סיפור בהמשכים לגעת בערפל

[RACHELIZ]

היא לא שואלת את זה בתור סוג של עיצה, אלא מנסה להבין עד כמה זה מפריע לה.
יכול להיות שיש טיפוסים מידי מנוגדים וזה מפריע מאוד...

ועדיין, די ברור לה שהיא לא רוצה, כך שזה מסביר את זה:

האם הגיוני שיוכי שואלת אותה אם היא רוצה לפרק את החבילה, רק בגלל שהבחור מדי עליז?

 

[yonatanr]

יכול להיות שעלינו על הנקודה, ההבדל בין ספרות נשית לגברית?

מההתרשמות שלי, גם בספרות נשית אין מצב של שלושה פרקים שמדברים על הקונפליקט, בלי שום רמז מהו.

 

[פירי]

יכול להיות שעלינו על הנקודה, ההבדל בין ספרות נשית לגברית?

הייתי חייבת....
אני עוקבת מהצד, כתיבה מקסימה וזורמת.
נושא מעניין, מחכה לקרוא את ההמשך, איך תפתחי את זה.
אבל גם לי זה היה ארוך.
בשביל פרק רביעי מתוך עשר (כך כתבת בהתחלה) זה ממש מרוח לדעתי.
ומצטרפת לביקורת על התגובות של יוכי, ובמיוחד הצעת הגירושין המידית.
זה היה מוזר קצת.

 

[RACHELIZ]

מההתרשמות שלי, גם בספרות נשית אין מצב של שלושה פרקים שמדברים על הקונפליקט, בלי שום רמז מהו.

בהתחלה כתבתי (אצלי כמובן) בסוף הפרק הראשון בתוך המחשבות שלה שהיא רצתה משהו אחר ואז החלטתי להוריד כי הרגשתי שאני מגלה מהר מידי...
אז כדאי להחזיר?

בשביל פרק רביעי מתוך עשר (כך כתבת בהתחלה)

זה היה בשביל הכיוון... אני הולכת ביחד איתכם בלי לדעת בדיוק את כל ההתרחשויות.
פתאום, בכל מיני זמנים אני מוצאת את עצמי חושבת על "הגיבורים" שלי ורואה בדימיון כל מיני סיטואציות. עכשיו מבינה קצת את הסופרים האלו שאומרים שהגיבורים שלהם יוצרים את העלילה...

 

[RACHELIZ]

ומצטרפת לביקורת על התגובות של יוכי, ובמיוחד הצעת הגירושין המידית.

היא לא שואלת את זה בתור סוג של עיצה, אלא מנסה להבין עד כמה זה מפריע לה.

בכל אופן, אם זה צורם, אני אוותר על זה...

 

[הדוויג]

בעיניי זה ממש לא מרוח.
יש התרחשות והתקדמות בכל פרק, גם אם עוד לא ממש גילינו את ה'סוד'.
אני מבין את ההתלבטות של הכותבת אם לגלות את ה'סוד'.
הייתי באותו מקום כשכתבתי את שבורה.

כל סיפור מתחיל מהאמצע, ואז יש שני סוגים של מתח: א. מה היה. ב. מה יהיה
לפעמים יש לכותב נטייה לשמור כמה שיותר על המתח של 'מה היה' ולא לפוגג אותו.

 

[yonatanr]

יש התרחשות והתקדמות בכל פרק, גם אם עוד לא ממש גילינו את ה'סוד'.

איזו התקדמות יש בכל פרק?

 

[הדוויג]

איזו התקדמות יש בכל פרק?

פרק א' - היכרות ראשונית עם הדמות של רבקי, ועם זה שיש לה איזושהי בעיה.
פרק ב' - היכרות עם הדמות של איציק.
פרק ג' - הבעיה מתחילה להיחשף "אני רציתי משהו אחר".
פרק ד' - ההבנה שרבקי לא יכולה לדבר עם איציק על הבעיה.

 

[RACHELIZ]

@כנפיים, צריכה גם את חוות דעתך...
לאן נעלמת?

 

[yonatanr]

פרק ב' - היכרות עם הדמות של איציק.

לא הרגשתי היכרות מיוחדת. אברך ככל האברכים, שמגיע יום אחד הביתה ומוצא אותו ריק.

