דרוש מידע מה עושים עם האופנה החדשה - יחס כלפי הורים

[multizoom graphics]

כמו בכל נושא
לא כדאי להיות כל-כך נחרצים
העולם הוא לא שחור לבן. ישהמון גווני אפור
אם את כותבת בכזו נחרצות החיים שלך תותים (כנראה)

דבר ראשון, כן ככה אני חיה ב"ה!
דבר שני, זה לא שחור לבן זה מה שכתוב בתורה בעשרת הדברות ומי שלא נוהג ככה רחמים עליו בעולם הזה וגם בעולם הבא.
חוצמיזה נקודה למחשבה. בעז"ה כולנו נגיע לשם יום אחד להיות הורים לילדים נשואים. בואו נחשוב קצת איך נרצה שהם יתנהגו איתנו. הם רואים וקולטים מגיל אפס הכל וכן, מי שמחנך את הילדים שלו לכיבוד הורים מגיל אפס בעז"ה ובסיעתא דשמייא הם ימשיכו גם אחרי החתונה.
אבל זה צריך להתחיל ממתי שקטנים, לא פתאום אחרי החתונה ציפיה לכיבוד הורים מה אתם רוצים מהם, לא עזרתם להם כשהם היו קטנים. מה אתם מצפים מהם שפתאום הכל ישתנה?... הם בכלל לא מבינים את הבעיה שאתם מציגים.
(אגב, אולי הם גם רואים אצל ההורים איך הם מתנהגים אחד לשני ואחד למשפחת השני).

 

[יהודי-פשוט]

כדי שלא תצא תקלה תחת ידך כדאי שתבדקי שוב!

אחד האיש ואחד האשה – שווין בכבוד ובמורא של אב ואם. אלא שהאשה אין בידה לעשות, שהיא משועבדת לבעלה, לפיכך היא פטורה מכיבוד אב ואם בעודה נשואה. ואם נתגרשה או נתאלמנה – חייבת.

 

[החכמה צודקת]

אחד האיש ואחד האשה – שווין בכבוד ובמורא של אב ואם. אלא שהאשה אין בידה לעשות, שהיא משועבדת לבעלה, לפיכך היא פטורה מכיבוד אב ואם בעודה נשואה. ואם נתגרשה או נתאלמנה – חייבת.

כן אבל הבאת קודם שמה שלא ע"ח הבעל- חייבת.

 

[multizoom graphics]

אחד האיש ואחד האשה – שווין בכבוד ובמורא של אב ואם. אלא שהאשה אין בידה לעשות, שהיא משועבדת לבעלה, לפיכך היא פטורה מכיבוד אב ואם בעודה נשואה. ואם נתגרשה או נתאלמנה – חייבת.

מדובר כאן כל זמן שבעלה מבקש משהו אחד וההורים משהו אחר. אז בעלה קודם אבל לא הכוונה שאחרי החתונה אין יותר כיבוד הורים!!!
זה הבדל עצום!!

 

[גבעתית]

מדובר כאן כל זמן שבעלה מבקש משהו אחד וההורים משהו אחר. אז בעלה קודם אבל לא הכוונה שאחרי החתונה אין יותר כיבוד הורים!!!
זה הבדל עצום!!

ברור!!!!
לכן כתבתי.

זה לא קשור בכלל לנושא האשכול אלא הערה למי שהשווה גברים ונשים לנושא.
ברור שאישה חייבת לא לפגוע בהוריה לפחות כמו כל יהודי אחר אבל לא שווים.

 

[multizoom graphics]

יואו
מורכב
אני דווקא מכיר את הדור הצעיר יותר
המקום של מורכבות עם קשר להורים מתחילה
כשאחד במבני הזוג מרגישים שהשני מעדיף את ההורים על פניו

גמני מכירה את הדור הצעיר אני ממש מאלה
עם כל ההסברים והתירוצים א"א להתחמק מזה! ההורים הם חלק מהחיים גם אחרי החתונה
ומצוות כיבוד הורים חלה על כל אחד גם אחרי שמתחתן /מתחתנת.

 

[יהודי-פשוט]

גמני מכירה את הדור הצעיר אני ממש מאלה
עם כל ההסברים והתירוצים א"א להתחמק מזה! ההורים הם חלק מהחיים גם אחרי החתונה
ומצוות כיבוד הורים חלה על כל אחד גם אחרי שמתחתן /מתחתנת.

