הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
רשת צומת ספרים יצאו עם המבצע השנתי של "ארבע במאה" שלהם.
עד כאן - שום דבר חדש.
אלא שהשנה, לראשונה, הם בחרו לשווק את המבצע תחת סלוגן משעשע-כלשהו "אבא במאה".
בפרסומת הטלויזיונית (אותה לא אביא כאן מפני שמופיעה בה אישה) פונה ילדה קטנה ומתוקה לאביה השקוע בקריאה בחנות צומת ספרים, מדביקה על מצחו מדבקה שעליה כתוב "100 ש"ח" ואומרת לו "אבא במאה!". המוכרת נפנית לאחור, משועשעת, ומתקנת אותה "לא אבא במאה, ארבע במאה!". קאט. קריינות. סוף פרסומת.
הפרסומת הזו היא בעצם פרסומת המשך לפרסומת מהשנה הקודמת - 2010, אשר גם שם תסריט נע סביב ילדה קטנה ומתוקה (דומה להפליא לילדה של השנה) וטעות לשונית מצחיקה (או לא). אלא ששם הטעות היא של המבוגר, טל ברודי, כדורסלן עבר יהודי אמריקאי בעל מבטא כבד. הילדה מבשרת לו ש"מבצע ארבע במאה חוזר" והוא מתווכח איתה שצריך להגיד "מבצע ארבעה במאה חוזרת".
בשני המקרים השנינות הלשונית נועדה להחדיר לנו עמוק עמוק לאוזניים שמבצע ארבע במאה חוזר, ולא חשוב אם נבטא את זה ארבעה במאה או אבא במאה, העיקר שנבטא ושנרוץ לצומת ונצטייד ב.... (ארבע במאה, אלא מה?).
אלא שאני רואה הבדל גדול בין הפרסומת הראשונה לשניה, ובעיניי השניה אולי מוצלחת ותשיג את היעדים השיוקיים בטווח הקצר אך בטווח הארוך פוגעת ומחלישה את המותג.
צומת ספרים כבר חטפה על הראש בשנים עברו על מבצעי "ארבע במאה" שלה, לא על הפרסומות אלא על הוזלת מעמד הסופר בישראל, הוזלת מעמד הספרות, פגיעה בשכרם של הסופרים וכו' וכו'. והציבור? נכון, הציבור רץ בהמוניו לצומת והתחדש ב..... (השלימו לבד).
אבל כאן יש כבר משהו מעבר.
לתת לטל ברודי להגיד שגיאה בעברית זה בסדר, זה מתקבל, הוא עולה חדש (טוב, לא כל כך חדש), הוא מפורסם בעיקר בזכות שגיאה בעברית אחרת שלו מ-77', זה מתחבר לדמות שלו, זה עובר וזה נשאר שם.
"אבא במאה" לעומת זאת הופך את כולנו לאהבלים, שלא לומר לאנאלפבתים.
מדובר, כזכור, על רשת חנויות ספרים. רשת שהאלף-בית הוא האלף-בית שלה.
למרוח סלוגן כמו "אבא במאה" בכל העיתונים ושלטי החוצות, בצמוד לתמונת האבא עם החיוך האידיוטי והמדבקה על מצחו, ולגרום לכולנו ללהג "שמעת? אבא במאה!" זו בעיניי זילות אמיתית של השפה העברית, ושגיאה מצד רשת שמתיימרת לקדם את השפה הזו, כמה שאמור להיות אחד מערכי המותג המרכזיים שלה.
אבל למה להכביר מילים? רוצו לצומת, ותתחדשו לכם ב............ (אתם כבר יודעים לבד).
עד כאן - שום דבר חדש.
אלא שהשנה, לראשונה, הם בחרו לשווק את המבצע תחת סלוגן משעשע-כלשהו "אבא במאה".
בפרסומת הטלויזיונית (אותה לא אביא כאן מפני שמופיעה בה אישה) פונה ילדה קטנה ומתוקה לאביה השקוע בקריאה בחנות צומת ספרים, מדביקה על מצחו מדבקה שעליה כתוב "100 ש"ח" ואומרת לו "אבא במאה!". המוכרת נפנית לאחור, משועשעת, ומתקנת אותה "לא אבא במאה, ארבע במאה!". קאט. קריינות. סוף פרסומת.
הפרסומת הזו היא בעצם פרסומת המשך לפרסומת מהשנה הקודמת - 2010, אשר גם שם תסריט נע סביב ילדה קטנה ומתוקה (דומה להפליא לילדה של השנה) וטעות לשונית מצחיקה (או לא). אלא ששם הטעות היא של המבוגר, טל ברודי, כדורסלן עבר יהודי אמריקאי בעל מבטא כבד. הילדה מבשרת לו ש"מבצע ארבע במאה חוזר" והוא מתווכח איתה שצריך להגיד "מבצע ארבעה במאה חוזרת".
בשני המקרים השנינות הלשונית נועדה להחדיר לנו עמוק עמוק לאוזניים שמבצע ארבע במאה חוזר, ולא חשוב אם נבטא את זה ארבעה במאה או אבא במאה, העיקר שנבטא ושנרוץ לצומת ונצטייד ב.... (ארבע במאה, אלא מה?).
אלא שאני רואה הבדל גדול בין הפרסומת הראשונה לשניה, ובעיניי השניה אולי מוצלחת ותשיג את היעדים השיוקיים בטווח הקצר אך בטווח הארוך פוגעת ומחלישה את המותג.
צומת ספרים כבר חטפה על הראש בשנים עברו על מבצעי "ארבע במאה" שלה, לא על הפרסומות אלא על הוזלת מעמד הסופר בישראל, הוזלת מעמד הספרות, פגיעה בשכרם של הסופרים וכו' וכו'. והציבור? נכון, הציבור רץ בהמוניו לצומת והתחדש ב..... (השלימו לבד).
אבל כאן יש כבר משהו מעבר.
לתת לטל ברודי להגיד שגיאה בעברית זה בסדר, זה מתקבל, הוא עולה חדש (טוב, לא כל כך חדש), הוא מפורסם בעיקר בזכות שגיאה בעברית אחרת שלו מ-77', זה מתחבר לדמות שלו, זה עובר וזה נשאר שם.
"אבא במאה" לעומת זאת הופך את כולנו לאהבלים, שלא לומר לאנאלפבתים.
מדובר, כזכור, על רשת חנויות ספרים. רשת שהאלף-בית הוא האלף-בית שלה.
למרוח סלוגן כמו "אבא במאה" בכל העיתונים ושלטי החוצות, בצמוד לתמונת האבא עם החיוך האידיוטי והמדבקה על מצחו, ולגרום לכולנו ללהג "שמעת? אבא במאה!" זו בעיניי זילות אמיתית של השפה העברית, ושגיאה מצד רשת שמתיימרת לקדם את השפה הזו, כמה שאמור להיות אחד מערכי המותג המרכזיים שלה.
אבל למה להכביר מילים? רוצו לצומת, ותתחדשו לכם ב............ (אתם כבר יודעים לבד).
