"כיצד תרכשו ידידים והשפעה" גרסה מודרנית- חוו"ד

[ariels]

בשמחה: (הסיפור משוכתב על פי זכרוני, יכול להיות שיש אי דיוקים או גרסאות טיפה שונות)

רבי זושא היה כידוע עני מרוד.
והנה הגיע הזמן לשדך את ביתו הבכורה. היא יושבת בבית, ונדוניה אין.
בצר לו יצא מעירו, ופנה לחברו רבי פנחס מקוריץ -
לבקש המלצה כדי שיוכל לקבץ כסף להכנסת כלה.
רבי פנחס מקוריץ נחרד מהרעיון שרבי זושא יסתובב בעיירות ובכפרים ויקבץ נדבות,
לכן נתן לו 300 רובל כנדוניה (סכום עצום באותם ימים)
ושלח אותו בשמחה למצוא חתן הגון לבתו.

יצא רבי זושא ופנה לחזור לעירו. באחת העיירות עצר ללינת לילה, והנה הוא שומע בשוק זעקות וצעקות. יצא לברר על מה המהומה והנה התברר שכלה יתומה עומדת להכנס היום לחופה בשעה טובה, אך קרה דבר נורא - סכום הנדוניה שאספה האם פרוטה לפרוטה - אבד ואיננו. 300 רובל שאספה וקיבצה בעמל רב, והצרור נעלם. האלמנה האומללה התעלפה כשגילתה שכספה אבד, אבי החתן דורש את הנדוניה בכל תוקף, והחתן מסרב להכנס לחופה.

נעמד רבי זושא בתוך הקהל המבוהל וצעק - האבידה נמצאה!
אני מצאתי היום בשוק 300 רובל.
עיני כולם נפקחו בתדהמה - מלאך מושיע ירד משמים. מיהרו אליו וביקשו שיתן את הכסף.
אומר להם רבי זושא - הכסף שמור באכסניה שלי, תנו סימנים - איזה שטרות היו שם, ואלך מיד להביא הכל. נתנה לו האלמנה סימנים, ורבי זושא מיהר לאכסניה, לקח את צרור כספו וניגש לחלפן - להחליף את הכסף על פי הסימנים שנתנה האישה.
כשחזר שמחו כולם - עכשיו תיערך החופה סוף סוף, בשעה טובה.
אבל רבי זושא מסרב להחזיר את הצרור.
הוא מבקש שכר טרחה.
לזאת אף אחד לא ציפה. חוצפה כזו מעולם לא פגשו! רבי זושא דורש 10% מהכסף - שכר טירחה על השבת האבידה. הקהל הקדוש ביזה אותו בכל פה, ואח"כ הוציאו ממנו בכח את צרור הכסף ושילחו אותו בבזיון מן העיר.

לאחר זמן נודע הדבר לרבי פנחס מקוריץ, שביקש לברר עם רבי זושא מדוע נהג בצורה כה מוזרה. מצד אחד - ברור כשמש שאת כספו שלו מסר לאלמנה המסכנה, ומצד שני - לא מתאים לצדיק ות"ח כרבי זושא לדרוש שכר טירחה בצורה תמוהה שכזו.
ענה רבי זושא -
בדיוק כשהכרזתי שמצאתי את הכסף שמעתי קול קטן בלבי - אוי, זושא, איזו מצווה עצומה!!! אבל הצלחתי להכניע את הקול הקטן הזה. אך כשניגשתי למסור לאלמנה את הצרור שמעתי אותו שוב - אוי, זושא, כזה צדיק וקדוש אתה, ממש יחיד ומיוחד! איזו אהבת ישראל יש לך!
מיד הבנתי שיש לי פה עסק עם עקשן רציני, בעל גאווה ורודף כבוד, ועד שלא יספוג בזיונות לא יעזוב אותי בשקט.
כבוד אתה רוצה? אמרתי לו. תיכף תראה איזה כבוד תקבל!
ומיד דרשתי שכר טרחה, ניצלתי מהגאווה והכבוד, וזכיתי במצווה שלמה.

 

[מוטי נאה]

---

 

[מוטי נאה]

חמוד

אואוא... נחמד, פורום השקפה והדרכה.

לי זכור מהספר הזה דבר אחד: "תשתדל להחמיא לאנשים כמה שיותר... זה ייצור בהם רצון לרצות אותך"

עוד משהו: בחיים אל תעיר ביקורת ישירה, כמו אם המזכירה שלך הגיעה לעבודה בלבוש בלתי מכובד, אל תגיד לה ישיר... אלא דבר איתה על הצורך למראה מכובד... אנשים חכמים מידי מכדי להיות טפשיים, והיא תבין אותך, ולא תפגע על הדרך.

 

[בוקסה]

לא מכירה
ואני אשמח לשמוע...

באמת??????????????

 

[Efratush]

באמת??????????????

אופס...בור בהשכלה...
ואני דווקא אחת ששמעתי את כל הספורים שקיימים בעולם לפחות כמה וכמה פעמים טובות.

וariels תודה על הסיפור!
הוא כתוב בצורה מאוד יפה...

 

[ariels]

בשמחה. נהניתי לכתוב

 

[contrast]

ציטוט מהספר "מהיום והלאה" של הרב יצחק פנגר :
הספר "כיצד תרכוש ידידים והשפעה" הוא ספרו הידוע של דייל קרנגי.
ספר זה, שהתפרסם מאד ברחבי העולם, מבטא את השקפת העולם – הוא יעיר לי?! אני אקשיב לו ואשנה את דעתי או את הרגלי?! מה פתאום?! להיפך, אני אשנה אותו, ואגרום לו לחשוב כפי שאני רוצה!!
הספר מביא, בין השאר, שש דרכים שבהן תוכלו לגרום לכך שבני האדם יחבבו אתכם. הוא מביא תריסר דרכים להבאת בני אדם לכלל מחשבה כמוכם. וגם: תשע דרכים לחולל שינוי אצל בני אדם בלא לפגוע או לעורר התנגדות.
על פי ספרו של דייל קרנגי, לחבר אין שום דבר ללמד אותי, ואין לו שום דבר להוסיף לי. הוא נמצא שם רק כדי לתת אישור לעצמותי, ולשמש כלי למחשבותיי ולרצונותיי. לכן אני אלמד שיטות לשנות את חברי - שיאהבו אותי ולא יבקרו אותי על שגיאותיי, שיעריצו אותי כפי שאני. אני אלמד טכניקות, שיסייעו לי לשנות את המחשבות שלהם, כדי שלא יהוו סתירה למחשבות שלי. אני אשנה אותם ולא הם אותי!
'החבר' עפ"י דייל קרנגי הולך מאחוריי, הוא רק מושפע ממני, והוא לא עוזר כלל להתקדמות ולבנייה שלי.

 

[דאבל אימפקט]

נשמע לא טוב. אבל זה עניין של הסתכלות, מפני שבשדה השיווק זה עובד בדיוק ככה, לא? (והרי בשדה הזה הספר עוסק...)

 

[imagine]

ישנו ספר מדהים בשם "אני הרוח והנפש שבי" (פרקים במודעות עצמית יהודית) מאת הרב ש. אביחי כהן.
בספרו הוא מקדיש פרק שלם על דייל קראנג'י ושיטתו. מסביר ומבאר איפה נקודת המוקש שאינה עולה בקנה אחד עם תפיסת היהדות. ואז מציג את אותם כללים בדיוק אך כאשר המטרה בהם היא: "איך לגרום שהשני יהנה", "איך לתת לשני הרגשה שאני זוכר אותו" וכו'... במקום אינטרסנטיות ושימוש בחברים ככלי שרת = נטילה. הוא הופך את הכללים ל"נתינה" שהיא "סוד הקשר במערכת יחסים"
ציטוט: "לכל אורך הדרך מתייחס קארנגי לצורך האדם להיות 'נאהב', צורך המתבטא ב'לקיחה', והמשותף לכל בעל חי, אין צורך זה מגיע ממקור עליון ופנימי, הוא צורך חומרי- ארצי....תורת קארנגי לא הוסיפה אהבה לעולם כלל וכלל לא. היא תורה חיצונת שאינה נוגעת לפנימיות, הוא גם לא התכוון לכך, הוא התכוון אך ורק לדבר אחד: כיצד אתה תוכל לרכוש את ידידיך כדי שהם יעשו מה שאתה רוצה!..... (עם הדגשה בכל מקום בתורת קארנגי שהכל כדי שיהיה לך, ויחבבו אותך, ויגלו עניין בצרכיך, ואם לא זה לא ישתלם לך וכו'...)..... בהשקפה היהודית הגישה שונה היא בתכלית השינוי. התקשורת בין בני אדם היא על מנת ליצור "אהבה" בין הבריות. "אהבה" היא "עבודה" על מערכת יחסים עבודה המתבטאת במימוש הצורך העליון של האדם "לתת" נתינה לשם נתינה, נתינה שאינה על תנאי הקבלה. אתה מחייך לחברך כדי לעשות לו טוב.....מעתה הבה ונחזור על כלליו של דייל קארנגי אך על פי מטרת האהבה היהודית. את חלק זה של ששת הכללים נפתח בכותרת "שש דרכים שבהם תביאו לידי כך שתאהבו את בני האדם" (להבדיל מקראנגי : "שש דרכים שבהם תביאו לכך שבני אדם יחבבו אתכם")..... אותם כללים אך מטרה שונה. אלו הם ששת הכללים שאנו מציעים לאור השאיפה שלנו לפנימיות, התרחקות מן החיצוניות שיתכן שמועילה היא לדברים שבחיצוניות אך לפנימיותנו ל"אני" האמיתי שלנו לא רק שאינה תורמת, היא הורסת ומזיקה רבות לנפשו, לעומתה באחיזתנו בכללים הנובעים מפנימיות אמיתית, בראש ובראשונה אנו דואגים לטפח את ה"אני" האמיתי שלנו, זה השואף לעזור ו"לתת" ....."

ספר מדהים ומומלץ מאד!

 

[ariels]

הוא דווקא כן מדבר בספר על זה שמי שלא אוהב בני אדם - לא יגיע רחוק...
ואחד הסיפורים שממש אהבתי הוא על עורך עיתון שנותן במה לסופרים מתחילים ויודע לזהות האם הסופר המתחיל הזה יהפוך לסופר מצליח על ידי פרמטר אחד בלבד -
האם מתוך הסיפורים שהוא כותב ניכר שהוא אוהב בני אדם?
אם כן - הוא יהפוך לסופר מצליח.
אם לא - לא משנה כמה הכתיבה שלו תהיה מהוקצעת - הוא יכשל.

נכון, המחבר הוא גוי
והוא אכן לא אמור לכתוב את הספר שלו לפי אמות מידה יהודיות
מי שמצפה לקרוא ספר השקפה - שלא ינסה לקרוא את דייל קארנגי.
ב"ה יש לנו המון מקורות שנותנים מענה נפלא לנושא.
והספר הזה הוא כנראה לא אחד מהם, וטוב שכך...
(ועדיין לדעתי יש מה ללמוד ממנו)

 

[קברניט]

כפי שזכורני, בספרו של הרב דסלר, הוא מביא שורת דברים שדומה להפליא למה שכותב דייל קרנגי בספרו הנ"ל, ויש שם אפילו ביטויים והגדרות מדויקות שלכאורה נראות כלקוחות משם.
כמו למשל ששמו הפרטי של האדם חביב עליו יותר מכל, ולכן כשמדברים עם מישהו יש לנקוט בשמו הפרטי. וכמו למשל הענין של לדבר עם השני על דברים שמעניינים אותו, ובכך להתחבב עליו. ועוד ועוד.
אלו דברים ידועים שכבר דשו בהם רבות, ובטח ישנם כאלו שיביאו מקורות מדויקים בענין.

מההיכרות וההתרשמות האישית שלי, הכלים של דייל קרנגי טובים ומצוינים מאוד, וכל אחד יכול להשתמש בהם לפי דרכו.
דייל קרנגי לא 'משכנע' אותך להיות אנוכי ומושחת. הוא נותן לך כלים להיות טוב יותר, וכתוצאה מכך, אהוד ומוערך יותר. כל אחד מוזמן לעשות עם הכלים האלו מה שנראה לו. כרגיל, ה' נותן לך בחירה, גם כאן.

 

[rubi]

סליחה על ההקפצה
מישהו יודע היכן ניתן להשיג את הספר [המקורי]?

 

[אושר ומנוחה]

בחנויות יפה נוף, ובחנויות נוספות.

 

[rubi]

בחנויות יפה נוף, ובחנויות נוספות.

אתה בטוח?? אומר מידיעה?
הרי זה ספר שלא אמור להיות שם

 

[אושר ומנוחה]

אתה בטוח?? אומר מידיעה?
הרי זה ספר שלא אמור להיות שם

בטוח.

 

[היפי]

קנה לך חבר
זה לא בשביל החבר, זה לך
וכן אנחנו צריכים ידידים והשפעה בשביל להשפיע (קרי לתת מה שאנחנו חושבים לטוב)
ולכל המתנגדים לאורך כל הספר אין שום מניפולציה ( מניפולציה היא הצגה של דברים שאינם מדויקים או שיקריים כדי לגרום לשני לעשות מעשים מסוימים ) אלא התחשבות בזולת, רגשותיו וכבודו מתוך הבנה שהוא לא שונה מאיתנו

על פי ספרו של דייל קרנגי, לחבר אין שום דבר ללמד אותי, ואין לו שום דבר להוסיף לי. הוא נמצא שם רק כדי לתת אישור לעצמותי, ולשמש כלי למחשבותיי ולרצונותיי. לכן אני אלמד שיטות לשנות את חברי - שיאהבו אותי ולא יבקרו אותי על שגיאותיי, שיעריצו אותי כפי שאני. אני אלמד טכניקות, שיסייעו לי לשנות את המחשבות שלהם, כדי שלא יהוו סתירה למחשבות שלי. אני אשנה אותם ולא הם אותי!

לא נעים אבל במפורש דייל כותב שיש לגשת לוויכוח מתוך הבנה שאנחנו יכולים לטעות בדיוק כמו שאנחנו חושבים שהשני טועה
ובספר יש פרק שלם שיועד לגרום לאנשים להודות שהם טעו
ואם אפשר לתמצת את הספר זה ככה:
תעריכו בני אדם,
חפשו בכל דרך את המעלות שלהם,
תגידו להם כמה אתם מעריכים אותם באמת ולא מתוך חנופה,
תכבדו אותם ואל תבזו אותם,
דברו בענווה וידיעה שאתם לא יותר טובים,
לא נראה לי שכל זה יהפוך אותכם לאנשים פחות טובים או פחות יהודים

 

[למאי נפקא מינה]

אנחנו יכולים לנסות לאהוב את הזולת, אבל בסופו של דבר כל צעד שנעשה בחיים זה לטובת עצמנו.
ואת זה לא אני אמרתי. אלא קראתי את זה בספר - יהדות כמובן.(אולי מאמר אמונה ובטחון של הרב וסרמן - ממש ממש לא בטוחה) ואני וחברה שלי החלטנו לבדוק אם זה באמת נכון.
אחרי שחקרתי בעצמי אני אכן הבנתי שהכל אנחנו עושים מתוך אינטרסים - אנחנו אוהבים את האחרים לטובת עצמנו כי אנחנו צריכים את הרגש הזה של האהבה. אנחנו עושים מצוות בשביל שאנחנו נקבל שכר, ואם אנחנו עושים לא על מנת לקבל שכר. אז אנחנו מרגישים כל כך טוב עם עצמנו על זה שאנחנו צדיקים וחסודים כך שזה חוזר שוב אלינו. אנחנו בכלל רואים כל דבר בחיים דרך עצמנו.
בהתחלה קצת התאכזבתי, כי בכל זאת אני כמו כמעט כל בן אדם רוצה ושואפת להיות בן אדם קצת יותר נעלה וטיפה פחות אגואיסט.
אבל בסופו של עניין הבנתי שככה האדם נברא, ופשוט אנחנו צריכים לתעל את זה לצורה חיובית ולעשות כמה שיותר טוב לאחרים דרך האינטרסים שלנו.

דברי חכמה, אולם כאן יש צורך לחדד:
יש הבדל מהותי בין נפש אנושית לנפש יהודית.
בהבטה ראשונית - הנ"ל נכון לחלוטין.
אולםפ למדונו הראשונים [וביניהם חובות הלבבות וראשית חכמה] שליהודי ישנן תכונות נפש חריגות בנוף של העולם הזה, הוא יכול באמת לאהוב ולחלוטין לרצות בטובתו של השני.
איך?
שאלה טובה. התשובה איננה ידועה.
כלומר, אין לזה הסבר שהשכל האנושי מבין, אלא תחושות פנימיות ישירות מהנשמה, שמתעוררות כאשר האדם מזדכך.
אם יהודי זוכה לזכך את עצמו ע"י לימוד התורה ו/או עשיית מעשים טובים, יחד עם עשיית פעולות של אהבת ישראל - כדי למשוך את ליבו אחריהן, לאט לאט הוא יותר ויותר יאהב יהודים, עד שהדרגה העליונה בזה היא - שכחת עצמו לחלוטין.
ואכן, זוהי מדרגה גבוהה מאד, אולם 'לא עליך המלאכה לגמור, ואי אתה בן חורין להיבטל ממנה', עלינו להתייגע בכיוון, ולהתקדם עוד קצת ועוד קצת ככל יכולתנו, ועם השנים נראה שזכינו לעשות צעדים משמעותיים.
לסיום - סיפור מדהים שיבטא זאת:
מעשה שהיה בכ"ק האדמו"ר בעל הפני מנחם מגור זיע"א, שהכח אצל רופא עיניים לצורך טיפול הכרחי, אחד מני רבים. בבואו ביקש מהרופא לברר כמה פרטים לצורך אי אלו מחסידיו, עד שכבר [כמעט] לא נותר זמן עבור עניינו של הרבי עצמו.
כשסיים, התפנה אל הרופא, שביקש להבין: 'רואה אנכי את האדמו"ר עמל ויגע כה רבות - היום ותמיד - למען אחרים, ושאלה לי לשאול: כיצד יכול הרבי לזלזל בצרכי עצמו בו בזמן שהוא מתאמץ כה הרבה על אותם דברים בעבור אחרים?'
ענה לו הרבי:
כשתינוק נולד, הוא מוקף באהבה, דאגה ותמיכה. הוא בטוח שאימו וכל העולם נועדו עבורו. כשגודל, מבין שיש עוד בני בית, גודל עוד ומבין שיש חברים בגן, כעבור שנים נוספות הוא כבר קולט שישנם עוד אנשים רבים בעולם, ולא הכל מיועד עבורו.
'אם לא עוצרים את ההבנה הזאת', אמר הרבי, 'היא נמשכת ומתעצמת עד שהאדם שוקע כל כולו בצרכי אחרים, עד ששוכח מעצמו'...

 

[אלישבע גוהר]

בדיוק זו הבעיה בשיטתו (החכמה מאוד)

העובדה שהוא התאבד מוכיחה את אנוכיותו

הוא מת בשנת 1955 מסרטן במערכת הלימפה.
לפי הביוגרפיה שלו בבסיס הנתונים IMDb.

 

[יהודה המנגן האגדי]

הוקפץ כבר פעם אז אני מקפיץ שוב......

כפי שזכורני, בספרו של הרב דסלר, הוא מביא שורת דברים שדומה להפליא למה שכותב דייל קרנגי בספרו הנ"ל, ויש שם אפילו ביטויים והגדרות מדויקות שלכאורה נראות כלקוחות משם.
כמו למשל ששמו הפרטי של האדם חביב עליו יותר מכל, ולכן כשמדברים עם מישהו יש לנקוט בשמו הפרטי. וכמו למשל הענין של לדבר עם השני על דברים שמעניינים אותו, ובכך להתחבב עליו. ועוד ועוד.
אלו דברים ידועים שכבר דשו בהם רבות, ובטח ישנם כאלו שיביאו מקורות מדויקים בענין.

שמעתי גם שזה מוזכר אצל הרב דסלר, וחיפשתי ולא מצאתי, אשמח עם מישהו יעדכן אותי איפה זה (לא מוזכר בקונטרס החסד).

שמעתי מהרב יחיאל יעקובזון שהוא מאוד הזדעזע כשראה את זה כיון שזה היה לפי הסדר.... וברור שנלקח משם, והוא שאל את הרב כרמל (העורך של כתבי הרב דסלר) ,והוא ענה לו שהרב בא להדגיש איך שבאותם פעולות שאפשר להשתמש בהם לנטילה, אפשר להגיע איתם לנתינה הכי גדולה.