מה שבאתי לכתוב
שמהיכרות של כמה מקרים
הבעיה היא בדרך כלל לא ההורים עצמם
אלה הקשר בין בני הזוג
אם אתה רואה שהבעל/אשה שלך לא מכבדים את ההורים שלך
בדרך כלל הבעיה היא שהם מרגישים שאתה מעדיף את ההורים על פניהם
ברגע שתהיה הרגשה ברורה של מחויבות לבית
הקשר עם ההורים יהיה יותר קל

 

[ארבע]

יש כאן הרבה כאב ונאמרו גם הרבה תובנות חשובות
אך מן הראוי להדגיש גם צד של אלו שהוריהם או אחד מן ההורים לוקה בהפרעת אישיות, ל"ע.
לפעמים הדרך היחידה להתמודד מול השפעות הרסניות היא לתפוס מרחק או לדלל קשר!
אצל הורים כאלו רווחות מניפולציות רגשיות שמשמען סחיטת רחמי הילד ומצפונו לצורך התגייסותו לטובתם שלהם.
והם הורסים את שלום ביתו ואת שפיותו גם יחד.

 

[מאטל]

באופן כללי בריא לכל אחד לדעת
שצריך לקחת המלצות של מטפלים ויועצים למיניהם בערבון מוגבל.
אף אחד מהם הוא לא נביא ובעל רוח הקודש, שיכול לומר בדיוק רב מה מתאים לזוג.
מגוחך בעיני שזוג צעיר עם הורים נורמטיביים ואוהבים שומע מהיועץ הדגול שצריך להתנתק מההורים ולדבר בטלפון במינימום של המינימום, ורץ ליישם כי מבחינתו ודאי שזה נכון.
(מסייגת זוגות שודאי הדבר יציל את שלום הבית שלהם, ומכירה גם זוג שכזה).

ובהערת אגב - באופן כללי צריך להכניס לציבור החרדי כולו
את המנהג הנבון לפקוח עיניים ולחשוב פעמיים לפני שהולכים שבי אחרי דמות מסויימת.
לחשוב פעמיים לפני שרצים למטפל או יועץ, אפילו מוכר,
לפקוח עיניים ולדעת שלא כל מה שמסביבנו נכון וצודק, גם אם כולם עושים כך.

התורה מלמדת אותנו לחקור ולשאול, לא להאמין מיידית לכל דבר
זו אחת המהויות של העם שלנו
אבל משום מה בדורנו קצת (הרבה) התעוורנו בנושא
פתאום אסור לשאול, לחקור ולבדוק
כל מה שאומרים לנו - קדוש-קדוש
ומי ששואל ומנסה לברר - הרי הוא כופר בעיקר.

תפקחו עיניים, אנשים.

כל מילה אמת / כואב / צודק

 

[תפוח אדמה]

לא קראתי פה את כל התגובות
אבל הנושא הזה קרוב לליבי
ואני חייבת להדגיש משהו אחד מאוד חשוב:
ההורים שלי מאוד מאוד כיבדו את ההורים שלהם.
הסבים שלנו היו לפני הכל, הם ביקשו משהו, תוך דקה אבא שלי כבר היה אצלם.
גדלנו עם זה, אבא שלי נשא על כפיו את אבא שלו. לא היה יום שלא ביקר אותו ודיבר איתו, ושלח אוכל.
ואני זוכרת כל הזמן אמא שלי הייתה אומרת לנו: תלמדו מאבא איך לכבד הורים.
וזה פשוט יחזור אליכם!

אם אתם תכבדו את ההורים שלכם
הילדים שלכם יכבדו אתכם גם כשאתם תתבגרו.

אנחנו היום כנשואים, ההורים שלנו לפני הכל.
לא יכולה לפרט הכל, אבל המסירות שלנו להורים, היא לא משהו שרואים במקומות אחרים.

אם אבא שלי יתקשר אליי, או לאחד האחים שלי, אין מצב שלא נענה לו, ולא נמצא פתרון למה שהוא צריך עכשיו. גם אם זה לא מתאים וקשה.
ולצערי אמא כבר אין לכבד...

ואני רואה משפחות אחרות, שההורים נקרעו בשביל הילדים
והילדים הנשואים רק מלאי טענות כרימון על ההורים, בטוחים שהם רק חייבים להם,
ושמים אותם בעדיפות חמישית אחרי החיים שלהם וזה קורע לי את הלב.

 

[שרינה]

לא קראתי פה את כל התגובות
אבל הנושא הזה קרוב לליבי
ואני חייבת להדגיש משהו אחד מאוד חשוב:
ההורים שלי מאוד מאוד כיבדו את ההורים שלהם.
הסבים שלנו היו לפני הכל, הם ביקשו משהו, תוך דקה אבא שלי כבר היה אצלם.
גדלנו עם זה, אבא שלי נשא על כפיו את אבא שלו. לא היה יום שלא ביקר אותו ודיבר איתו, ושלח אוכל.
ואני זוכרת כל הזמן אמא שלי הייתה אומרת לנו: תלמדו מאבא איך לכבד הורים.
וזה פשוט יחזור אליכם!

