הנושאים החמים
Bestimedia
לשעבר- צבעי פסטל :)
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
עריכה והפקת סרטים
•
- הוסף לסימניות
- #1
זה פעם ראשונה שאני כותבת בסגנון הזה (גוף שלישי- חיצוני), אני ישמח לשמוע כל הערה והארה (וגם אם יש לכם רעיון לכותרת יותר מוצלחת 
)
בס"ד
תהילה הלכה במרץ על מרצפות הרחוב האדומות, וכלל לא שתה ליבה לכמות העלים היבשים שעברו ונרמסו תחת רגליה בקולות פצפצצ עדינים.
זה לא היה מתאים לתהילה, לא ההליכה המהירה, לא הדחף הפנימי, ואפילו לא הרמיסה ההמונית של העלים. לרוב היא הייתה מהלכת בהליכה עדינה ורוגעה שלא מסגירה כלל את רגשותיה, ועל עלים יבשים- היא שונאת לדרוך מאז שהיא בת ארבע.
היא המשיכה להתקדם עד לקצה הרחוב, שם נעמדה בתחנה הקרובה, והמתינה לאוטובוס. היו אלו כמה דקות שקט בשבילה כדי לנסות להתאפס על עצמה. היא התחילה לשחזר בראש מה היה הדבר שהביא אותה לעמוד ביום מעונן שכזה בתחנה ולכסוס ציפורניים בלחץ.
***
"שירו שבחה הלל וזימרה..." הטלפון צילצל בסלון ותהילה מהירה אליו לענות.
"הלו-" קול בטוח ונעים בקע מהצד השני, "אני מדברת עם תהילה ישראל?"
"כן" ענתה תהילה, וניסתה לזהות את הדוברת מהצד השני.
"מדברת נעמה מהמתנ"ס השכונתי, שמעתי עלייך מבת דודתי יעל- אמא של אחת מחניכותיך שנה שעברה, היא סיפרה לי כמה אפרת- ביתה, נהנתה אצלך במהלך השנה, ותוך כדי כך עזרה לי להבין שאת המתאימה ביותר לתפקיד בגינו אני מתקשרת אלייך".
"הה, אממ, כן?" המהמה תהילה והגברת המשיכה "התפקיד עליו אני מדברת הוא ריכוז החוגים המתקיימים במתנס, התפקיד כולל אספות חודשיות למדריכות הקבוצות, בהם מסכמים את החודש החולף וההתקדמות. דאגה לטכני- מה שכולל סידור מערכת ובדיקה שבועית לגבי יכולת המדריכות להגיע ואם הן סידרו לעצמן פקקיות, וכן- כיוון ששמעתי שאת מוכשרת מאוד בציור, הייתי שמחה לשמוע האם היית מעוניינת להדריך אצלינו את קבוצת הציור-",
הגברת השתהתה לרגע ובזמן הזה נתנה לתהילה דקת מחשבה בתוך שטף הדיבורים. תהילה תפסה את השניות הללו בשני ידיים ומוחה המסודר החל לעבוד במרץ, האם היא מעונינת בכלל לקחת המשרה, האם היא פנויה למשרה, והאם היא חושבת שהיא מסוגלת לעמוד במטלה הזו....
אך הגברת, כמובן, לא דרשה תשובה מייד. אלא בקשה ממנה אם היא יכולה לבוא בעז"ה ביום רבעי למשרד בו היא תראיין אותה ותראה בעיניים אם היא מתאימה לתפקיד. ובזמן הזה, היא מבקשת, תחשוב תהילה אם מתאים לה הרעיון, ואם היא חושבת שהיא יכולה לתפוס את המושכות ולקחת על עצמה כזו מטלה.
תהילה סגרה את הטלפון בהרגשה מבולבלת, מצד אחד היא הייתה מעוניינת בתפקיד- ממגוון סיבות, ומצד שני מעוד מגוון סיבות נוסף- היא ממש התלבטה.
בערב, אחרי הארוחה ושטיפת הכלים היא תפסה את אמה לשיחה קצרה, ושאלה את דעתה בנוגע לתפקיד. אמא אמרה לה שלדעתה, התפקיד יכול מאוד לתרום לה, וגם זה שהייתה מרכזת המתנס בגיל כ"כ צעיר כמובן לא יזיק לשם שלה בשידוכים. אבל, אם היא חושבת שהיא לא תוכל לעמוד בזה מבחינה לימודית וחברתית- היא מציעה לה לפרוש מעסק.
בסופה של השיחה סוכם שתהילה תלך לראיון, תשמע עוד פרטים על ג'וב, ולאחר שנת לילה טובה- תחליט.
והנה עכשיו, שבוע עבר, והיא עומדת בתחנה ומחכה לאוטובוס שיקח לראיון המתוכנן. האוטובוס מגיע, היא עולה ומתיישבת בלחץ על הכיסא, הידיים שלה מכוסות זיעה קרה והיא מנסה להסביר לעצמה למה, למה היא כ"כ לחוצה, והיא לא מאוד מצליחה, כיוון שעד שהיא מצליחה לארגן לעצמה את המחשבות, האוטובוס מגיע לתחנה, היא יורדת, והנה היא כבר יושבת מול נעמה מנהלת המתנס שמחייכת אליה חיוך שאולי אמור להרגיע, אבל הוא לא.
נעמה מתחילה לדבר ולשטוח בפניה את דרישות התפקיד, תוך כדי שהיא משלבת גם שאלות אישיות יותר, וממוקדות יותר.
תהילה מנסה להרגע, היא כמובן לא תכסוס ציפורניים מול נעמה, אבל היא בהחלט תופסת את אצבעותיה בחוזקה מחת לשולחן עד שהן מלבינות, ומשתדלת לשדר כלפי חוץ רוגע מדומה, היא עונה על כל השאלות כפי המצופה ממנה פחות או יותר ויוצאת יותר לחוצה ממה שהיא נכנסה...
בדרך הביתה היא ניסתה להסביר לעצמה ממה היא כ"כ נלחצה, הרי המנהלת לא שידרה קפדנות או קור, להפך היא היתה חמימה ומתחשבת, השאלות לא היו מטרידות או חופרות, ובכל זאת היא היתה לחוצה.
לאחר מחשבה של כמה דקות סוף סוף הבינה.
הלחץ לא נבע מהמנהלת. עצם המחשבה שאולי היא בסוף לא תתקבל, הבעיתה אותה.
תהילה הביטה על עצמה וחשבה. 'אם אני כל כך לחוצה רק מהמחשבה שלא אתקבל, כבר עדיף להרפות. להכין את עצמי שאולי לא אקבל את התפקיד, כדי למנוע שברון לב מיותר'.
תוך כדי ששיתפה את אמא ברשמים שעלו בה מן השיחה, הבינה בעצמה עד כמה הייתה
לחוצה, וכמה החשש חסם אותה.
אם היא תתקבל, וגם אם לא, זה גזירת שמים, והכי חשוב, היא הרבה פחות תתאכזב.
אני אשמח מאוד לשמוע מה אתם חושבים על הסיפור, איך הסוף שלו, וכמובן מה אפשר לשפר....
)בס"ד
תהילה הלכה במרץ על מרצפות הרחוב האדומות, וכלל לא שתה ליבה לכמות העלים היבשים שעברו ונרמסו תחת רגליה בקולות פצפצצ עדינים.
זה לא היה מתאים לתהילה, לא ההליכה המהירה, לא הדחף הפנימי, ואפילו לא הרמיסה ההמונית של העלים. לרוב היא הייתה מהלכת בהליכה עדינה ורוגעה שלא מסגירה כלל את רגשותיה, ועל עלים יבשים- היא שונאת לדרוך מאז שהיא בת ארבע.
היא המשיכה להתקדם עד לקצה הרחוב, שם נעמדה בתחנה הקרובה, והמתינה לאוטובוס. היו אלו כמה דקות שקט בשבילה כדי לנסות להתאפס על עצמה. היא התחילה לשחזר בראש מה היה הדבר שהביא אותה לעמוד ביום מעונן שכזה בתחנה ולכסוס ציפורניים בלחץ.
***
"שירו שבחה הלל וזימרה..." הטלפון צילצל בסלון ותהילה מהירה אליו לענות.
"הלו-" קול בטוח ונעים בקע מהצד השני, "אני מדברת עם תהילה ישראל?"
"כן" ענתה תהילה, וניסתה לזהות את הדוברת מהצד השני.
"מדברת נעמה מהמתנ"ס השכונתי, שמעתי עלייך מבת דודתי יעל- אמא של אחת מחניכותיך שנה שעברה, היא סיפרה לי כמה אפרת- ביתה, נהנתה אצלך במהלך השנה, ותוך כדי כך עזרה לי להבין שאת המתאימה ביותר לתפקיד בגינו אני מתקשרת אלייך".
"הה, אממ, כן?" המהמה תהילה והגברת המשיכה "התפקיד עליו אני מדברת הוא ריכוז החוגים המתקיימים במתנס, התפקיד כולל אספות חודשיות למדריכות הקבוצות, בהם מסכמים את החודש החולף וההתקדמות. דאגה לטכני- מה שכולל סידור מערכת ובדיקה שבועית לגבי יכולת המדריכות להגיע ואם הן סידרו לעצמן פקקיות, וכן- כיוון ששמעתי שאת מוכשרת מאוד בציור, הייתי שמחה לשמוע האם היית מעוניינת להדריך אצלינו את קבוצת הציור-",
הגברת השתהתה לרגע ובזמן הזה נתנה לתהילה דקת מחשבה בתוך שטף הדיבורים. תהילה תפסה את השניות הללו בשני ידיים ומוחה המסודר החל לעבוד במרץ, האם היא מעונינת בכלל לקחת המשרה, האם היא פנויה למשרה, והאם היא חושבת שהיא מסוגלת לעמוד במטלה הזו....
אך הגברת, כמובן, לא דרשה תשובה מייד. אלא בקשה ממנה אם היא יכולה לבוא בעז"ה ביום רבעי למשרד בו היא תראיין אותה ותראה בעיניים אם היא מתאימה לתפקיד. ובזמן הזה, היא מבקשת, תחשוב תהילה אם מתאים לה הרעיון, ואם היא חושבת שהיא יכולה לתפוס את המושכות ולקחת על עצמה כזו מטלה.
תהילה סגרה את הטלפון בהרגשה מבולבלת, מצד אחד היא הייתה מעוניינת בתפקיד- ממגוון סיבות, ומצד שני מעוד מגוון סיבות נוסף- היא ממש התלבטה.
בערב, אחרי הארוחה ושטיפת הכלים היא תפסה את אמה לשיחה קצרה, ושאלה את דעתה בנוגע לתפקיד. אמא אמרה לה שלדעתה, התפקיד יכול מאוד לתרום לה, וגם זה שהייתה מרכזת המתנס בגיל כ"כ צעיר כמובן לא יזיק לשם שלה בשידוכים. אבל, אם היא חושבת שהיא לא תוכל לעמוד בזה מבחינה לימודית וחברתית- היא מציעה לה לפרוש מעסק.
בסופה של השיחה סוכם שתהילה תלך לראיון, תשמע עוד פרטים על ג'וב, ולאחר שנת לילה טובה- תחליט.
והנה עכשיו, שבוע עבר, והיא עומדת בתחנה ומחכה לאוטובוס שיקח לראיון המתוכנן. האוטובוס מגיע, היא עולה ומתיישבת בלחץ על הכיסא, הידיים שלה מכוסות זיעה קרה והיא מנסה להסביר לעצמה למה, למה היא כ"כ לחוצה, והיא לא מאוד מצליחה, כיוון שעד שהיא מצליחה לארגן לעצמה את המחשבות, האוטובוס מגיע לתחנה, היא יורדת, והנה היא כבר יושבת מול נעמה מנהלת המתנס שמחייכת אליה חיוך שאולי אמור להרגיע, אבל הוא לא.
נעמה מתחילה לדבר ולשטוח בפניה את דרישות התפקיד, תוך כדי שהיא משלבת גם שאלות אישיות יותר, וממוקדות יותר.
תהילה מנסה להרגע, היא כמובן לא תכסוס ציפורניים מול נעמה, אבל היא בהחלט תופסת את אצבעותיה בחוזקה מחת לשולחן עד שהן מלבינות, ומשתדלת לשדר כלפי חוץ רוגע מדומה, היא עונה על כל השאלות כפי המצופה ממנה פחות או יותר ויוצאת יותר לחוצה ממה שהיא נכנסה...
בדרך הביתה היא ניסתה להסביר לעצמה ממה היא כ"כ נלחצה, הרי המנהלת לא שידרה קפדנות או קור, להפך היא היתה חמימה ומתחשבת, השאלות לא היו מטרידות או חופרות, ובכל זאת היא היתה לחוצה.
לאחר מחשבה של כמה דקות סוף סוף הבינה.
הלחץ לא נבע מהמנהלת. עצם המחשבה שאולי היא בסוף לא תתקבל, הבעיתה אותה.
תהילה הביטה על עצמה וחשבה. 'אם אני כל כך לחוצה רק מהמחשבה שלא אתקבל, כבר עדיף להרפות. להכין את עצמי שאולי לא אקבל את התפקיד, כדי למנוע שברון לב מיותר'.
תוך כדי ששיתפה את אמא ברשמים שעלו בה מן השיחה, הבינה בעצמה עד כמה הייתה
לחוצה, וכמה החשש חסם אותה.
אם היא תתקבל, וגם אם לא, זה גזירת שמים, והכי חשוב, היא הרבה פחות תתאכזב.
אני אשמח מאוד לשמוע מה אתם חושבים על הסיפור, איך הסוף שלו, וכמובן מה אפשר לשפר....
נערך לאחרונה ב:
