הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
<o>מאמר מצויין שנכתב בשפה טובה ופשוטה</o>
<o>מצורף גם קובץ וורד
</o>
</o>
חדות
<o>
</o>
</o>
אחד ההיבטים היותר משמעותיים בצילומי נוף, טבע ועוד.<o></o>
חדות גדולה נותנת לנו ליהנות מהתמונה בצורה יותר גדולה, והיא אחד מהמרכיבים היותר חשובים בהיבט הטכני של הצילום.<o></o>
לכן נשאף לקבל חדות מכסימלית בכמעט כל הצילומים. ישנם צילומים מסוימים שנעדיף לקבל רכות, או חוסר חדות מכוון, אבל לרוב, כמו שאמרתי, נרצה לקבל את מלוא החדות בצילום.<o></o>
המרכיבים העיקריים שמשפיעים על החדות (או יותר נכון, המרכיבים המרכזיים שגורמים לחוסר בחדות):
הראשון, הנפוץ מכולם, שגורם להכי הרבה טעויות-מהירות תריס איטית.
המרכיבים העיקריים שמשפיעים על החדות (או יותר נכון, המרכיבים המרכזיים שגורמים לחוסר בחדות):
הראשון, הנפוץ מכולם, שגורם להכי הרבה טעויות-מהירות תריס איטית.
נתקלים לא מעט בתמונות שצולמו בחשיפה איטית מדי ביחס לתנועת האובייקט, או ביחס לרעידות היד.<o></o>
לכן, אעבור על כללים בסיסיים שיאפשרו לקבל תוצאה נכונה מבחינת מהירות התריס:
1. כלל החשיפה.
1. כלל החשיפה.
ישנו כלל שקובע, שעל מהירות התריס אסור להיות מתחת ל1/אורך המוקד האקוויולנטי לפילם שמשתמשים בו, אחרת רעידות היד יורגשו בתמונה בצורה שתגרום לחוסר חדות.<o></o>
משמע, אם אנחנו מצלמים בעדשה בעלת אורך מוקד אקוויולנטי לפילם <st1:metricconverter productid="300 מ"מ" w:st="on">300 מ"מ</st1:metricconverter>, לא נרד ממהירות תריס של 1/300, ע"מ לקבל תוצאה חדה.<o></o>
מהו אורך מוקד אקוויולנטי לפילם? <o></o>
הסבר:<o></o>
במצלמות SLR פילם, גודל הפילם היה 24X36 מ"מ.
בעידן הדיגיטלי, גודל החיישן לא זהה לגודל הפילם.<o></o>
בקנון למשל, בכל מצלמות הDSLR (מלבד סדרות 1D ו-5D) גודל החיישן הוא 15X22.5 מ"מ. משמע, ישנו קרופ פקטור של 1.6.<o></o>
בניקון, מלבד המצלמה 3D , גודל החיישן הוא 15.8X23.6 מ"מ. משמע, ישנו קרופ פקטור של 1.5.<o></o>
לכן, אורך מוקד <st1:metricconverter productid="100 מ"מ" w:st="on">100 מ"מ</st1:metricconverter> במצלמת פילם, יראה אחרת על מצלמת דיגיטלית (מבחינת שדה הראייה).<o></o>
המשוואה לקבל אורך המוקד האקוויולנטי לפילם היא- אורך המוקד של העדשהXאפקט הקרופ פקטור של החיישן הדיגיטלי=אורך מוקד אקוויולנטי לפילם.<o></o>
לדוגמא,<o></o>
עדשה <st1:metricconverter productid="300 מ"מ" w:st="on">300 מ"מ</st1:metricconverter> של קנון, בשימוש על מצלמה קנון D20 (בעלת חיישן דיגיטלי עם קרופ פקטור של 1.6)<o></o>
אורך המוקד האקוויולנטי לפילם של העדשה הוא <st1:metricconverter productid="480 מ"מ" w:st="on">480 מ"מ</st1:metricconverter>.<o></o>
וכשמקשרים את זה לכלל החשיפה, המשמעות היא שבאורך מוקד של <st1:metricconverter productid="300 מ"מ" w:st="on">300 מ"מ</st1:metricconverter> במצלמת DSLR (של קנון במקרה הזה) לא נירד ממהירות של 1/480 ש'.