אם אתם תכבדו את ההורים שלכם
הילדים שלכם יכבדו אתכם גם כשאתם תתבגרו.

אנחנו היום כנשואים, ההורים שלנו לפני הכל.
לא יכולה לפרט הכל, אבל המסירות שלנו להורים, היא לא משהו שרואים במקומות אחרים.

אם אבא שלי יתקשר אליי, או לאחד האחים שלי, אין מצב שלא נענה לו, ולא נמצא פתרון למה שהוא צריך עכשיו. גם אם זה לא מתאים וקשה.
ולצערי אמא כבר אין לכבד...

ואני רואה משפחות אחרות, שההורים נקרעו בשביל הילדים
והילדים הנשואים רק מלאי טענות כרימון על ההורים, בטוחים שהם רק חייבים להם,
ושמים אותם בעדיפות חמישית אחרי החיים שלהם וזה קורע לי את הלב.

חייבת להציג גם את הצד השני(לא מקרוב,אבל מכירה)
לעיתים ילדים שלא מסוגלים להתמסר להורים שלהם זה כי הם סוחבים איתם חוויות ילדות פחות מוצלחות
קשר עם ההורים שלא היה במיטבו גם כשהיו צעירים ,אל להורים לצפות שפתאום כשהם מתבגרים הילדים יעשו מאמץ בשבילם
אם לדוגמא הורים היו יורדים לחיי הילדים,לא מחמיאים ומבקרים אותם תגובות ביקורתיות והערות בלי סוף,כשהילד מתחתן הוא מוצא זאת כהזדמנות לברוח מההורים...
לכן הורים שהילדים שלהם ניתקו איתם קשר,שיחשבו אולי עם עצמם מה הם עשו בשביל הקשר עם הילדים?
אולי העירו הרבה?אולי בן הזוג נפגע?לרוב כשהקשר הוא מיטבי הוא ימשיך כך גם אחרי החתונה

 

[החכמה צודקת]

חייבת להציג גם את הצד השני(לא מקרוב,אבל מכירה)
לעיתים ילדים שלא מסוגלים להתמסר להורים שלהם זה כי הם סוחבים איתם חוויות ילדות פחות מוצלחות
קשר עם ההורים שלא היה במיטבו גם כשהיו צעירים ,אל להורים לצפות שפתאום כשהם מתבגרים הילדים יעשו מאמץ בשבילם
אם לדוגמא הורים היו יורדים לחיי הילדים,לא מחמיאים ומבקרים אותם תגובות ביקורתיות והערות בלי סוף,כשהילד מתחתן הוא מוצא זאת כהזדמנות לברוח מההורים...
לכן הורים שהילדים שלהם ניתקו איתם קשר,שיחשבו אולי עם עצמם מה הם עשו בשביל הקשר עם הילדים?
אולי העירו הרבה?אולי בן הזוג נפגע?לרוב כשהקשר הוא מיטבי הוא ימשיך כך גם אחרי החתונה

הכל נכון.
אבל כיבוד הורים חייבים בכל מקרה
גם אם ההורים לא נחמדים.

 

[בחיפוש]

איננו שופטים ובוודאי כשלא שמענו את שני הצדדים.
אבל בלי להוריד מתחושת הכאב יכול להיות שהמצב הוא שזה בחירה בין שלום בית לבין כיבוד הורים וברור ששלום בית קודם!
יכול להיות שהבעל או האשה כל היום עסוקים ובקושי יש להם חצי שעה שעה פנויה לשבת לשוחח בערב ובמקרה זו השעה שנוח לאמא... אז מה אתם מצפים? שעד שיש לו כמה דקות עם אשתו הוא יענה לטלפון של אמא???
ואותו בן אוהב מנסה לכבד ככל יכולתו אז הוא מתקשר בשעה פחות קונבנציונאלית שלא נח לאמא אבל זו השעה היחידה שהוא יכול ובמקום לקבל משוב חיובי על המאמץ לתת לאמא את המקום שלה הוא מקבל קיתונות....
אולי זה המקרה..
(ובד"כ הצד הנפגע לא יכול/מסוגל לפרש את המציאות כמו שהיא, והכל הופך לאמוציונלי).
ולא נתעלם מהקושי שלא האמא ל"וותר" על ה"בן יקיר" שלה לטובת מישהי שצנחה ממקום אחר ולא השקיעה בו כלום ופתאום משתלטת לה על הילד שהיא טיפחה 20 וכמה שנים.
(ולא נשכח שהיא בעצמה בטח הייתה כלה לפני כמה עשורים ו"הבטיחה" לעצמה שהיא לא תהיה שוויגער כמו השוויגער שלה...)