פרק ג' - הבעיה מתחילה להיחשף "אני רציתי משהו אחר".

מלבד העובדה שזה נכתב בשורה האחרונה, 'משהו אחר' יכול להיות גם טעם אחר של גלידה. היה ברור שמשהו לא כמו שהיא חשבה. השאלה היא מה, וזה לא הוסבר עד הפרק הנוכחי.

 

[RACHELIZ]

רק בגלל שהבחור מדי עליז?

זו לא היכרות?

משהו אחר' יכול להיות גם טעם אחר של גלידה

נו, באמת...

 

[כנפיים]

@RACHELIZ אני מאד אוהבת את הסיפור ואת הכתיבה.
התיאורים יפים, הכתיבה משובחת, הפרקים בנויים טוב, והאיזון בין תיאורים ודימויים לבין התרחשות טוב לדעתי.
(אגב, איך אף פעם כמעט לא ראיתי ספור שלך פה? את כותבת ממש טוב!)
גם לטעמי העלילה לא מרוחה, ועד הפרק הזה הרגשתי שכן קרה משהו בכל פרק כמו שכתבתי וכמו שכתב @הדוויג .

אגב, היכרות עם דמות לא חייבת להיות עד דק. מספיק שהבנו את מקומה של הדמות בסיטואציה, במערכת היחסים באופן כללי, איך היא משתלבת בסיפור ועד כמה. מבחינתי כן הכרנו את איציק. מספיק לפחות לכרגע.

בקשר לשיחה עם יוכי, לי היא היתה נראית די מציאותית. אמנם לא אהבתי את עמדת המייעצת שנתת לה, אבל לטעמי זה אמין וקיים. הרבה יותר משיחות מכילות שכולנו רוצים לקבל ולתת תמיד.

אם זו היתה חברה קרובה, בת, אחות, וכד', הייתי מצפה להרבה יותר הכלה, ואם זו לא היתה, הייתי מסיקה שהדמות שאתה היא משוחחת, די אטומה. כיוון שהגדרת היטב את היחסים ביניהן בפרק הקודם, השיחה כמו שכתבת אותה נראית לי אמינה וטבעית.
סה"כ היא חברה לעבודה. ראתה חברה שנראית רע, חשבה שהיא צריכה להציע עזרה, נפל עליה תיק, והיא די מבוהלת.

לאף אחד אין חשק להיכנס לסיפור שהוא שומע בו רק צד אחד וגם זה לא בשלמות. היא לא באמת חושבת שהיא יכולה לעזור. טבעי שבסיטואציה כזו, היא תיבהל. גם השאלה המיידית שלה על "לחזור הביתה" היתה נראית לי משתלבת יפה עם הדמות של יוכי ועם הסיטואציה. אני התרשמתי שהיא שואלת כדי לוודא עד כמה ה"עסק הזה מסובך" מתוך בהלה, הפתעה ותחושת אחריות.
גם ההמשך נראה לי טוב. נשמע הגיוני שהיא תנסה לעשות את הדבר שנראה לה הכי חיוני, ולשלוח אותה לקבל יעוץ מקצועי.

האחריות מחייבת!

מרגישים את זה על יוכי....
(אפשר לומר שנקודת המבט ממנה את כותבת את הסיפור, אפילו שאת משחקת טוב את התפקידים האחרים, היא הנקודה של יוכי)

השביל הזה הוא כמו הניגוד של חיי. לא רואה כלום. רק מחפשת ומגששת את הצעד הבא בתוך הערפל.

את זה לא ממש הבנתי. הדימוי פה לא כ"כ מסביר לי את התחושה שלה.

"לא יודעת, רציתי מישהו רציני יותר, אממ... יותר שקול. שלא עושה צחוק מכל דבר, שלא מדפדף את החיים כאילו כל הזמן הכל טוב. לא יודעת".

אני אשמח מאד מאד אם זו לא באמת ההגדרה של מה שקורה לה, אלא נסיון לתת מילים למשהו יותר עמוק. כי אם זה כן באמת מה שמפריע לה, השפיכה הזו מהירה מדי בעיניי עבור מישהי שעד לפני רגע לא הגדירה אפילו לעצמה ש"היא רצתה משהו אחר".

