למישהו יש מידע על ריטלין

[אברימי]

אוי המשפט "כשהוא רוצה הוא יכול"...
כאילו זה ענין של רצון. אילו לנו המבוגרים היה עומד מישהו ומנפנף עם היכולות שלנו כשאנחנו רוצים... היינו מגיעים רחוק.
אז ככה:
א. - זה לא "כשהוא רוצה הוא יכול", הוא אכן יכול. אבל השאלה היא באילו אנרגיות זה כרוך והאם זה שווה את המאמץ.
ב'. תופעה נפוצה אצל ילדים בעלי לקות בקשב וריכוז שהם שוקעים בתוך משימה ושוכחים מכל העולם. אז משפט כמו "הוא קורא בספר, ומסביבו יכולים לעוף טילים והוא לא שם לב" רק מאשש את קיום הבעיה, ולא שולל אותה.
ג'. לא נמצא כל קשר בין ילדים שנולדו במלחמת המפרץ ללקויות קשב וריכוז. לקות קשב וריכוז שמגיבה לטיפול תרופתי היא בעיה אורגנית. לקויות קשב וריכוז שנובעות כתוצאה מסביבה (מצוקה רגשית וכו') לא תגיב לטיפול תרופתי. במקרה כזה יש לסלק את גורמי הלקות (טיפול פסיכלוגי וכו').
ד.כפי שהסברתי בהודעה הקודמת - ריטלין לא מדכא שום מצוקה. עוד טעות נפוצה בציבור. ריטלין הוא כדור ממריץ. ועיינו לעיל. ילד (או מבוג&#1512 שנוטל ריטלין לא מאבד משמחת החיים שלו בכהוא זה, נהפוך הוא הוא חש שכל הנעלמים והקשיים שלו הופכים לקלים, פתאום יש הישגים בלימודים, אין בעיות עם החברים והמורים, ואין לך מאושר יותר ממנו.
ה. טיפול לכל החיים? ממש לא. אם כל החיים היו דורשים מבני האנוש את הדרישות שדורשים מהם בבית הספר, היו אכן צריכים ליטול את התרופה לכל החיים. המציאות מוכיחה שלקויי הקשב והריכוז מוצאים את עצמם בבגרותם עוסקים במקצוע המתאים להם ודורש דווקא את אותן תכונות שהם ניחונו בהם (28 שעות עבודה ביממה, 4 טלפונים סלולריים, נהיגה תוך כדי דיבור ב2 טלפונים, מעט שעות שינה וכו') הרבה מהמפקדים בצבא, עסקני ציבור, בעלי ארגונים גדולים ואנשי עסקים עונים על ההגדרה של ילדי ריטלין.
ו. "אחרון אחרון ולא חביב ריטלין" אולי. אבל לבזבז 12 שנות לימוד ב"שופינג" אחר ישועה מאולתרת בתחום רווי שרלטנות, מאחזי עיניים ובעלי עניין, ובינתיים לפתח תופעות חברתיות ונפשיות קשות גרוע יותר.

 

[מאיר14]

למעשה, זו לא שאלה של ריטלין או לא ריטלין, אלא זו שאלה של רצון לפתור בעיה מהשורש, או ... "חיים קלים".

אין שום ילד בעולם, שמטבעו יש לו בעיה של קשב וריכוז (אלא א"כ יש לו פגיעה מוחית וכדו' - וזה כבר סיפור אח&#1512.
ילדים שאינם יכולים להתרכז, זה בגלל טעויות חינוכיות כבדות של ההורים, ובהרבה מקרים גם של המורים, שכל אלו פגעו ופגמו את נפשו של הילד.
אלא שכולם היום מחפשים חיים קלים ולא מוכנים להשקיע כמעט כלום (ממש כך!), לא הורים ולא מורים, ולכן הילדים נראים היום כמו שהם נראים, לא רק אלו הנזכרים לעיל, היום (לצערינ&#1493 זו בעיה גם של שאר הילדים.

וכבר בתלמוד מסופר על רב פרידא שחזר לתלמידו 400 פעם על השיעור, וההמשך כבר ידוע לכולם.

 

[אברימי]

הגאון הרוגצ'ובי אמר פעם שמכל מלמדיו הוא מוקיר טובה לאותו מלמד סבלן שכאשר הוא לא יכל לשבת בכיתה יחד עם החברים, ואץ לטפס על העצים, היה המלמד החביב נוטל את כסאו, מתיישב מתחת לעץ וכך מאלפו בינה.
אילו היה הגאון חי בדורנו, (כפי שאמר החזו"א שהישיבות חיסלו את הגאוני&#1501 אין ספק שהיו הממונים עליו מתקשים מאד "להכניסו לתלם".
משום מה קוטלגו אצלנו לקויות קשב וריכוז כמשהו בעייתי. זה לא כך, והנה הדוגמה הקלסית - דווקא אלו שפרצו כל מסגרת חשיבתית והגיעו להישגים גאוניים ועצומים (גם בתורת ה'!) היו אלו שהיום היו מגדירים אותם כבעלי לקות קשב וריכוז.
הנושא בעייתי מתוקף המציאות בה אנו חיים. מכיוון שהמחוקק קבע "מיטת סדום" כאמור לעיל של כללי התנהגות בבית הספר, ומי שלא מתאים - או שיימתח על המיטה או שיקצצו רגליו, נוצר הצורך להתאים את הילדים לכללים הנהוגים.
אז אחת מהשתיים או שיש לילד מלמד כמו של הרוגצ'ובי, ויתכן שצריכה להיות דרישה כזו מהמלמדים (תוספת מיוחדת על שיעורי שמש..) אבל זה כבר דיון אחר לחלוטין, או שקובעים כללי התנהגות המתאימים לרוב התלמידים, ומי שלא מסוגל לעמוד בהם יתאים עצמו בחסות עזרה נוספת.

 

[ROT]

אותם ילדים שאינם יכולים לשבת על מקום אחד אתה מצליח לקנות את ליבם שהם רואים שהמלמד רוצה לעזור להם ואינו מתרגז על כל דבר שהם עושים, הם מנסים לשתף פעולה ויכולים לעזור לכיתה בצורה מאוד מיוחדת כמו שהם יודעים להפוף כיתה.

 

[mig]

מי מפחד מכדורים?
תודו לה' שיש פתרון לכל ה"עצלנים" של דור העבר.
שמא יש כאן משהו שנטל ריטלין ויכול לומר משהו בנושא.
יש קשה וניתן להתגבר.
ויש אי יכולת, זו אכן בעיה מוחית ונוירולוג יכול לראות את הדברים בMRI .
מדברים כאן על הדור של היום שאינו סבלן, והדור של פעם שקשרו ילדים לכסאות, היכו במקלות, נעלו בשרותים, וציוו לכתוב דברים מגנים (אני עצלן הכיתה וכד'...) 1000 פעמים. זה כנראה נבע מחכמת החינוך. ובאמתחתי סיפורים אמיתיים ואמירות "חכמות" של מורים "חכמים" מדור עבר שהרסו לתלמידיהם את כל החיים או לפחות דרשו עבודה ע"מ להתנער מהם.

גם היום יש מחנכים מיוחדים.

וילדים שזקוקים לריטלין ומקבלים אותו זוכים פחות להסתבך עם אותם מורים.

 

[ShimmyLev]

סליחה שאני מתערב בנושא לא לי, אבל כמה תגובות פה ממש הכעיסו אותי...

נחמד מאוד שאת/ה, בגיל 25 עד 45 אומר/ת "אין לא יכול, יש לא רוצה" או את כל השטויות האלו. אולי תגיד את זה גם לחולה בסרטן? אז בגלל שאצלו אתה רואה קרחת אז לא תגיד את זה?!

אתה יודע מתי אקשיב לך? אחרי שתסיים 7 שנות לימוד רפואה+ 5 שנות התמחות בפסיכיאטריה+ 3 שנות התמחות בלקויות למידה...
ולא. תעודת גמר של מאבחן מהמכון הגבוה ללימודי מחשבים, הוראה, יהדות, מכירות ועיצוב לא נחשב...


ובדור הקודם?! בדור הקודם כלאו אוטיסטים עם החזירים בדיר.....

 

[ורד]

חברה ניסחפתם...
מה אתם חושבים שזו מחלה מדבקת ??

גם אם תרצו לקנות ריטלין, זה לא ילך לכם כל כך בקלות, צריך לקבל מרשם מרופא, שנותן רק לאחר אישור מנוירולוג, לאחר בדיקה, חקירה,קבלות, ועדות ואין ספור איבחונים...

אבל קצת בשביל ההבנה, אין אדם מושלם בעולם.
לכל אדם יש תחומי חוזק ותחומי קושי לאחד זה במוטוריקה (תנוע&#1492 לשני בשפה לשלישי בזיכרון ולרביעי במודעות מרחבית (כיווני&#1501 בתקשורת חברתית, וכו' וכו' רק מה בדרך כלל תחומי החוזק מצליחים להתגבר על תחומי הקושי.
מתי מתחילה הבעיה ??
בשני מצבים, או כשיש מספר קשיים וקשה להשתלט על הכל ביחד, או כשהקושי הוא כל כך גדול ולא מצליחים לעקוף אותו לבד
לדוגמא אם יש קושי קל בזיכרון אדם עושה לעצמו סימנים ורמזים בצבעים בשמות בקולות וכו, אבל אם יהיה לו גם קושי חזותי בראיה וגם בשמיעה כך שלא יהיה לו כ"כ אפשרות לעשות רמזים, בעית הזיכרון תשפיע על יותר תחומים בחיים, פתאום תהיה בעיה שפתית, הוא לא זוכר מילים, תהיה בעית הבנה, הוא לא זוכר הקשרים וכד, הוא בבעיה
ואתו הדבר אם הקושי בזכרון הוא גדול מאוד כך שסימנים ורמזים לא עוזרים הוא בבעיה, שדורשת סיוע מאחרים.

על אותו עיקרון בדיוק עובד החלק הקוגנטיבי (לימוד&#1497, לכל תלמיד יש חלקים שבהם קל לו ויש שבהם הוא מתקשה, המטרה הסופית להיות תלמיד ממוצע. אם תלמיד יודע את החומר, מסתדר עם החברה פחות או יותר, לא הולכים לחפש בעיות. אבל אם מגלים ילד שלא מצליח בלימודים וקשה לו חברתית, לא מצליח לפנות את הראש שלו ללמידה מתחילים לבדוק מה הסיבה
וכן, לפעמים זה באמת בגלל המכה שהוא קיבל בבוקר הוא לא מצליח להתרכז
אבל לפעמים זה באמת קושי מוחי נוירוני, שאין דרך להשתלט על המוח הוא חייב סיוע חיצוני, אם זה היה משהו קל הוא היה יכול להתגבר לבד אבל אם זה מגיע עם עוד מכלול של בעיות או בצורה קשה יותר אין מנוס מהתערבות חיצונית

אלו שטוענים שיש ילדים שבגלל חסר ילדותי לא מצליחים בלימודים יש לזה בסיס, והוא שהם משקיעים את כל המשאבים והכוחות שלהם כדי לשרוד נפשית ורגשית ולכן הראש לא פנוי ללמידה, ברגע שהם מקבלים התערבות חיצונית שמשתלטת להם על המוח הם פנויים יותר ללמידה. לא בטוח שכל כך מהר אפשר לשקם אותם כדי שיהיו פנויים אכן להתרכז בחומר הנלמד.
אבל זה לא אומר שכל המתקשים הם בעלי רקע רגשי בעיתי, בד"כ זה מתאפיין או בפעילות יתר או בתת פעילות.
(אני מכירה הורים רבים מסורים, רגועים, ואוהבים שנאלצו לתת לילדיהם כדור לעזרה למרות החום והאהבה שהרעיפו עליה&#1501

ולסיום סתם שתדעו ריטלין זה רק אחד השמות
רובם לא מקבלים אותו אלא את החברים שלו...

 

[א-ירושלמית]

סליחה שאני מתערב בנושא לא לי, אבל כמה תגובות פה ממש הכעיסו אותי...

נחמד מאוד שאת/ה, בגיל 25 עד 45 אומר/ת "אין לא יכול, יש לא רוצה" או את כל השטויות האלו. אולי תגיד את זה גם לחולה בסרטן? אז בגלל שאצלו אתה רואה קרחת אז לא תגיד את זה?!

אתה יודע מתי אקשיב לך? אחרי שתסיים 7 שנות לימוד רפואה+ 5 שנות התמחות בפסיכיאטריה+ 3 שנות התמחות בלקויות למידה...
ולא. תעודת גמר של מאבחן מהמכון הגבוה ללימודי מחשבים, הוראה, יהדות, מכירות ועיצוב לא נחשב...


ובדור הקודם?! בדור הקודם כלאו אוטיסטים עם החזירים בדיר.....

צר לי, מיסטר לב, אבל עצבנת אותי.

כמקשיבה קבועה לדברי תורתו של האדמו"ר מטאלנא, יש בידי לומר לך מדבריו כאיש חינוך מובהק שרובן של הבעיות נעוצות אצל ההורים!

ואם אתה רוצה דוקא, אני מכירה אישית אחת שמורתה לא בדיוק הסתדרה איתה.היא עשה חיים קלים ותקעה ריטלין, בלי שום הצדקה. למותר לציין, שה'תרופה' לא ממש עזרה לשפר את היחסים של התלמידה עם המורה... שום נוירולוג לא נתן אישור להמשיך לקחת את התרופה לאחר תקופת הנסיון.

אכן יש מושג של תלמיד חריג, אבל בדור של היום, כל אחד יכול למצוא את עצמו בקטלוג על איזשהו גרף.

 

[MV25]

אשתף אתכם קצת בעברי
אולי זה יעזור לכם.

היום בגיל 30+ אני תוהה אם הייתי לוקחת ריטלין אולי הייתי נראית אחרת?

אקצר כי הסיפור שלי ארוך ומשתרע עלספר של 150 עמודים לפחות כן, באיזשהוא שלב גיליתי בעצמי את תרפיית הכתיבה וכתבתי לאורך לילולת ושיעורים שלימים.

עפתי מבית הספר 3 פעמים וברחמים גדולים ותחנונים גדולים יותר קיבלו אותי בחזרה
השבעתי מרורים את כל המורות
ישבתי בחדר המנהלת יותר מבכיתה ועוד יותר שוטטתי במסדרונות.
היה לי רע. רציתי להיות כמו כולם, קלטתי את השיעור ברגע הראשון והשתעממתי, לא קוצים היו לי בכסא אלא שיפודים מלובנים, היו לי כאלה גם בידיים, הייתי מרביצה (עד כתה &#1492 הייתי משחיתה והורסת מפילה ושוברת מקשקשת ואף פעם לא בכוונה!!!!!
תמיד לא הבנתי איך פתאום זה קרה לי?
הרי באתי היום לבית הספר והבטחתי לעצמי להיות טובה!
אז למה????????? איך?????????
אבל זה קרה. נענשתי. הושעיתי. הבאתי חתימת הורים (מזוייפת, אלא מה? ) שוטטתי ברחובות.
הייתי כמובן גם הכבשה השחורה בבית. זו שהורסת לאמא את הבריאות, זאת שמפירה את השלווה בבית. זאת שהכל נשבר לה ביידים. הלא יוצלחית.

בפעם השלישית שהעיפו אותי זה היה בסוף כתה ז' וזה היה נורא!

הוחזרתי בסופו של דבר והתלחתי את שנת הלימודים בכתה ח' באיחור גדול
הבנתי אז שאני חייבת להעביר את המורה לצידי, שלא תעניש אותי, שלא תלשין עלי להנהלה ולא אמצא את עצמי ברחוב לצמיתות.
ניגשתי אליה ופשוט סיפרתי לה שקשה לי, קשה לי לשבת, ועוד ועוד. חשבתי לעצמי שהיא תפטור אותי מכל מיני מטלות, שתעלים עין מהתנהגותי כי קשה לי, חשבתי שיהיו לי חיים קלים.
אבל יושב בשמים ריחם עלי והיא לקחה אותי כפרוייקט אישי
היא פשוט לימדה אותי התנהגות בסיסית
היא הסבירה לי במילים מה פירוש להיות טובה
היא נתנה לי כלים וסיכמה איתי על קודים של תזכורות אם אתחיל לגלוש לעולמי הפראי, היא פשט החזיקה לי את היד חזק חזק ונתנה לי כוחות להתגבר על השיפודים
חשקתי שפתיים בכיתי בלי סוף זה היה קשה!!!
אבל הצלחתי! עברתי את השנה בהצלחה.
כשעלית לט' -זה היה חטיבה אחת בית הספר והסמינר- כבר ידעתי שאני מסוגלת, שאני טובה, ובכל זאת היה לי קשה לי לשלוט על עצמי ואז גיליתי את היכולת שלי לנתב את הקוצים שלי לאפיקים טובים יותר
התחלתי אמן מקהלות בבית הספר
(פשוט כשבכיתות הקטנות היו צריכים חהכין איזו הופעה קטנה לכיתה אימנתי אותם,)
התחלתי לקשט את הקירות מחומרים נפסדים
ופתאום נקראתי למהנלת
והיא התרגשה לומר לי שהיא עוקבת אחרי (כמוב&#1503... והמומה מהעבודה שלי ומהמקום שהצחלתי להגיע אליו.
אקצר ואסיים
סייתי כתה י"ב בתור אחת שמוכרת לכולם, מוצלחת מאד, כישרונית
אימנתי 3 שנים את המקהלה של מסיבת הגמר של סיום הסמינר
קישטתי הרבה כתות ב-0 עליות עם פרויקטים מיוחדים.
כן, הייתי כבר ראויה ונתנו בי אימון, הייתי מדריכה 3 שנים למגוון גילאים ועוד היד נטויה.
היה לי פשוט קשה להיפרד מהצוות ומהמנהלת. עד כדי כך.
לא שכחתי לרגע את הסבל שעברתי שם אבל הצלחתי!!!
גם אחרי שנישאתי המשכתי בכל מיני פעילויות אחרות שפשוט איזנו את כמוות האדרנלין שלי ורק עשו לי טוב.
ומכאן אני פונה להורים ומחנכים
אל תתנו לילד לבזבז את מיטב שנותיו בתסכול הזה!
אל תהרסו לו את החיים אם אתם יכולים לבנות אותם.
אם נוירולוג קבע שיש לתת ריטלין אז כנראה שהוא יודע על מה הוא מדבר!!!
ועוד משהוא קטן, תאמינו בילד והושיטו לי יד.


אני, לעולם לא אשכח את זו שעשתה זאת ונתנה לי חיים.

 

[orli_dimri]

MV25
נוגע ללב הסיפור שלך וכל הכבוד על הנחישות!!!

 

[piku]

מאיר, היטבת להסביר את כוונתי ואתה, אברימי, חזקת את דבריו לאחר מכן.
לפני שאנחנו רצים לכל מיני גורמים נעשה בדק בית ובאין מנוס נפנה גם אליהם, אין ברירה.
בכיתתי היו חמישה תלמידים שצרכו את הרטלין(כן, בכיתה אח&#1514, תמיד היו צריכים לעקוב על ארבעה שאכן הם לקחו אותם בבוקר ולחמישי היתה הקפדה מהבית. אבל מה היה קורה אם הם לא לקחו, וזה מה שקרה ברוב או כשההשפעה פגה? אז היו כאלה שלא התמודדו איתם והעיפו אותם לכל כיוון שרק אפשר והיו כאלה שתמיד ידעו למצוא את דרכם ולנתב אותם לאפיקים הנכונים. אם נדרשת ממך התמודדות קצת יותר מהנורמה עם תלמיד ולא נח לך זה לא אומר שאתה צריך לשלוח אותו לכאלה מחוזות.
מי שיוצא להוראה בלי נכונות של התמודדות אלא מתוך הנוחות הפרטית בבקשה שלא יעסוק בתחומים לא לו.

 

[ShimmyLev]

צר לי, מיסטר לב, אבל עצבנת אותי.

כמקשיבה קבועה לדברי תורתו של האדמו"ר מטאלנא, יש בידי לומר לך מדבריו כאיש חינוך מובהק שרובן של הבעיות נעוצות אצל ההורים!

ואם אתה רוצה דוקא, אני מכירה אישית אחת שמורתה לא בדיוק הסתדרה איתה.היא עשה חיים קלים ותקעה ריטלין, בלי שום הצדקה. למותר לציין, שה'תרופה' לא ממש עזרה לשפר את היחסים של התלמידה עם המורה... שום נוירולוג לא נתן אישור להמשיך לקחת את התרופה לאחר תקופת הנסיון.

אכן יש מושג של תלמיד חריג, אבל בדור של היום, כל אחד יכול למצוא את עצמו בקטלוג על איזשהו גרף.

שמעתי פעם אימרה יפה שאומרת: סנדלר דורך על עורות, זגג דורך על זכוכיות, מחנך- על נשמות.
אני לא מכיר את אותו אדמו"ר, אבל אם היית עוקרת אצלו שן או סתם ניתוח לייזר- הוא היה יושב במאסר על התחזות לרופא. אבל בנשמה- כל הבא ברוך הבא...

אז עם כל הכבוד, ואין כבוד, המחנכים האלו הם אלו שהרסו והורסים את הנוער.
אני זוכר את אותו מחנך דגול ומוערך שאמר להוריי שצריך להכות את הילד (אותי...) עד לעייפות. אז אמא שלי שאלה בחשש "מי מתעייף?" והוא עונה לה "האבא..."

מבחינתי, אם יש שאלות- הולכים למומחה לנושא. חד וחלק.

 

[מאיר14]

כדי להחכים היטב בנושא רגיש זה, יש לשמוע את הצד השני, הם הילדים.
כי באמת, הם הפוטנציאל, לא אנחנו (ההורים והמורי&#1501, כפי שאנו נוטים וטועים לחשוב.

ומכאן ל-MV25, תודה לך, החכמת אותנו!

 

[mig]

אני לא מכיר את אותו אדמו"ר, אבל אם היית עוקרת אצלו שן או סתם ניתוח לייזר- הוא היה יושב במאסר על התחזות לרופא. אבל בנשמה- כל הבא ברוך הבא...

quote]

לזלז לא.
האדמו"ר מטולנא הוא אחד המחנכים שבדורינו.
היא כנראה ציטטה משפט שלו מהרצאה שמחנכת את ההורים.

ולכל המצטטים למיניהם זו לא חכמה לתפוס משפט של משהו בלי להביא את ההקשר ועל סמך זה לקבוע עובדות.

 

[אברימי]

אין ספק שדבריו של האדמו"ר מטאלנא הם נכונים. אני מסכים שישנן בעיות רבות שההורים הם הסיבה לגרימתן. במקרה האורגני של קשיי קשב וריכוז אין להורים הרבה מה לעשות לאחר הלידה.. חוץ מלהצטייד באופן קבוע בערימות של פלסטרים ותחבושות. וברור שניתן להקל את חיי הילד על ידי התרופה.

 

[מבקשלחם]

וואו, אני לא מאמין על כמות הצפיות והתגובות.
תודה לכולם!
אני חייב לשתף אתכם בסיפור אישי. יש לי ידיד רופא משפחה, מאד מפורסם באזורנו.
באחת הפעמים ששוחחנו הוא סיפר לי על עברו:
"הייתי הילד הכי מופרע בכיתה. אף אחד מהמורים והמורות שלי לא הבין אותי חוץ ממורה אחת. היא הייתה פונה אלי בכל תחילת שיעור, ומטילה עלי להקיף את החצר בריצה 10 פעמים, ואח"כ להיכנס לשיעור... היא גם ידעה להעביר להורי את המסר שיש לי קושי אמיתי ועלי להיות מטופל.
הורי החלו בסדרת אבחונים, ואכן התחלתי ליטול ריטלין.
"אתה רואה אותי!" הוא פונה אלי, ממרום 1.80 גובה שלו, "אומרים שהריטלין גורם לתופעה של בעיות בגדילה..."
נכון, זה לא "ריפא" אותי, עד היום אני פעלתן ללא תקנה. (רוכב באופניים למרחקים של 60 ק"מ, מתנדב ב"הצלה" וכו') אבל לדעתי זו חובה לכל מי שצריך!"

 

[א-ירושלמית]

אני לא מכיר את אותו אדמו"ר, אבל אם היית עוקרת אצלו שן או סתם ניתוח לייזר- הוא היה יושב במאסר על התחזות לרופא. אבל בנשמה- כל הבא ברוך הבא...

לזלז לא.
האדמו"ר מטולנא הוא אחד המחנכים שבדורינו.
היא כנראה ציטטה משפט שלו מהרצאה שמחנכת את ההורים.

ולכל המצטטים למיניהם זו לא חכמה לתפוס משפט של משהו בלי להביא את ההקשר ועל סמך זה לקבוע עובדות.

אני שומעת קבוע את שיחותיו של האדמו"ר מטאלנא. זה אחד הנושאים הכאובים שהוא מתמקד עליהם בשיחותיו.

 

[אברימי]

אני שומעת קבוע את שיחותיו של האדמו"ר מטאלנא. זה אחד הנושאים הכאובים שהוא מתמקד עליהם בשיחותיו.

איזה נושא? ריטלין?

 

[א-ירושלמית]

לא, השקעה בחינוך, שיטות חינוך, גישה לילדים, איך ללמד ועוד הרבה יותר.

יש בידי קלטות ישנות, עוד מטרום עידן קול הלשון. בינהן יש סדרה למחנכים- חלק באידיש, חלק בעברית. אם אתם מעוניינים, אפשר לפנות באישי.

 

[אילנית]

ריטלין הוא בסך הכל חומר שחסר בגוף! למדתי על זה פעם לפרטי פרטים ומי שרוצה אני יכולה לנבור במחברות... אבל מי שחסר לו את החומר, הנקרא דופמין כמדומני. והמח שלו לא משחרר אות החומר במינונים הרצויים, הריטלין - מסייע לו וזה פשע לא לתת ריטלין. מי שהחומר אינו חסר לו הריטלין לא יעזור וצריך להמשיך הלאה ולבדוק מה המניעים לבעית הקשב.
האם היא על רקע רגשי?
האם היא על רקע חינוכי?
האם היא על רקע תחושתי?
יש הרבה מומחים לנושא בתחום הנוירולוגיה ובתחום הריפוי בעיסוק. יש אבחונים שניתן לערוך על מנת לבדוק האם ריטלין יכול להועיל.

המחנכים המדברים נגד ריטלין אינם מתנגדים לעובדה שזהו קושי פיזי ותרופה כמו כל התרופות שצריך לקחת. הם רק מתנגדים לעובדה שבדורנו - דור האינסטנט אנשים חושבים שאם יתנו ריטלין הכל כבר יהיה בסדר. וזה לא נכון כי צריך לעמול ולעבוד ולעמול ולעבוד.

נקודה נוספת שמדברים עליה הרבה: יחד עם ריטלין - יש לתת תמיכה נוספת. כי ילד שהשתולל בגלל חוסר קשב כבר רכש את ההתנהגויות/ שובבות/מרי/אנטי-חברתיות. והתכונות אלו הפכו לחלק ממנו. ויש צורך לתמוך בו על מנת לצאת מכל ההרגלים שסיגל לעצמו!