כמובן שעל חצובה אין בעיות כאלו.<o></o>
עוד גורם שיכול להשפיע על כלל החשיפה:<o></o>
מייצב תמונה.<o></o>
בקנון מכונה IS<o></o>
בניקון מכונה VR<o></o>
בטמרון VC<o></o>
ובסיגמא OS.<o></o>
המייצב בעצם יכול לעזור להוריד את מהירות התריס, ועדיין לשמור על חדות טובה כמו במהירות מהירה יותר.<o></o>
ישנם כמה סוגים של מייצבים-אאל"ט, מכסטופ-סטופ וחצי, ועד לארבעה סטופים.<o></o>
סטופ היא דרגת חשיפה, שלא אפרט עליה בצורה מורחבת ומדוייקת במאמר זה, שכן ה"דף קצר והכתיבה רבה".<o></o>
בהקשר הזה סטופ, זו דרגת חשיפה של מהירות התריס. כל קפיצה של סטופ מכניסה פי שתיים יותר אור מאשר הסטופ הקודם, וכל ירידה בסטופ (מהירות יותר מהירה), מכניסה חצי מכמות האור שנכנסת בדרגת הסטופ שמעליה.<o></o>
מהירות התריס היא בין 30 ש' (אחרי ה30 שניות נמצא מצב BULB שבו החשיפה היא לפני רצון הצלם) ועד לכ1/4000 או 1/8000, ברוב מצלמות הDSLR.<o></o>
כל קפיצה בין מהירות תריס אחת לאחרת, היא סטופ. במצלמות הדיגיטליות אין סטופים תקינים, משמע שאי אפשר לדעת לפי הקפיצות במצלמה הדיגיטלית, מהו סטופ.<o></o>
למשל, אפשר לצלם במהירות חשיפה 1/320. בפילם לא היה דבר כזה. היה 1/250 ואחריו, 1/500.
הסטופים נמדדים בשניות (או יותר נכון חלקי שניות), וכל קפיצה בין סטופ לסטופ היא פי שתיים יותר מהירה או איטית.<o></o>
הנה רישום הסטופים:<o></o>
1/15<o></o>
1/30<o></o>
1/60<o></o>
1/125<o></o>
1/250<o></o>
1/500<o></o>
1/1000 <o></o>
וכו'....<o></o>
<o></o>
ובהקשר של הייצוב:<o></o>
מייצב של שני סטופים מאפשר לצלם במהירות איטית בשני סטופים מאשר עדשה באותו אורך מוקד ללא הייצוב.<o></o>
לדוגמא:<o></o>
70-300 ללא ייצוב תמונה, מאפשרת לצלם באורך מוקד <st1:metricconverter productid="300 מ"מ" w:st="on">300 מ"מ</st1:metricconverter> (שאקוויולנטי ל480 מ"מ) במהירות 1/500 ולקבל תוצאה חדה.<o></o>
70-300 עם ייצוב תמונה ששווה לשני סטופים, מאפשרת לצלם באורך מוקד <st1:metricconverter productid="300 מ"מ" w:st="on">300 מ"מ</st1:metricconverter> (שאקוויולנטי ל480 מ"מ) במהירות 1/125 ולקבל תוצאה חדה.<o></o>
כמובן, נכנס לכאן הצלם-ישנם צלמים שיכולים להחזיק עדשה ארוכות במהירויות חשיפה איטיות יותר, וישנם כאלו שצריכים מהיריות מהירות יותר ע"מ לקבל תוצאה חדה. ושנן עדשות שקל יותר להחזיק אותן ביציבות גדולה יותר, וישנן עדשות שקשה יותר להחזיק אותן במהיריות איטיות יותר, אבל באופן כללי-מומלץ לעבוד ע"פ כלל החשיפה.<o></o>
2. הכלל השני (סוף סוף הגענו אליו...) הוא כלל פשוט מאוד-אין לרדת ממהירות של 1/60 או 1/30, (יש שתי גרסאות לכלל הזה).<o></o>
הכוונה בחוק היא שמהירות איטית יותר ממהיריות התריס הנ"ל, רעידות היד ישפיעו על חדות התמונה וייגרמו לטשטוש.<o></o>
אני אישית ממליץ לצלמים שלא בטוחים ביציבות היד שלהם, לא לרדת ממהירות 1/125.<o></o>
לעומת זאת, צלמים יותר מנוסים יכולים לרדת במהיריות ל1/15, 1/8 ואפילו שנייה שלמה! (ילדים, לא לנסות את זה בבית).<o></o>
כל זה תקף לעדשות יחסית רחבות, עד ל50 מ"מ (אקוויולנטי לפילם, תמיד צריך לזכור את זה).<o></o>
צריך לשלב את שני החוקים הנ"ל ע"מ למנוע טשטוש של רעידות היד.<o></o>
3. עוד דבר נוסף שכדאי לדעת בנושא:<o></o>
כמה שהאובייקט יותר רחוק, יותר קל להשתמש במהירות תריס איטית יותר.<o></o>
או בכיוון ההפוך, כמה שהנושא יותר קרוב, צריך להשתמש במהירות תריס גבוהה יותר.<o></o>
מה שאומר, שבצילומי מאקרו, רעידות היד יורגשו היטב ויפגעו בחדות התמונה, ולכן יש צורך במהיריות גבוהות מאוד.
