מהו "ספר חרדי"?!

[אפשרי]

לא רוצה לקלקל לאף אחד את ההתבכיינות,
אבל מתי בפעם האחרונה נראו פשקווילים ו/או מחאות וכיוצא בהללו על ספר קריאה?

או נאמר שאכן כל הסופרים יודעים בדיוק להזהר מכל מה שיציק לכל כותבי הפשקווילים באשר הם?

 

[GRN]

לא רוצה לקלקל לאף אחד את ההתבכיינות,
אבל מתי בפעם האחרונה נראו פשקווילים ו/או מחאות וכיוצא בהללו על ספר קריאה?

או נאמר שאכן כל הסופרים יודעים בדיוק להזהר מכל מה שיציק לכל כותבי הפשקווילים באשר הם?

העניין הוא שהגלגול הראשון של רוב הסיפורים הוא בעיתונים כאלו ואחרים, ואו אז מדובר בחיים קשים תחת שבט ביקורתו של המבקר שלא מותיר לסופרים ספק ממה עליהם בדיוק להיזהר.

 

[א"ב]

ועכשיו אחרי שמוצה כנראה ענין הגדרת ספר חרדי, מהותו, יתרונותיו וחסרונותיו,
אולי הגיעה העת לפתוח נושא כאוב מאותה משפחה...
ספרות הילדים החרדית...

 

[יונה יונה]

אני לא רואה צורך בספרות מיקצועית חרדית.
ספר על תורת המשחקים אפשר לקרוא גם מסופר חילוני. (ספרי ביולוגיה/גיאולוגיה וכו זו כבר בעיה אבל כמה אנשים מתעינים בזה מתוך הציבור?)

נוי אני עוד לא ראיתי ספר חרדי שמדבר על אהבות ותשוקות גם לא ברמז מרומז מאוד.
(נקמות ותאוות אכילה יש בקטנה לפעמים)
-ראיתי פעם איפשהו ביקורת על הספר איסתרק מאיזה חילונית שכתבה שזה ספר שמתואר וכתוב אמין מאוד חוץ מזה שאין בו בנות

ספרות ילדים......... אממ... בואו לא ניכנס לזה.
בדיוק על זה חשבתי שכתבתי שספר חרדי הוא כזה שנמכר בחנויות חרדיות, חצי ממדף ספרי הילדים הכללים יכול בקלות להיכנס לבתים חרדיים בלי שום צנזור.

 

[אשכולית]

אולי הגיעה העת לפתוח נושא כאוב מאותה משפחה...
ספרות הילדים החרדית...

החריזה לא מקדשת את האמצעים (הספרותיים).

יש ספרים שכתובים בחרוזים, אבל בלתי אפשר להקריא אותם!
מפני הוד מעלת החריזה, השתמשו לפתע במשלב גבוה/
במילה במלעיל כשה''חרוז'' מלרע ולהיפך/ בנטייה דקדוקית לא מוכרת לילד ועוד

יש ספרים מעולים, אבל אלו שלא
ספר ילדים לא נמדד רק בויזואל ובציורים, למרות שזה פקטור הכרחי,
אבל יש לתת את הדעת גם ל''ויזואל הספרותי''.
שהכתיבה תהיה טובה, ברמה מתאימה, מובנת וברורה, ו...נכונה מבחינה לשונית.
וזה חוץ מהתוכן.

 

[צילומנציה]

ובסוף לא צלצלת אף לא צלצול אחד...

ועל זה כתב המשורר:
אלף צילצולים לא יצליחו לספק אותך

 

[efrat1]

החריזה לא מקדשת את האמצעים (הספרותיים).