 

[multizoom graphics]

חייבת להציג גם את הצד השני(לא מקרוב,אבל מכירה)
לעיתים ילדים שלא מסוגלים להתמסר להורים שלהם זה כי הם סוחבים איתם חוויות ילדות פחות מוצלחות
קשר עם ההורים שלא היה במיטבו גם כשהיו צעירים ,אל להורים לצפות שפתאום כשהם מתבגרים הילדים יעשו מאמץ בשבילם
אם לדוגמא הורים היו יורדים לחיי הילדים,לא מחמיאים ומבקרים אותם תגובות ביקורתיות והערות בלי סוף,כשהילד מתחתן הוא מוצא זאת כהזדמנות לברוח מההורים...
לכן הורים שהילדים שלהם ניתקו איתם קשר,שיחשבו אולי עם עצמם מה הם עשו בשביל הקשר עם הילדים?
אולי העירו הרבה?אולי בן הזוג נפגע?לרוב כשהקשר הוא מיטבי הוא ימשיך כך גם אחרי החתונה

כשמדובר על הורים שיש להם בעיה אולי אפשר לשמוע אבל הורים נורמלים שלא חופרים ומאפשרים וממשיכים לתת את כל הלב שלהם ועם כל זה הילדים ככה בועטים?! שיקחו עליהם גם את העול של מה שההורים משלמים/ שלמו עליהם לחתונה לדירה ובכלל.. תחשבו רק על כל הוצאות החתונה ודירה וכו'.. זה גם מתקבל כמובן מאליו... ואח"כ עוד מתלוננים על ההורים... איזו כפיות טובה!!
זה לא יאומן!
מזעזע!!

 

[זריחות ושקיעות]

כן - ההורים הם "מטרד" ונועדו רק לחלוב מהם - ואסור בכלל אם קשה להם לספר לילדים = גם אם למשל - משהו רפואי - אלא רק לשמוח ולתת כל היום
ולא יתכן שההורים צריכים תמיכה נפשית מהילדים?

ההורים יכולים לספר על משהו רפואי, ויכולים לצפות לתמיכה נפשית מידי פעם.
אבל במידה.
בסופו של דבר ההורים הם המבוגרים האחראיים, אלו שאמורים להוות גב לילד, גם אחרי נישואיו.
קשה מאד, אבל מאד, להיות אלו שבאופן קבוע תומכים נפשית בהורים ושומעים על כאבם כל היום, ממש מערער את הביטחון ואת ההרגשה שההורים הם התומכים. לפעמים הגבולות מטשטשים והילד נהפך להיות ה'הורה' של ההורה.
ולא רק זה - במצב כזה נמנעים לשתף את ההורים במה שקשה, כי להורה עצמו כבר כל כך קשה ואין לו פניות לשמוע על הקשיים של הילד...

 

[מצליחה]

האם כל הנאמר לעיל הוא רק בין בן להוריו, ובת להוריה?
או הכל בתוקף גם לגבי חתן לחמיו וחמותו, וכלה לחמיה וחמותה???
מה דין כיבוד הורי בן הזוג? כדין כיבוד הורים?

 

[פ.נ]

אי חושבת שהולכת למטפלת צריך לראות את שתי הצדדדים ,
לשבת אחד על אחד ולהסיק מסקנות..

 

[ר.ב.ב.ש]

החזו''א אינו חשוד על ביטול תורה, הרי הוא סמל ההתמדה הנוראית שהדור שלפנינו זכה,
וכאשר שאלו אותו כל כמה זמן צריך לדבר עם ההורים הוא אמר לפחות פעם ביום.

כאשר ישנה הפרעה נפשית, הנושא הוא טעון בירור הילכתי, ובשביל זה ברוך השם יש לנו רבנים וכל אחד יכול לשאול את הרב שלו, ויקבל תשובה מפורטת מה חובתו בעולמו.

אבל לחשוב לרגע, שההורים שגידלו אותנו, פרנסו אותנו, דאגו לנו, הם מיטרד, זו מחשבה שאין לה מקום, פשוט כך.

אנחנו מתמודדים עם הורים מבוגרים, ברוך השם שזכינו שחלקם עדיין בחיים למרות גילם המופלג, לא קלה היא המלאכה, ולא פשוטה היא המשימה, והדברים מורכבים מאד [בכל זאת ההורים קרובים למאה מאשר לשמונים ברוך השם] ולמרות כל הקושי, אין שמחה בשבילי יותר גדולה מאשר הזכות לכבד הורים, זו מצווה חולפת היא לא תהיה לנו כאן לנצח.

והילדים שלי יודעים, שאם רוצים לשמח את אבא או אמא - חוזרים מהבית ספר, סמינר, ישיבה ואומרים, אבא/אמא, עלינו לסבתא לכוס קפה, זה הדבר הכי מרגש אותי, שיכול לגרום לו לדמוע.

הבת שלי כאשר זכתה בסמינר לתפקיד שחשקה בו מאד, רצה לספר להורים שלי ושל אשתי עוד לפני שסיפרה לנו, היא אמרה לי - אותך אני יראה כל היום, ותראה עד כמה אני מורגשת, אבל סבא וסבתא אני חייבת להתקשר כשאני ברגש הראשון, שיבינו כמה אני שמחה.

כבן להורים ניצולי שואה, לא היו קלים הימים והלילות, היו תקופות של עליות ומורדות, אבל האושר העילאי ביותר הוא לשהות במחיצתם, למרות כל הקושי. אחד מהם כמעט ולא מדבר, בקושי רואה, אבל לתת חיבוק זו מתנה שאני חושב עליה לפעמים בתפילה ב'מודים אנחנו לך'.

תנצלו כל רגע.

 

[דיגיקלי]

בסופו של דבר ההורים הם המבוגרים האחראיים, אלו שאמורים להוות גב לילד, גם אחרי נישואיו.

ההורים לא חייבים כלום
ובדר"כ נותנים הרבה מעבר למה שיכולים

ואין לו פניות לשמוע על הקשיים של הילד...

רק להורים מותר לשמוע על קשיים של הילד?
עד איזה גיל?
מעניין

 

[תפוח אדמה]

חייבת להציג גם את הצד השני(לא מקרוב,אבל מכירה)
לעיתים ילדים שלא מסוגלים להתמסר להורים שלהם זה כי הם סוחבים איתם חוויות ילדות פחות מוצלחות
קשר עם ההורים שלא היה במיטבו גם כשהיו צעירים ,אל להורים לצפות שפתאום כשהם מתבגרים הילדים יעשו מאמץ בשבילם
אם לדוגמא הורים היו יורדים לחיי הילדים,לא מחמיאים ומבקרים אותם תגובות ביקורתיות והערות בלי סוף,כשהילד מתחתן הוא מוצא זאת כהזדמנות לברוח מההורים...
לכן הורים שהילדים שלהם ניתקו איתם קשר,שיחשבו אולי עם עצמם מה הם עשו בשביל הקשר עם הילדים?
אולי העירו הרבה?אולי בן הזוג נפגע?לרוב כשהקשר הוא מיטבי הוא ימשיך כך גם אחרי החתונה

נכון מאוד
ומכירה מקרוב משפחה כזו
שלילדים יש טענות כרימון על ההורים, ומטענים שליליים כבדים.
ולמרות זאת אחד מהנשואים במשפחה מכבדים את ההורים בצורה שמעוררת קנאה.
זאת אומרת שהכל אפשרי.
הכל ענין של הסיפור שאתה מספר לעצמך.

אגב, האנשים של פעם, הסבים של רובינו, לא היו הורים נפלאים, צאי מהסרט הזה.

רובם גדלו בצל השואה, או תקופת הצנע, הפליאו את מכותיהם בילדים (כן!)
תאמיני לי שלהורים שלנו יכל להיות ים של "מטענים וחויות שליליות כלפי ההורים"
השוויגעריות של פעם היו איומות ונוראות!
אני מכירה אחת שהייתה כמו כל הסיפורים, והכבוד שהכלות והבנים שלהם נתנו להם, לקנא!

רוב הסבים שההורים שלנו כיבדו (אם כיבדו)
היו קצת קצרי רוח,
קצת הרבה גוערים,
קצת מתערבים,
קצת מחנכים את הנכדים ואת הילדים הנשואים.

בדור של היום, הילדים היו מנתקים איתם קשר,
כי גדלנו לדור מפונק!

כך שאין קשר בין ילדות השמנת שהייתה לך או לא.
הורים הם הורים ולא משנה כמה מטענים שליליים את סוחבת מולם. ותאמיני לי, כמעט כל אחד יכול לסחוב מטענים שלילייים על ההורים, ולגלות לך בסוד?
גם הילדים שלך.

אם את רוצה שהילדים שלך יכבדו אותך, תכבדי את ההורים שלך בצורה אבסולוטית
ולא משנה כמה הם היו נוראיים בתור הורים.