כ"כ קשה להתנצל על טעות?

  • הוסף לסימניות
  • #1
התלבטתי אם לכתוב. אבל סיפורים כאלו, מהסוג שעליהם ר' ישראל סלנטר החליט שצריך להביא מהפכה בעם בדמות תנועת המוסר, לא יתכן שיעברו בשקט, ואני מבין מבנותי שזה מעשים שבכל יום. אם כי בחינוך הבנים מעולם לא נתקלתי בכזה שפלות.
מעשה שהיה כך היה. סיפרה בתי היום כשחזרה מהסמינר {!} שמורה באמצע שיעור (שיעור הבעה!) קראה בשמה וצעקה עליה שהיא מפריעה כבר לא אחת ואיימה עליה שתענישה. כעבור דקות ספורות המורה קוראת שוב בשמה ומבקשת ממנה לצאת מהכיתה. אמנם בתי לא עשתה כלום, והיא ראתה שהמורה תוך כדי שקוראת בשמה מסתכלת בכלל לכיוונה של בת אחרת. כשהיא קראה לה לצאת מהכיתה, בתי שאלה "מה עשיתי". והמורה בלא למצמץ כשהבינה את הטעות קראה לבת ה"נכונה" בשמה [יומן הנוכחות לפניהן] ואמרה לה לצאת, בלא שמץ של התנצלות או הבעת מבוכה כלשהי.
הבת שלי בהתחלה סיפרה זאת כסיפור אפיזודי גרידא, אבל כשראתה את הבעת התדהמה שעלי, היא הבינה שמותר לה להביע אף היא את רגשותיה, וראו שהדבר פגע בה מאוד, וגם דמעות זלגו.
ומדובר במורה צעירה, אשה נשואה, שזכתה והתקבלה לעבודה בסמינר היוקרתי...
הן חושבות שאין לב לבנות? שהבנות הן אובייקט בכדי להעביר את המתודה שלהן? כ"כ קשה להתנצל ולהביע מילה אנושית על טעות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
כן. מאוד קשה להתנצל על טעות.

בפרט כשהאישיות עדיין לא בנויה ויציבה.
בפרט כשהבטחון שלך בידע של עצמך ובהתאמתך למקצוע שואף לאפס.
בפרט כשזה מול קהל צעיר ושופט.
ובפרט כשנדמה לך שאם תתנצל- הדבר יוריד מערכך.

היא לא כאן כדי לקרא את האשכול הזה, אבל מי שכאן תהיה מורה עם ארבעת ה"בפרטים" המפורטים לעיל, אם תקרה טעות- היא תתנצל, וברבות הימים תפנה את גערותיה ל"יעד" הנכון, מלכתחילה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
לא הבנתי ככ מה הבעיה.
המורה אמרה בטעות שם של בת אחרת.
על מה היא צריכה להתנצל?


וסתם העצמת לה את זה עד שהבינה שהיא צריכה להיפגע,
ואף יצאו לה דמעות.

(סליחה שאני כותבת את דעתי).
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #4
וסתם העצמת לה את זה עד שהבינה שהיא צריכה להיפגע,
ואף יצאו לה דמעות.

.

אנחנו רגישים כפליים כשפוגעים בילדים שלנו. טבעי....
שליש מן ההתנצלויות שהתנצלתי בחיי היו מול אמהות ולא מול ילדות... מעבר לזה, קל לפייס ילדה, ואפילו נערה. אמא זה כבר ספור (רגשי) אחר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
לא הבנתי ככ מה הבעיה.
המורה אמרה בטעות שם של בת אחרת.
על מה היא צריכה להתנצל?
אם עוברים בשבת ליד מתג והוא נדלק, זה אפילו לא נחשב לשוגג!

(סליחה שאני כותבת את דעתי).

מסכימה לגמרי.

המורה היתה צריכה לזרוק לתלמידה את המילה "סליחה" וזהו, לא משהו ברמה של התנצלות כבדת משקל. אולי היו ארועים קודמים שיצרו "אדמת לס"... (אדמה רכה ומרובת משקעים באזור הנגב...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
המורה עומדת בסיטואציה שהיא רוצה להעניש בת בצדק.
נפלט שמה של תלמידה אחרת,
אם היא תסיט את הנושא ותצטרך להתנצל, היא תהיה בעמדה חלשה.
אני נגד מורות:), אבל במקרה הזה מבינה אותה..
ולא חושבת שהיה עליה להתנצל על משהו שמובן מאד שזו היתה פליטת פה.
מספיק המורה התפדחה גם ככה.
זה סוג כמו ליפול ברחוב מול כולם..
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
המורה עומדת בסיטואציה שהיא רוצה להעניש בת בצדק.
נפלט שמה של תלמידה אחרת,
אם היא תסיט את הנושא ותצטרך להתנצל, היא תהיה בעמדה חלשה.
אני נגד מורות:), אבל במקרה הזה מבינה אותה..
ולא חושבת שהיה עליה להתנצל על משהו שמובן מאד שזו היתה פליטת פה.
מספיק המורה התפדחה גם ככה.
זה סוג כמו ליפול ברחוב מול כולם..

