למישהו יש מושג למה בתורה כתוב הִוא? (במקום הִיא)

[PICARDB]

רק עכשיו הבנתי למה הוא הדגיש תשובה רצינית...

תרשה לי להעלב....

 

[א.ישראל]

תרשה לי להעלב....

חלילה לא התכוונתי להעליב, אבל באמת לא הבנתי למה הוא הדגיש את זה בשאלה עד שכתבת, ואני משער שתגובתך לא היתה ברצינות.

בכל אופן אני מתנצל.

 

[הגיון]

הוזכר כאן בעל המסורה, ונזכרתי שבסיום פרשת מקץ כתב בעל המסורה את מספר התיבות, שהם אלפיים כה, ולא רק את מספר הפסוקים כמו בכל פרשה, כידוע יש פירוש ששייך לחנוכה כי מקץ בד"כ זה שבת חנוכה, נר 250 כפול שמונה בכ"ה כסלו, אך הגר"א מוילנא מפרש שיש מחלוקת במדרש האם פוטיפרע זו תיבה אחת או ב', וזוהי כוונת בעל המסורה.

 

[הגיון]

האם ידוע לכם, מדוע כתוב בתורה פעמים כבש ופעמים כשב?

 

[אברהם]

וכן למה כתוב לפעמים שמלה ולפעמים שלמה

 

[מאן דאמר]

בכל הדברים האלה יש סודות וסודי סודות. לא תמיד יש פירוש על פי פשט.

 

[הגיון]

אמנם יעוי' משך חכמה ויקרא ל"י כעת מקומו, שבכל מקום שצריך שהכבש יהי' בן שנה כמו ק"פ, כתבה התורה כבש, והוא מלשון כבוש, יכבוש עונותינו, כי הוא אין לו עדיין כח התולדה ומעיינו כבוש בשנתו הראשונה, משא"כ שעירה, ולכן והכשבים הפריד יעקב, 'לח ולוז וגו' כי הי' לכם הכח.

 

[געוואלדיג]

על פי חכמי הדקדוק דבר זה נקרא 'משקלים שונים' לפרט אחד. אולם ודאי שיש כוונה עמוקה בכל אלו השמות, כמו שיש כונה נשגבה לכל מלה בלשה"ק. לפעמים יש גם כוונה מובנת לשני משקלים, למשל, איתא בספרים ש'ליל' הוא חצי הראשון של הלילה, ו'לילה' הוא החצי השני.

 

[געוואלדיג]

געוואלדיג כתב:
כל דבר המעוגן בכלל מכללי הדקדוק שהיו ידועים לבעלי המסורה, לא היו מציינים זאת ב'מסורה'. וכל דבר שיצא מהכלל - ובא ללמד דרש או סוד - צויין במסורה, אלא שכהיום אין לנו את כל ה'מסורה' שנחתמה בזמן הגאונים.

טעות. א. יש בידינו את כל המסורה. ב. המסורה אינה מציינת דברים שאינם כפי הדקדוק, אלא דברים בלתי רגילים. חלק מאלו הם גם שלא כפי הדקדוק הרגיל.

א. מה זאת אומרת יש בידינו את כל המסורה, עיין במנחת שי ובכל הספרים העוסקים במסורה, המציינים רבות מסורות ישנות ומסורות בכת"י שמצאו, ואיך תאמר שיש בידינו כל המסורה.
ב. אולי תאמר לי מה זה דברים 'בלתי רגילים' והם כן לפי הדקדוק?

 

[חיטובים]

א. כידוע ודאי למר, לבעלי הספרים הנ"ל לא היה המכון לתצלומי כתבי יד, וכ"ש וכ"ש שלא היתה להם גישה לספריות ברחבי תבל. משא"כ כיום. כך שיש בידינו מקורות מקיפים בהרבה משלהם. לפי ידיעתי המסורה הארצישראלית (והיא העיקרי&#1514 נמצאת בשלמות - כמובן יש חילופי גירסאות וכו'. דומני שהמסורה הבבלית לא נמצאת בשלמות.
המסורה נדפסה בתנ"ך הכתר של בר אילן. ע"ש במבוא לכרך יהושע שופטים.

ב. חסרות ויתרות (מציינים רק את הצורה היוצאת מן הכל&#1500, ניקוד בלתי רגיל אע"פ שאינו יוצא מגדר הדקדוק, וכד'.
בדרשות ובסודות לא עסקו כלל בעלי המסורה, אלא אם נתנו סימן בדבר.

 

[אריה123]

וטעם הכתוב שיזכיר מנחה היא (פסוק ו ט&#1493, ויכתוב הוא, וכן בכל מקום, מפרשת הנה אנכי שולח מלאך (שמות כג &#1499, וכן האשה ההוא (במדבר ה לא, דברים יז &#1492, בעבור שהנקבה בכלל הזכר בכח:
רמבן פרשת ויקרא פ"ב פי"א.

שאלה לחידוד, מה מתכוון הרמב"ן "וכן בכל מקום מפרשת הנה אנוכי שולח מלאך", מה הקשר לפרשת ויקרא ?

רוצים רמז ? הנה: ר"ת

 

[געוואלדיג]

א. כידוע ודאי למר, לבעלי הספרים הנ"ל לא היה המכון לתצלומי כתבי יד, וכ"ש וכ"ש שלא היתה להם גישה לספריות ברחבי תבל. משא"כ כיום. כך שיש בידינו מקורות מקיפים בהרבה משלהם. לפי ידיעתי המסורה הארצישראלית (והיא העיקרית) נמצאת בשלמות - כמובן יש חילופי גירסאות וכו'. דומני שהמסורה הבבלית לא נמצאת בשלמות.
המסורה נדפסה בתנ"ך הכתר של בר אילן. ע"ש במבוא לכרך יהושע שופטים.

ב. חסרות ויתרות (מציינים רק את הצורה היוצאת מן הכלל), ניקוד בלתי רגיל אע"פ שאינו יוצא מגדר הדקדוק, וכד'.
בדרשות ובסודות לא עסקו כלל בעלי המסורה, אלא אם נתנו סימן בדבר.

אכן, בעלי המסורה ציינו אף במקום שיש משקל שונה לאותו שם כדי שלא לבוא לידי טעות, וכן ציינו חסירות ויתירות (שהם ודאי לא לפי הדקדוק).
ומה שכתבתי שלא כל המסורה נמצאת בידינו, כן היה בכל הדורות הקודמים, ועל פי ידיעה זו, התירו בעלי הדקדוק לעצמם לומר על מלות משונות שהן זרות, בהסתמכם שמן הסתם המסורה ציינה זאת אלא שאין כולה מצויה עתה בידינו.
חכמי הדקדוק והמסורה פעלו מתוך נקודת ההנחה שכל דבר שאינו תואם את כללי הדקדוק וגם אינו מצוי במסורה, כנראה שאבד לנו.

 

[אפכא מסתברא]

ואני חשבתי תמיד שזה לא קשור להוא והיא אלא מילה שונה לגמרי כמו הינו, דהיינו במקום לכתוב הינו (או הינה) כתוב הִוא.

"הינו" משמע: הנה הוא
"הינה" (נ' קמוצה) - הנה היא
ואין הן תחליף ל"הוא" או ל"היא".
השימוש הרווח בהן, כתחליף לאוגד במשפט, מוטעה.

 

[שג]

בקשר לשאלה למה כתוב הוא בל' נקיבה, ברצוני לשאול למה יש מילות מסיימות עם ה"א ויש עם אל"ף, ויש כאלה (הברות פתוחות) שאין להם לא זה ולא זה?
וכעין זה אפשר להעמיק עוד ועוד בלי סוף!

 

[געוואלדיג]

דוקא על שאלתך יש הרבה לענות, ויש סיבה לכל דבר.
אולם הזכרת לי דבר שזה מכבר רציתי להעיר עליו:
אומרים: למה אתה מְדֻכֶּא, וזה לא נכון, יש לומר "מְדֻכָּא". ולנקבה "מְדֻכֵּאת".
השיבוש הזה נוצר עקב ההרגל לסיים הברה פתוחה אחרונה לזכר בסגול, כלל זה תקף רק בה"א, אולם באל"ף בסוף אין זה כלל.