יש ספרים שכתובים בחרוזים, אבל בלתי אפשר להקריא אותם!
מפני הוד מעלת החריזה, השתמשו לפתע במשלב גבוה/
במילה במלעיל כשה''חרוז'' מלרע ולהיפך/ בנטייה דקדוקית לא מוכרת לילד ועוד

יש ספרים מעולים, אבל אלו שלא
ספר ילדים לא נמדד רק בויזואל ובציורים, למרות שזה פקטור הכרחי,
אבל יש לתת את הדעת גם ל''ויזואל הספרותי''.
שהכתיבה תהיה טובה, ברמה מתאימה, מובנת וברורה, ו...נכונה מבחינה לשונית.
וזה חוץ מהתוכן.

אוף, כמה שאת צודקת

 

[imagine]

אני לא רואה צורך בספרות מיקצועית חרדית.
ספר על תורת המשחקים אפשר לקרוא גם מסופר חילוני. (ספרי ביולוגיה/גיאולוגיה וכו זו כבר בעיה אבל כמה אנשים מתעינים בזה מתוך הציבור?)

קשה לי להסכים איתך.
מנסיוני האישי, כמעט בלתי אפשרי למצוא ספר אפילו מקצועי, שכתב אותו סופר חילוני שלא יהיה בלתי ראוי בחלקו לקריאה על ידי אדם שומר תורה ומצוות. ואני לא מדברת על דברים גרועים ממש, מספיק שזה "לא מתאים" או "עולם מושגים" זר שמכניס מהדלת האחורית הווי חיים שונה לשלילה. (אלו הסלנגים, הביטויים, הדוגמאות המעשיות, הדילמות והמקורות המשולבים בספרים) יש כאלו שהם בגדר "לא לרגישים" (וחשוב לשמור על הרגישות!) ויש כאלו שהם ממש גסים ובלתי ראויים. (יש דברים שאני מקילה בשבילי, כאשה. יחד עם זאת, באופן ברור עלולים להיות בעיתיים ממש לגבר...)
אני למשל רואה מעלה גדולה בספר "מפחידים את הפחד" שהוא גרסה חרדית בעריכתו של הרב אהרון פרידמן לרב המכר "להפחיד את הפחד"...
כשאני חיפשתי למשל, ספרים בנושא ניהול וארגון, מרפרוף עליהם בחנות הספרים (סטימצקי וכו'...) לא מצאתי ספר נקי לחלוטין מסופר שאינו שומר תורה ומצוות.
אפילו ספרי בישול, מספיקה ההקדמה לכל מתכון ותיאור העיתוי בו הושק המתכון או התגלה, לפסול את מקומו על מדף המטבח החרד לדבר ה'.

אני למשל, נתקלתי בחסר הזה, כאשר רצית לשלב במשלוח מנות מתנה לעומדת בראש איזשהו ארגון, וחיפשתי ספר על ניהול וארגון שאוכל לתת אותו בלב שקט בלי לחשוש שמא אני "מכשילה" אותה בקריאת דברים שהיא היתה מעדיפה לא לקרוא... ולא מצאתי משהו כשר למהדרין עד שגיליתי את הספר של בנימין חינקיס "חכם על נמלים"
לא אגיד לך שהוא ערב כרס ואקדמאי ברמת הספרים בציבור הכללי, אבל בהחלט התאים לי והתאים למה שחיפשתי. (תוך כדי כתיבת השורות האלו אני נזכרת מאיפה "גיליתי" את הספר הזה כמובן משאלה ב"פרוג" באשכול הזה: http://www.prog.co.il/showthread.php?t=201038
שימי לב שנתנו שם עוד כמה דוגמאות לספרים "מחורדים"... כך שכנראה באמת בכל מקרה זה לא "גלאט כשר")

 

[גלבוע]

