התייעצות לכתוב 200- 300 פעם 'אסור להפריע בשיעור' עדיין קיים היום?

[ot!]

אצלינו אחד מהמורים נתן לכל ילד פרק תהילים קבוע
כמובן שלכל ילד היה בקלמר כמויות של העתקים
אבל גם העונשים היו בהתאם געציל תן לי 20 מוישי תן לי 30 וכן הלאה היחיד שקיבל רק פעמים עונש וגם רק פעם אחת לכתוב היה אותו אויבע חוכם שביקש לכתוב את בפרק קיט

 

[ר גן עדן]

איזה יופי של חינוך!
סליחה על ההתבטאות, אבל הדבר יגרום לילד לשנוא (!!!) תהילים! בשבילו הדבר ייכנס תחת קטגוריית 'עונשים'.

ב"ה הוא לא הגיע לזה... לא נראה שהוא התכוון ברצינות, כי טראומות לא נרשמו, ב"ה.
אני אהבתי שהוא נותן לילד תקווה שהוא חושב שעוד יצא ממנו אדם גדול.
אני חושבת שאם הרב'ס בת"ת היו משדרים את זה לתלמידים הרבה בעיות משמעת היו נחסכות.
הסיפור עלה בעקבות אשכול זה - על "עונש מימי המנדט..." - תודה לפותחת האשכול, בזכותך שמעתי על הסיפור, וצחקנו....

 

[HILALI]

אני חושבת שאם הרב'ס בת"ת היו משדרים את זה לתלמידים הרבה בעיות משמעת היו נחסכות.

לגמריי!!!
אמון חייב להיות בין מורה לתלמיד.
התפקיד של המורה הוא לא לבוא ללמד ולצאת, אלא הרבה מעבר.
התלמידים הם לא רובוטים-ואת זה לפעמים שוכחים....
מי יודע, אולי בזכות פותחת האשכול עוד אכתוב ע"כ מאמר?

 

[java]

index < 501

סליחה על הנודניקיות
מבחינת Best practice
עדיף index <= 500
אבל בכל מקרה כיוון שהתחלתם ב0 יש לעצור ב500 ולא ב501.

 

[3333ציפי]

מי יודע, אולי בזכות פותחת האשכול עוד אכתוב ע"כ מאמר?

קדימה!

 

[nuyh]

הענין בהחלט תלוי בילד ובמורה ואפרט ,ילד עם אופי חזק- שיתמודד אך אם המורה מתעמר שוב צריך לעמוד על הרגליים האחוריות ולגבות את הילד ובדרך הזאת תמיד צריך להכיר את הכוחות הפועלים .
בכל מקרה מי יגבה את הילד אם לא הוריו ?!
ילד שאין לו גב דינו כיתום !!!!!!!!!!!
רק שיתום מרחמים עליו ועל כזה ילד אין מי שירחם
אז תרחמו על הילדים שלכם וכל הקלשאות שהחינוך יהרס אם לא נגבה את המורה וכדו" זה נזק אפסי לעומת ילד יתום

 

[נעמי]

איזה יופי של חינוך!
סליחה על ההתבטאות, אבל הדבר יגרום לילד לשנוא (!!!) תהילים! בשבילו הדבר ייכנס תחת קטגוריית 'עונשים'.

בבית הספר של אמא שלי היו נותנים להם להעתיק את קי"ט מהתהילים, והיא ואחיות שלה עבדו על עצמן כמה שנים (!) כדי לחזור לאהוב אותו.

ואני לא חושבת שזה עוזר. כל החיים הייתי עוזרת לאחים ולחברות לכתוב את האני אני אני אני אני לא לא לא לא.... וכו'
ורק חושבים איך לעבוד על המורה לדוג': ממספרים משפטים ואז עושים
101
102
133
134
135
....
אני למדתי מאשת חינוך גדולה שעוזרת לילדים שלה בכתיבת העונש...

 

[ר גן עדן]

הענין בהחלט תלוי בילד ובמורה ואפרט ,ילד עם אופי חזק- שיתמודד אך אם המורה מתעמר שוב צריך לעמוד על הרגליים האחוריות ולגבות את הילד ובדרך הזאת תמיד צריך להכיר את הכוחות הפועלים .
בכל מקרה מי יגבה את הילד אם לא הוריו ?!
ילד שאין לו גב דינו כיתום !!!!!!!!!!!
רק שיתום מרחמים עליו ועל כזה ילד אין מי שירחם
אז תרחמו על הילדים שלכם וכל הקלשאות שהחינוך יהרס אם לא נגבה את המורה וכדו" זה נזק אפסי לעומת ילד יתום

לתת כוחות לילד - חובה! לא על חשבון כבוד המלמד. - זה חלק מהחינוך.
בפני הילד - המלמד צדק, אח"כ כשהוא לא בשטח את יכולה להרים טלפון ולברר מה היה, ולהעיר / להאיר על הדרך בה נקט המלמד.
אם השיחה נאמרת בטונים - איש לא הרוויח כלום. דברי חכמים בנחת נשמעים.
גם מלמדים טועים, לכן הם בני אדם ולא מלאכים.
מה גם שילדים נוטים להגזים במה שעשו להם ולהמעיט במה שהם עשו.

 

[ר גן עדן]

בבית הספר של אמא שלי היו נותנים להם להעתיק את קי"ט מהתהילים, והיא ואחיות שלה עבדו על עצמן כמה שנים (!) כדי לחזור לאהוב אותו.

היום השיטה היא לתת עבודה מקיצור שלחן ערוך או כל ספר אחר על הלכות דרך ארץ וכיוצ"ב...

 

[נעמי]

היום השיטה היא לתת עבודה מקיצור שלחן ערוך או כל ספר אחר על הלכות דרך ארץ וכיוצ"ב...

כן. נתנו לי עונש כזה בכיתה י'...
לא למדתי מזה משהו...
רק צחקתי על המורה....

 

[ר גן עדן]

כן. נתנו לי עונש כזה בכיתה י'...
לא למדתי מזה משהו...
רק צחקתי על המורה....

לפחות לא פיתחת שנאה לקיצור שלחן ערוך...

 

[HILALI]

כן. נתנו לי עונש כזה בכיתה י'...

ב"ה שיש מורות שדואגות שהחוט המשולש לא במהרה ינתק.
מגוחך עד טפשי לתת עונש מהסוג הזה.
מה שמצחיק באשכול הזה הוא כמות העונשים המקוריים. אני מתענגת לקרוא!
(במחילה מכל אותם נפוחי ידיים....)

סליחה על הנודניקיות
מבחינת Best practice
עדיף index <= 500
אבל בכל מקרה כיוון שהתחלתם ב0 יש לעצור ב500 ולא ב501.

אני ותכנות=שני קווים מקבילים.....אך אני מניחה שההודעה שלך זה על משקל המורות המתקנות בדקדוק:
"המורה אני יכין את הש"ב למחר, אל תסמני לי ביומן, בסדר?"
"לא אומרים יכין אלא, אני אכין את הש"ב למחר. א' של עתיד מדבר, יכין אומרים על נסתר וכו'........."

 

[nuyh]

לתת כוחות לילד - חובה! לא על חשבון כבוד המלמד. - זה חלק מהחינוך.
בפני הילד - המלמד צדק, אח"כ כשהוא לא בשטח את יכולה להרים טלפון ולברר מה היה, ולהעיר / להאיר על הדרך בה נקט המלמד.
אם השיחה נאמרת בטונים - איש לא הרוויח כלום. דברי חכמים בנחת נשמעים.
גם מלמדים טועים, לכן הם בני אדם ולא מלאכים.
מה גם שילדים נוטים להגזים במה שעשו להם ולהמעיט במה שהם עשו.

כבודו לא העמיק בתגובתי .ילד בעל אופי חלש ורק בכה"ג או במורה מתעמר

 

[נעמי]

בפני הילד - המלמד צדק,

לא תמיד. מנסיון של אח שהיה נענש על כל נשימה.
והוא עד היום מודה לאמא שלי שהיתה איתו, ותמיד אבל תמיד האמינה לו.
היום הוא כבר בוגר לספר לנו בלי לטייח, שהמון פעמים הוא נענש על כלום.
לדוג' עשו זימון הורים, אז הרב סתם ממש אמר לו לצאת מהכיתה כדי שיוכיחו להורים שהילד כל הזמן בעונש..

 

[ר גן עדן]

אימא שנותנת גיבוי ישיר לדיבורים שמורידים את ערך המלמד או המורה שלא תתפלא על חוצפות וחוסר דרך ארץ אצל ילדיה.
(-מדברת מניסיון של כ15 שנים בתחום החינוך.)
אם מורה שולחת פתק על חוצפה חריגה ומתמשכת אצל כמה מורות לידיעת ההורים, ואימא מגיבה בפתק פתוח - שהילדה רואה, אם ביתי התחצפה כנראה שהיה לה סיבה לכך... (סיפור אמיתי, עמדתי דום מול הפתק, לא נזקקתי לשום שיחה עם האימא, הבנתי באיזו אוירה גדלה הילדה האומללה.)
אפשר להכיל ילד, להקשיב לו, להיות איתו, להבין אותו ובד ובד לשמור על כבוד המלמד / המורה.
ואם היא רואה צורך לטפל בבעיה, זו חובתה לדבר עם המחנך/ת, אבל הילד לא אמור להיות שותף לשיחה.
לא אמרתי שלא קיימות בעיות במערכת, הן קיימות, אבל צריך לדעת להתנהל בחכמה.
לצערנו לא כל מי שיושב במקום של המחנך/ת ראויים לזה, אבל, תפקידנו כהורים זה לדאוג בראש ובראשונה לילד שלנו.
בבעיות חריגות שלא מצליחים בשיחה עם המחנך/ת יש גם הנהלה, (גם הם לא תמיד מצליחים לפתור כל בעיה...)

 

[הוא היה אומר]

שלום לכל המתדיינים.
הופניתי לכאן על ידי עמית למקצוע,
וברשותכם אכתוב את המקובל כיום במוסדות החינוך פחות או יותר.
אין ספק כי עונשי כתיבה הם עונשים לא "מודרניים".
החינוך העכשווי דוגל בענישה משמעותית עם ערך נוסף, ועונשי הכתיבה אינם עונים לכאורה להגדרה הזו.
באמת, בקרב המחנכים והמלמדים הצעירים יותר, מצוי פחות עונשי הכתיבה.
עונשים אלו מצויים יותר אצל המורים והמלמדים הותיקים יותר שיתרגלו להשתמש בכך.
אצל הצעירים העונשים האלו מצויים בעיקר עם ערך מוסף. כגון לכתוב חמש פעמים בלבד. כדי לא לגרום לילד לשנוא את המשפט שהוא כותב, אלא רק להעמידו על חומרת הדבר.
עם זאת, דעתי היא, שעל אף שאין מטרה חינוכית בעונשי הכתיבה, יש בהם מטרה הרתעתית שהיא חשובה לעיתים לא פחות.
כשמורה ניצב מול כיתה, לעיתים ילד אחד ליצן או מלא מרץ יכול להפוך ולהרוס לכולם את השיעור. עונש כתיבה גדול (100 ומעלה פעמים), הוא עונש מרתיע.
אם ילד יודע שהרב'ה יכול "לחטוף ג'ננה" ולתת לו עונש כתיבה גדול, הוא בהחלט יחשוב פעמיים לפני שהוא מחליט להעיף טישו רטוב בחלל הכיתה, או לומר משפט מטופש לאוזני כולם.
אני רואה זאת במוחש כיעיל ביותר בתורת הרתעה.
עם זאת אני מקפיד ביותר שהעונש לא יהיה לכתוב 100 פעם "לא אפריע באמצע השיעור" וכד', משום שבכך אני רק הופך אותו למריר, ואני מכיר מכניס לו בתת מודע שהוא ילד מפריען.
אאני בדרך כלל נותן לו לכתוב משפט מיותר הקשור למעשה שלו.
למשל, פעם אמרתי בכיתה "חס וחלילה", ילד צעק "חס וחלילה סבא של דחלילה".
פשוט אמרתי לו שילך למזכירות ויכתוב שם 50 פעם את המשפט המטופש הזה.
וילד שזורק טישו רטוב בכיתה, אני אומר לו שיכתוב 100 פעמים משפט בסגנון "טישו רטוב נדבק על התקרה".
כי המטרה היא הרתעתי. ילדים לא אוהבים לכתוב בכלל. ולכתוב משפטים כאלה הם לא אוהבים במיוחד.
יום טוב.

 

[חגי פאהן]

בכיתה ב' קיבלתי עונש לכתוב את אגרת הרמב"ן פעמיים או אולי אפילו רק פעם אחת. זו היתה פעם ראשונה שנתקלתי באגרת זו וגם עברו הרבה שנים עד שנתקלתי שוב, וקיבלתי מזה הרבה.
אולי כי אני אוהב לגלות דברים חדשים, אבל בזמן אחר קיבלתי עונש להעתיק כמה עמודים מקיצוש"ע. אני לא אומר שזה היה כיף, אבל לראשונה נתקלתי בהלכות מעשיות ויומיומיות שמעולם לא פגשתי לפני כן.

 

[נעמי]

אימא שנותנת גיבוי ישיר לדיבורים שמורידים את ערך המלמד או המורה שלא תתפלא על חוצפות וחוסר דרך ארץ אצל ילדיה.
(-מדברת מניסיון של כ15 שנים בתחום החינוך.)
אם מורה שולחת פתק על חוצפה חריגה ומתמשכת אצל כמה מורות לידיעת ההורים, ואימא מגיבה בפתק פתוח - שהילדה רואה, אם ביתי התחצפה כנראה שהיה לה סיבה לכך... (סיפור אמיתי, עמדתי דום מול הפתק, לא נזקקתי לשום שיחה עם האימא, הבנתי באיזו אוירה גדלה הילדה האומללה.)
אפשר להכיל ילד, להקשיב לו, להיות איתו, להבין אותו ובד ובד לשמור על כבוד המלמד / המורה.
ואם היא רואה צורך לטפל בבעיה, זו חובתה לדבר עם המחנך/ת, אבל הילד לא אמור להיות שותף לשיחה.
לא אמרתי שלא קיימות בעיות במערכת, הן קיימות, אבל צריך לדעת להתנהל בחכמה.
לצערנו לא כל מי שיושב במקום של המחנך/ת ראויים לזה, אבל, תפקידנו כהורים זה לדאוג בראש ובראשונה לילד שלנו.
בבעיות חריגות שלא מצליחים בשיחה עם המחנך/ת יש גם הנהלה, (גם הם לא תמיד מצליחים לפתור כל בעיה...)

יש הבדל גדול בין לעזור לילד בכיתה ב' לכתוב אלף פעמים (אמיתי) עונש שהביא לו רב עצבני, לבין להצדיק חוצפה וכו'.

 

[trew]

אוי, כל כך מזכיר נשכחות.
אחד הדברים השנואים מאוד, בפרט שאלו היו משפטים מורכבים כאלה כמו:
"עלי להתחשב בחבר ולא להציק לו". אבל אם זה היה קורה היום, היה לי הרבה יותר קל:

for (let index = 0; index < 501; index++) {
console.log('עלי להתחשב בחבר ולא להציק לו');
}

 

[ברוך ר]

אמון חייב להיות בין מורה לתלמיד.

וגם בין מורה להורים
אם אין אמון אצל ההורים למלמד, איך אתם רוצים שהוא ילמד ולא יתחצף וכדו' ?