מידע שימושי לפרוס כנפיים עד דק

[יאן]

ציטט הדרשן: ""והיו שיניהם קהות".
וביאר: אתם יודעים מה זה ששיניים של אדם משחירות מרוב צער.

 

[דיונון]

אם השוכר לא ישלם נפנה אותו מהדירה ונמצא סוחרים חדשים!
נתקלתי המון פעמים בשיבוש הזה - הכ' של ה'שוכרים' נהגית בפתח, כך שזה נשמע כמו 'סוחרים'.

 

[קוביד]

ויחל-התחיל
ויכל-השלים

 

[דיונון]

ויחל-התחיל
ויכל-השלים

'ויחל-התחיל' מנוקד ונהגה שונה -
"וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה".
הדמיון הוא ל"וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי" וגו' (שמות לב יא).

 

[פרוגמטי]

לא קשור ישירות
אבל שאלה:
הרבה אנשים אומרים להשים במקום לשים וכשאני שומע את זה זה ממש צורם לי ונשמע כשגיאה.
מאידך בלשון חז''ל ואפילו בספרים ממש מאוחרים, אפשר למצוא את זה הרבה.
אשמח להחכים.

 

[דיונון]

לא קשור ישירות
אבל שאלה:
הרבה אנשים אומרים להשים במקום לשים וכשאני שומע את זה זה ממש צורם לי ונשמע כשגיאה.
מאידך בלשון חז''ל ואפילו בספרים ממש מאוחרים, אפשר למצוא את זה הרבה.
אשמח להחכים.

עפ"י התנ"ך צריך לומר 'לשום'.
'להשים' זה בתבנית של 'להגיב' 'להרים' וכו', כך שזה יותר הגיוני מאשר 'לשים' שמשמיט את הה'.
דעת האקדמיה בענין לא ידועה לי.

 

[מוריופ]

להלן: דעת האקדמיה

לשים ולהשים - האקדמיה ללשון העברית

אנו נשאלים הרבה אם מותר לומר לְהָשִׂים במקום לָשִׂים, כגון "להשים לב", "להשים אוזניות", "להשים סוף למזיקים" – בשימוש הכללי דַּי בפועל הרגיל בבניין קל: שָׂם, שַׂמְתִּי, שָׂמִים, תָּשִׂים, לָשִׂים.

hebrew-academy.org.il

ההתחלה (יש שם עוד המשך מעמיק):
לשים ולהשים
אנו נשאלים הרבה אם מותר לומר לְהָשִׂים במקום לָשִׂים, כגון "להשים לב", "להשים אוזניות", "להשים סוף למזיקים".

הפעלים שָׂם והֵשִׂים גזורים שניהם מן השורש שׂי"ם, אך נבדלים בַּבניין: שָׂם, לָשִׂים (כמו שָׁר, לָשִׁיר) – בבניין קל; הֵשִׂים, לְהָשִׂים (כמו הֵקִים, לְהָקִים) – בבניין הפעיל. הפועל הרגיל בעברית למן תקופת המקרא ועד ימינו הוא שָׂם בבניין קל, אך יש גם תיעוד לצורות בבניין הפעיל.

בימינו יוחדו הפועל הֵשִׂים ושם הפעולה הֲשָׂמָה לשיבוץ של אדם בתפקיד או במסגרת חינוכית.

אם כן בשימוש הכללי דַּי בפועל הרגיל בבניין קל: שָׂם, שַׂמְתִּי, שָׂמִים, תָּשִׂים, לָשִׂים.

 

[AtArA R]

לא קשור ישירות
אבל שאלה:
הרבה אנשים אומרים להשים במקום לשים וכשאני שומע את זה זה ממש צורם לי ונשמע כשגיאה.
מאידך בלשון חז''ל ואפילו בספרים ממש מאוחרים, אפשר למצוא את זה הרבה.
אשמח להחכים.

המשמעות קצת שונה.
מה שכן, ככל שאני שומעת- רוב האנשים אומרים לַהָשִׂים ועל כן זה מציק הצק היטב.

 

[יאן]

לא קשור ישירות
אבל שאלה:
הרבה אנשים אומרים להשים במקום לשים וכשאני שומע את זה זה ממש צורם לי ונשמע כשגיאה.
מאידך בלשון חז''ל ואפילו בספרים ממש מאוחרים, אפשר למצוא את זה הרבה.
אשמח להחכים.

שונא את הלהשים הזה.
חז"ל אני לא זוכר, אבל זה סגנון של עברית עתיקה מלפני מאה שנה.
וגם: התמונה תלתה על הקיר. כל כל הרבה שמעתי את זה שהתחלתי לחשוב שזה נכון.
וכן אתה מוצא ינוקא בני ברקי שואל את חבירו: מה נזכר לך שהלכנו לקנות ממתקים לטיול.

 

[נודד]

מה נזכר לך שהלכנו לקנות ממתקים לטיול.

ישנה נוסחה גרועה יותר וז"ל:
"מה מזכיר לך וכו'"

 

[מוריופ]

השעיה - הרחקה (מהעבודה, מהפרויקט, מהחברה)
השהיה - גרימת המתנה, (השהיית השעון, השהיית המנגנון)

 

[קוביד]

השעיה - הרחקה (מהעבודה, מהפרויקט, מהחברה)

וישע (אל הבל) ויושע (את ישראל) זה לשון קרבה.

 

[דיונון]

וישע (אל הבל) ויושע (את ישראל) זה לשון קרבה.

הפסוקים המצוטטים הם משורש הפועל ש.ע.ה, שהוא ענין פניה וקבלה.
השעיה כמדומני היא מילה חדשה שגזורה מה'שעה' בשעון, ולא מהפועל.

 

[מוריופ]

אזבעצם אפשר לכתוב על אדם שהוא 'מושהה מעבודתו'? זה נשמע לי ממש לא תיקני

 

[קוביד]

הפסוקים המצוטטים הם משורש הפועל ש.ע.ה, שהוא ענין פניה וקבלה.
השעיה כמדומני היא מילה חדשה שגזורה מה'שעה' בשעון, ולא מהפועל.

אכן.
נכתב שלא בעיון כלל. השהיה היא בארמית, והשעיה בלשון בן יהודה וחבריו.

האקדמיה ללשון:

המילים השהיה והשעיה שונות הן ביסודן, אך בהקשרים מסוימים שתיהן משמשות באותה משמעות.

הַשְׁהָיָה היא עיכוב או הארכת משך הזמן של פעולה כלשהי. למשל: מנגנון השהיה במכשיר אלקטרוני, השהיה בסיפור עלילה להגברת המתח. השורש שה"י עניינו עיכוב ואיחור. הוא נשאל ללשוננו מן הארמית בתקופת חז"ל ומשמש בבניינים שונים, למשל: "חסידים הראשנים היו שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שייכוונו את לבם למקום" (משנה ברכות ה, א); "ולא יכלו להתמהמה – מלמד שלא יכלו להשתהות" (מכילתא דרשב"י יב, לט).

בעברית בת ימינו נוצר המונח הַשְׁעָיָה לציון הפסקה זמנית של עבודה של אדם בעיקר בעקבות חשד לעבירה הקשורה בתפקידו עד לבירור העניין. משמעות נוספת של השעיה היא הפסקת פעולה לתקופת זמן מוגבלת: השעיית שיחות, השעיית יחסים דיפלומטיים, השעיית קשרי מסחר.

המונח השעיה נולד כנראה בלשון החוק בסוף שנות החמישים של המאה העשרים – בהשראת לשון המקרא. הפועל המקראי שָׁעָה פירושו 'פנה': בספר בראשית כתוב "וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה" (ד, ד–ה), ובניסוח מקביל בספר במדבר הפועל הוא פָּנָה: "אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם" (טז, טו). אפשר לשעות אֶל ואפשר גם לשעות מִן: "עַל כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מִנִּי" (ישעיהו כב, ד) – כלומר 'פנו ממני', 'רחקו ממני'. גם הפועל הִשְׁעָה (בבניין הפעיל) מתועד כנראה במקרא: "הָשַׁע מִמֶּנִּי וְאַבְלִיגָה בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְאֵינֶנִּי" (תהלים לט, יד), ומפרשים: 'פנה ממני', 'הרפה ממני'.

ספק אם נוכל לשחזר מה בדיוק הוביל לבחירת הפועל הִשְׁעָה ושם הפעולה הַשְׁעָיָה למשמעות של העברת אדם מתפקידו לפרק זמן. ייתכן שמשמע הפנייה והסילוק הוא שהביא לבחירה זו, ואולי תרמה גם הזיקה למילה שָׁעָה המוסיפה את ממד הזמניות (אפשר שהדמיון למילה שָׁעָה עמד מלכתחילה ברקע המונח המחודש ואפשר שרק סייע בדיעבד בהתקבלותו). השימוש במילה לציון הפסקה זמנית של פעולה נוסף בעקבות המקבילה הלועזית suspension הנושאת את שני המשמעים.

בדיוני האקדמיה ללשון העברית משנת תש"ך (1960) הוצעו תמורת suspension המונחים 'הסרה לזמן' (לאדם) ו'התליה' (לפעולה), ואולם בעקבות התפשטות השימוש במילה 'השעיה' נסוגה האקדמיה מן המונחים שקבעה ואישרה את 'השעיה' – תחילה בהקשר של בני אדם (תשל"ט, 1979) ובהמשך גם לפעולה (תשנ"ט, 1999).

השימוש במילה הַשְׁעָיָה לציון הפסקת פעולה קירב אותה מאוד למילה הַשְׁהָיָה, וכך אפשר למצוא למשל 'השהיית טיסות' לצד 'השעיית טיסות' ללא הבדל משמעות.

השהיה והשעיה - האקדמיה ללשון העברית

המילים השהיה והשעיה שונות הן ביסודן, אך בשל קרבת הצליל בהקשרים מסוימים שתיהן משמשות באותה משמעות.

hebrew-academy.org.il

 

[קוביד]

אזבעצם אפשר לכתוב על אדם שהוא 'מושהה מעבודתו'? זה נשמע לי ממש לא תיקני

יעויין מובאה לעיל מהאקדמיה.
אגב התחלתי לסדר מקורות בכתבי הגרש"ר - רבים מאד.

 

[דיונון]

אגב התחלתי לסדר מקורות בכתבי הגרש"ר - רבים מאד.

?

 

[הנף מקלדת]

רק תזכור בני מה העיקר בחיים ומה תפל...
אמר הזקן ולגם מהמרק הטפל.

 

[מוריופ]

רק תזכור בני מה העיקר בחיים ומה תפל...
אמר הזקן ולגם מהמרק הטפל.

כלומר, התיקני הוא ההיפך: מרק תפל חסר טעם
דבר טפילי, נספח הוא טפל

 

[קוביד]

לא קשור ישירות
אבל שאלה:
הרבה אנשים אומרים להשים במקום לשים וכשאני שומע את זה זה ממש צורם לי ונשמע כשגיאה.
מאידך בלשון חז''ל ואפילו בספרים ממש מאוחרים, אפשר למצוא את זה הרבה.
אשמח להחכים.

אכן.
לשון חכמים שונה מלשון התורה והשימו בה משימים הרבה.

מבין את עלבונה של תיבה זו הנשמעת עילגת בשפה תקנית ותקינה. כנאמר: פנה לעלבון... להשים.