4. צריך לזכור לבחור מהירות תריס נכונה ביחס לתנועת האובייקט.<o></o>
למשל, מהירות נכונה לצילום שבו אדם יושב, היא לאו דווקא מהירות נכונה לצילום שבו אדם הולך.<o></o>
צריך לזכור לבחור מהירות תריס יחסית גבוהה לפעולה, וככל שתנועת האובייקט מהירה יותר, צריך להשתמש במהירות תריס גבוהה יותר.<o></o>
זה כמובן מדבר על הקפאת תנועה מלאה. לא על מריחות תנועה למיניהן.
עד כאן בנוגע מהירות התריס...<o></o>
עכשיו לחלק השני בנושא חוסר חדות.
<o></o>
פוקוס.<o></o>
הפוקוס צריך להיות מדוייק ונכון, ע"מ שהאובייקט יהיה חד וברור.<o></o>
רובנו משתמשים בפוקוס אוטומטי לרוב השימושים, מכיוון שלרוב הוא יותר מהיר מפוקוס ידני, ויותר מדוייק לחלקנו. לא תמיד קל לדייק בפוקוס ידני.<o></o>
אם משתמשים בפוקוס ידני, אז פשוט צריך לדעת לכוון נכון את הפוקוס, אין מה להרחיב בעניין.
<o></o>
אם משתמשים בפוקוס אוטומטי, יכולות להיות בעיות מיקוד, ואנסה לפרט את רובן:<o></o>
1. שימוש בנקודות הפוקוס השונות. במצלמות DSLR יש לרוב יותר מנקודת פוקוס אחת, ויש לנו אפשרות לבחור כל אחת מהן. לכן, לפעמים שוכחים באיזו נקודת פוקוס משתמשים, ויוצא שהאובייקט לא מפוקס (מכיוון שנקודת הפוקוס לא הייתה עליו), וחלק אחר בתמונה, שבכלל לא מעניין אותנו, ממוקד וחד.<o></o>
צריך לזכור ולשים לב איזו נקודת פוקוס בחרנו, ובהתאם לכך לכוון את המצלמה.<o></o>
2. קימפוז מחדש/נעילת פוקוס.<o></o>
אני חושב שרובנו משתמשים רק בנקודה המרכזית של הפוקוס.<o></o>
וכדאי למקם אובייקט משמאל/ימין בתמונה, אנחנו נועלים את הפוקוס על האובייקט בעזרת חצי לחיצה, ואח"כ מקמפזים מחדש תוך כדי שמירה על חצי לחיצה.<o></o>
לפעמים, המרחק בין הנושא לביננו משתנה, ובכך נוצר מצב שהאובייקט יצא מתחום הפוקוס שנעלנו עליו (לקרוא ביסודיות את העניין הזה), ולעיתים נוצר מצב שעומק השדה לא מכסה את הנושא, והוא יוצא לא חד.<o></o>
לכן צריך לדעת לעבוד בצורה נכונה עם נעילת הפוקוס, ולא להגדיל ולהקטין את מרחק ביננו לבין הנושא בזמן הקימפוז, כשאנחנו יודעים שעומק השדה לא מספיק גדול ע"מ לכסות את האובייקט. (גם פה, לקרוא פעמיים את הכתוב. טיפה מסורבל).<o></o>
3. שימוש בפוקוס עוקב:<o></o>
לצילום ספורט למשל, או בע"ח בתנועה וכו', אנחנו משתמשים בפוקוס עוקב, באנגלית Al Servo.<o></o>
בסוג הפוקוס הזה, אנחנו ממקדים עם הנקודה הנבחרת על האובייקט הרצוי, וכשאנחנו מזיזים את המצלמה תוך כדי חצי לחיצה על המחשף (כפתור הצילום), הפוקוס עובר בין האובייקטים השונים שנקודת הפוקוס עוברת עליהם.<o></o>
משמע, אם בנעילת פוקוס אנחנו נשארים ממוקדים על אותו אובייקט שמיקדנו עליו בתחילה, פה אנחנו ממקדים כל פעם על אובייקט שונה שנקודת הפוקוס ממוקמת עליו.<o></o>
אז מה הבעיות בשיטה הזאת? (או ממה צריך להיזהר ולהימנע)<o></o>
לזכור קודם כל על איזה מצב פוקוס אנחנו עובדים, ולא לנסות לקמפז מחדש במצב הזה, כי זה לא הולך ככה.<o></o>
לעקוב בצורה מדוייקת אחרי הנושא, שנקודת הפוקוס לא תברח מהנושא.