מנסה לפצות.

מאד יפה!

ועכשיו, המחשבה הזו מפחידה אותי.
לא, זה לא.

שמחתי מאד....

 

[RACHELIZ]

תודה!
את רואה למה קראתי לך?

(אפשר לומר שנקודת המבט ממנה את כותבת את הסיפור, אפילו שאת משחקת טוב את התפקידים האחרים, היא הנקודה של יוכי

אבל אני לא אטומה, כן?

את זה לא ממש הבנתי. הדימוי פה לא כ"כ מסביר לי את התחושה שלה.

המנורות שפזורות בין צידי השביל מדגישות את המסלול ורואים לאן אפשר ללכת. בחיים שלה היא מרגישה שהיא צועדת בערפל, לא יודעת מה יהיה איתה ומהי הדרך שהיא צריכה ללכת בה...

עכשיו ברור יותר?

 

[כנפיים]

המנורות שפזורות בין צידי השביל מדגישות את המסלול ורואים לאן אפשר ללכת. בחיים שלה היא מרגישה שהיא צועדת בערפל, לא יודעת מה יהיה איתה ומהי הדרך שהיא צריכה ללכת בה...

אוהום...
קצת מורכב, אבל אם כך צריך לכתוב "הניגוד לחיי, לא של חיי.

אבל אני לא אטומה, כן?

הופה! לא אמרתי שיוכי אטומה. היא סה"כ חברה לעבודה. אם היא היתה קרובה ממש, ואת... מממ... הסתבכתי.

 

[רותי רפפורט]

בלת"ק - לא ממש קראתי הכל.
בגדול הכתיבה יפה וזורמת, בלי הרבה מריחות - קצת כן כי זה הרי רגש ולא מתח, וזה בסדר - ויש לה את הקצב שלה.
מי שכתב שזה לאט לו מדי, שיספור מילים.
בקטע הראשון היו 448 מילה. זה לא פרק, זה קצת יותר משליש פרק בעיתון ממוצע.
חברו את שלושת הקטעים הראשונים לפרק א' בעיתון, ותראו שזה לא נמרח יותר מדי.

 

[דיונון]

חברו את שלושת הקטעים הראשונים לפרק א' בעיתון, ותראו שזה לא נמרח יותר מדי.

מבלי להיכנס לדיון על האורך הנכון - ההשוואה לעיתון לא מוצדקת.
בקריאה מקוונת הרבה יותר קשה לקרוא טקסט ארוך וממילא 'פרק' אמור להיות קצר יותר.
מסיבה זו בחרה @RACHELIZ בחכמה להקציב 448 (בערך, לא להיתפס בזה!) מילה לפרק.

 

[RACHELIZ]

מי שכתב שזה לאט לו מדי, שיספור מילים.
בקטע הראשון היו 448 מילה. זה לא פרק, זה קצת יותר משליש פרק בעיתון ממוצע.
חברו את שלושת הקטעים הראשונים לפרק א' בעיתון, ותראו שזה לא נמרח יותר מדי.

ושיהיו שתיים שלוש פרקים בכל הסיפור?
וזו באמת השאלה, איך מעבים עלילה בלי שהיא תהיה מרוחה וטרחנית?

אולי ממך תבוא הישועה?

 

[RACHELIZ]

אני מבינה את הטענה:
אתם מצפים שניגש תכלס לבעיה ולא אוהבים את המתיחה והגרירה שלה לפרקים מאוחרים...
משלל התגובות, אני רואה שזה עניין של טעם.

 

[RACHELIZ]

הופה! לא אמרתי שיוכי אטומה. היא סה"כ חברה לעבודה. אם היא היתה קרובה ממש, ואת... מממ... הסתבכתי.

חחח לא הסתבכת, רק שמעל במה רחבה כזאת, היה חשוב לי להבהיר את הצד שלי.
רק אל תברחי! הביקורת שלך יודעת לעמוד על נקודות שאני לפעמים יושבת מאחורי המסך ומחייכת, מאיפה היא הבינה מה רציתי...

 

[רותי רפפורט]

אולי ממך תבוא הישועה?

ממני?
לאיזו ישועה את מצפה?