הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
איך אני אוהבת לצלם!! זה פשוט כיף, הכי מהכל.
והכי מהכל- כיף לי לצלם ילדים.
והכי מכולם-
כיף לי לצלם את (נו נו, מנחשת?) כמובן- אחיינים שלי. משוגעת עליהם!
לקראת פורים יצאנו - איך לא - ליום צילומים מלא בכיףףף.
בחרתי לשתף אותך הפעם במאחורי הקלעים והסיפורים המצחיקים שלא רואים בתמונות...
יאללה, שנזוז?
אז זה התחיל בכלל לפני חודשיים.(
)
ישבנו, שעותשעותשעות על ההכנות לתחפושות.
כי עם כל הכבוד לצילומים של הפשושים האלה, רציתי את התמונות גם לפרסומת שלי...
והפרסומת, מבחינתי, הייתה צריכה להיות גמורה כבר לפני חודש.
אז הנה ספוילר- קחי שניה הצצה לפרסומת ונמשיך
יאללה קבענו צילומים?
זהו, שלא.
אין מצב שמפספסים צילומי פורים!!
אבל יש אבא בשמיים----
מדלגת על כל העיכובים, והלחץץץ...
כן, זה קרה!
הייתי בטוחה שהשנה אין צילומים ליפהפיים האלה.
אבל איך אמרנו? יש אבא בשמיים!
וראיתי שאפשר!! אפשר להספיק לעשות צילומי פורים מושלמים גם שבוע לפני פורים!! (טוב, לא יצא מושלם כמו שדמיינתי... אבל ירדתי מהפרפקציוניזם. יפים מאד זה גם מספיק)
הלילה שלפני הצילומים היה לבן כמו הקיר,
ועזריאל האחיין הכי מתוק בעולם רצה גלגלת אמיתית ומברשות אמיתיות. "אבל אמיתי אמיתי, לא משחק, נכון?" וסולם אמיתי "כי אחרת לא שווה להתחפש לצבעי".
העמדתי את כולם בלוקיישן אחד, שאהבתי והם משום מה לא. לקח מלא זמן וכח והסברתי להם למה דווקא כאן ואיך. בסוף הם עמדו לתמונה אחת יפה ואני כמעט הקלקתי-
- ואז הם שמו לב לכלב ענק שרבץ לו בנחת על המדרכה ממול.
זה הספיק להם בשביל להחליט שהוא אריה, לצרוח ולרוץ 20 מטר קדימה בלי להסכים לחזור אחורה.
נכנסנו כולם לאוטו, ונסענו לחפש לנו מקום אחר
הגענו ללוקיישן אחר. היה תורה של חיוש להצטלם.
אבל אז הגיע כלבלב אחד קטן-קטן וחמוד שהחליט ללכת אחרינו. "באשר תלכו אלך" הוא אמר וכשכש בזנבו. וגם קיים.
אז שיחקנו "לצאת ולהכנס בשערים". החלטנו, אנחנו והכלב על תורנות- בכל פעם שהוא בא לשער שעמדנו בו- הלכנו לשער השני וחוזר חלילה.
לזה קוראים אטרקציה!
אל תגלי, אבל ניצלנו את שעת הבוקר המוקדמת כדי להתנחל בחניה של בית פרטי שאהבנו ממש, בתקווה שהמאושרים שזכו בנו ישנים עדיין.
התאים לנו בול, מה לעשות??
תראי אילו בובות!
המשחק הבא היה משחק בבובות.
בובתי חיוש, בובתי מיכל. (אה, ככה הן קראו לעצמן, שכחתי לספר?)
הבובות החשובות שכחו מי הן ומאין באו, ונכנסו לגמרי לתפקיד. לא חייכו סתם ככה. לא זזו בלי סיבה.
"תראיייי, הבובה שלי מרימה ידיים!" אמרתי ובובתי מיכל הרימה חיש את ידיה.
