. שתהיה בריא אתה ואבא שלך מחיפה.
מאיפה שאני לא מסתכל על זה השם 'יניב בן לואיזה' נשמע מוכר. "זה לא אתה שהסתבכת עם עבריינים בבת ים?" כמעט אמרתי לו. ברגע האחרון העדפתי שאישתי לא תעשה דרמה מהסודות שאני חושף מהפתקים שאנחנו מרימים. שתקתי.
מה גם שאישתי נלחצה, שהיא קצת משתעלת וחזרה הביתה.
הציעו להחזיר אותנו בג'יפ, אמרתי "למיישורים אני לא נכנס עם הטנק הזה".
העדפתי לא להגיד לחייל, שאצלנו בבתי אונגרין, אין מרפסות. כולם עושים סוכה בחצר.
גם קורונה אין אצלנו. לא כל מחלה שהממשלה מחליטה לייבא לארץ, נסגור לכבודה את שוק מיישורים.
בסוף הילדים התעקשו שנישאר בבית. אמרו לי "אבא זה בשביל הבריאות שלך, תנוח קצת במקום להתרוצץ. אולי תשב קצת לכתוב מכתבים לסופר הנחמד עם הצ'ופ הגדול."
נחת.
הבן שלי, המודרני מחיפה, הביא לי מחשב.
אמר לי, "עם המחשבון הזה, אפשר ללכת לכותל, ולהישאר בבית. תראו מפה את הכותל כל הזמן, וגם תעשה זום עם הנכדים."
זום?! מה זה זום? נו שוין. כנראה שהזדקנתי.
"רגע!" צעקה פתאום אישתי.שהתיישבה עם תהילים ומשקפיים מול המסך. "את הכותל אני מצליחה לראות אבל לא שיחררנו את ירושלים, רק בשביל לראות הכותל. איך אפשר לפתוח את הפתקים?"
"איזה מצחיקה". אמרתי לה, אנשים לא מגיעים לכותל בגלל הסגר. אז אין פתקים.
היא רצתה להגיד משהו על כל החיילים ששמים פתקים, והקב"ה פנוי רק בשבילם. בסוף היא רק השתעלה והלכה למדוד חום.
"דווקא יש פתקים" הפתיע אותי הבן שלי. אפשר לכתוב בפייסבוק של הכותל, והם מכניסים לך.
"פייס וואס? מה זה ה'פייס בראך' הזה?" שאלתי אותו.
לא התביישתי לגלות שאני לא מבין בעולם הזה, שיתבייש הוא שעדיין לא למד עוקצים בעל פה.
"תראה אבא" הוא שוב התעלם ממני. "לוחצים פה, ואתה יכול פשוט לקרוא את כל הפתקים של כל העולם."
לחץ פה ושם, ונעלם בלי להגיד שלום, ככה חינכתי אותו.
בהתחלה קראנו את הפתקים של הכותל, אחרי זה נרדמתי, שהתעוררתי לפנות בוקר ראיתי את אישתי שהיא קוראת פתקים שלא קשורים לכותל. כל מיני סרטונים ופתקים שלא שיערום אבותינו.
אמרתי לה "עד כאן!
"זה מה שהרב 'דורש-טוב' מדבר במוסיוף, נגד האינטרנט. הוא אמר שבתים מתפרקים. והדבר האחרון שאני רוצה שהבית שלי יתפרק. מי יבוא איתי לכל המקומות. אני הולך לעשות נטפרי."
אישתי נבהלה, אז הרגעתי אותה שגם בנטפרי יש את פרוג.
פרוג זה גם כמו פתקים, של הכותל. אבל רק של העזרת נשים.
ככה עברה עלינו הקורונה. ותאמין לי התקופה הרגועה של חיי.
וזה עוד בלי שהספקתי לספר לך, על החתונה שעשינו בסלון שלנו. ועל הפעם ההיא שהשוטר יניב רצה לתת לאישתי דו"ח על מסיכה.
אבל אולי בפעם אחרת, בדיוק תייגו אותי בפרוג.
תגיד לי, יש פה קהילה של כותבים. גם אתה פה?
נערך לאחרונה ב:
