להפוך לימונים ללימונדה

  • הוסף לסימניות
  • #1
ום חמישי, 17 במרץ 2011 15:22 מאת: איציק להב לרמת המוטיבציה, לאנרגיה החיובית ולמצב הרוח הנינוח, יש השפעה קריטית על הצלחתו של איש המכירות. מפח נפש, אכזבה או כעס, יפגעו קשות ביכולתו לקדם את מוצריו ורעיונותיו. האם ניתן פשוט להחליט לא לתת למצבי "לימון" להרוס לנו את היום? איציק להב חושב שכן






ביום חורף מקפיא, הגיע פרופסור אמריקאי לשדה התעופה שבסיאטל, וושינגטון, בדרכו לביתו שבניו-יורק. הוא היה מותש ממסע הרצאות מפרך והשתוקק כבר להגיע הביתה, לנוח. כשהגיע לדלפק הצ'ק אין, בישרה לו דיילת עייפה שהטיסה שלו בוטלה. "הו, זה ממש פנטסטי", אמר לה בחיוך. "וזה למה?" שאלה מופתעת מתגובתו. "כרגע בישרתי לך שאתה תקוע פה עד להודעה חדשה...".

"יש שלוש סיבות אפשריות שבגללן כנראה בוטלה הטיסה שלי", ענה לה הפרופסור. "או שהטייס לא מוכן, או שהמטוס לא מוכן או שמזג האוויר לא מאפשר טיסה בטוחה. לכן, אני מעדיף להישאר על הקרקע עד שהכול יבוא על מקומו בשלום". עדיין מופתעת, הקשתה- "כן? אז מה תגיד על כך, שהטיסה הבאה תצא רק בעוד 12 שעות"?. "זה עוד יותר פנטסטי", ענה הפרופסור, מחייך, "אני בן 55 ומעולם לא יצא לי להתארח בטרקלין שלכם. האוכל פה מצוין, הספות נוחות ואוכל לנמנם קצת, לנוח ואפילו לעבוד אחר הצהרים באמצעות המחשב שהעמדתם לרשותי. אני ממש שמח על ההזדמנות הזו לגמור לבדוק את העבודות שבתיקי שתכננתי לבדוק מחר. כשאגיע הביתה, אהיה בזכותכם פנוי לבלות את כל סוף השבוע עם משפחתי". סיים ומזג לעצמו עוד כוס קפה.

שבוע אחר כך, בכיתת הלימוד שלו סיפר הפרופסור לתלמידיו את שאירע. "באמת הרגשת פנטסטי?", שאלו אותו, "הרי כל כך רצית כבר לחזור הביתה...".

"האמת היא", ענה הפרופסור "שבהתחלה הרגשתי רע מאוד - מאוכזב וכועס, אך הבנתי שזו המציאות שאין בכוחי לשנות. אני יכול לשבת כעוס שעות רבות או לקבל החלטה שאני הופך את הלימונים האלה ללימונדה. החלטתי שאני יוצר לי מציאות חדשה, של מנוחה ופינוק, תוך ניצול כל המשאבים שחברת התעופה סיפקה לי".

לימון מסמן בתרבות האמריקאית מוצר פגום, אשר סובל מתקלה מהותית בתהליך הייצור. אומרים שמקור השם במפעלי המכוניות בדטרויט, שם עם חזרת הפועלים לעבודה ביום שני לאחר מנוחת סוף השבוע, הייתה חלה עלייה במספר המכוניות שיצאו פגומות מפס הייצור, בשל מצב הרוח השפוף של העובדים. מאז התגלגל הביטוי "לימון" לתחומים נוספים, המעידים על בעיה, תקלה או שיבוש מהותי בתוכניות. לימונדה - המורכבת ממיץ לימונים טריים אך גם מהרבה סוכר, הינה משקה מרענן ומשיב חיים.

פעמים רבות נתקל איש המכירות בשיבושים שונים, המעיקים על סדר יומו ופוגעים בתוכניות שתכנן. כאן פגישה חשובה שהתבטלה, פה מוצר שאכזב ולקוחות רוצים להחזירו, או שם תהליך משא ומתן ש"נתקע" ולא ניתן להתקדם בו. לעתים תכופות גם משתנה לחלוטין כל התכנון הקפדני של סדר היום בשל משימה דחופה. אז מה עושים? איך מתמודדים? כיצד מתגברים על התסכול, האכזבה ואפילו הכעס, שהסיטואציות הפתאומיות האלה יוצרות אצלנו? האם בכלל ניתן לצאת ממצב "לימון" במהירות ולהפוך אותו לחוויה מרעננת, תורמת ומועילה (לימונדה)?