"וואי!! זה מתחבר חזק כמו בובות של פליימוביל!" התלהבתי ושתי הבובות התחבקו מיד בהתרגשות.
המשכנו לנסוע.
פגשנו חצר נחמדה שדליי הצבע קרצו לי מתוכה. החלטתי שזה פשוט זה!
ירדנו, התאבזרנו, התמקמנו, היה נראה כאילו המקום חיכה רק לנו
"מה זה כאן, פרסומת לטמבור?" שאל נהג נחמד שעבר באיזור ונהנה מהרעיון
חזרנו שוב לרכב. מחפשים לוקיישן לריקי הציירת.
החלטתי שהפעם הולכים על משהו צבעוני, חי. לא בית, לא חצר, לא גדר.
לכי לאחיסמך עם רשימת דרישות...
הסתובבנו עוד, ועוד, ואז נתקעו העיניים שלי על תחנת אוטובוס (!!)
ראיתי בתחנה הזו ביתן ציירת קטן וחמוד.
עצרנו.
ריקי לא חיכתה להסברים או זירוזים.
תוך שניות מיקמה את הפלטה של הצבעים, הוציאה את האביזרים וכמו ציירת מנוסה התחילה מיד לצייר.
עמדנו שתינו וחייכנו מול הדף שלה שהתמלא בספונטניות בבית, גג אדום, דלת וחלונות, בלי לוותר על הארובה.
כמו ציירת אמיתית, המשקפיים מתלכלכות להן בטעות. אנחנו לא מנקות
תוך כדי שהיא מציירת, ומדברת, אני כמובן מצלמת.
הכי אוהבת ללכוד את הרגעים המתוקים האלה, שנהיים להם בלי כוונה:
הגענו הביתה, את התחפושות הורדנו כבר, אבל הייתי חייבת לצלם עוד קצת את מיכל המטריפה עם בגד קיצי של סתם
זהו, אז ברוך השם יש לנו קולאז'ים לפורים של תשפ"ג.
רוצה גם?
גם את יכולה עדיין!
בואי נדבר על זה
והכי מהכל- כיף לי לצלם ילדים.
והכי מכולם-
כיף לי לצלם את (נו נו, מנחשת?) כמובן- אחיינים שלי. משוגעת עליהם!
לקראת פורים יצאנו - איך לא - ליום צילומים מלא בכיףףף.
בחרתי לשתף אותך הפעם במאחורי הקלעים והסיפורים המצחיקים שלא רואים בתמונות...
יאללה, שנזוז?
אז זה התחיל בכלל לפני חודשיים.(
)ישבנו, שעותשעותשעות על ההכנות לתחפושות.
כי עם כל הכבוד לצילומים של הפשושים האלה, רציתי את התמונות גם לפרסומת שלי...
והפרסומת, מבחינתי, הייתה צריכה להיות גמורה כבר לפני חודש.
אז הנה ספוילר- קחי שניה הצצה לפרסומת ונמשיך
יאללה קבענו צילומים?
זהו, שלא.
אין מצב שמפספסים צילומי פורים!!
אבל יש אבא בשמיים----
מדלגת על כל העיכובים, והלחץץץ...
כן, זה קרה!
הייתי בטוחה שהשנה אין צילומים ליפהפיים האלה.
אבל איך אמרנו? יש אבא בשמיים!
וראיתי שאפשר!! אפשר להספיק לעשות צילומי פורים מושלמים גם שבוע לפני פורים!! (טוב, לא יצא מושלם כמו שדמיינתי... אבל ירדתי מהפרפקציוניזם. יפים מאד זה גם מספיק)
הלילה שלפני הצילומים היה לבן כמו הקיר,
ועזריאל האחיין הכי מתוק בעולם רצה גלגלת אמיתית ומברשות אמיתיות. "אבל אמיתי אמיתי, לא משחק, נכון?" וסולם אמיתי "כי אחרת לא שווה להתחפש לצבעי".
העמדתי את כולם בלוקיישן אחד, שאהבתי והם משום מה לא. לקח מלא זמן וכח והסברתי להם למה דווקא כאן ואיך. בסוף הם עמדו לתמונה אחת יפה ואני כמעט הקלקתי-
- ואז הם שמו לב לכלב ענק שרבץ לו בנחת על המדרכה ממול.
זה הספיק להם בשביל להחליט שהוא אריה, לצרוח ולרוץ 20 מטר קדימה בלי להסכים לחזור אחורה.
נכנסנו כולם לאוטו, ונסענו לחפש לנו מקום אחר
הגענו ללוקיישן אחר. היה תורה של חיוש להצטלם.
אבל אז הגיע כלבלב אחד קטן-קטן וחמוד שהחליט ללכת אחרינו. "באשר תלכו אלך" הוא אמר וכשכש בזנבו. וגם קיים.
אז שיחקנו "לצאת ולהכנס בשערים". החלטנו, אנחנו והכלב על תורנות- בכל פעם שהוא בא לשער שעמדנו בו- הלכנו לשער השני וחוזר חלילה.
לזה קוראים אטרקציה!
אל תגלי, אבל ניצלנו את שעת הבוקר המוקדמת כדי להתנחל בחניה של בית פרטי שאהבנו ממש, בתקווה שהמאושרים שזכו בנו ישנים עדיין.
התאים לנו בול, מה לעשות??
תראי אילו בובות!
המשחק הבא היה משחק בבובות.
בובתי חיוש, בובתי מיכל. (אה, ככה הן קראו לעצמן, שכחתי לספר?)
הבובות החשובות שכחו מי הן ומאין באו, ונכנסו לגמרי לתפקיד. לא חייכו סתם ככה. לא זזו בלי סיבה.
"תראיייי, הבובה שלי מרימה ידיים!" אמרתי ובובתי מיכל הרימה חיש את ידיה.
"וואי!! זה מתחבר חזק כמו בובות של פליימוביל!" התלהבתי ושתי הבובות התחבקו מיד בהתרגשות.
המשכנו לנסוע.
פגשנו חצר נחמדה שדליי הצבע קרצו לי מתוכה. החלטתי שזה פשוט זה!
ירדנו, התאבזרנו, התמקמנו, היה נראה כאילו המקום חיכה רק לנו
"מה זה כאן, פרסומת לטמבור?" שאל נהג נחמד שעבר באיזור ונהנה מהרעיון
חזרנו שוב לרכב. מחפשים לוקיישן לריקי הציירת.
החלטתי שהפעם הולכים על משהו צבעוני, חי. לא בית, לא חצר, לא גדר.
לכי לאחיסמך עם רשימת דרישות...
הסתובבנו עוד, ועוד, ואז נתקעו העיניים שלי על תחנת אוטובוס (!!)
ראיתי בתחנה הזו ביתן ציירת קטן וחמוד.
עצרנו.
ריקי לא חיכתה להסברים או זירוזים.
תוך שניות מיקמה את הפלטה של הצבעים, הוציאה את האביזרים וכמו ציירת מנוסה התחילה מיד לצייר.
עמדנו שתינו וחייכנו מול הדף שלה שהתמלא בספונטניות בבית, גג אדום, דלת וחלונות, בלי לוותר על הארובה.
כמו ציירת אמיתית, המשקפיים מתלכלכות להן בטעות. אנחנו לא מנקות
תוך כדי שהיא מציירת, ומדברת, אני כמובן מצלמת.
הכי אוהבת ללכוד את הרגעים המתוקים האלה, שנהיים להם בלי כוונה:
הגענו הביתה, את התחפושות הורדנו כבר, אבל הייתי חייבת לצלם עוד קצת את מיכל המטריפה עם בגד קיצי של סתם
זהו, אז ברוך השם יש לנו קולאז'ים לפורים של תשפ"ג.
רוצה גם?
גם את יכולה עדיין!
בואי נדבר על זה
Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //