כל האמהות חוזרות לבית הספר או זה רק אני?

[Ok - מירי טריטל]

הבת שלי בכיתה ב'. מאז שהיא עלתה לבית הספר אני מרגישה שותפה מלאה ללימודים.
אני צריכה לחזור איתה בתורה, לבדוק את התשובות לש"ב, לעבור על תרגילי חשבון, ומעל הכול - לחתום ולחתום ולחתום! לחתום שהיא חזרה, לחתום שהיא עשתה שיעורי בית (למען ה', המורה לא רואה שיש תשובות במחברת?), לחתום שראיתי שאני צריכה ללמוד איתה..
דיברתי עם כמה אמהות והן גם מתלוננות.
לפני שאני מתחילה להפוך שולחנות אני רוצה לברר האם גם אצלכם זה כך, או שזה רק בבית הספר אצלנו?

 

[תמר 85]

עכשיו תחשבי אותו דבר, עם 4 בנות בבית ספר...

כיף חיים

 

[dafnat]

זה לטובת הבת שלך. בגיל הזה הן חייבות מעקב צמוד ויומיומי. זה שאת צריכה לחתום מחייב אותך לעקוב ולראות שהיא עשתה ש"ב ולמדה בתורה וכו'. את יכולה לא לחתום ואז תראי אחרי זמן קצר שהיא מדלגת על הכנת ש"ב ולא למדה למבחן וכו' וכל זה בלי ששמת לב.
רב הבנות בגיל הזה לא אחראיות לעצמן (יש כמה חריגות לטובה, אבל מעטות), וחייבות דרבון ומעקב.

 

[ורסצ'ה]

חלק מהעניין כדי שתרגישי ''שותפה'' לחיי הבת שלך...

 

[נעליים]

כן אצלנו גם ככה, ומיצידי זה בסדר

 

[מרשמלו]

את לא זוכרת את עצמך בגיל הזה?
תבררי בבית....
כבר שנים שזה כך!

 

[63388]

אצל הבת הראשונה בכיתה א' כך הרגשתי, והייתי מתוסכלת מאד. כמוך. ב"ה מאז ועד היום (ו') הילדה עצמאית.
כרגע יש לי בת נוספת בכיתה א' ודווקא הפעם אני פחות מרגישה כך.
לא יודעת מה השתנה. לא חושבת שזה ענין של ראש. אולי של המורה...
באמת לראשונה היתה מורה צעירה והיתה שנה...
ועכשיו יש לנו מורה מיוחדת.

 

[Ok - מירי טריטל]

זה לטובת הבת שלך. בגיל הזה הן חייבות מעקב צמוד ויומיומי. זה שאת צריכה לחתום מחייב אותך לעקוב ולראות שהיא עשתה ש"ב ולמדה בתורה וכו'. את יכולה לא לחתום ואז תראי אחרי זמן קצר שהיא מדלגת על הכנת ש"ב ולא למדה למבחן וכו' וכל זה בלי ששמת לב.
רב הבנות בגיל הזה לא אחראיות לעצמן (יש כמה חריגות לטובה, אבל מעטות), וחייבות דרבון ומעקב.

התפקיד של המורה לדאוג ללמידה, זה לא התפקיד שלי. המורה חייבת לבצע מעקב על שיעורי בית. נדהמתי מזה שהמורות אפילו לא קוראות שיעורי בית בכיתה, כי חבל על הזמן.
בשביל מה ילדה יושבת אחרי הצהריים ועושה שיעורי בית אם אף אחד לא עובר על זה אפילו?
ולמי שכתבה שכך היה פעם - ממש לא נכון. אולי אני נורא זקנה..

 

[מלפפון]

יש מורות שמחתימות על כל דבר, ויש כאלו שלא.

בביהס של הבת שלי היתה אספת מורות.
איך אני יודעת אם אף אחת לא אמרה לי?
פשוט כי כל מורה התחילה לכתוב פתקים.
לפחות פעם בשבוע אני מקבלת פתק עם עדכון: צל"ש או 'כלנית שכחה מחברת טבע'.
+ בקשה לחתימה.
יאללה. הבנתי את הקטע.
הבת שלי יום אחד עשתה רק חצי שיעורי בית, והשניה שכחה ספר.
היא התפללה יפה, והראשונה הקשיבה יפה אפילו שכאבה לה הרגל.
דיייי.

מזכיר לי את הבדיחה:
המורה מתקשר לאבא של תלמיד בתחילת שנה ומתלונן על הפרעות.
עונה לו האב: כשהבן שלי הפריע בחופש לא התקשרתי לנדנד לך, נכון? עכשיו תתמודד יפה ואל תפריע לי.

בדיחה, אבל יש בה משהו מאד נכון.
המערכת היום יותר מדי נוטה לערב הורים.
אני לא יודעת, אולי זה נובע כי רוב ההורים מנותקים ויגעים בעבודתם,
ומרגישים צורך לערב אותם בכח.
בכל מקרה, מילא בכיתה א' לשבת עם הילדה ולהקשיב ל: ש-ר-ה א-כ-ל-ה. גמרה הדג.
אבל כיתה ב? ג?
מספיק אני צובעת שערים במרץ והבת שלי מחמיאה לי שאני יודעת לצייר מאד יפה (אני לא).

 

[dafnat]

המורה עוקבת אחרי ש"ב, אבל תנסי ותראי שאם את לא תעקבי הבת שלך לא תכין פעם, פעמיים שלוש, ואז אולי המורה תפנה אליך ותגיד לך שהיא לא מכינה וכו', אבל בינתיים הילדה מפספסת (אא"כ את חושבת שאין שום משמעות להכנת ש"ב, וזה מיותר).אניהראיתי על עמצי שאם לא עקבתי יומיום אחרי הכנת ש"ב (בכיתות הנמוכות) הבנות שלי "חיפפו" ואח"כ כשהגיעו למבחן פתאום גילינו את החור.

 

[תמר ה.]

מכירות את דפנה מאיר הי"ד?
אישית התחברתי מאד למה שכתבה למורה של הבת שלה.

למורה א' היקרה, נחת ושמחה,
תודה רבה לך על העדכון וגם על כך שאת מלמדת את הבת המתוקה שלנו. אני בטוחה שאת נהנית ממנה. לגבי שיעורי בית - מאז הפכתי לאם אומנת, על כל האתגרים הכרוכים בכך, אבדה לי הסבלנות לעשות עם ילדיי שיעורי בית. קל וחומר להזכיר להם, לבדוק להם, להכריח אותם וכו'. גם קודם להיותי אומנת לא הייתי מהאמהות שמקדישות את שעות אחר הצהריים לשיעורי בית. לבד מכך, אני עובדת בחלק מהערבים בשבוע. ולכן, מה שקורה אצלנו בבית זה כך:
אם ילד פותח ספר ומחברת ומתחיל לשרבט שם משהו, ואז בא אליי עם שאלה ספציפית, אני משתדלת לעזור בשמחה, במה שאני יודעת לענות.
ואם לא, אז לא. אני אמא ולא שוטר שיעורי בית. מבחינתי, הילדים שלי הם היחידים שצריכים לשאת בתוצאות של אי הכנת שיעורי בית.
אני מספקת להם חום ואהבה, קורת גג, לבוש הולם, זמן פנוי, ספרי לימוד וכל מה שדורשת מציאות שמאפשרת לילד ללמוד, אם יחפוץ בכך. ועוד מוסיפה על כך מימון שיעורים פרטיים לתגבור.
מעבר לזאת, תם תפקידי. זאת ועוד, גם אני לא למדתי שום דבר עד כיתה ט'. ובכל זאת יצא ממני משהו. אני רואה נטייה גנטית מסוימת בבנותיי, הדומות לי (ולבעלי, כשחושבים על זה), בעניין הלימודי. רק עקיבא עוף מוזר. ילד חובב לימודים שמפגיז ציונים ואכפת לו מהם. איך רננה אמרה לו פעם - "אתה לא שייך לכאן. אתה יותר מדי חכם".
מבחינתי, כל מה שתבחרי לעשות בעניין החינוך והלימוד וחובות הלמידה והמשמעת של בתי, מבורך ויקבל גיבוי מלא בבית. ועם זאת, לא אעזור לך "לגרום לה" להכין שיעורים. אשמח להמשיך לקבל עדכונים.
תודה רבה, שבת שמחה ומלאת אהבה,
מדפנה.

 

[dafnat]

מזכיר לי את הבדיחה:
המורה מתקשר לאבא של תלמיד בתחילת שנה ומתלונן על הפרעות.
עונה לו האב: כשהבן שלי הפריע בחופש לא התקשרתי לנדנד לך, נכון? עכשיו תתמודד יפה ואל תפריע לי.

בדיחה, אבל יש בה משהו מאד נכון.
המערכת היום יותר מדי נוטה לערב הורים.

כאן מתחילה הבעיה: שהורים מרגישים שהבן שלהם שמפריע זה בעיה של המורה. זה לא הילד שלך? אתה הלא אמור לחנך אותו? אם הוא מפריע בשיעור זה לא אכפת לך? ולא מדובר על פטפוט קל, כי על זה בודאי המורה לא מתקשרת ולא כותבת פתק. אם מורה מתלוננת, זה מן הסתם עבר קו אדום מסויים. אז זה בעיה של המורה? בגלל זה ילדים מרשים לעצמם להפריע בשעורים - כי להורים לא אכפת - זו בעיה של המורה!

 

[מלפפון]

המורה אחראית בכיתה על המערך הכיתתי.
הגיבוי מגיע מהבית, אבל לא האחריות על התנהלות התלמיד עם המורה.
עובדה שיש מורים שמסתדרים יותר עם תלמידים מסוימים.

יש מורות שבטוחות שהאמהות אמורות להיות אחראיות על כל פיפס, במקום להתמודד לבד.
את יכולה לראות יםה שכשיש אמהות שקשה להסתדר איתן,
פתאום המורה מוצאת את עצמה מסתדרת יפה עם הילדה בלי לערב את הבית..

אני לא אומרת. צריל מעורבות ולאמא כן אכפת שהילדה שלה תתנהג יפה.
אבל אם כל שבוע את מביאה פתק לעשר תלמידות שלא עשו שיעורי בית,
מבחינתי את זו שבורחת מהתמודדות, לא ההורים.

 

[שרינה]

מכירות את דפנה מאיר הי"ד?
אישית התחברתי מאד למה שכתבה למורה של הבת שלה.

למורה א' היקרה, נחת ושמחה,
תודה רבה לך על העדכון וגם על כך שאת מלמדת את הבת המתוקה שלנו. אני בטוחה שאת נהנית ממנה. לגבי שיעורי בית - מאז הפכתי לאם אומנת, על כל האתגרים הכרוכים בכך, אבדה לי הסבלנות לעשות עם ילדיי שיעורי בית. קל וחומר להזכיר להם, לבדוק להם, להכריח אותם וכו'. גם קודם להיותי אומנת לא הייתי מהאמהות שמקדישות את שעות אחר הצהריים לשיעורי בית. לבד מכך, אני עובדת בחלק מהערבים בשבוע. ולכן, מה שקורה אצלנו בבית זה כך:
אם ילד פותח ספר ומחברת ומתחיל לשרבט שם משהו, ואז בא אליי עם שאלה ספציפית, אני משתדלת לעזור בשמחה, במה שאני יודעת לענות.
ואם לא, אז לא. אני אמא ולא שוטר שיעורי בית. מבחינתי, הילדים שלי הם היחידים שצריכים לשאת בתוצאות של אי הכנת שיעורי בית.
אני מספקת להם חום ואהבה, קורת גג, לבוש הולם, זמן פנוי, ספרי לימוד וכל מה שדורשת מציאות שמאפשרת לילד ללמוד, אם יחפוץ בכך. ועוד מוסיפה על כך מימון שיעורים פרטיים לתגבור.
מעבר לזאת, תם תפקידי. זאת ועוד, גם אני לא למדתי שום דבר עד כיתה ט'. ובכל זאת יצא ממני משהו. אני רואה נטייה גנטית מסוימת בבנותיי, הדומות לי (ולבעלי, כשחושבים על זה), בעניין הלימודי. רק עקיבא עוף מוזר. ילד חובב לימודים שמפגיז ציונים ואכפת לו מהם. איך רננה אמרה לו פעם - "אתה לא שייך לכאן. אתה יותר מדי חכם".
מבחינתי, כל מה שתבחרי לעשות בעניין החינוך והלימוד וחובות הלמידה והמשמעת של בתי, מבורך ויקבל גיבוי מלא בבית. ועם זאת, לא אעזור לך "לגרום לה" להכין שיעורים. אשמח להמשיך לקבל עדכונים.
תודה רבה, שבת שמחה ומלאת אהבה,
מדפנה.

ווואווו,מדהים ומעצים הכנות והיושר,הלוואי שהיינו יכולות לכתוב כך למורה של ביתנו,ביושר בלי הרבה פיתולים...אני אמא אני אמא ואני אמא,לא מורה ולא גננת...

 

[dafnat]

המורה אחראית בכיתה על המערך הכיתתי.
הגיבוי מגיע מהבית, אבל לא האחריות על התנהלות התלמיד עם המורה.
עובדה שיש מורים שמסתדרים יותר עם תלמידים מסוימים.

יש מורות שבטוחות שהאמהות אמורות להיות אחראיות על כל פיפס, במקום להתמודד לבד.
את יכולה לראות יםה שכשיש אמהות שקשה להסתדר איתן,
פתאום המורה מוצאת את עצמה מסתדרת יפה עם הילדה בלי לערב את הבית..

אני לא אומרת. צריל מעורבות ולאמא כן אכפת שהילדה שלה תתנהג יפה.
אבל אם כל שבוע את מביאה פתק לעשר תלמידות שלא עשו שיעורי בית,
מבחינתי את זו שבורחת מהתמודדות, לא ההורים.

בודאי שמבחינת משמעת האחריות על המורה ורק במקרים חריגים יש לפנות להורים.
אני ציינתי שלהורים, מצידם, כן צריך להיות חשוב איך הבת מתנהגת בכיתה. גם אם מורה לא פנתה אלי, אם אדע שביתי מפטפטת מדי או מפריעה או מתחצפת, אני לא אעבור לסדר היום ואגיד "שהמורה תתמודד", כי מה שחשוב לי זה לא אם המורה משתלטת או לא, אלא שהבת שלי תהיה מחונכת, ושתהיה לה דרך ארץ.
בכל אופן נראה לי שהגענו למחוזות שונים ממה שהתכוונה פותחת האשכול, היא לא דברה על משמעת אלא נטו לימודית, וכתבתי את דעתי לעייל.

 

[מה הענינים]

אהבתי את מה שכתבה דפנה והזדהיתי מאד
גם אצלינו זה כך בבית הספר וזה עבר גבול
הילדים הם שלנו וע"כ כל הצרכים שלהם הרוחניים והגשמיים - עלינו ההורים
אבל אחריות, שמירה על סדר ועקביות - את זה אנו מחנכים אותם מגיל צעיר שהעול עליהם
אם אני אקח אחריות על שיעורי הבית של ביתי, ממילא היא תוריד ממנה כל עול של שיעורי בית
יכולה להבין את המורות שקצת קשה להם להסתדר עם ילדה שלא מכינה שיעורי בית
אבל אני מבחינתי, מאפשרת להן להעניש אותה, וללמוד את הלקח לפעם הבאה (אופס... בד"כ העונש הוא להביא חתימת הורים)
ילד שלוקח אחריות על עצמו מקבל מאיתנו ההורים המון גיבוי ומחמאות
ילד שלא - לומד היטב שזה לא שווה לו
מגיעות המורות, המופקדות על החינוך ומעבירות לילדות את המסר שאמא זו האחראית
ואם תאמרו: יש אמהות שלא יודעות מה לומדים בכיתה, אז זהו, שהמורות נדרשות לחנך את הילדות
את האמא שלהם - כנראה כבר קשה לחנך ולא החתימה פה או שם תעשה את זה

 

[פדואלה]

צריך לחלק את זה לשניים.
אני האחראית לחנך את הילדה למשמעת ממסדית, למלוי חובות לימודיות ועוד.
אבל, וכאן מגיע אבל ענק(!!)
אני לא אחראית לתוצאות. בשום אופן לא.

אחרי כמה פעמים עם אחד הילדים שלי, בעניין כלשהוא במוסד הלימודים - הסברתי יפה ומכובד למורה, שבין 8:00-13:00, היא האחראית הבלעדית על התנהגות ותוצאות חינוכה של ילדתי האהובה.
לאחר מכן-
מ-13:00-20:00 , אני האחראית הבלעדית על תוצאות חינוכי.
וע"כ - בשעות אחריותי, אסביר ואעזור לילדתי להבין מה תפקידה גם כשאני לא לידה, וגם כשהסמכות היא המורה.
אני מבררת אם היא הבינה, ושואלת לראות שאכן הבינה נכון(...)
ומכאן,
מורה נכבדה ומוערצת(אני מורה בתפקידי, ולכן גם יכולתי לתת לה דוג' מהכיתות שלי)
תפקידך לדאוג שסמכותך תתקבל על ילדתי, ואם לאו -ראי לנכון ללמוד מדוע זה קורה.
תעשי הכל כדי לא למעול בתפקידך כמורה(והוא תפקיד לא קל), ולברר אצל בעלי המקצוע למה ילדה בכיתה ב', מתנהגת אצלך בצורה כזאת או אחרת.
ז"א -את צריכה לעשות בדיקת עומק מה קורה בשיעורייך ולמה, ולא לדחוף להורים כל היום פתקים על כל מיני התנהגויות שקורות דוקא אז.

עד כאן עניות דעתי גם כמורה וגם כאמא.

 

[yosher2005]

כמו בכל דבר, צריך ללכת בדרך האמצע.
גם לי יש בת בכיתה ב', ובשיחה הראשונה עם המורה שלה בכיתה א' - קיבלתי הבהרה שהשיעורי בית הם בעצם לאמא ופחות לילדה.
מכל מקום, אני בהחלט משתדלת לעקוב אחרי הש"ב שלה, אבל בפירוש לא כל יום.
פעם בשבוע אני עוברת בדיקה יסודית על כל המחברות, הספרים, הקלמר והילקוט.
אבל ביום-יום, יש ימים שאני מסתפקת באמירה שלה: "כן, הכנתי את כל השעורי בית". ויש ימים שאני מבקשת לראות, או ממש יושבת לידה כשהיא מכנה שעורי בית.

 

[ורסצ'ה]

בתור מורה כשאני מרימה טלפון לאימא זה אומר שההתנהגות שלצ הבת שלה חריגה בנוף הכיתתי האם את בתור אימא מעוניינת שהבת שלך תתוייג בכיתה בתור החוצפנית? וזאתי שיש לה אומץ להתחצף למורה ? והיא לא מפחדת משום דבר ....
אם את לא תתייחסי בחומרה לשם זה יוביל...

 

[מלפפון]

אני אמרתי לבת שלי:
כשהייתי תלמידה עשיתי שיעורי בית למרות שלא תמיד אהבתי.
אז עכשיו כשזה לא עליי, באמת אין לי כח להתחיל לעשות בשבילך.

היא הבינה את המסר החמור שנאמר אמנם בהומור,
אבל קלטה שאני לא הולכת לשבת איתה כי אין לי סבלנות.
כך שהאחריות עליה.
אני לא יודעת אם היא עשתה או לא,
ובבוקר אני לא מרשה לסדר מערכת,
כך שאם היא לא מסדרת בערב, היא יודעת שהיא לבד תסתבך עם המורה.

אז נכון, לפעמים היא שואלת אותי אם אני מוכנה ללמוד איתה למבחן,
ואני עונה שהיא תלמד הכל ואני אבחן אותה מדף החזרה.

בעלי הציע לה ללמוד איתה למבחן,והיא ענתה לו שהיא מעדיפה שאמא תשאל,
כי אמא מסבכת אותה ושואלת שאלות מורכבות..

פה ושם אני אומרת שאני לא מרשה להיזכר לעשות שיעורי בית בערב,
וכשגיליתי שהבת שלי הכינה שיעורי בית תקופה, שניה לפני שהמורה נכנסה,
אמרתי לה שזו הבעיה שלה, כי אם שיעורי הבית חלקיים, יהיה קשה לה בהמשך.
וזהו.

כלומר אני מנחה ומכוונת, אבל לא מעורבת ברמה של לקיחת אחריות.
מאפשרת להכין שיעורי בית בזמן סביר,
(היו פעמים שנזכרו מאוחר ואמרתי שמצידי שילכו בלי שיעורי בית וישלימו בבוקר,
ומאז קלטו שצריך להכין מבעוד יום).
דואגת שילכו לישון בזמן כדי להיות רעננים, שיגיעו לפני הזמן לביה"ס כדי להיות מאורגנים,
אם יש שאלה מאתגרת לשיעורי בית אני מביאה תשובה כשזה מדי פעם,
ופנקס חיסונים ישלח בזמן..
אחתום על מבחנים, אבל יש לי מסםיק על הראש, ולא מעניין אותי לחזור עכשיו לביה"ס.
גם ככה, לא ממש אהבתי להיות שם בתור תלמידה