יש לזכור, שלרמת המוטיבציה, האנרגיה החיובית ומצב הרוח הנינוח, יש השפעה קריטית בחשיבותה על הצלחתו של איש המכירות. מפח נפש, אכזבה או כעס, יפגעו קשות ביכולתו לקדם את מוצריו ורעיונותיו ולהתמודד בשווקים התחרותיים השונים בהם הוא מצוי. לכן, הצעד הראשון בכל סיטואציה בה מתגלה "לימון", הוא לשמור על קור רוח ולקבל החלטה שבשום פנים ואופן, "אני לא הולך להרוס לעצמי את מצב הרוח", אלא ההיפך, לחפש כיצד ניתן לנצל את התקלה ולמנף אותה כדי ליצור ערך אמיתי, תורם ומרענן. לדוגמא, אם התבטלה פגישה חשובה, שכל כך ציפית לה, נצל את השעות שהתפנו כדי להגיע מוקדם יותר הביתה, אולי אפילו להזמין כרטיסים לסרט עם זוגתך. תקוע בפקק? נצל זמן זה לשמוע קצת מוסיקה טובה, לקיים מספר "פגישות טלפוניות" עם לקוחות או ספקים, או אפילו קח הפסקת קפה בתחנת דלק קרובה. פנק את עצמך.

בהכירי את קוראי הנאמנים, יקפצו מייד כמה מהם ויכעסו (עוד לימונים...). "זה נורא קל להגיד 'אל תתרגז', אבל בוא ותנסה להיות 'רגוע' במקומי, עם כל הלחץ והמתח, להספיק עוד ועוד. כשאתה 'נתקע', אז אתה 'נתקע'... אין מה לעשות ואי אפשר לשנות את זה, לך ותכתוב עוד מאמר.....".

אז זהו, שלא. זה הכול עניין של החלטה. "אני לא אתן לזה להרוס לי את היום", פשוט תגידו את זה, אפילו בקול רם, לעצמכם או לסביבה הקרובה. יכולתו של איש המכירות לשנות במהירות מצבים קשים למצבים התורמים ערך, הינה נחלתם של הטובים ביותר, אלה שבאמת הגיעו לפסגת המקצוע. דרושה לכך גמישות מחשבתית, יכולת "התאקלמות" מהירה לתנאים משתנים ויצירת ניצוץ, או רעיון חדש, שיביא לשינוי במצב הרוח, ברמת הטעינה של המוטיבציה ואפילו למצב רוח מצוין. לקוח כעוס בא להחליף מוצר פגום ומבקש פיצוי? נצלו את ההזדמנות לכנס את הצוות ולנתח יחד את האירוע, כדי ללמוד ולהשתפר, למנוע מצב זה בפעם הבאה. עבור מנהל המכירות, ערכה של ההזדמנות ללמוד ולהשתפר, תעלה על ערך הפיצוי שניתן ללקוח.

קיבלת הודעה שלקוח אסטרטגי החליט להפסיק לעבוד איתך? תתעשת, תתכונן, הכן מצגת מתאימה ופנה למתחרים שלו, שנמנעו לעבוד עימך כאשר עבדת עם המתחרה שלו, אם אתה מאמין בעצמך, יש בך את התבונה והנחישות, מתובלת באופטימיות ורגישות - תמצא לקוח טוב ונאמן מזה שנטש, כזה שילמד להעריך אותך יותר.

לפני כשבוע עמדתי להעביר סמינר באיגוד השיווק הישראלי בתחום ניהול המכירות. בשעה היעודה, חיכיתי בהתרגשות לקבוצת מנהלים גדולה שעמדה להגיע לסמינר. מזג האוויר הסוער באותו בוקר, גרם להצפות ולפקקים קשים, דבר שגרם רק לקומץ קטן (ואמיץ) של מנהלים להגיע בזמן. לאחר דחייה של שעה נוספת נכנסתי לדילמה - מצד אחד אם אכריז על ביטול המפגש ודחייתו, "יענשו" אלה שהגיעו בזמן ואשר היו כבר ישובים מצפים למוצא פי. מצד שני, אם אעביר את הסמינר כמתוכנן, אפגע בקבוצה גדולה של לקוחות ששילמו מראש עבור ההרצאה ואשר יפסידו את החומר שהכנתי. לימונים.

אז מה עשיתי? הפכתי אותם ללימונדה. הודעתי לנוכחים על דחייתו של המפגש המתוכנן, על כל תכניו למועד מוסכם בשבוע הבא. בנוסף, העברתי להם הרצאה בנושא אחר, שלא היה בתכנון המקורי - הרצאה שתשפר את מיומנויותיהם בעוד נושא חשוב להצלחתם, זאת כפיצוי על המאמץ שהשקיעו בהגיעם בזמן. אלה שלא הגיעו היו מרוצים, מכך שלא הפסידו את הסמינר ואלה שעשו מאמץ והגיעו, קיבלו "ערך "חדש ונוסף, על זה שהיו אמורים לקבל.

אז גם אתם כרגע תקועים בבית עם שפעת, שיכרו סרט משובח, קראו ספר שהרבה זמן רציתם לקרוא, תנו לעצמכם זמן (קצר) להחלים ואז חיזרו להסתער שוב. כן, ועוד משהו -אל תשכחו לגשת למטבח ולהכין לעצמכם איזו לימונדה טעימה ומרעננת, יש בה המון ויטמין C.
(מהאתר שיווק עם עריכה קלה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
תודה.

השבוע נכנסתי לאיזשהו משרד, והבחנתי על הקיר איזה דף שיש בו הרבה משפטים חכמים, וכתוב בסגנון נפלא. אמרתי לו אני חייב העתק של הדף, הוא נתן לי בשמחה. הקלדתי אותו לתוך המחשב, ואני חושב שהרבה י'הנו מזה:


לכל זמן ועת תחת השמים... עת ועת...

יש ימים ויש ימים

יש ימים שהכל דופק, ויש ימים שהכל דפוק.

יש ימים שמושיטים לך יד, ויש ימים שתוקעים לך רגל.

יש ימים בהירים עם אושר ותקוה, ויש ימים אפורים עם תקוה לאושר.

יש ימים שאתה אחד-אפס, ויש ימים שאתה מרגיש לאפס.

יש ימים עם חיוך על הפנים, ויש ימים שמרגישים על הפנים.

יש ימים שאתה מרגיש גדול, ויש ימים שעובדים עליך בגדול.

יש ימים שאתה מסתכל בגובה עיניים, ויש ימים שאתה מסתכל ומוציא עיניים.

יש ימים שהשמש מחייכת וזורחת, ויש ימים שהיא מטרידה וקופחת.

יש ימים של ישוב הדעת, ויש ימים שמוציאים מהדעת.

יש ימים שמרימים אותך על הכתפיים, ויש ימים שמורידים אותך על הברכיים.

יש ימים שפורטים על מיתרים, ויש ימים שפורטים על העצבים.

יש ימים שדעתך מצוי, רצוי, ועשוי, ויש ימים שדעתך הזוי, דחוי, ובזוי.

יש ימים שאתה במצב רוח, ויש ימים שאתה מצוברח.

יש ימים שאתה בחברה מקובל, ויש ימים שאתה עם זנב מקופל.

יש ימים מוצלחים, ויש ימים מפוצלחים.

יש ימים שאתה בענינים, ויש ימים שאתה בעננים.

יש ימים שצועדים יד ביד, ויש ימים שמתנגשים ראש בראש.

יש ימים שמרקידים אותך כחליל, ויש ימים שתוקעים אותך כדחליל.


גם זה יעבור וגם זה יעבור

זכור!
כל מצב פורח-
ואינו רק אורח
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

כשהקיץ מטפטף ממך בגלים, רק התקווה שעוד יבואו ימים ותימחה זיעה מעל כל פנים - מעניקה כוחות לשרוד את ימות החמה הבאים.
אבל לסבול מתופעות הלוואי של הקיץ, כשבעוד כמה ימים יתחילו לומר "משיב הרוח" ולהפשיר את בגדי החורף שהיו בהקפאה עמוקה - זו כבר משוואה לא הוגנת בעליל.

כשאלחנן פתח בתמימותו את המקפיא, לא שיער שמטח צהוב קפוא ינחת עליו ויקבור אותו תחתיו. לא היו לו תכניות למות, בדיוק כשהגיע הסתיו הגואל.
הוא התרומם באנחה, והחל להשיב למקפיא את המקלות הצהובים שחבטו בו ללא רחם. הם התנגדו בעוז, נמלטים החוצה ומתגלגלים לכל פינה. הוא דחס אותם בכל סנטימטר פנוי וטרק בזעם את דלת המקפיא.

על השיש התקלקלו לאיטם מגשי בשר, נתחי סלמון, וקופסת גלידה חלבית. פליטים אומללים כתוצאה מצפיפות אוכלוסין חמורה במקפיא.

הגיע הזמן שהציבור יתאגד ויגיש עתירה לבג"ץ. מוכרחים להוציא את האיגלו הצהוב מחוץ לחוק!
מי המציא אותו בכלל?! מי דאג להבטיח את מקומו בכל חבילה?!
כנראה אותו סדיסט בעל לב קרח שקבע שיהיה מקל רק בצדו האחד של השלוק, או אותו אדם קר וחסר הבנה בנפש הילד, שהמציא את הקובייה הגדולה בשוקולד.

בינתיים, אלחנן החל בתהליך שיווק מתוחכם, פוסע בזהירות על קרח דק.
"זה בטעם בננה!" ניסה לשכנע בקול שהשתדל להישמע אמין, "איגלואים ושלוקים צהובים - הם הכי טעימים בעולם!"
הילדים הביטו בו ברחמים, "בננה?? זה לימון!" אילפו אותו בינה.
"זה בטעם סבון כלים", המשיכו להסביר לאביהם קשה ההבנה.
"והמרקם עושה צמרמורות בשיניים!" העוו את פניהם בגועל.
"אז טוב שלפחות אתה אוהב את הצהובים", צהלו, "כך לא יהיה 'בל תשחית'!"

מאז, במשך כל הקיץ נאלץ אלחנן לחרוק שיניים ולנגוס שלוקים צהובים בפנים קפואות. ויגידו מנחי ההורים מה שיגידו, הדוגמה האישית שנתן - הייתה חסרת תועלת. שווה כמו לרשום על הקרח.
מדי פעם הצליח לדחוף איגלו צהוב לידיו של ילד תמים מדי, וזרח מאושר. אבל ילדים מהזן הזה היו נדירים, וככל שחלף הזמן, בכל קניה שבועית, רק נוסף עוד ועוד חומר צהוב למקפיא המתפקע.

"מה שיוצא - אני מרוצה!" ניגן אלחנן בקול מתוק והחל לחלק איגלואים בעצימת עיניים. באורח פלא, רק הצהובים יצאו, אבל לילדיו היו עיני נץ. "אבא, אתה מציץ!"
הדם קפא בעורקיו, והוא השיב את האיגלואים לבסיסם בחרפה. המבצע נכשל.

אלחנן לא אמר נואש. למחרת, יזם הפסקת חשמל מתמשכת.
כדי להפשיר את האווירה ולשבור את הקרח, החליט לחלק לכולם ממתק בחושך. אבל כנראה לא לחינם הטעם השנוא הוא בצבע צהוב זורח, הסדיסטים חשבו על הכל. עוד תכנית התנפצה לרסיסים, כמו קוביית קרח שהוטחה בחוזקה ארצה.

"זה צבע לא צנוע. לא ראוי שבת ישראל תאכל שלוק צהוב, בולט וזרחני!" הסבירה יום אחד בתו בצדקנות, ורצה החוצה בחיוך זורח, כשבידה שלוק אדום.

המצב הפך לבלתי נסבל. הוא היה חייב למצוא דרך להתפטר מהסחורה המעיקה, באופן דחוף, בלי לעבור על 'בל תשחית'. אבל כשפנה לעמותה לחלוקת מזון ובקש לתרום את השלל, הם הביטו בו כאילו הציע לתרום קליפות לימונים מלאות כנימות.

בצעד נואש, תלה אלחנן מודעה על עץ עתיק בקצה השכונה. "למסירה בחינם - טון איגלו צהוב". כשהטלפון התכנס בשתיקה צוננת ואלחנן יצא לבדוק את שלום המודעה - גילה שאפילו אחד מהמספרים בתחתית המודעה לא נתלש. את המודעה שלצדה, שעליה נכתב: "למסירה חולדה מפוטמת" - מרטו מכל הכיוונים.

קל יותר למכור קרח לאסקימוסים.

כשייאוש קר איים להכניע את אלחנן, עלה במוחו רעיון כביר. הוא כיסה את השכונה במודעות ענק, והבשורה התגלגלה ככדור שלג: ביום ראשון יתאספו כל ילדי השכונה לאמירת תהילים משותפת. בסיומה, יחולק ממתק מיוחד.

מאות ילדים נרגשים התאספו ביום המיועד, וקראו בגרון ניחר פרקי תהילים. כשסיימו ותלו בו עיניים מצפות, שלף אלחנן בחיוך גדול אשפתון ענק, והחל לחלק איגלו צהוב לכל אחד.

מהר מאוד החיוך קפא על שפתיו. הילדים נעצו בו עיניים מקפיאות דם.
"מה? אתה רציני?? זה הממתק המיוחד???"
אלחנן הצטמרר מול עיני קרח שנעצו בו. הוא ניסה להתעשת, לטשטש את הרושם של ההונאה ולשמור על קור רוח. באקט של הישרדות, שלח את ילדיו לקנות ממתק נוסף, לפיצוי. הזמן כמו קפא עד שהם חזרו כשבידיהם ארגזי ארטיקים צבעוניים, מנחת פיוס.

אז נכון שיחסיו עם השכנים התקררו ואף אחד כבר לא מדבר אתו, אבל העיקר שהוא הצליח סוף סוף לפנות מהמקפיא שלו את המטען הצהוב, ועכשיו יהיה לו מקום להניח את עשרות הארטיקים הלבנים שנותרו ללא דורש.
הגיע הזמן להתעורר.

השם נתן לנו שתי סטירות.

לא במקרה.

זו גזירת שמיים וזו קריאה ברורה להתעוררות.

לאחרונה הלב נקרע למראה מקרים רצופים של מוות של תינוקות. איך אפשר להישאר אדיש, מול החיים הקטנים שנקטפו כל כך מוקדם, על הקול השקט שלא הספיק להישמע.

בשנים האחרונות נוצרה נורמה חדשה, שקטה אך דרמטית: תינוקות בני מספר חודשים בלבד, מבלים את רוב שעות היום מחוץ למקום הבטוח שהיו צריכים להיות. מחוץ לבית, בידיים זרות. לא של אמא.
ונכון, זה לגמרי לא מתוך בחירה חינוכית עמוקה, אלא מתוך אילוץ כלכלי.

השאלה הקשה אך ההכרחית היא:

איך השתגענו??
איך יכול להיות שאמא שהיא עיקר הבית, לא נמצאת בבית בשם הפרנסה, בשם חובת השעה, בשם "הנורמה"?
האם לשם כך נברא העולם?
האם זו התכלית של הקמת משפחה?
להביא ילדים ולמסור את עיקר גידולם לאחרים עד השעה 16:00?

זהו טקסט שלא יהיה נוח לקריאה.
לאף אחד.
לא לאימהות, ולא לאבות.

אך לעיתים דווקא אי הנוחות היא הסימן לכך שנגענו בנקודה אמתית.
רבים יאמרו:
אין ברירה. נקודה. זה המציאות.
יוקר המחיה, מציאות כלכלית מורכבת, הצורך בפרנסה כפולה.
חייבים לעזור לשם יתברך ולתת לו יד לפרנס אותנו יותר בכבוד)
אך דווקא כאן נדרש בירור עמוק יותר:
האם המציאות הזו היא גזירת גורל, או תוצאה של סדרי עדיפויות שיצרנו בעצמנו?

הרבה אימהות יכולות להזדהות עם התחושה הקשה, להשאיר את הילדים בבוקר עם אבא, בעוד שהן חייבות לצאת לעבודה, לפני שהילדים אפילו פקחו את עיניהם. הלב כואב, הרצון להיות שם, לתת חיבוק, לגעת , לחייך , כל זה נלקח על ידי הצורך הכלכלי.

בעבר הלא רחוק, גם במשפחות של תורה על מלא, יום העבודה של האם הסתיים בשעות הצהריים, סביב השעה 13:30.
אמא הייתה פותחת את הדלת ונמצאת שם עם הילדים, בכניסה וביציאה. נוכחת ברגעים הקריטיים של חייהם.

בואו נגיד את האמת,
אמא שמגיעה הביתה בשעה 16:00, משלמת מחיר בילדים ולעיתים בבן הזוג, שמכורח המציאות לוקח את תפקיד האמא לכל שעות הצהרים.

המחיר הזה אינו נמדד רק בעייפות, בחוסר סבלנות, בכוח או באהבה לילדים, גם. אלא בדור שלם שגדל ללא נוכחות ריגשת של אמא בשנותיו הקריטיות ביותר.
וזה קריטי לכל בעיות הנפש בהמשך החיים שמגיעות ישירות מתחילת החיים.

ושיהיה ברור,
תורה היא ערך! ערך גדול מאוד
לומדי התורה הם עמוד השדרה הרוחני שלנו, הם נושאים על כתפיהם את עתיד הרוח של עם ישראל. הם עמלים יום ולילה במסירות שאין לה גבול, ללא פשרות, לעיתים בלי תנאים כלכליים ראויים, ללא הכרה אמיתית מהמדינה או מהציבור הרחב. הם אינם עוסקים בתחביב , הם נשאים על כתפיהם אחריות רוחנית כבדה, מגדלים דור שלם של ערכים, מוסר ואמונה, והחיים הרוחניים של כולנו תלויים בהם.
לצערנו, המדינה לא מכירה בערכם.
אנו שמכירים צריכים להיות שם. עלינו להיות אלו שמבטיחים שלומד תורה לא יישאר ללא פרנסה נאותה, שהמאמץ, ההקרבה והעבודה הרוחנית שלהם יזכו להוקרה מלאה. כל אברך שמקדיש את ימיו ולילותיו ללימוד התורה חייב לקבל לא פחות מעשרת אלפים שקלים בחודש – סכום שמכבד את ההשקעה, את המסירות ואת התפקיד המרכזי שהם ממלאים בחיי עם ישראל.
אנחנו, שמכירים בערך האמיתי של התורה, חייבים להרים את הכפפה. אנחנו תומכים בכל הגופים למען עם ישראל – בספרי תורה, בארגוני אוכל, בארגוני הצלה, בהקמת בתי כנסיות, והגיע הזמן שגם אלו שמחזיקים את הנשמות יקבלו את התמיכה שמגיעה להם. הם ראויים להיות מעל לכל ארגון אחר, מכיוון שהם שומרים על הלב הרוחני שלנו, הם הבסיס עליו עומדת האמונה והעתיד של הדורות הבאים.
לכן חייבים להבטיח, לתת, להעניק להם שקט נפשי וביטחון כלכלי , בדיוק כפי שאנו תומכים בכל ארגון תורה אחר.
כי מגיע להם. הם לא צריכים נדבות או קצבה מינימלית, אלא שכר ראוי ומכובד, שמכבד את העבודה הרוחנית והמסירות האדירה שלהם. זהו חוב מוסרי שלנו, חובה שאנחנו חייבים לקחת על עצמנו, כי רק כך נשמור על הלב הרוחני של עם ישראל ועל עתיד התורה והערכים.


התבלבלנו בדרך וזה בטח גם לא רצון השם שהביא אותנו לעולם , ובחר בנו להיות אימהות לילדים שלנו והם צריכים להיות לפני הכל, בלב הבית, בלב חיינו.

יום עבודה שמסתיים סביב השעה 13:00 אינו פינוק, אלא תנאי בסיסי לבריאות נפשית של ילדים. אין תחליף לאמא בעולם למבט, לחיבוק, לשיתוף, להתעניינות, ללב של אמא ולנוכחות שלה בשעות הקריטיות הללו.

אנו נמצאים במשבר מוסרי ורוחני.
השאלה האם נמשיך לקבל את המצב הקיים, או שנתעורר ונפעל כדי להחזיר את האמא לבית, כדי שהילדים שלנו יקבלו את מה שמגיע להם , חום, נוכחות, בטחון ואהבה?

אם באמת מעריכים תורה, אם באמת אוהבים את ילדינו, עלינו להחזיר את האימהות אל המרכז. אל הבית, אל לב הילדים, אל ליבותינו. לא מדובר בנוסטלגיה, אלא באחריות. לא בסיסמה , אלא בעקרון. הבחירה בידינו, והעתיד בידינו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה