להנצל או להינצל

[יונתן1]

בכתיב מלא, איך יותר מתאים לכתוב? משום מה "להנצל" נראה לי קצת חסר, אבל "להינצל" נראה לי מדי מלא, כמו שלא נכתוב "להיתפעל".

תודה למסייעים!

 

[משהק]

בלשון הקודש להנצל
בעברית הוסיפו אות י' בהרבה מקומות במקום חירוק.

 

[יונתן1]

בעברית הוסיפו אות י' בהרבה מקומות במקום חירוק.

ובמקרה זה?

 

[בתיה G]

להנצל.

 

[השרון]

להנצל, בדר"כ גם בעברית כותבים כך.

 

[יונתן1]

לא שזה ראיה, אבל לפי המאיית של וורד: להינצל. כנראה יש בזה איזשהו כלל שמסביר את ההבדל מלהתפעל.

 

[mgrosss]

הי' נוספה במקום הדגש.

 

[אפכא מסתברא]

לפי כללי האקדמיה, כאשר אחרי החיריק (החסר) יש שווא נח - לא תיכתב י'. לכן לא 'להיתפעל' אבל כן 'להינצל'.

 

[יונתן1]

למדנו משהו!

 

[ערך רב]

היכן אפשר למצוא את כללי האקדמיה בענין זה של כתיב מלא וחסר?

 

[למען דעת]

הכתיב חסר הניקוד.

עיקרי הכתיב חסר הניקוד
הקדמה
כללי הכתיב חסר הניקוד נועדו בעיקרם להסדיר את תוספת הווי"ווים והיו"דים על הכתיב שעל פי שיטת הכתיב המנוקד, לשם ציון חלק מהתנועות. לשם פשטות הניסוח צוינו התנועות על פי סימניהן בכתב הלטיני בערכי הגייתם המקובלים בלטינית ובלשונות אחרות: e (כגון Estonia – אֶסטוניה), Italia) i – איטליה), Oslo) o – אוסלו) וְ-Ural) u – אוראל). סימון זה נוח הוא מפני שאפשר לכלול בו סימני ניקוד שונים הנהגים באופן שווה בפי מרבית הציבור (סגול וצֵירֵי; קיבוץ ושורוק; חולָם, קמץ קטן וחטף קמץ).

הערות מקדימות
– הכללים שלהלן אינם חלים בהכרח על שמות פרטיים, הנכתבים לעתים קרובות חסר במקום שהכללים מחייבים מלא, כגון שלמה, אהרן, יעקב, כהן, ירושלים.
– גם במילים לועזיות אין כללים אלו חלים בהכרח. למשל, כל תנועת i במילים לועזיות נכתבת ביו"ד (גם בניקוד): מיליון, היסטוריה (מִילְיוֹן, הִיסְטוֹרְיָה), וכל תנועת o בווי"ו: אופטיקה, מונסון.
– כל אות הכתובה בכתיב המנוקד נכתבת גם בכתיב חסר הניקוד. למשל: גיא, אפוא, סוסיו, ביצים.

תנועת u
תנועת u נכתבת באות וי"ו. למשל: קופסה, יוקרה, סוכר, הופל, הוצע, כולם.

תנועת o
תנועת o נכתבת באות וי"ו. למשל: בוקר, יופי, ישמור, חומרי (החֹמֶר שלי או שם התואר).
אבל וי"ו לא תיכתב
– במילים שבהן תנועת o מסומנת בניקוד בקמץ קטן או בחטף-קמץ שקיים בכל צורות המילה.
למשל: אמנם, אפנה, יזמה, תכנית, למחרת, צהריים (לא כן מילים דוגמת חָמְרִי הנכתבת בווי"ו, משום שצורת היסוד שלה, חֹמֶר, מנוקדת בחולם).
– בצורת העתיד בבניין קל של נחי פ"א, כגון תאמר, יאבד [אבל בגוף ראשון: אומר (=אֹמַר), אובד (אֹבַד)].
– במילים: לא, צאן, ראש, שמאל, זאת, מאזניים, כה, פה, איפה, כל (=כָּל בנסמך לעומת כול בנפרד).

תנועת i
תנועת i נכתבת באות יו"ד. למשל: דיבור, יישוב, אישה, נטייה, ייתן, תיכתב.
אבל יו"ד לא תיכתב
– לפני אות המנוקדת בשווא נח, כגון שמלה, מכתב, דמיון (=דִּמְיוֹן), חוץ ממילים שבצורת היסוד שלהן נכתבת יו"ד (בכתיב חסר הניקוד), למשל: זיכרונות (צורת היסוד: זיכרון), ניסיוני (הניסיון שלי או שם התואר; צורת היסוד – ניסיון).
– אחרי מ"ם השימוש, כגון מביתו, מחוץ, משם, וכן במילים: עם, הנה (=הִנֵּה; וגם בנטייה: עמי וכו', הנו וכו'), אם, מן.
– במילים שבצורת היסוד שלהן אין תנועת i כגון לבי (מן לֵב), מקלים (=מְקִלִּים, מן מֵקֵל), אמתי (=אֲמִתִּי מן אֱמֶת). כך גם אתי, אתך (אִתִּי, אִתְּךָ מן אֶת).
– בפעלים בבניין הפעיל, גם אם אחרי הה"א אין שווא, כגון הפיל, הכה (=הִכָּה), הציל, הצלתי (=הִצַּלְתִּי), הציע.
– לפני יו (yu או yo) כגון דיון, קיום, בריות, נטיות, ראיות (=רְאִיּוֹת).

תנועת e
תנועת e אינה נכתבת ביו"ד. למשל: ממד (=מֵמַד), אזור (=אֵזוֹר), בררה (=בְּרֵרָה), זהות (=זֶהוּת).
אבל יו"ד תיכתב
– במילים שצירי בא בהן לפני אהחע"ר במקום חיריק.
למשל: תיאכל [לעומת תישמר (תִּשָּׁמֵר)], ייערך [לעומת יישמר (יִשָּׁמֵר)], תיאבון [לעומת שיגעון (=שִׁגָּעוֹן)], קירח [לעומת אילם (=אִלֵּם)], שירות [לעומת סיפור (=סִפּוּר)].
– בשמות עצם במשקל פֵּלָה, שלא נגזרו משמות ממין זכר, והצירי מתקיים בהם בכל הנטייה: זיעה, תיבה (לעומת כנה, מתה – שנגזרו משמות ממין זכר, ומאה, עדה [קהל] שהצירי אינו מתקיים בהם בנטייה).
– בשמות השקולים במשקל השמות היכר (=הֶכֵּר), הישג (=הֶשֵּׂג), היצע (=הֶצֵּעַ), וכן בצורות הנגזרות משמות אלו, כגון היכרות (=הֶכֵּרוּת), הישגיות (הֶשֵּׂגִיּוּת), היקשי (הֶקֵּשִׁי).

הווי"ו העיצורית
וי"ו המציינת עיצור נכפלת בתוך המילה. למשל: תקווה, עוול, עכשווי, זווית.
כך גם וי"ו עיצורית הבאה אחרי אותיות השימוש (מש"ה וכל"ב). למשל: הוועד, לווידוי.
אבל וי"ו עיצורית לא תיכפל
– בראש המילה ובסופה, כגון ותיק, ועד; קו, צו, לאו.
– במילים שבהן הווי"ו העיצורית סמוכה לווי"ו אחרת: תקוות (=תִּקְווֹת), מכוון (=מְכֻוָּן), וווו (וּוָווֹ).
הערה: וי"ו עיצורית סופית שלפניה תנועת a, כותבים יו"ד לפניה, כגון יחדיו, סתיו, עניו, אבל לא במילים בנות הברה אחת: וו (קרס), תו (סימן).

היו"ד העיצורית
יו"ד המציינת עיצור נכפלת בתוך המילה ובסופה. למשל: בניין, הייתה, עלייך (=עָלַיִךְ), בניי, לייצר.
אבל יו"ד עיצורית לא תיכפל
– בראש המילה, כגון ילד, ישיבה, יצא (=יֵצֵא).
– אם היא סמוכה ליו"ד אחרת, כגון ייסד (=יְיַסֵּד), יישיר (=יַיְשִׁיר).
– על יד אם קריאה, כגון קיום, קריה (אבל: קריית), מצוין, נוי. (תינתן הדעת שה"א מופקת אינה אם קריאה ועל כן היו"ד מוכפלת לפניה, כגון אופייה [=אָפְיָהּ]).
– אחרי אותיות השימוש (מש"ה וכל"ב), כגון הילד, שיצא (=שֶיָצָא, שֶיֵּצֵא), מיד (=מִיָּד), וכן מידי (=מִיָּדִי).
– במילים דוגמת זית, בית, ליל (ובתוספת הסופית ה"א: הביתה, לילה).
– במילים: אולי, מתי, מים, שמים (=שָׁמַיִם), חי (=חַי), שי, די (וגם דיי או דאי).

המלצה: במקום שהקורא עשוי להשתבש בקריאת מילה, מומלץ להשתמש בניקוד עזר חלקי.
לדוגמה: מִנהל (להבדיל ממנַהל), הֶקשר (להבדיל מהַקֶּשֶׁר).

אות הבאה בדגש חזק תמורת שתי אותיות שוות
אות הבאה בניקוד בדגש חזק – אין להכפילה בכתיב חסר הניקוד. לפיכך ייכתב: כפתי (=כָּפַתִּי), שבת (=שָׁבַתָּ), התחתנו (=הִתְחַתַּנּוּ) [ולא "כפתתי", "שבתת", "התחתננו"].
הערה: במקום שיש חשש לדו-משמעות בקריאת המילה, מומלץ להשתמש בניקוד עזר חלקי. לדוגמה: התחתַנו, שבַתָּ.

 

[ערך רב]

תודה רבה מאד!

 

[יונתן1]

כל הכבוד! יש כאן תשובות לכל השאלות היומיומיות - י' במקום צירי, ו' כפולה וכו'. יכול לחסוך הרבה אשכולות כאלו בעתיד.

 

[מרכז שטרן להורות קלה]

א. צריך לנעוץ אותו. ר' אברהם?

ב. מה אומרים גדולי המדקדקים במקורותינו על כללי י' במילה?