קשה לי להסכים איתך.
מנסיוני האישי, כמעט בלתי אפשרי למצוא ספר אפילו מקצועי, שכתב אותו סופר חילוני שלא יהיה בלתי ראוי בחלקו לקריאה על ידי אדם שומר תורה ומצוות. ואני לא מדברת על דברים גרועים ממש, מספיק שזה "לא מתאים" או "עולם מושגים" זר שמכניס מהדלת האחורית הווי חיים שונה לשלילה. (אלו הסלנגים, הביטויים, הדוגמאות המעשיות, הדילמות והמקורות המשולבים בספרים) יש כאלו שהם בגדר "לא לרגישים" (וחשוב לשמור על הרגישות!) ויש כאלו שהם ממש גסים ובלתי ראויים. (יש דברים שאני מקילה בשבילי, כאשה. יחד עם זאת, באופן ברור עלולים להיות בעיתיים ממש לגבר...)
אני למשל רואה מעלה גדולה בספר "מפחידים את הפחד" שהוא גרסה חרדית בעריכתו של הרב אהרון פרידמן לרב המכר "להפחיד את הפחד"...
כשאני חיפשתי למשל, ספרים בנושא ניהול וארגון, מרפרוף עליהם בחנות הספרים (סטימצקי וכו'...) לא מצאתי ספר נקי לחלוטין מסופר שאינו שומר תורה ומצוות.
אפילו ספרי בישול, מספיקה ההקדמה לכל מתכון ותיאור העיתוי בו הושק המתכון או התגלה, לפסול את מקומו על מדף המטבח החרד לדבר ה'.

אני למשל, נתקלתי בחסר הזה, כאשר רצית לשלב במשלוח מנות מתנה לעומדת בראש איזשהו ארגון, וחיפשתי ספר על ניהול וארגון שאוכל לתת אותו בלב שקט בלי לחשוש שמא אני "מכשילה" אותה בקריאת דברים שהיא היתה מעדיפה לא לקרוא... ולא מצאתי משהו כשר למהדרין עד שגיליתי את הספר של בנימין חינקיס "חכם על נמלים"
לא אגיד לך שהוא ערב כרס ואקדמאי ברמת הספרים בציבור הכללי, אבל בהחלט התאים לי והתאים למה שחיפשתי. (תוך כדי כתיבת השורות האלו אני נזכרת מאיפה "גיליתי" את הספר הזה כמובן משאלה ב"פרוג" באשכול הזה: http://www.prog.co.il/showthread.php?t=201038
שימי לב שנתנו שם עוד כמה דוגמאות לספרים "מחורדים"... כך שכנראה באמת בכל מקרה זה לא "גלאט כשר")

ואת בטח שמת לב, שאת 'חכם על נמלים' לא יכלו לכתוב, אם לא שהכותבים עצמם קראו ולמדו (וכמעט ציטטו) מהספרים האחרים.

והשאלה בקיצור, האם כותב חרדי מקצועי אמור פשוט לעבוד כצנזור?

 

[imagine]

ואת בטח שמת לב, שאת 'חכם על נמלים' לא יכלו לכתוב, אם לא שהכותבים עצמם קראו ולמדו (וכמעט ציטטו) מהספרים האחרים.

והשאלה בקיצור, האם כותב חרדי מקצועי אמור פשוט לעבוד כצנזור?

שמתי לב. בהחלט.
לענין המתנה שרציתי לתת זה לא הפריע לי
לענין "מהו תפקידו של כותב חרדי מקצועי" זו בהחלט נקודה למחשבה. שאלה לרב....
(אני מרשה לעצמי להניח שהרב אהרון פרידמן קרא את הספר המקורי לפני שערך אותו
מן הסתם הוא קיבל ברכה והנחיה לעשות זאת לתועלת הציבור...)

וכמו שציינתי, הספר "חכם על נמלים" בהחלט לא היה מספק אותי, לצורך שלי בספר כזה, והייתי צריכה לבדוק עם עצמי מה אני עושה לצורך קידום עצמי ועד כמה "לצורך פרנסה" כדאי לי או מותר לי לעשות זאת.
לענין ספרי עלילה וחוויה, אין צורך לצנזר ספרים כלליים, יש מספיק חויה ועלילה בחיינו היהודיים.
ולצורך מקצועי, ממש לא היה אכפת לי שיהיה מישהו שיצנזר הרבה ספרים מקצועיים ויגיש לי אותם נקיים ומבוררים. (סוג של סינון אתרים... עם כשרון אישי לצקת כסופר אוירה חרדית ועריכה טובה) הלוואי!
זה היה פותר לי הרבה דילמות ומאפשר לי להמנע מחשיפה לדברים בעייתיים.

 

[יונה יונה]

טוב למה שאת מתכונת אין ולא יהיה ספר חרדי שכזה.
ואילו שמרמזים קצת על כזה כ"כ הזויים שהם מתאימים יותר לספרי רג"ב*



* רגש בדיוני, המצאה שלי על לשון מד"ב.

 

[נוי]

טוב למה שאת מתכונת אין ולא יהיה ספר חרדי שכזה.
ואילו שמרמזים קצת על כזה כ"כ הזויים שהם מתאימים יותר לספרי רג"ב*



* רגש בדיוני, המצאה שלי על לשון מד"ב.

בכל מקרה ספרים כאלה על פי רוב יהיו שטחיים. גם בציבור הכללי, הדרך הכי פשוטה לכתוב מתח רגשי זה דרך ההוא וההיא, ההיא וההוא. והם ממחזרים את עצמם לרוב.
לא הייתי מתאבלת על העובדה שאי אפשר לכתוב על זה אצלנו.

 

[יונה יונה]

בכל מקרה ספרים כאלה על פי רוב יהיו שטחיים. גם בציבור הכללי, הדרך הכי פשוטה לכתוב מתח רגשי זה דרך ההוא וההיא, ההיא וההוא. והם ממחזרים את עצמם לרוב.
לא הייתי מתאבלת על העובדה שאי אפשר לכתוב על זה אצלנו.

לגמרי נכון.
אבל.
כאשר בערך חצי מהחיים לא ניתן לכתיבה או אפילו לשילוב בעלילה הספרים הופכים ל... מנותקים משהו.

 

[צילומנציה]

אני לא רואה צורך בספרות מיקצועית חרדית.
ספר על תורת המשחקים אפשר לקרוא גם מסופר חילוני. (ספרי ביולוגיה/גיאולוגיה וכו זו כבר בעיה אבל כמה אנשים מתעינים בזה מתוך הציבור?)

.

אני גם לא מסכימה עם זה, לצערי. סופר חילוני שכותב ספר מקצועי- בשביל להצליח למכור הוא חייב לדחוס אליו קצת תבלינים כדי שיתאים לקורא ישראלי ממוצע- והתבלינים (שהם בעיקר הדוגמאות, לדעתי)- הם פוסלים את הספר,. רק לאחרונה יצא לי להיות בסטמצקי- ועלעלתי בספר של ד"ר שפירא- ברפרוף- חצי מדוגמאות המשחקים והסטטיסטיקות- היו זוועתיות- אפילו הוא עצמו היה יכול בקלות להכשיר את ספרו- לו רק היה משתכנע בכדאיות הענין

 

[עדיאל]

לגמרי נכון.
אבל.
כאשר בערך חצי מהחיים לא ניתן לכתיבה או אפילו לשילוב בעלילה הספרים הופכים ל... מנותקים משהו.

חצי מהחיים, וחצי מהאוכלוסיה...
אז אם תרצו, זו ההתמודדות במיטבה. איננו מתחרטים או מצרים על העובדה שאנחנו במגזר הזה, אנחנו מנסים להגדיר את הבעיות ולהתמודד עמם, כמו זו למשל.

אז, הנה סיכום שלי של האשכול, אתם מוזמנים לתמצת אף אתם:
3 הגדרות מרכזיות לספר חרדי:

1. ספר שמתמודד עם המגבלות, ומצליח להביא את החיים כפי שהם, תוך דילוג אמנותי ובלתי מורגש על נושאי 'טאבו'.
2. ספר שמביא את החרדי המצוי, ומציגו כפי שהוא, בעומק ובאפיון הראוי.
3. עלילה חרדית אופיינית ו'מתלבשת', ולא משהו 'מגוייר' (כמו חרדים עם אקדחים שלופים במבצע חילוץ...).

 

[א"ב]

ועוד חידוד:

ספר ארוך או קצר הוא לא פרמטר שאמור להשפיע על הקניה!

כלומר, המנעו מהשיקול הכלכלי הבא בעת קנית הספר:
מה, 68 ש"ח?? על בסך הכל 4 דקות של הקראת הסיפור לילדים?
ב-68 ש"ח אני יכולה לקנות ספר ארוך, שיעסיק את ילדי 20 דקות...!

זה קצת מזכיר את הבמאיות של המסיבת גמר בכיתה ח' שחושבות שאם ההצגה לא תמרח על פחות משעתיים וחצי אז היא שלא שווה

זמן העסקה הוא לא פרמטר לאיכות הספר.
ודרך אגב, ספר איכותי - הילדים ירצו לשמוע עוד ועוד. אז תחשבי 4 דקות כפול 100 פעמים...

 

[א"ב]

בדרך כלל אני לא אוהבת לשמוע (וכמובן להשמיע) ביקורת ציבורית.
לא אוהבת את הרגשת העליונות על "הציבור" שאני עצמי משתייכת אליו, ושמן הסתם חביב על הקב"ה יותר מכל ציבור כלשהוא אחר (ואסור לשכוח את זה, כי זו המילה האחרונה).

אבל הענין הזה, של ספרות הילדים - באמת עובר את הגבול.
ספרים זה ילדות, זה נוסטלגיה, זה דמיון וקסם.
ומעבר לזה - כמובן שזו במה להעביר מסרים (ואני לא מתכוונת לחינוך!), ערכים, רגשות,
בדרך נפלאה ועקיפה (בדיוק הפוך מהדרך הישירה והמעצבנת של הספרים הנ"ל).

 

[נוי]

זו בעיה.
סגנון הספרים לעיל שולטים בשוק ועל הסטנדים.
לכן רוב ההוצאות מעדיפות להתעסק עם ספרי מבוגרים וחסל.
להוציא לבד זה סיכון משמעותי.
חשבתי פעם לעשות שיתוף פעולה עם ציירת ולהוציא ספר ילדים חינני, עליז, עם משקל חזק ולא רעוע, חרוזים משובחים, ובלי מוסר השכל שרק נותן חשק להתאבד.
אבל לא יצא מזה בסוף כלום

 

[א"ב]

זו בעיה.
סגנון הספרים לעיל שולטים בשוק ועל הסטנדים.
לכן רוב ההוצאות מעדיפות להתעסק עם ספרי מבוגרים וחסל.
להוציא לבד זה סיכון משמעותי.
חשבתי פעם לעשות שיתוף פעולה עם ציירת ולהוציא ספר ילדים חינני, עליז, עם משקל חזק ולא רעוע, חרוזים משובחים, ובלי מוסר השכל שרק נותן חשק להתאבד.
אבל לא יצא מזה בסוף כלום

חבל מאד...!

 

[עדינה הלפגוט]

ספרות הילדים על מדף הספרים, היא כמו המדף בסופר השכונתי, בהחלט יש ספרים טובים מקסימים מלאים רגישויות. ויש את אלו הרדודים ואלו המתוקים כל כך שממש גורמים בחילה.
מה שחסר לי במיוחד לגיל הרך[אולי יש כאלה ואני לא מודעת]
זה ספורים עם ריח של אגדה. היינו משוגעים על זה בתור ילדים, זוכרים את הציורים של הכטקופ או משהו בסגנון עם זאבים פטריות וכו'?