ולא לקנות את המצלמה Canon EOS MK III (:<o></o>
אלו שתי הבעיות שיכולות לגרום לחוסר חדות במצב פוקוס עוקב, אז לנהוג בצורה נכונה במצב הפוקוס הזה.<o></o>
עכשיו, נעבור לעניין שמשפיע באופן ישיר על תחושת החדות-קונטרסט.<o></o>
תמונה לא קונטרסטית/בעלת ניגודיות נמוכה (חלבית), נראית לנו כלא חדה. זה לא נכון, כי אלו שני דברים שונים, אבל ככה זה נראה לנו בעין.
לכן אני אפרט מעט על גורמים שיכולים לפגוע בקונטרסטיות בתמונה (ניגודיות).<o></o>
1. ISO גבוה-ככל שהרגישות, ISO (ASA במונחים של פילם) יותר גבוה, הקונטרסט יורד. זה לא דרמטי ולא דרסטי (הירידה בקונטרסט), אבל זה עוד סיבה למה לעבוד על ISO נמוך כשאפשר.<o></o>
2. אור-תאורה אחורית יכולה לפגוע בקונטרסט של התמונה. עדשות איכותיות מסתדרות עם אור אחורי בצורה יותר טובה מעדשות פחות טובות, אבל עדיין, תאורה אחורית גורמת לקונטרסנט מופחת, ברמה זו או אחרת.<o></o>
בנוסף לתאורה האחורית, גם אור צהריים (אור חזק, קשה וישיר. לא מפוזר), יכול לגרום לקונטרסט מופחת. בכלל, אני לא ממליץ לצלם בשעות הצהריים משום שהאור לא מחמיא לצבעים בכלל, וגורם לדהייה בתמונה.<o></o>
אלו שני גורמים שמשפיעים על הקונטרסט בתמונה.<o></o>
עוד נושא שלכאורה משפיע על החדות, זה עומק השדה בתמונה.<o></o>
עומק שדה רדוד מאוד בעצם מבודד חלק מהנושא שיוצא חד, ושאר התמונה (מה שלא באותו מישור של הפוקוס) יוצא מטושטש.<o></o>
לכן צריך לדעת מתי לבחור בצמצמים סגורים ע"מ לקבל עומק שדה שיכסה את כל האובייקט ומתי אפשר להשתמש בצמצם פתוח ועדיין לקבל חדות על רוב התמונה.<o></o>
התופעה הזאת, לייחס עומק שדה רדוד לחדות מופחתת, שכיחה בעיקר בצילומי מאקרו.<o></o>
בהגדלות גדולות, עומק השדה יכול להיות מ"מ ספורים, ולכן איזור מאוד מסויים (וקטן) יכול להיות בפוקוס, ושאר התמונה כבר תהיה מטושטשת.
לכן, עוד פעם, צריך לדאוג לעומק שדה מספיק גדול שיכסה את כל האובייקט.<o></o>
עוד עניין שלדעתי מופיע בתמונות לא חדות, הוא עניין הקרופים.<o></o>
למה הכוונה בקרופ?
הכוונה לחתיכה מהתמונה, שמוצגת בגודל מלא.<o></o>
קרופים פוגעים לא מעט באיכות התמונה, ומוצגים כל הפגמים הטכניים ביתר שאת: עיוותי צבע, גרעיניות, חוסר חדות מלא.
לכן, תמונות שהן קרופים גדולים ייראו לא טוב מבחינת החדות, ומבחינות נוספות-כמו עיוותי צבע...
<o></o>
עכשיו, לנושא נוסף בעניין חוסר החדות, וזה הגדרות במצלמה והציוד שאנו משתמשים בו.<o></o>
ציוד לא טוב יכול להוות סיבה לחוסר חדות בתמונה.<o></o>
עדשה לא איכותית, או חיישן שמכוון לתת קונטרסט וחדות נמוכים, אלו יכולים להיות הסיבות לאי חדות בתמונה.<o></o>
ובפירוט...:<o></o>
במצלמה יש אפשרות לכוון את רמת הקונטרסט והחדות בצילום.<o></o>
לכן מי שרוצה חדות מקסימלית, יכוון את החדות לדרגה גבוהה (לא יותר מדי גבוהה כי אז כבר יש גרעיניות מסויימת והילה מסביב לקווי מיתאר, וזה לא נראה טוב).<o></o>
גם את הקונטרסט צריך לכוון לרמה מתאימה. כמו שאמרתי קודם, קונטרסט זה חלק נלווה וחשוב לתחושת החדות בתמונה.<o></o>
אלו בעיות בגוף המצלמה.<o></o>
<o></o>
בעניין העדשות:<o></o>
ראשית, ציוד לא טוב זה בד"כ לא הסיבה לחוסר חדות, כי את רובנו מספקת החדות שעדשה רגילה, ולא סופר איכותית, מפיקה.<o></o>
ובשביל לקבל חדות מלאה מהעדשות שברשותנו, רצוי לסגור דרגת צמצם אחת או שתיים, וככה לקבל את המקסימום שהעדשה יכולה להפיק.<o></o>
אבל, לא לסגור את הצמצם יותר מדי כי אז נכנס אפקט שמכונה "אלמנט העקיפה". במצב של סגירה גדולה מדי של הצמצם, העדשה מאבדת מחדותה. <o></o>
יכולות להיות עדשות שפשוט לא מספיק חדות או לא מספיק קונטרסטיות, ואז זאת בעיה שבהחלט יכולה להשפיע על התוצאות שאנו מפיקים.<o></o>
לדוגמא, רוב העדשות שנמצאות בדרגת האמצע מבחינת המחיר, מאבדות חדות באופן משמעותי בשוליים של התמונה. לכן אם ממקמים אובייקט בצד התמונה, יכול להיות שהוא לא ייצא בשיא החדות שהעדשה מוציאהבמרכז. זאת בעיית ציוד יחסית נפוצה, אבל לדעתי, לא משמעותית מאוד, כי רובנו לא מבחינים בין חדות בינונית של עדשה לבין חדות מצויינת של עדשה (לא באופן שממש משפיע על התייחסותנו לתמונה).<o></o>
בנוסף, אפשרות נוספת לקבלת אי חדות בתמונות, היא אי כיול נכון של המצלמה או של העדשה. מקרה כזה צריך לברר, וזאת אפשרות לא שכיחה מאוד, ובמידה והעדשה/גוף לא מכויילים כראוי, יש לשלוח למעבדה.<o></o>
עכשיו, נעבור לחלק שכיום, בעידן האינטרנט ושיתוף הקבצים, יכול להיות בעייה מרכזית בחוסר חדות בתמונות שאנחנו רואים.
הקטנה לא איכותית של תמונה והעלאה שלה לאינטרנט.<o></o>
היום, כולנו מעלים תמונות לאתרים שונים. התמונות הם בעצם קבצים קטנים יותר ולעיתים דחוסים, של התמונות המקוריות שצילמנו. לכן, התמונות האלו מעצם היותן דחוסות וקטנות יותר, פחות חדות מאשר התמונה המקורית.<o></o>
לכן, ע"מ לשמר עד כמה שאפשר, את החדות המקורית שבצילום, צריך לדעת להקטין בצורה נכונה את הקובץ, וכמה שפחות לפגוע בו.<o></o>
אני אשתדל לתת מענה להקטנה טובה של תמונה, דרל התוכנה פוטושופ:<o></o>
1. לפתוח את התמונה.
2. להתחיל בחידוד דרך החלון sharpen שנמצא בתפריט filter.