בכל אופן קשה לצפות מנערה בגיל עשרה להבין זאת. הייתי אומרת סליחה, ומחייכת...
יש לי אפילו התבטאויות דומות בנוסח:, יואו הזדקנתי..." והרווחתי שתי שניות של חיוך קולקטיבי ומאוורר.

תכל'ס הגיעה לה גערה קודם, המורה פשוט התבלבלה בשם.
ואגב, תלמידה שאומרת לי "המורה אבל מה עשיתי" נענשת על עצם האמירה הזאת בלבד.

טרי מהיום: וו'ית צעירה ומתוקה עומדת כחברותיה בכניסת המורה לכיתה. אני עומדת נינוחה ליד הדלת, ממתינה לכל העייפות שתתרוממנה ותעשינה "בידול" בין ההפסקה לשעור הסטוריה. המתוקה ההיא עמדה בין הראשונות, אבל היא עדיין ילדה וטיפונת מפונקת: "המורה, כואב לי לעמוד..." אני כמובן איני מגיבה, מבטי סוקר את כולן, אותה לא. "המורה, כואבבבבווותתתת לי הרגליייםםם" ואם קראתם בלי מנגינה תקראו שוב.
אני מפנה לעברה מבט רך עם רבע חיוך, ולא עונה.

הילדונת אינה נרמזת: "המורההההה..." בשלב זה הוריתי לכיתה בהנף יד לשבת ונגשתי אל שולחנה: "שלום X ! תמשיכי בבקשה לעמוד". היא די נדהמה, אבל כמובן נשארה לעמוד. במהלך קריאת שמות לחשתי לה: "את עומדת כעת כי את המורה מקבלים בדרך ארץ. כשאראה שאת מבינה, מיד אומר לך לשבת".

כשהגעתי לשם שלה ביומן אישרתי לה להתיישב.
והיא ילדה מדהימה, מאחלת לכולנו תלמידות מסוגה.

אבל תלמידות זה עם שנמצא "בדרך", הן לא מושלמות. הן בדרך לשם.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #8
מסכימה לגמרי.

המורה היתה צריכה לזרוק לתלמידה את המילה "סליחה" וזהו, לא משהו ברמה של התנצלות כבדת משקל. אולי היו ארועים קודמים שיצרו "אדמת לס"... (אדמה רכה ומרובת משקעים באזור הנגב...)
בדיוק על זה דיברתי. שאפילו את המילה "סליחה" היא לא הצליחה להוציא מפיה.
אני רואה בכך שפלות גדולה. השם של הילדה הוזכר כהשפלה, ומותר לבקש סליחה על זה. אי בקשת הסליחה מעיד על מדות מאוד לא מתוקנות, ואין סיכוי שילדות יוכלו לקבל בצורה נכונה ממורה כזו, אפילו שהיא בסה"כ מורה למקצועות ולא חינוכית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
תלוי מה היתה הסיטואציה.
ואם היא מורה משתלטת או לא.
הסיפור הזה מראה שהיא היתה בעמדת נחיתות ולא יכלה לומר סליחה.
לשפוט אותה, זה לא הוגן.
ועובדה שהילדה לא חשבה שזה פוגע, עד שעוררו לה את זה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
בכל אופן קשה לצפות מנערה בגיל עשרה להבין זאת. הייתי אומרת סליחה, ומחייכת...
יש לי אפילו התבטאויות דומות בנוסח:, יואו הזדקנתי..." והרווחתי שתי שניות של חיוך קולקטיבי ומאוורר.

תכל'ס הגיעה לה גערה קודם, המורה פשוט התבלבלה בשם.
ואגב, תלמידה שאומרת לי "המורה אבל מה עשיתי" נענשת על עצם האמירה הזאת בלבד.
סבורני שאסור לך להיות מורה אם את מענישה בת שלא עשתה כלום רק בגלל שהיא מנסה להבין מה את רוצה ממנה. על זה בדיוק מדברים כשחושבים שהבנות הן הפלסטלינה שלנו. חוצפה זה משהו אחר, וכזה דבר כשהיא באמת לא עשתה כלום, זה לא חוצפה, אלא טפשות של המורה. כל יום שאת ממשיכה להתעסק עם בנות אם זו הגישה שלך, את חוטאת כלפן.
לגופו, הבת לא עשתה שום דבר קודם, כבר בפעם הראשונה המורה התבלבלה וקראה לבת האחרת בשמה. רק שאז באמת הבת לא העירה, ורק כשביקשה ממנה לצאת מהכיתה, שזו השפלה בפני עצמה, היא ביקשה להבין על מה ולמה, וגם זה רק כשראתה שבעצם המורה כלל לא מדברת אליה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
תלוי מה היתה הסיטואציה.
ואם היא מורה משתלטת או לא.
הסיפור הזה מראה שהיא היתה בעמדת נחיתות ולא יכלה לומר סליחה.
לשפוט אותה, זה לא הוגן.
ועובדה שהילדה לא חשבה שזה פוגע, עד שעוררו לה את זה.
לא בטוח שהילדה לא חשבה שזה פוגע, רק שהיא הבינה שזה סיפור שלא מעוררים עליו ענין, כי טעות לכל אחד יכול לקרות. אבל כשהיא הבינה שהמורה לא היתה בסדר, היא הצליחה לשחרר את הרגשות שהיו בה בפנים מהסיפור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
לא הבנתי ככ מה הבעיה.
המורה אמרה בטעות שם של בת אחרת.
על מה היא צריכה להתנצל?


וסתם העצמת לה את זה עד שהבינה שהיא צריכה להיפגע,
ואף יצאו לה דמעות.

(סליחה שאני כותבת את דעתי).

לא מסכימה. זה לא שהמורה סתם אמרה שם של בת, היא אמרה אותו בהקשר מאד מסוים ושלילי, העירה לה, כששאר הבנות שומעות ולא בהכרח שמו לב שלא מדובר בה.

מנסיון, בתור אחת שהיתה תלמידה סופר ממושמעת ונדיר שהייתי זוכה להערה בשיעור והיתה תלמידה עם שם משפחה דומה בכיתה. מה לעשות שההיא היתה תלמידה הרבה פחות ממושמעת, וקבלה המון הערות.
היתה לי מורה מסוימת שקבוע החליפה בינינו ונקבה בשמי כשבעצם התכוונה אליה, זה היה לי ממש ממש לא נעים בכל פעם מחדש. בד"כ היתה את החברה התורנית שטרחה לתקן את המורה, אבל אני כבר הסמקתי ונלחצתי והרגשתי רע. המורה ההיא דוקא היתה בסדר (חוץ מהזכרון שלה כנראה ;)) וכשנקבה בשם הנכון אחרי שתיקנו אותה, גם התנצלה 'על הדרך'.
להגיד שאין על מה להתנצל? אני חושבת שיש. בהחלט.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
סבורני שאסור לך להיות מורה אם את מענישה בת שלא עשתה כלום רק בגלל שהיא מנסה להבין מה את רוצה ממנה. על זה בדיוק מדברים כשחושבים שהבנות הן הפלסטלינה שלנו. חוצפה זה משהו אחר, וכזה דבר כשהיא באמת לא עשתה כלום, זה לא חוצפה, אלא טפשות של המורה. כל יום שאת ממשיכה להתעסק עם בנות אם זו הגישה שלך, את חוטאת כלפן.

אז בואי נראה מה יש לנו כאן:

ניקית טפשה
וגם חוטאת...

קבלי לייק:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אם היא תסיט את הנושא ותצטרך להתנצל, היא תהיה בעמדה חלשה.
מי שמתנצל הוא ממש לא בעמדה של חולשה.
להיפך, מי שבעמדה של חולשה קשה לו להתנצל.
ואם נסתכל במשקפיים של התלמידות, כשמורה מתנצלת על טעות הם לא רואות את זה כחולשה, אלא כגבורה. (החולשה אולי בעצם הטעות, ואת זה כולם ראו).

אבל אכן, יש כאן גם עבודת המידות.
ותפקיד האם הוא לא למסכן את הילדה, אלא לגדל אותה: כשאת עושה טעות תתנצלי, זה יותר מכובד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אבל תלמידות זה עם שנמצא "בדרך", הן לא מושלמות. הן בדרך לשם.
לא רוצה להיכנס לסוג החינוך שהחלטת לתת לילדה ההיא אם זה נכון או לא.
רק להעיר, מורות הן לא מושלמות, לפעמים הן גם לא בדרך לשם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
הכי מגוחך בעיניי, כשחושבים שהתנצלות על טעות זה סוג של פאדיחה שמורידה מהכבוד.
ההיפך, הבנות יעריכו הרבה יותר מורות [וגם אמהות] שיודעות להתנצל על טעות. לא שצריך להתרפס, בכל זאת ההיררכיה צריכה להיות ברורה. אבל אף אחד לא הפסיד כלום מלהתנצל ולהודות בטעות, ההיפך, רק הרוויחו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
בדיוק על זה דיברתי. שאפילו את המילה "סליחה" היא לא הצליחה להוציא מפיה.
אני רואה בכך שפלות גדולה. השם של הילדה הוזכר כהשפלה, ומותר לבקש סליחה על זה. אי בקשת הסליחה מעיד על מדות מאוד לא מתוקנות, ואין סיכוי שילדות יוכלו לקבל בצורה נכונה ממורה כזו, אפילו שהיא בסה"כ מורה למקצועות ולא חינוכית.

אני לא מצדיקה את המורה הצעירה, אבל מנסה להסביר לך מאיזה חלק באישיות זה מגיע.
בודאי שמותר לבקש סליחה, מותר ונחוץ, וייתכן שהיא עוד תעשה זאת (לפעמים כשאני רואה ילדה טעונה מידי איני קוראת לה עדיין לשום שיחה. חולף שעור או שניים ולפעמים יום עד שאני מיישרת הדורים. תלוי בתלמידה)

אבל בקשר לשיפוטיות, בואו לא נהיה חפוזים: מידות לא מתוקנות... אין סיכוי שיקבלו...
היא אדם נפלא עם מעלות משלה, בזאת אני בטוחה! ויש לתלמידות הרבה מה ללמוד ממנה, כי יש מה ללמוד מכל אדם. לכל אחד מאיתנו יש שגיאות שנובעות ממידות שהוא עוד בדרך לתקן. וסליחה על ה'דוגריות'- האם מימייך לא פגעת באיש? ה' נותן לנו צ'אנס בכל יום מחדש ומחזיר את הנשמה הכי טועה והכי תועה- חזרה לגוף בבוקר.

הוא פשוט נותן בך אמון שתצליחי לתקן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
אני לא מצדיקה את המורה הצעירה, אבל מנסה להסביר לך מאיזה חלק באישיות זה מגיע.
בודאי שמותר לבקש סליחה, מותר ונחוץ, וייתכן שהיא עוד תעשה זאת (לפעמים כשאני רואה ילדה טעונה מידי איני קוראת לה עדיין לשום שיחה. חולף שעור או שניים ולפעמים יום עד שאני מיישרת הדורים. תלוי בתלמידה)

אבל בקשר לשיפוטיות, בואו לא נהיה חפוזים: מידות לא מתוקנות... אין סיכוי שיקבלו...
היא אדם נפלא עם מעלות משלה, בזאת אני בטוחה! ויש לתלמידות הרבה מה ללמוד ממנה, כי יש מה ללמוד מכל אדם. לכל אחד מאיתנו יש שגיאות שנובעות ממידות שהוא עוד בדרך לתקן. וסליחה על ה'דוגריות'- האם מימייך לא פגעת באיש? ה' נותן לנו צ'אנס בכל יום מחדש ומחזיר את הנשמה הכי טועה והכי תועה- חזרה לגוף בבוקר.

הוא פשוט נותן בך אמון שתצליחי לתקן.
שאלת שאלה. אענה: פגעתי.
אבל אם זה היה בטעות, ועוד פומבית, אין מצב שלא הייתה התנצלות מהירה ומיידית וכנה ופומבית במידת הצורך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
שאלת שאלה. אענה: פגעתי.
אבל אם זה היה בטעות, ועוד פומבית, אין מצב שלא הייתה התנצלות מהירה ומיידית וכנה ופומבית במידת הצורך.

אז שני דברים:
את כנראה גדולה ממנה, עם נסיון עשיר משלה

וב'- אין לך נסיון ומאבק פנימי בתחום הזה. לה יש. זה המקום שבו ה' שם אותה. היא תתמודד, והבת תח' לא תתמוטט. שתיהן תתחשלנה מן הארוע, בהבטחה!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #20
ההתנצלות אינה פדיחה.
הפדיחה נעשתה קודם לכן.
הבעיה היא שהמורה היתה חייבת להשיג אלמנט של הרתעה,
ולא, לא היתה לה את השהות הזו כנראה.
היא טעתה.
מובן יותר שתבקש, רק שאני מבינה אותה בסיטואציה הזו.

וככה אני גם אומרת לילדות שלי שחוזרות ומספרות שהמורה אמרה להןם כך או אחרת.
אני אומרת להן: זה באמת נורא מעצבן, אבל תביני את המורה, היא עמדה שם ואמרה לך ככה,
וכל הבנות הסתכלו עליה.. וכו וכו.
כלומר במקום להעצים להן את הפגיעה או להאשים מישהו, אני מאשימה את הנסיבות!
לא הבת שלי אשמה ולא המורה, זה סתם יצא ככה.
והבת אומרת לי:נכון אמא. באמת המורה היתה מסכנה. ריחמתי עליה שכולן דיברו והיא לא ידעה מה לעשות.
והבת שלי לא מזילה דמעה על עצמה,
אלא מבינה שלא תמיד מתכוונים לפגוע בה, ולא עושה עסק מפגיעות.
לדעתי זה נותן להן חוזק ולא חולשה.

יותר בשביל הבת שלי מאשר בשביל המורה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה