ליצנות! ליצנות!!

[מילה בסלע]

ולדעתי כן כדאי לתפוס איתה שיחה כבר עכשיו.

בהצלוחעס!

בא נאתגר אתכם יותר:

דברת שיחה אישית עם ילד/ה והלה הלך וסיפר הכל לחבריו תוך תוספות שונות, צחוק רועם וגיחוך רבתי.

עם זה אני מתמודדת, רבותי...

 

[עוד אחד]

הייתי מנסה עם הרבה נקיפות מצפון את הדבר הבא:

שעת הפסקה הילדה בחצר משתובבת עם חברותיה, גיטי רצה לקראתה - המנהלת קוראת לך. - לי?! - כן לך. הילדה בהלם מה המנהלת רוצה ממנה.
היא דופקת על דלתה של המנהלת, - כן. פותחת את הדלת בחשש, עיניה מגלות את המורה המצחיקה יושבת חמורת סבר יחד עם המנהלת והסגנית. - תחכי בחוץ עד שנקרא לך. מצווה המנהלת.
היא מחכה ונשמתה עומדת לפרוח, לאחר דקה מורטת עצבים היא נקראת פנימה לקודש הקדשים, מתיישבת בדחילו על הכיסא ומביטה בעיניים מלאות חשש על הצוות.
- מה דעתך שתחזרי לכיתה הקודמת אצל המורה פלונית משנה שעברה? שואלת המנהלת בטון רך ומסביר.
- אני ?! למה ?! נזעקת הילדה בקול לא לה, מחוירה ומסמיקה לסירוגין.
- תרגעי בבקשה, אומרת הסגנית, הגענו למסקנה שאת עדיין לא בשילה מספיק לכיתה שאליה עלית, את צוחקת יותר מידי, את לא מספיק רצינית. הכיתה שאליה עלית היא לגיל בוגר שבה מתחילים לרכוש תובנות לחיים וזה גיל שמתבגרים בו, ועושה רושם שעדיין אין לך בשלות לרצינות הזו.
הילדה משפילה עיניה למטה, דמעות מתחילות לזלוג מעיניה והאשד נפתח עד מהרה, ההתייפחויות נחנקות בזרועה לבל תפרוצנה מחדר המנהלת ותשמענה חלילה לילדות המשחקות בחוץ.
או אז המורה המצחיקה הזו נחלצת לעזרתה ומגוננת עליה, - נראה לי שדווקא יש לה בשלות, היא מפגינה הרבה כשרונות טובים, אולי כדאי שנעשה לה תקופת ניסיון?
- מה את אומרת, שואלת המנהלת לאחר דקת מחשבה ארוכה ארוכה.
הילדה מרימה את עיניה האדומות ומהנהנת פניה למטה ולמעלה בחוזקה. כן, אני רוצה. לואטת בלחש וחוזרת לייבב חרישית.
אל תבכי, אומרת הסגנית ברוך, לכי תנגבי פנייך בברז, תישתי מים והירגעי. אנחנו ננסה ונבחון את התנהגותך בתקופה הקרובה ולפי זה נחליט לגבי ההמשך.
הילדה פונה לכיוון הברז, מתאוששת אט אט. ופונה בצעדים איטיים ומדודים אל הכיתה.

ובשיעור הבא התחלפה לה הילדה השובבנית והחוצפנית בכבשה תמימה מלאה צמר ורוך. מתנערת מזבובי מוות שלצידה ולא משתפת עימם פעולה, מפלסת אט אט את דרכה למעיין המים הנצחי...

טוב, כמובן שזה ככה רק בסיפורים... בכל אופן כדאי לשקול משהו בסגנון הזה ולבדוק כיצד זה לא ישאיר עליה טראומה.

 

[לאה ולדמן]

בא נאתגר אתכם יותר:

דברת שיחה אישית עם ילד/ה והלה הלך וסיפר הכל לחבריו תוך תוספות שונות, צחוק רועם וגיחוך רבתי.

עם זה אני מתמודדת, רבותי...

אמא'לה
לי כיף בכלל!


אבל זה רק מחזק את דברי.
צריך פה בדיקה שורשית מה עבור עליה!!
דברת עם המורה משנה שעברה? ההתנהגות הזאת מתאימה לילדה או לא?? מורות אחרות בצוות שמכירות אותה, מה אומרות?

 

[N.O]

מה שחשוב לזכור זה שיש בנות רבות אחרות בכיתה טובות ואותם יש לרוממם ולהעצים, ולא לקחת את כל הכוחות למיגור הרע, ולכן כל פרויקט יינתן לבנות הטובות שמגיע להם, המחאות הרבות יינתנו לבנות הכיתה הטובות בעיקר, הם הדוגמא.
בתחילת דרכי בהוראה עשיתי טעות את הבנות הבעיתיות רוממתי וגידלתי ע"י הטלת תפקידים מסוימים וכד'.. מה שקרה זה שרוב הכיתה סבלה וקיבלה בלבול מה קורה כאן, הבנות הטובות הרגישו מופסדות, היום אני יודעת בוודאות להעצים את הטוב שבבנות הטובות, הכיתה רואה את זה ורוצה לבחור בטוב, הבנות הבעיתיות רוצות אף הם להתחבר לטובות והרווחנו מכל הכיוונים, אסור שהכיתה תראה שהבת החוצפנית ביותר מקבלת את התפקיד הראשי...
כמובן יש לזכור שלכל התנהגות קימת סיבה, אך התלמידים האלה יותר ממה שאנחנו רוצים להעמיד להם גבול הם משתוקקים לזה, וכמובן משמעת מתוך אהבה אמיתית.
רוב הצלחה וסיעתא דשמייא.
לאה

 

[רררר]

כמובן שחשוב לברר עם מורות קודמות וכדו' את הרקע של בנות אלו,
אבל חוץ מזה- חשוב מאד גבולות ברורים וחדים ללא שדר של לחץ וחשש מצד המורה, ומצד שני- שזה באמת לא יבוא מהבטן, כלומר מכעס פנימי, כי אז הבנות קולטות שזה מאבק אישי על הכבוד של המורה.
אני לא מורה, אבל הייתי בעצמי תלמידה די ליצנית (עניין של אופי, ממש לא על רקע חסכים), ולפעמים ממש הגזמתי כמעט כמו בתיאור- אבל הכל היה תלוי במורה. מחמאות ו'צומי' היו נראים לי ביטוי של חולשה ונסיון להתחנף, וגבולות שבאו מכעס ולחץ- רק הגבירו את התגובה כדי ל'נצח' את המורה כביכול.

 

[מילה בסלע]

אמא'לה
לי כיף בכלל!


אבל זה רק מחזק את דברי.
צריך פה בדיקה שורשית מה עבור עליה!!
דברת עם המורה משנה שעברה? ההתנהגות הזאת מתאימה לילדה או לא?? מורות אחרות בצוות שמכירות אותה, מה אומרות?

שגם אצלן זה היה.

 

[מילה בסלע]

התובנות כאן אחת אחת- מעולות.

אבל "עוד אחד"- הודעתך הפילה אותי לגמרי...

זה רעיון כביר!

החסרון שלו: ניתן לעשותו רק על בת אחת, הליצנית הראשית. אבל בדיוק היא - הדבר הזה לא ירתיע אותה כלל, להיפך! היא מתחמשת מידי יום באריטלריה מרשימה - לאחר ש"נכנסים" בה.

אם זה ימשך לא יהיה מנוס מביצוע כזה דבר, אבל צריך לדאוג שהיא תהיה מבודדת מבחינת הצחקוקים, כלומר: כל האחרות יהיו 'מיושרות', קרי: שולטות בעצמן ולא נסחפות אחריה.

וליום הזה אני מחכה - - -

 

[יוסניו]

אם היא הראשית, ויצליחו להעמיד אותה במקום, זה במילא ירתיע את אלו שנסחפים אחריה

 

[sara100]

תקוי שהיא לא גולשת כאן......

 

[לאה ולדמן]

תקוי שהיא לא גולשת כאן......

בכזה גיל?!

 

[לאה ולדמן]

שגם אצלן זה היה.

שנה שלמה?
איך הם התמודדו עם זה?
מה עשו עם זה?

א"כ, היא צריכה טיפול שורש דחוףףףף

 

[מילה בסלע]

שנה שלמה?
איך הם התמודדו עם זה?
מה עשו עם זה?

א"כ, היא צריכה טיפול שורש דחוףףףף

יש לי הרבה שאלות, אבל עיסוק בעבר לא יעזור הרבה, אין מה לחפש אשמים (בפרט כשיודעים מי הם... הצוות לא.)

צריך להסתכל קדימה ולנתח את המצב בהווה כדי להגיע לפתרון. ואני מנחשת שהדרך עוד ארוכה...

 

[לאה ולדמן]

יש לי הרבה שאלות, אבל עיסוק בעבר לא יעזור הרבה, אין מה לחפש אשמים (בפרט כשיודעים מי הם... הצוות לא.)

צריך להסתכל קדימה ולנתח את המצב בהווה כדי להגיע לפתרון. ואני מנחשת שהדרך עוד ארוכה...

צודקת.
נבירה אחורנית באמת לא תוביל לשום מקום טוב, ובפרט לאור העובדה שזה נסחב ככה כבר כמה שנים.

 

[frt121]

זכרונותי על המורות שלי-עצמי- הם שגרמו לי להחליט להיות אחת מהן..
היתה לי רשימה ארוכה של כל הדברים המרושעים שלעולם לא אומר ולא אעשה
לתלמידי והחלטה ברורה ומוצקה להיות סבלנית ומבינה עד אין-קץ.

בכל שנות לימודי ההוראה שלי , המשכתי לדבוק באמונתי , שיעלה בידי ללמד
ביד רמה ובהצלחה. עד שהגיע יומי הראשון כ'מורה אמיתית' ש.. ירד עלי כהלם.
על אף שהרביתי לתכנן ולהתכונן, הייתי בלתי מוכנה לחלוטין..

כבר באותו היום הופיעו הרעמים הראשונים- אנרגיה אינסופית , רצונות וצרכים,
קולות רמים, העמדתי פנים שאינני שומעת והמשכתי בשיעורים אבל ההתפרצויות
נמשכו , מפלס הרעש בכיתה המשיך לעלות מילים של "סבלנות והבנה" גוועו על שפתי
עם הזמן הבנתי שכיתה זו זקוקה למורה איתנה ושולטת , לא כעוסה , לא רודה בתלמידיה
ומזלזלת- (שיהפכו להיות יותר דווקאניים ,זועפים וחצופים)

ככל שהתקדם לו השליש הראשון גיליתי שאני המשאב העיקרי למיגור בעיות אלו
ע"י בניית יחסים טובים עם תלמידי והעצמת הקשר בין הבית-למחנכת
הזמנתי את ה"מוקד הראשי" לשחנ"ש (שיחת נפש)אישי ועם הזמן כמובן עם הרבה
סיעתא דשמיא ועקביות רצופה החלה ללבלב בכיתה רוח של כבוד , שיתוף פעולה
ו..כן , אהבה ללימודים.

הייתי ממליצה לך להשאיר את המושכות עדיין בידייך , להראות להן שאת "בעלת הבית"
כאן, את לא מאבדת שליטה ומעבירה סמכות לדרגים הגבוהים יותר בבית הספר
תנסי לקרב את אותה תלמידה בעייתית אלייך (לא בשטח בית הספר אולי בביקור בית וכדו')
נסי לגלות את הטוב הטמון בה ולהעצים אותו והכי חשוב תראי לה שאת מאמינה בה

אם אנחנו רוצים שהתלמידים שלנו יהיו יצורי אנוש שאכפת להם , עלינו קודם כל להגיב לצורכיהם ולהכיר ברגשותיהם.
אם אנחנו רוצים לשלוח אל העולם צעירים המכבדים את עצמם ומכבדים אחרים , עלינו
להתחיל בכך שנכבד אותם.

שבוע של ביסוס הצלחות,
אפרת

 

[Art Studio]

החסרון שלו: ניתן לעשותו רק על בת אחת, הליצנית הראשית. אבל בדיוק היא - הדבר הזה לא ירתיע אותה כלל, להיפך! היא מתחמשת מידי יום באריטלריה מרשימה - לאחר ש"נכנסים" בה.

חסרון נוסף: אם לא מתכוונים לבצע זאת - זהו שקר כפשוטו, וכידוע - אין לו רגליים, ולא מכאן תצמח הישועה.

 

[profession]

לא הבנתי איזה כיתה מדובר ואני רחוקה מלהיות מורה שמבינה את המעמד אבל אני כתלמידה הייתי מהצד המפריע... לצערי-כמובן,
אבל רק בתיכון(יסודי וסמינר הערכתי את המורות...)-כך שאם זה גיל יותר קטן אין לי כ"כ מה לומר אבל אם תרצי לשמוע את המניעים שהיו לי כבת תיכון לזלזול אשמח לעזור... (כן, לצערי סיבבתי מורות וכן ציחקקתי על כל ניסיון להתקרב אליי, לשוחח וכד', לא מתפארת חלילה רק שכיום אני יכולה לנסות להבין את המניע...)

 

[profession]

התודה אומרת שזה מעניין מישהו?

 

[מילה בסלע]

התודה אומרת שזה מעניין מישהו?

התודה משדרת הזדהות עם המסקנות, התובנות והחשיבה.

 

[פוינט ק גת]

הייתי מנסה עם הרבה נקיפות מצפון את הדבר הבא:

שעת הפסקה הילדה בחצר משתובבת עם חברותיה, גיטי רצה לקראתה - המנהלת קוראת לך. - לי?! - כן לך. הילדה בהלם מה המנהלת רוצה ממנה.
היא דופקת על דלתה של המנהלת, - כן. פותחת את הדלת בחשש, עיניה מגלות את המורה המצחיקה יושבת חמורת סבר יחד עם המנהלת והסגנית. - תחכי בחוץ עד שנקרא לך. מצווה המנהלת.
היא מחכה ונשמתה עומדת לפרוח, לאחר דקה מורטת עצבים היא נקראת פנימה לקודש הקדשים, מתיישבת בדחילו על הכיסא ומביטה בעיניים מלאות חשש על הצוות.
- מה דעתך שתחזרי לכיתה הקודמת אצל המורה פלונית משנה שעברה? שואלת המנהלת בטון רך ומסביר.
- אני ?! למה ?! נזעקת הילדה בקול לא לה, מחוירה ומסמיקה לסירוגין.
- תרגעי בבקשה, אומרת הסגנית, הגענו למסקנה שאת עדיין לא בשילה מספיק לכיתה שאליה עלית, את צוחקת יותר מידי, את לא מספיק רצינית. הכיתה שאליה עלית היא לגיל בוגר שבה מתחילים לרכוש תובנות לחיים וזה גיל שמתבגרים בו, ועושה רושם שעדיין אין לך בשלות לרצינות הזו.
הילדה משפילה עיניה למטה, דמעות מתחילות לזלוג מעיניה והאשד נפתח עד מהרה, ההתייפחויות נחנקות בזרועה לבל תפרוצנה מחדר המנהלת ותשמענה חלילה לילדות המשחקות בחוץ.
או אז המורה המצחיקה הזו נחלצת לעזרתה ומגוננת עליה, - נראה לי שדווקא יש לה בשלות, היא מפגינה הרבה כשרונות טובים, אולי כדאי שנעשה לה תקופת ניסיון?
- מה את אומרת, שואלת המנהלת לאחר דקת מחשבה ארוכה ארוכה.
הילדה מרימה את עיניה האדומות ומהנהנת פניה למטה ולמעלה בחוזקה. כן, אני רוצה. לואטת בלחש וחוזרת לייבב חרישית.
אל תבכי, אומרת הסגנית ברוך, לכי תנגבי פנייך בברז, תישתי מים והירגעי. אנחנו ננסה ונבחון את התנהגותך בתקופה הקרובה ולפי זה נחליט לגבי ההמשך.
הילדה פונה לכיוון הברז, מתאוששת אט אט. ופונה בצעדים איטיים ומדודים אל הכיתה.

ובשיעור הבא התחלפה לה הילדה השובבנית והחוצפנית בכבשה תמימה מלאה צמר ורוך. מתנערת מזבובי מוות שלצידה ולא משתפת עימם פעולה, מפלסת אט אט את דרכה למעיין המים הנצחי...

טוב, כמובן שזה ככה רק בסיפורים... בכל אופן כדאי לשקול משהו בסגנון הזה ולבדוק כיצד זה לא ישאיר עליה טראומה.

לפי הפרופיל שנתנה מילה בסלע, הייתי אומרת שהגיוני יותר שזה יראה כך:

שעת הפסקה הילדה בחצר משתובבת עם חברותיה, גיטי רצה לקראתה - המנהלת קוראת לך. - לי?! - כן לך. הילדה זוקפת את הגב, קורצת לשתיים-שלוש חברות, וניגשת, בדרך מורידה את הסוודר וקושרת אותו למותניה,
היא דופקת על דלתה של המנהלת, פותחת את הדלת וטורקת אותה מאחוריה בקולניות, עיניה מגלות את המורה המצחיקה יושבת חמורת סבר יחד עם המנהלת והסגנית. - תחכי בחוץ עד שנקרא לך. מצווה המנהלת. שוב טריקה.
היא מחכה ובינתיים עוטה את החיוך הכי לגלגני, לאחר דקה מורטת עצבים היא נקראת פנימה לקודש הקדשים, מתיישבת בתנועה חדה על הכיסא ומביטה בעיניים מלאות עזות על הצוות.
- מה דעתך שתחזרי לכיתה הקודמת אצל המורה פלונית משנה שעברה? שואלת המנהלת בטון רך ומסביר.

טוב... הבנתם את הרעיון... רק נסיים:

ובשיעור הבא דואגת הילדה השובבנית והחוצפנית להעביר מכתבים נוטפי תיאורים על "המורה הפחדנית שרצה למנהלת" לזבובי מוות שלצידה (הצילו כך לכנות ילדות יהודיות???) מסייעת להן לפלס אט אט את דרכן אל פי התהום...

 

[Art Studio]

"פוינט", גם במחשבתי עלה - פחות או יותר - התאור שלכם. הוא נשמע מציאותי יותר... בלי להוריד מהרעיון שבדברי "עוד אחד".