לא צריך לארח בשביל זה, בטח אם עובדים כל כך קשה למי יש עוד כח לארח...
אני אומרת את זה בברכת המזון על בעלי, הוא גם בעל הבית פה, לא?!
בקשה מאוד מהלב, שיהיו נכסינו מוצלחים וקרובים לעיר, זה אומר שיש יתרון בעבודה קרובה.
אוסיף עוד משהו שיצא לי לדבר עליו עם משהי בשבוע האחרון. אני ממש לא מבינה בנסיון של
@ניצוץ ושל עוד הרבה אחרות שעובדות בחוץ במשרה מלאה. אבל אני חושבת שאם הדבר הוא נכון, זה רלוונטי לכולם.
דיברתי עם משהי על המאמץ בפרנסת הבית. ושיתפתי אותה שאני משתדלת לשמוח כשאין לי עבודה (אני עצמאית) כי מה שמגיע לי יגיע בכל מקרה, ואם ה' נותן לי את מה שמגיע לי בלי שאעבוד זה ממש ממש משמח אותי, זה כמו בוס שנותן לי משכורת בלי שאעבוד, זה הרבה יותר משמח ממי שצריכה להקרע בשביל לקבל את אותה משכורת. ענתה לי בת שיחתי לעומתי, אבל מה עם השתדלות, בנ"א חייב לעשות השתדלות את לא יכולה לשבת בבית ולומר מה שמגיע לי יגיע בכל מקרה, עניתי לה: קודם כל בנ"א יכול לעשות את זה אם הוא חי באמונה גמורה. דבר שני, אני לא מבינה מה אנשים כל כך גאים בזה שהם עושים המון המון המון השתדלות וכל הזמן מנפנפים בזה, זה כמו שבדור המדבר אלה שקיבלו את המן רחוק מאוד מהבית היו מתגאים ומנפנפים בזה שהם צריכים להביא את המן מרחוק, וזה לא מחכה להם בפתח הבית או אפילו בתוכו.
ככל שאנחנו עושים יותר השתדלות והולכים מרחקים יותר גדולים להביא את הפרנסה, זה אמור להיות בושה יותר גדולה, כי זה מראה על קטנות אמונתנו, ולא על גודל מעלתינו, כי זה אומר שאנחנו כמו אלה במדבר שהלכו מרחקים בשביל לקבל את המן וזה לא חיכה להם על השולחן בבית.
אישה שעובדת במשרה חלקית מול הבית (או אישה שלא עובדת בכלל, אבל מי מעז להיות במקום הזה בדורנו) צריכה להרגיש הרבה יותר טוב עם עצמה מאשר אחת שנוסעת שעה וחצי כל צד ועובדת 8 שעות. אבל אנחנו בעולם השקר, ופה מי שמתאמץ יותר, חברתית הוא שווה יותר...
הנושאים החמים