3. תחת החלון החדש שנפתח, לבחור בunsharp mask (מכונה בקיצור גם USM).<o></o>
4. לבחור ערכים לפי העין, אבל לא להגזים ולשים לב כל הזמן לא רק לחלקים שנמצאים בפוקוס (הנושא של התמונה), אלא גם לשים לב שהחלקים המטושטשים לא נהיים גרעיניים.<o></o>
אם אנחנו מגזימים בחידוד, תופיע הילה לבנה סביב קווי המיתאר של האובייקט החד, והתמונה תהפוך לגרעינית יותר ויותר. צריך לחדד מאוד בעדינות, בלי להגזים.<o></o>
5. להקטין את גודל התמונה דרך החלון image size שנמצא תחת התפריט image בשורת המשימות העליונה. לבחור ערכים של כ800 פיקסלים לאורך התמונה (בתמונה אופקית), וכ650 פיקסלים לגובה (בתמונה אנכית).<o></o>
6. שוב, לפני השמירה של הקובץ הסופי, לחדד מעט באותה דרך, אבל לא באותם ערכים. שוב, לחדד לפי העין, לא להגזים ולדאוג שהתמונה תישאר נקייה מגרעיניות לא מכוונת.<o></o>
7. שומרים את הקובץ תחת save as בתיקייה אחרת (בשביל לא למחוק את התמונה המקורית בגודל המלא), ובחלון שייפתח יש בחירה של רמת הדחיסה של הקובץ, וליד מצויין המשקל של התמונה. אם יש צורך במשקל יותר נמוך מהמשקל הנוכחי, יש להוריד את האיכות של התמונה מהערך הראשוני (12) לערכים נמוכים יותר. לא לעבור את הערך 9, שכן מתחילה להיות ירידה משמעותית באיכות. אם הקובץ כבד מדי, אפשר שוב להוריד מעט מגודלו (כמות הפיקסלים), אבל לדעת לשמור על גודל נכון ונוח לצפייה.<o></o>
עכשיו, חלק נוסף בעניין חוסר החדות/קונטרסט . והפעם, עצות לתיקון.<o></o>
עיבוד במחשב.<o></o>
לפעמים, תמונה שלא מספיק חדה יכולה להיראות יותר טוב בעזרת עיבוד במחשב.<o></o>
(שוב, פוטושופ).<o></o>
בשביל להעלות את הקונטרסט בתמונה, עומד לרשותנו כלי הLEVELS, שנמצא בתפריט ADUSTMENTS שנמצא תחת התפריט הראשי IMAGE.<o></o>
מוצגת לנו ההסיטוגרמה של התמונה, שמראה על החשיפה בתמונה.
בשביל להוסיף קונטרסט, יש להזיז את הזחלנים הקיצוניים פנימה.<o></o>
כמובן שהעלאת הקונטרסט באה על חשבון משהו, והמשהו הזה יכול להיות כל מיני דברים-כמו צבע, או רעש שיווצר בעקבות העיבוד. לכן יש לשים לב לעבד בעדינות ולא בצורה מוגזמת.<o></o>
הקונטרסט גם מוסיף רוויה מסויימת לתמונה, לכן כדאי לשים לב שלא מגזימים.<o></o>
בשביל לחדד תמונות, עומדים לרשותנו פילטרים לחידוד שנמצאים תחת התפריט filter, sharpen.<o></o>
בתפריט הנ"ל נמצאים כמה תפריטים נוספים, כגון smart sharpen, או Unsharp mask.<o></o>
אני ממליץ להשתמש בד"כ בUSM (Unsharp mask), שבו יש לנו שלושה ערכים לבחור-amount , radius ו-threshold.<o></o>
אני לא אסביר באריכות על מה בעצם מבצע כל זחלן, אבל אפשר להשתמש רק בערך שמסומן האחוזים (amount) וברדיוס (radius).<o></o>
בפשטות-כמה שבוחרים יותר מהערכים האלו, המחשב מבצע חידוד גדול יותר (ובולט יותר).<o></o>
כמו שנכתב בחלק של הקטנת תמונה לאינטרנט, חשוב מאוד לשים לב לא לחדד יתר על המידה-שזה אומר גם להסתכל על הגדלה של 100% מהתמונה, ולא רק על גודל של 800 פיקסלים.<o></o>
חידוד עדין יכול לתרום לתחושת החדות בתמונות שבמקורן בעלות פוקוס מדוייק וללא מריחות תנועה (של האובייקט או של תזוזת הצלם). אם יש אחת מהבעיות האלו (תזוזה/חוסר פוקוס), החידוד לא יעזור.<o></o>
לכן צריך להקפיד על חדות אידאלית בזמן הצילום, ולא לסמוך על העיבוד שאחרי הצילום.
<o></o>
כל הזכויות שמורות ל:<o></o>
יוחאי צבי-[FONT="]<לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>[/FONT]<o></o>
אין לפרסם ללא אישור מפורש<o></o>
Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //