הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
אם לא נחסום עכשיו את איילון, אנחנו גוזרים על עצמינו עתיד אומלל.
האיזון השברירי והעדין בין הרשויות מופר ברגל גסה. מגפי הרשות הצוחקת מוחצים את סמכויות הרשות הכואבת. והכול בהעלמת עין פושעת של הצוחקת המשפטית למצחקה.
הופכים את המדינה! אומרים די לאקטיביזם הצחקני!
אוי, סליחה. נשימה עמוקה. מתנצל על הפתיחה הסוערת, ובעיקר על גודש משחקי המילים הממוחזרים. אני פשוט מוצף ולא כל כך שולט בזה.
אז נחזור להתחלה. לאחרונה נתקלתי בשני מקרים שהצחוק עשה ממני צחוק (סליחה, פעם אחרונה. מבטיח. מבין אתכם אם נטשתם):
המקרה הראשון התרחש לפני חודשיים. תיקנתי את כפתורי גז הבישול בביתי. לקחתי לי כיסא וארגז כלים, והתחלתי לעבוד על אשתי שאני עובד כדי לתקן את התקלה. בשלב מסוים הייתי צריך לכרוע נמוך מגובה מושב הכיסא, כדי להפוך את משחק התיקון שלי לאמין יותר. נטשתי את הכיסא על מנת לשוב אליו בקרוב.
באותו זמן בא שלומי בן השבע לאכול. הוא ליקט בטבעיות ובשקט את הכיסא שלי והתיישב לכרסם.
מה שקרה לאחר דקה הוא שהתיישבתי באוויר – שיטת התיישבות שידועה כלא יציבה מספיק. עשיתי שתי סלטות לאחור. המשפחה כולה התפקעה מצחוק, בזמן שאני פיצחתי 7 חוליות בגב.
באתי לצעוק להם "זה לא מצחיק, זה כואבבב!" אבל לא הצלחתי לדבר מחמת הכאב העצום.
כונני ההצלה שהגיעו למקום קבעו שחייבים לקבע לי את הגב ולפנות אותי למיון, אך הם התקשו לבצע את הפעולה הפשוטה בעודם רוטטים ומתגלגלים מצחוק על הרצפה.
המצב רק החמיר בבית החולים, כאשר המנתחים ששמעו על פרטי המקרה הודיעו על נבצרות מביצוע הפרוצדורה הפולשנית המתבקשת, מחשש להתפרצויות צחוק בלתי נשלטות תוך כדי הליכים עדינים ורגישים. "סכין זה לא משחק ילדים", הצליח להבריח מגרונו אחד מהם בין פרץ צחוק אחד למשנהו.
בסוף הביאו מנתח מחו"ל, ומדרו אותו מפרטי האירוע עד סיום ההליך.
המקרה השני קרה לפני שלושה שבועות בפינת הקפה שבבית הכנסת. בעודי מתאושש מהניתוח בגב, אני צועד בזהירות על הרצפה הרטובה עם קפה בידי , ולפתע אני מחליק באלגנטיות ובחדות מהמסדרון לתוך מניין תפילה פעיל. 43 טליתות צחורות הכתמתי באותו יום.
מיוסר ומושפל הבחנתי איך כולם מתעטפים בטליתות המוכתמות שלהם ונחנקים בתוכן מצחוק. ורק אני עושה במוחי חישובים עגומים על העלות הכוללת של 43 טליתות חדשות, ועל מי ירצה להשתדך איתי בעתיד.
גם אתם מרגישים שכאבכם מבדר את סביבתכם? הגיע הזמן לעשות לזה סוף!
נצא אפוא כולנו לרחובה של עיר ונדרוש תשובות לשאלות הבאות:
איפה אותו צחוק בלתי נשלט, בסיומן של הבדיחות המיותמות שלנו?
מדוע שלא תחול חובת הצחוק גם אחרי בדיחה בלתי מובנת שהובהרה?
רפורמה עכשיו!
האיזון השברירי והעדין בין הרשויות מופר ברגל גסה. מגפי הרשות הצוחקת מוחצים את סמכויות הרשות הכואבת. והכול בהעלמת עין פושעת של הצוחקת המשפטית למצחקה.
הופכים את המדינה! אומרים די לאקטיביזם הצחקני!
אוי, סליחה. נשימה עמוקה. מתנצל על הפתיחה הסוערת, ובעיקר על גודש משחקי המילים הממוחזרים. אני פשוט מוצף ולא כל כך שולט בזה.
אז נחזור להתחלה. לאחרונה נתקלתי בשני מקרים שהצחוק עשה ממני צחוק (סליחה, פעם אחרונה. מבטיח. מבין אתכם אם נטשתם):
המקרה הראשון התרחש לפני חודשיים. תיקנתי את כפתורי גז הבישול בביתי. לקחתי לי כיסא וארגז כלים, והתחלתי לעבוד על אשתי שאני עובד כדי לתקן את התקלה. בשלב מסוים הייתי צריך לכרוע נמוך מגובה מושב הכיסא, כדי להפוך את משחק התיקון שלי לאמין יותר. נטשתי את הכיסא על מנת לשוב אליו בקרוב.
באותו זמן בא שלומי בן השבע לאכול. הוא ליקט בטבעיות ובשקט את הכיסא שלי והתיישב לכרסם.
מה שקרה לאחר דקה הוא שהתיישבתי באוויר – שיטת התיישבות שידועה כלא יציבה מספיק. עשיתי שתי סלטות לאחור. המשפחה כולה התפקעה מצחוק, בזמן שאני פיצחתי 7 חוליות בגב.
באתי לצעוק להם "זה לא מצחיק, זה כואבבב!" אבל לא הצלחתי לדבר מחמת הכאב העצום.
כונני ההצלה שהגיעו למקום קבעו שחייבים לקבע לי את הגב ולפנות אותי למיון, אך הם התקשו לבצע את הפעולה הפשוטה בעודם רוטטים ומתגלגלים מצחוק על הרצפה.
המצב רק החמיר בבית החולים, כאשר המנתחים ששמעו על פרטי המקרה הודיעו על נבצרות מביצוע הפרוצדורה הפולשנית המתבקשת, מחשש להתפרצויות צחוק בלתי נשלטות תוך כדי הליכים עדינים ורגישים. "סכין זה לא משחק ילדים", הצליח להבריח מגרונו אחד מהם בין פרץ צחוק אחד למשנהו.
בסוף הביאו מנתח מחו"ל, ומדרו אותו מפרטי האירוע עד סיום ההליך.
המקרה השני קרה לפני שלושה שבועות בפינת הקפה שבבית הכנסת. בעודי מתאושש מהניתוח בגב, אני צועד בזהירות על הרצפה הרטובה עם קפה בידי , ולפתע אני מחליק באלגנטיות ובחדות מהמסדרון לתוך מניין תפילה פעיל. 43 טליתות צחורות הכתמתי באותו יום.
מיוסר ומושפל הבחנתי איך כולם מתעטפים בטליתות המוכתמות שלהם ונחנקים בתוכן מצחוק. ורק אני עושה במוחי חישובים עגומים על העלות הכוללת של 43 טליתות חדשות, ועל מי ירצה להשתדך איתי בעתיד.
גם אתם מרגישים שכאבכם מבדר את סביבתכם? הגיע הזמן לעשות לזה סוף!
נצא אפוא כולנו לרחובה של עיר ונדרוש תשובות לשאלות הבאות:
איפה אותו צחוק בלתי נשלט, בסיומן של הבדיחות המיותמות שלנו?
מדוע שלא תחול חובת הצחוק גם אחרי בדיחה בלתי מובנת שהובהרה?
רפורמה עכשיו!
נערך לאחרונה ב:
תודה רבה רבה. רק תיזהר לא להגזים עם משחקי המילים, יש מדינות שזה נגמר במאסר עולם.
