דיון למה הם לא מרוצים:(

  • הוסף לסימניות
  • #1
אציין שאני די חדשה בפרוג
אבל כבר הספקתי לקרא לא מעט אשכולות שמדברים במרמור רב על חוסר העניין במגזינים השונים
בלי להיכנס לפרטים שמות או סתם חוות דעת על במות כאלה ואחרות
בואו נדאג שיהיה להם מה לקרוא---

מקריאה מעמיקה של מגוון הדעות שנכתבו על הנושא ניכר היה שהקוראות מעדיפות סיפורים ולא כתבות נושא
איך נהפוך את הכתבות שלנו לסיפוריות בלי לגרוע מהסגנון המאמרי והמעמיק יותר שלהן?
דוגמאות מהחיים? קיטשי
ראיונות עם אנשים מתאימים? ברור, אבל גם...
קדימה---
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
ירידה לשטח.

לא ראיונות טלפונים קצרצרים. לא כתבות אפורות עם בדיחות תפלות בכל שורה שלישית.
עומק. ככה שנרגיש שמישהו בא לספר משהו שעוד לא ידענו. ועכשיו כשאנחנו יודעים זה גם מעניין.

דוגמאות
- ליווינו חמישה אנשים/נשים משלל מקצועות ביום עבודתם.
- בילינו שבוע במעון/גן/בית ספר/חיידר.
- שוחחנו עם עשרה בעלי עסקים שסגרו.
תובנות להחלטתכם. ולא רק מה שאנחנו חושבים על כך.

משהו קצת יותר מקרוב. גם אם הוא מביא צדדים קצת פחות יפים ונעימים..
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
עכשיו כשאני חושב על זה, זה כנראה שינוי שקרה בשנים האחרונות.
לפני חמש שש שנים, בן אדם קיבל את המגזין, קרא מה שהאכילו אותו ואמר תודה. תמיד טוב ללמוד דברים חדשים. הכתבה בדרך כלל התחילה עם סיפור ומייד אחר כך עברה לצטט שורת מומחים בתחום.
הנושא היה יכול להיות אלצהיימר, שידוכים, נוער נושר, תסמונת PDF וכל מה שהעורכת החליטה שהשבוע יעניין.

היום, יש אינטרנט.
מי שצריך מידע בנושא כלשהו הולך ומתעניין בו ומוצא הררי ידע.
למה שבדיוק השבוע אני יצטרך לקרוא על אלצהיימר ומה זה מעניין אותי.
כמובן העורכים מנסים לפגוע בנושאים השווים לכל נפש, אבל כמה נושאים כאלו כבר יש, הכל נהיה נדוש ומעייף.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
כמובן העורכים מנסים לפגוע בנושאים השווים לכל נפש, אבל כמה נושאים כאלו כבר יש, הכל נהיה נדוש ומעייף.
ולכן האשכולות בפרוג מתרבים בקצב מסחרר מיום ליום. הם העובדות שבשטח. לא נדוש. בכלל לא מעייף. מה השעה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
ולכן האשכולות בפרוג מתרבים בקצב מסחרר מיום ליום. הם העובדות שבשטח. לא נדוש. בכלל לא מעייף. מה השעה?
תכל'ס, צודק
איש את רעהו זה אתר החדשות הכי מעודכן שיש!
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
נראה שהדיון עוסק דווקא ב'קוראות', ובנושאי התוכן שמעניינים את הקהל הנשי.
בצד הגברי אני לא רואה עודף מרמור על חוסר עניין, וזאת משום שמראש הנושאים שמעניינים אותו הם יותר 'נושאי חוץ' שאפשר להרחיב בהם בצורה יפה, מאשר 'נושאי פנים'.
כמובן שיש עיתונים שמראש אין הרבה מה לצפות מהם, כשיודעים שהכתבה הכי מעניינת בהם היא על תפילה מרגשת שמתקיימת בקבר דן בן יעקב במעמד עשרה אילמים.
אך כשמדברים על מגזיני נשים, הבעיה האמיתית היא הנושאים שאי אפשר ו'אסור' לגעת בהם. שהם בעצם הנושאים שהכי בוערים לנשים ומעניינים אותן. וככל שעיתון נעשה יותר 'צדיק' ו'פרום', כך מגוון הנושאים שמותר לכתוב עליהם הולך ומצטמצם. נשארים רק נושאים 'קיטשיים' שכבר נטחנו ונלעסו עד דוק, ומה שנותר בהם זה לנסות למצוץ עוד בדל ראיון מהרבנית החשובה, ומבעלת העסק המושלמת.
כשנושא משעמם, כל הנסיונות המקוריים לנסות ולהחיות אותו, מרגישים כמו הוספת תיבול חריף לעוף מקולקל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
אני יכולה לכתוב לך מה לא צריך להיות בכתבות (לענ"ד):

א. אל תחנכו אותנו- מגזין בא כדי לספק תרבות פנאי כשרה.
אם ארצה לקרוא מאמרי השקפה אפנה לספרית הקודש שלנו.
מהעיתון יש לי ציפיות אחרות והן לא כוללות הטפה וסיסמאות.

ב. תחומי עניין- שיהיו רחבים ולא ישתרעו רק בין המטבח לשולחן העבודה.
תעשירו את הידע הכללי שלנו, תרחיבו את אופקינו. תנו לנו לצאת עם משהו חדש מהכתבה.

ג. רצינות- תחקיר מקיף ומהימן בכל כתבה ללא שגיאות עובדתיות שהיה ניתן למנוע בקלות.

ד. בלי שיווק אגרסיבי- לא רוצה לראות את אשת המקצוע ההיא מתראיינת בכל כתבה+טור פרסומי.

ה. רגליים על הקרקע- תהיו מחוברים לקהל היעד שלכם. תביאו שיקוף של סוגיות חברתיות וביקורת בונה אם צריך.

ו. בלי צהוב- לא חושבת שזה מקצועי לראיין מישהי שתספר מה היא מבשלת בשני וחמישי, כמה עציצי תבלין יש לה בחלון ומה המטראז' של הסלון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
איך נהפוך את הכתבות שלנו לסיפוריות בלי לגרוע מהסגנון המאמרי והמעמיק יותר שלהן?
בלי צהוב- לא חושבת שזה מקצועי לראיין מישהי שתספר מה היא מבשלת בשני וחמישי, כמה עציצי תבלין יש לה בחלון ומה המטראז' של הסלון.

בנוגע לשאלה הזאת, הדיון על צהבהבות הכתבה חשוב מאד. אחרי הכל, יש הרבה כותבים שמאמינים שכך הם מוסיפים סיפוריות לכתבת-עומק, לא? הם יתארו לפרטי פרטים את החצר של המרואיין, או את החליפה, או (הכי גרוע) את התחביבים. כאילו מישהו שילם להם על קידום שיווקי.

יש צהוב כמו שהוזכר למעלה, שזה משעמם ועושה בחילה, ויש צהוב שלוקח פנים עמומות ואומר, אתם רואים, הוא לא איזו מסכה, הוא בן אדם. יש לו עיניים כמו שלכם, ואפילו לא יפות במיוחד.
כתבה צריכה להיות כמו אלומת פנס על פינה אפלה. היא תוסיף לנו ידע ונקודת מבט, תדחה אותנו אם תתפלש בפרטים קטנים לא רלוונטיים ותקפוץ בכמה רמות עם שילוב של נגיעות אישיות אינטליגנטיות.

אנחנו לא צריכים להכיר את פרטי חייהם של המרואיינים. זה משעמם. תיאור של הבית והגינה ומקום העבודה ואנחנו-אוהבים-לאכול-לארוחת-ערב-דווקא-בשרי, לא יחברו אותנו למרואיין. מה כן? פרט צדדי, לא קשור ונוגע. המרואיינת היא אישה ריאלית שעובדת בחשבונאות, אבל כשהיא עצבנית או מתגעגעת נואשות היא תופסת דף וצבעים (עדיף פנדה) ומקשקשת כמו ילדה בגן.
זה נותן כניסה פנימה, ומוסיף את הגוון האנושי הלא-מרשים והנוגע שכל כך חשוב לתת.


בקשר לשאר הדעות מה יוסיף לכתבה, @shira bira די כיסתה הכל. עוד כמה דברים שמפריעים לי אישית:

נושאי הכתבות - איכשהו, לתחושתי זה לא האישו. כשהבעיה מוכרת בתעשייה אפשר לדעת דבר אחד בוודאות: הבעיה לא שם.
מקוריות נושא הכתבה היא אחד הנושאים המדוברים ביותר, מניחה שבכל מגזין עורכים על כך ישיבות ועוד ישיבות ועוד סיעורי מוחות. תצאו מזה, הכתבה הכי נדושה יכולה להיות מדהימה אם תיכתב כמו שצריך.

עליונות על הקורא - כן, זה נשמע לא טוב, אבל זה מעולה. הקורא צריך להרגיש שמישהו כאן יודע יותר ממנו, לפחות בנושא הספציפי.
בהרבה כתבות יש הרגשה שהכותב פשוט קרא כמה מאמרים, חיפש קצת מחקרים מתאימים בגוגל (על הדרך הוא מצא כמובן גם כאלו סותרים, אבל התעלם), ראיין פה ושם בדיוק כמה שצריך ועשה כתבה. במילים אחרות, הוא כתב 10 אלף מילים ויודע 10 אלף מילים. כותב טוב יכתוב כתבה של 10 אלף מילים ויאסוף מידע בשביל 100 אלף. וכן, תמיד הוא יאלץ להשאיר גם כמה ראיונות על רצפת חדר העריכה.

ציניות וביקורתיות - אנחנו לא נוהגים להכניס אותן, לפחות לא בכתבות הנשים. אלו בדרך כלל כתבות עוטפות ומגוננות, וחבל.

הצגת צד שני - לא במרכז ולא כעיקר, אבל חובה. אין שום דבר שאין לו צד שני, והתעלמות ממנו כלא קיים מאכזבת בכל פעם מחדש; תהיו אמינים, לא הכל דבש / קטסטרופה.

בהצלחה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #11
ציניות וביקורתיות - אנחנו לא נוהגים להכניס אותן, לפחות לא בכתבות הנשים. אלו בדרך כלל כתבות עוטפות ומגוננות, וחבל.
ציניות וביקורתיות יכולות גם לעורר אנטגוניזם כשהן נמצאות בכל כתבה. אפילו באופן בלתי מודע.
אני משערת שאף אשה לא רוצה מנות גדושות של פלפל במנת הקריאה שלה כשהוא ישובה בעינים טרוטות על הספה בערב שבת.
כן צריכים כפי שכנראה רמזת להפסיק עם עודף הסוכרזית שיש במגזינים מסוימים ולהציף סוגיות חברתיות תוך חוש ביקורת כלפי כל צדדי הסוגיה.
בנחישות אבל ברגישות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
נושאי הכתבות - איכשהו, לתחושתי זה לא האישו. כשהבעיה מוכרת בתעשייה אפשר לדעת דבר אחד בוודאות: הבעיה לא שם.
מקוריות נושא הכתבה היא אחד הנושאים המדוברים ביותר, מניחה שבכל מגזין עורכים על כך ישיבות ועוד ישיבות ועוד סיעורי מוחות. תצאו מזה, הכתבה הכי נדושה יכולה להיות מדהימה אם תיכתב כמו שצריך.
האם שאר הבעיות לא מוכרות בתעשייה?
האם העובדה שהבעיה מוכרת בתעשייה, מוכיחה שהיא בת פתרון?
בהרבה כתבות יש הרגשה שהכותב פשוט קרא כמה מאמרים, חיפש קצת מחקרים מתאימים בגוגל (על הדרך הוא מצא כמובן גם כאלו סותרים, אבל התעלם), ראיין פה ושם בדיוק כמה שצריך ועשה כתבה. במילים אחרות, הוא כתב 10 אלף מילים ויודע 10 אלף מילים. כותב טוב יכתוב כתבה של 10 אלף מילים ויאסוף מידע בשביל 100 אלף. וכן, תמיד הוא יאלץ להשאיר גם כמה ראיונות על רצפת חדר העריכה.
פעם שמעתי את קובי אריאלי, שמספר כיצד הוא ניסה להתקבל ככתב בעיתון 'הארץ', ואף הוכיח לעורך את שלל ידיעותיו במגוון תחומים. השיב לו העורך 'אתה יודע קצת על הרבה דברים, אני צריך כתב שידע הרבה על קצת'...
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
האם שאר הבעיות לא מוכרות בתעשייה?
ברמת התעשייה - חלקן פחות מדוברות, לתחושתי.
אבל זאת באמת סתם תחושת בטן, צד הכותבים של העיתון סתום וחתום בשבילי.
ולא יודעת אם המונח 'בעיה' באמת היה המונח הנכון כאן. זה עניין של טעם.

האם העובדה שהבעיה מוכרת בתעשייה, מוכיחה שהיא בת פתרון?
במידת האפשר - כן.
זה כמו שכולנו יודעים שכתבה צריכה להיות כתובה טוב. זה לא אומר שכל כתבה תהיה כתובה טוב, אבל זה אומר שהתעשייה תכוון הרבה מהחיצים שלה לשם. יהיו שיצלפו ויהיו שלא. בעיני אין מה להתעסק יותר בנקודה הזאת ברמה הכללית.

כשנושא משעמם, כל הנסיונות המקוריים לנסות ולהחיות אותו, מרגישים כמו הוספת תיבול חריף לעוף מקולקל.
לטעמי האישי לא, אבל כנראה זה באמת עניין של טעם.
אני בעד העלאת נושאים לשם העלאת נושאים, וחושבת שנושא מעניין במיוחד יכול לחפות על דברים אחרים, אבל לא מעבר.

כתבה כתובה היטב, נוגעת בניואנסים וחדת אבחנה תגרור תגובות של: וואו, כבר שמענו הרבה על יחסי שכנים, אבל לאף אחד לא היה אומץ לפתוח את תיבת הפנדורה הזאת, ועוד ככה.
כתבה על אותו נושא בדיוק יכולה לגרור תגובות של: אוי, לא. רק לא זה. לא יחסי שכנים שוב.

כש@הדוויג מפרסם מאמר על "האיש הכי משעמם בעולם" (אני אבקש אחר כך אחוזים על הפרסומת), נאמר: איזה נושא מקורי. כשעיתון מסוים יפרסם כתבה על "המבנים המוזרים ביותר בעולם", נגיד: אולי כבר תדפיסו לנו את כל ויקיפדיה ונתקדם משם לבד?

כל עיתון כמעט נאבק על המקום הראשון בפתיחת תיבת הפנדורה הטרנדית הבאה, כמובן במידת האפשר עבורו. האם זה עוזר לכתבות שלו להיות יותר טובות? לא בא לי לתת דוגמאות כאן, אבל יש.

שמעתי פעם ראיון עם עיתונאי-סופר אמריקאי, בעל רשימת ספרים רבי מכר של ה'ניו-יורק טיימס' (לפחות אחד מהם מקום ראשון), שצחק ואמר שמדהים איך תמיד הוא בוחר נושאים משעממים לכתוב עליהם.
"אנשים שואלים, על מה אתה עובד? אני עונה, ואף אחד לא שואל שאלה אחת נוספת".
הספרים שלו יותר ממרתקים. הנושא לא צריך להיות מעניין; התוכן צריך.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #14
פעם שמעתי את קובי אריאלי, שמספר כיצד הוא ניסה להתקבל ככתב בעיתון 'הארץ', ואף הוכיח לעורך את שלל ידיעותיו במגוון תחומים. השיב לו העורך 'אתה יודע קצת על הרבה דברים, אני צריך כתב שידע הרבה על קצת'...
העניין הוא שבכתבות מביאים מרואיינים מכל גוני הקשת, והם אלו שאמורים לדעת לעומק.

סיפרתי לבעלי שאני באמצע עריכת כתבה בנושא מסוים, ושטחתי את דעתי המלומדת על אותו נושא.
בעלי לא הסכים עם דעתי הנלוזה.. והרגעתי אותו שממילא אני מראיינת ארבעה אנשי מקצוע,
אז גם אם אכתוב את דעתי בסופו של דבר, כי לא אתאפק, עדין יהיה איזון..
החכמה היא להביא אנשי מקצוע משתי הסקאלות הכי קיצוניות, וכך לכסות את הצדדין המקצועיים.
הבעיה היא שלא תמיד אני יודעת מראש מהי דעתם של אנשי המקצוע,
ויוצא שראיינתי ארבעה שחושבים בערך את אותו דבר, ואני חייבת לחפש צד נגדי כדי לכסות גם את אלו שחושבים הפוך, גם אם הן מעטים. (ולהשתדל שהכתבה לא תעבור לכלי ניגוח של דעת המיעוט, כדי שלא תחטא לאמת, ותחזק עוד יותר את הדעה הרווחת).
כי לדעתי המטרה של כתבה היא לתת כמה דעות ללא הכרעה, ולהיות הוגנים כדי להביא צדדים קוטביים, כדי שהקורא יחליט בעצמו להיכן הוא מתחבר, בלי שאכריח אותו לכך.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #15
אגב, כשהתחלתי לכתוב, הייתי מאד דידקטית.
ראיינתי מישהו לסיפור אישי על חזרה בתשובה,
ובאמצע לא התאפקתי והכנסתי בין הציטוטים את דעתי, וציינתי שהרי אם גוי שהתגייר עושה עבירות שהתכוון לעשותם מלכתחילה,
אז במה בדיוק הוא יהודי? מוטב היה לו להשאר גוי.
לא יודעת מה הייתי עושה היום עם אותה כתבה, ואם הייתי מסוגלת להתאפק להכניס מסרים תוך כדי.
כך שאני מבינה שאי אפשר להביא כתבה ניטרלית לחלוטין כאשר לכותב יש דעה כלשהי בעניין, ולא מדובר למשל בכתבה העוסקת בנושא שליחת חייזרים מהירח למדינת פרו, שלא ממש מעניין אותי לקחת צד בנידון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
נושאי הכתבות - איכשהו, לתחושתי זה לא האישו. כשהבעיה מוכרת בתעשייה אפשר לדעת דבר אחד בוודאות: הבעיה לא שם.
מקוריות נושא הכתבה היא אחד הנושאים המדוברים ביותר, מניחה שבכל מגזין עורכים על כך ישיבות ועוד ישיבות ועוד סיעורי מוחות. תצאו מזה, הכתבה הכי נדושה יכולה להיות מדהימה אם תיכתב כמו שצריך.
והנה השבוע ב'בתוך' שוב כתבה במקוריות נדירה - ראיון (קחו נשימה) עם... סופרים וסופרות חרדים!!
איך הם מפתיעים כל פעם מחדש. מדהים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
והנה השבוע ב'בתוך' שוב כתבה במקוריות נדירה - ראיון (קחו נשימה) עם... סופרים וסופרות חרדים!!
איך הם מפתיעים כל פעם מחדש. מדהים.
דווקא מאד נהניתי מהכתבה, לפחות הביאו סיפורים מעניינים. ב'יתד' לעומת זאת, כל כתבה על סופרים צריכה להתחיל בשמואל ארגמן, עם השאלה המעמיקה 'מה הביא אותך לעולם הספרות'...
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
דווקא מאד נהניתי מהכתבה, לפחות הביאו סיפורים מעניינים. ב'יתד' לעומת זאת, כל כתבה על סופרים צריכה להתחיל בשמואל ארגמן, עם השאלה המעמיקה 'מה הביא אותך לעולם הספרות'...
לא התייחסתי כלל לתוכן.
אלא רק להרגשה שלנו כקוראים על התופעה שמסרבת להיעלם. סופרים מספרים על עצמם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
דווקא מאד נהניתי מהכתבה, לפחות הביאו סיפורים מעניינים. ב'יתד' לעומת זאת, כל כתבה על סופרים צריכה להתחיל בשמואל ארגמן, עם השאלה המעמיקה 'מה הביא אותך לעולם הספרות'...
האמת, שחוץ מהיומון של יתד, אני נהנית מאוד משאר המוספים, אני חושבת שהם עושים עבודה מעולה.
(חוץ מהימניות הקיצונית שהם תפסו, אבל לא בטוח שזה הם ספציפית, זה תופעה כוללת חדשה, החרדים כהניסטים)
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
כהניזם? בעתונות שלנו?
לא נראה לי.
לא חושבת שבכלל יש בעיתונות שלנו מקום לדיונים בדבר שלמות הארץ. לטוב ולמוטב.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה