הַלַכְתִּי לְדַרְכִּי, הֶחשתִּי פְּעָמַי,
וּבַדֶּרֶךְ לֹא זְרוּעָה, סָלַלְתִּי נְתִיבַי,
מִנֶּגֶד לָהּ, לַשֶּׁמֶשׁ, נָשָׂאתִי צְעָדַי,
וְאֶל נֶגֶד שְׂדוֹת רָעָב, תָּלִיתִי אֶת עֵינַי.
אֶת מְבֻקָּשִׁי אַף לִי, לֹא יָדַעְתִּי לְהַסְבִּיר,
אֶת מָחוֹל רִגְשׁוֹתַי, לֹא הִגְדַּרְתִּי לְהַכִּיר,
גַּם עַל דְּמָעוֹת אוֹתָם שָׁפַכְתִּי, לֹא תָּהִיתִי לְהָאִיר,
גַּם פִּרְאוּת נְשִׁימָתִי, לֹא טָרַחְתִּי לְהַסְדִּיר.
וְגַם אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, לֹא עָזְרָה לִי בְּמַסָּע,
וְטִרְשֶׁיהָ הַפְּרוּרִים, נקְמוּ בִּי כָּל פְּסִיעָה
וּבוֹרוֹת וּסְדָקִים, מִלְאוּ אֶת אַדְמָתָהּ
וּלְכָל אֶבֶן, לְכָל סֶלַע, הָיְתָה אֵיזוֹ מִלָּה.
וְכָךְ שָׁעוֹת צָעַדְתִּי, בְּחוֹל וּבשְׁמָמָה,
מִבּוֹרוֹת דְּרָכִים שָׁתִיתִי, מִשִּׁקְתוֹת הַבְּהֵמָה,
וְעֵשֶׂב חַם אָכַלְתִּי, וּמַר לִי הוּא הָיָה,
בְּצֵל שִׁטָּה יָשַׁבְתִּי, וְתָפַסְתִּי שָׁם תְּנוּמָה.
וּלְאַחַר שָׁעוֹת מִסְפָּר, מָצָאתִי אֶת חֶפְצִי,
הָאֲוִיר הֵחֵל לָנוּעַ, לִפְרוֹעַ שְׂעָרִי,
וְהַחוֹל מִתַּחְתַּי, חַם ורַכְרוּכִי
גַּלֵּי הַיָּם אָסְפוּנִי, כָּחֹל וְאֵין סוֹפִי.
וְעוֹדִי שָׁם מִשְׁתּוֹלֵל, שׁוֹעֵט בְּמֵי הַיָּם,
סוֹבַבְתִּי אֶת רֹאשִׁי, עֵינַי נָשָׂאתִי גַּם,
גַּם הִיא פֹּה, הַשֶּׁמֶשׁ, עִם חִיּוּךְ מֻתָּשׁ וְחַם,
כְּמוֹתִי עָבְרָה הַדֶּרֶךְ, חָצְתָה אֶת הָעוֹלָם.
הנושאים החמים
