דרוש מידע מה עושים עם האופנה החדשה - יחס כלפי הורים

[צחית]

אצלנו מקובל בצוואה מהסבתא
שהיא לימדה את הילדים לדבר והם לימדו אותה לשתוק
וחוסך המון בעיות

 

[צחית]

כמו למשל: להרגיל את עצמנו להתקשר כל ערב להורים לשיחה קצרה של לילה טוב.
מלכתחילה ליצור קונספט שאינו ארוך, כך אין ציפיות ופחות נעלבים.

ספוילר: על החתום:

אחד שמסתדר מצויין עם ההורים שלו ושל אשתו, ונשוי לאשה שמסתדרת מצויין עם ההורים שלה ושל בעלה.

כנראה אתם לא יודעים
אבל יש הורים שאם מתקשרים
רק לשיחה קצרה של חמש דק'
הם מתלוננים על הילד\ה שלא מדבר איתם
לפעמים ההורים לא יהיו מרוצים
בכל מצב מה שהילד יעשה וצריך לחזק את הילדים שעושים
כזה מאמץ קשה רגשית כדי לא להרוס לעצמם את הזוגיות ולא לזלזל בהם ח"ו

 

[מריומה~]

לא ידעתי שיש אופנות ביחסים מול הורים או ילדים. שיש טרנד מסוים שתורו לרוץ ויש אחד אחריו. זה בא וזה הולך...
התשובה לשאלה תלויה במי שואל אותה וכאן זה מתחיל וכאן זה נגמר.
מצוות כיבוד הורים קיימת ותהיה קיימת לעולם, אבל גם מצוות ואהבת לרעך כמוך ולא תונו קיימת. ולכן אם שני הצדדים זוכרים את זה ובעיקר כל אחד מה ששייך לתחומו אז אין צורך באופנות ואין צורך בכללים.
אין לאף אחד רצון אמיתי להפריד בין הורים לילדים או למנוע קשר. יש רצון למנוע בעיות בחיי זוג כשהקשר עם ההורים מחבל בחיים שלהם.
לפעמים אין ברירה ובכאב גדול נותנים הוראה למנוע קשר רצוף ולפעמים זה מבורך לשני הצדדים.

 

[כחול רויאל]

לדעתי כל השיח שרווח בשנים האחרונות וההדרכות שמכוונות את הזוגות הצעירים לחיות בתוך בועה משל עצמם,
יוצרות מגמה שלילית ביותר.
מתקבלת תחושה שהזוג הצעיר הוא מרכז העולם, וכל מי שמסביב הוא אויב פוטנציאלי של הזוגיות הנבנית..
לא מדברת על מקרי קצה/ הפרעות אישיות / וכו'
הורים אוהבים ורוצים את טובת הילדים. ובהחלט גם דואגים לראות שהכל בסדר...
מותר לפרגן להורים מילים טובות, להגיד שאנחנו מאושרים ושמחים.
יש שאלות שחופרות לכם?
בבקשה- תענו : לא נח לי לענות על זה...."
אבל מכאן ועד להציג את ההורים כאויבי הזוגות הצעירים? הדרך ארוכה!
ועוד יותר מזה- נוצר מצב שהורים מפחדים לשאול, להתעניין, לייעץ מנסיון חייהם.

מורידים להורים את כל הבטחון להיות שם כשהילדים הנשואים צריכים אותם....


ולדעתי הנזק הזה גדול ורווח יותר מסוג הבעיות של ההורים המתערבים מחריבי הבתים....

 

[טאלי]

מנסיון ממש כאוב
מבינה את הרגשתך ,עם זאת אין לדעת אף פעם ובאמת שכל מקרה לגופו ,וייתכן אם אחד מהצדדים היה שקוף ומדבר ברור-היה פותר הרבה עגמת נפש.
לכבד הורים אין שאלה.
כיבוד הורים יכול להתפרש להרבה תחומים.
לפעמים זה גם גולש .ואשרי מי שיודע לעצור בזמן
מכירה המון סיפורים של התרחקות מצד הילד.כשהוא מתחתן ובוגר ורואה עולם בחוץ-ישנם מקרים שהוא פשוט מרגיש שעשו לו עוול (אם הוזכר כאן על הורים יחידים-זה בדיוק המקרה.)
קשה מאוד מאוד לסלוח ולכבד בכל זאת, וכשההורים ישירים -לפעמים מביעים את דעתם על הבן זוג/ילד בניסיון לכוונה טובה ,ויוצא מצב לא נעים שאתה רוצה לכבד, אבל..כמה אפשר לספוג?
אז כן זה אולי קצת מקרי קיצון שיכולים לקרות לכל אחד
יש ניואנסים קטנים גם להורים וגם לילדים,
וכשיש נכונות לשני הצדדים להשתפר ולשמוע מה יש לצד השני שמפריע לו .אז השמיים הם הגבול.

 

[דיאלוג]

כמו למשל: להרגיל את עצמנו להתקשר כל ערב להורים לשיחה קצרה של לילה טוב.
מלכתחילה ליצור קונספט שאינו ארוך, כך אין ציפיות ופחות נעלבים.

אחד מחברי שיחסיו היו מורכבים וכו'
מצא פיתרון להתקשר בערב שבת סמוך להדלקת נרות.
ההורים רוו רוב נחת, ולא היה זמן למתחים..
(ביניהם. לא המתח של ערב שבת בבית..)

 

[צחית]

ולדעתי הנזק הזה גדול ורווח יותר מסוג הבעיות של ההורים המתערבים מחריבי הבתים....

יהיו כאלה שיכתבו הפוך
וכל אחד ממה שסבל או ראה
אנשים שקרובים אליו שסבלו

 

[כחול רויאל]

ולכן כתבתי : לדעתי...

 

[ככר השוק]

יש פערים בין הדורות בתפיסה של מהי זוגיות, איך נראה סדר יום של זוג צעיר (לדוגמה- פעם היו באים להורים כל יום, צעירות המשיכו ללכת לקניות עם אמא והיום עושים הכל בזוג)

אם ההורים מבינים שדברים השתנו ומאפשרים לזוג לחיות בדרכו, בדרך כלל לא נצברים מתחים. אבל כשההורים מנסים לעצב, לחנך, לשכנע, להיות מעורבים גם כשהזוג לא מעוניין במעורבות ולא מכירים את מקומם שהשתנה- נוצר פער שקשה להתגבר עליו בלי להתרחק.

ההורה מצידו לא מבין למה קשה איתו. הוא מתנהג בדיוק כמו שההורים שלו התנהגו, ואפילו טוב יותר. אבל הדורות השתנו, החיים השתנו, ולהיות צודק ולתבוע את הזכות ואת הכבוד, זה מאד לא חכם, וגורם להתרחקות.
זה לא בגלל יועצים ולא בגלל פינוק. הדורות משתנים, לטוב ולמוטב, ומי שנלחם בזה מפסיד.

 

[ctrl-p קונטרול פי]

קשה לי קרוא את כל השרשור אז החלטתי לכתוב את תגובתי,
א. קשה לי להאמין שנושא כזה רגיש ועדין, הן מבחינת התורה, והן משאר הבחינות יהיה נידון כאן, כי הרי זוג צעיר שהתחתן לפני שבועיים וחצי לא יכול להגיב על טענת זוג שנשוי 3 שנים.
ב. אין מרה אחד דומה למשנהו.
ג. כל אחד שרוצה לבחון את אמיתות דבריו כלפי הוריו, שיסתכל חזק על הילדים שלו ויתאר לעצמו כשהם עושים לו את זה.
ד. יש דברים שלוקח שנים!!! להבין! זה לא דבר שהוא שאלה בכן ולא, כל מקרה חייב להתלוות אליו יועץ לעניין זה שמכיר את כל הנפשות הפועלת!!!
ה. אני לא שמעתי על הדרכות חדשות. אבל במידה וזה קיים זה דבר דבילי לגמרי בלי כל קשר למציאות ועיננו רואות איך שכולנו זוחלים אל ההורים שלנו על כל אפצ'י שגרם לנו צמרמורת.
ו. כמובן שכמו בכל דבר א"א להכליל, ויש אכן מקרים של הורים שעברו חיים קצת קשים ודורשים בחוסר הגיון דברים מהילדים הנשואים שלהם, או שמתערבים, על זה יש דרכי פעולה כאלה ואחרים, כמו שכתבתי לעיל. ( ובדר"כ החשבון שבזה שלא נותנים להורים להתערב גם אם זה בדרך לא נעימה בכך מקיימים את רצונם שיהיה לילדים שלהם טוב)
ז. אסור לשכוח את ההיבט ההלכתי של העניין שצריך להיות רמה קשה מאד של סבל לילד בשביל שיותר לו לעשות צעדים קיצוניים, ואני חושב שבכל מקרה כזה צריך גם דעה מקצועית וגם דעה הלכתית!!!

 

[ctrl-p קונטרול פי]

כדי שלא תצא תקלה תחת ידך כדאי שתבדקי שוב!

שו"ע יו"ד סי' ר"מ סעיף י"ז להלן....

יז אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה שָׁוִין בְּכָבוֹד וּבְמוֹרָא שֶׁל אָב וָאֵם, אֶלָּא שֶׁהָאִשָּׁה אֵין בְּיָדָהּ לַעֲשׂוֹת, שֶׁהִיא (טו) מְשֻׁעְבֶּדֶת לְבַעֲלָהּ, לְפִיכָךְ הִיא פְּטוּרָה מִכִּבּוּד אָב וָאֵם בְּעוֹדָהּ נְשׂוּאָה. וְאִם נִתְגָּרְשָׁה אוֹ נִתְאַלְמְנָה, חַיֶּבֶת.


באר היטב (טו) משועבדת. ונראה אם אין בעלה מקפיד חייבת בכל דבר שאפשר כמו האיש. ש''ך:

 

[ברוך 2]

לדעתי הדבר נגרם הרבה משוני בין שתי המשפחות בקשר הטלפוני עם הילדים עוד לפני החתונה
כך שהבעל/האשה לא מבינים למה הצד השני כ"כ חופר

וחצמיזה לכל אלו שמתגעגעים לפעם
אז בפעם של פעם לא היו טלפונים וגם הקשר עם הילדים והכבוד הורים שרד יפה

 

[סבתא של שולה]

ומה עם כיבוד הורים?????
ילד שקיבל מאז שהוא תינוק את הכלים הנכונים של כיבוד הורים
זה ילד שגם אחרי החתונה יכבד הורים
זה לא ישנה. נכון שיש דברים שמשתנים כי הוא לא תלוי רק ברשות עצמו, אבל עדיין זה לא אמור להיות סותר אף פעם!!
ולדעתי, מי שיש לו כיבוד הורים יש לו הכל!
מי שאין לו. הוא מסכן אחד גדול ולא משנה מי הם ההורים שלך. הם שלך לפי התוכנית המדוייקת של בורא עולם!
ואתה צריך לכבד אותם ולא משנה מה המצב וכמה הם חופרים או כל דבר אחר שנאמר כאן.
הם הביאו אותך לעולם. הם גידלו אותך. חיתנו אותך. אתה היית פעם במקום הזה? אתה יודע מה זה נתינה בלי גבול וחשבון?? עכשיו תנסה (ולא תצליח אף פעם באמת!) להחזיר להם קצת קצת על כל מה שהם עשו לך! וזה כשתעשה להם נחת ותכבד אותם גם אם אתה מקבל הדרכות אחרות.
כיבוד הורים זה הרבה גם ברגש. מי שיש לו רגש אמיתי יעשה הכל בשביל ההורים. ומגיע להם!!
(אגב, נאמר לגברים ונשים כאחד )

ספוילר

וסליחה על השמועאס הארוך... כ"כ כואב המצב שהיום אין כזה דבר כיבוד הורים. אנשים שוכחים שזה אחד מעשרת הדברות. מפחיד!

ושלא נשכח שמי שמכבד הורים זוכה לאריכות ימים ושנים.

בדר"כ אני נוהגת לא להתערב, אך הפעם יצאתי מגדרי,
תמיד כדי לזכור שהחיים הם כגלגל והכל חוזר בסוף חזרה, אני כן אספר מנסיון אישי אולי מישהי תלמד ויהיה זה שכרי!
אבי זצ"ל נפטר לפני 23 שנה לאחר מחלה קשה שערכה כ-שנתיים וחצי מרוב אהבתו וחמלתו לילדים הוא החליט שהוא לא רוצה לצער את אמא שלי תחי' וכן את הבנות לכן הסתיר את דבר מחלתו באופן מוחלט כך שאני לא ידעתי מכלום ורק הבנים והחתנים ידעו אך הם כיבדו אותו והסתירו את דבר מחלתו מהמין החלש - הנשים למען לא תצטערנה,
הקב"ה מסובב את העולם ו- 3 שבועות לפני פטירתו הוצרכנו לצאת לחו"ל עקב בעיה רפואית כמובן שלא זכיתי להיות בהלויה וכן הצטרפתי לחלק מהשבעה אין בכלל מילים לתאר את ההחמצה והשברון שרדפו אותי - כמעט ולא מצאתי נחמה, כי אם הייתי יודעת שהוא חולה או ימיו ספורים מה לא הייתי עושה?
באיזה שלב בעלי החליט אם לא זכיתי לכבד את אבי ז"ל אני בעז"ה אזכה לכבד את אמא שלי תחי' ולקחנו אותה לגור איתנו,
אין לי מספיק מילות שבח והודיה לריבון עולם שזיכה אותנו במצוה זו -שכתובה בעשרת הדיברות ושכרה בעולם הזה ובעולם הבא,
ב"ה אנחנו פה עד מאה ועשרים שנה 18 שנה יחד, ואנחנו רואים בחוש את הברכה "סבתא בבית ברכה בבית"
הילדים שלי למדו לכבד את ההורים כמובן המדובר גם לצד השני ולא רק אלינו כי הורים הם 2 הצדדים ללא שום הבדל וזה שכרינו!
התענוג הגדול לעשות להורים ביום שהם זקוקים לילדים הוא ללא שיעור, ולא חלילה להשליך אותם,
כמובן שאני לא שופטת אף אחד כי לא כל אחד יכול ומסוגל וכן לרוץ לדבר כזה צריכה להיות הבנה ובשלות של 2 בני ההזוג
בעז"ה מצפה לביאת הגואל ולתחית המתים - כמובן שיש לנו מקום גם לאבא שלי

 

[דפה]

בדר"כ אני נוהגת לא להתערב, אך הפעם יצאתי מגדרי,
תמיד כדי לזכור שהחיים הם כגלגל והכל חוזר בסוף חזרה, אני כן אספר מנסיון אישי אולי מישהי תלמד ויהיה זה שכרי!
אבי זצ"ל נפטר לפני 23 שנה לאחר מחלה קשה שערכה כ-שנתיים וחצי מרוב אהבתו וחמלתו לילדים הוא החליט שהוא לא רוצה לצער את אמא שלי תחי' וכן את הבנות לכן הסתיר את דבר מחלתו באופן מוחלט כך שאני לא ידעתי מכלום ורק הבנים והחתנים ידעו אך הם כיבדו אותו והסתירו את דבר מחלתו מהמין החלש - הנשים למען לא תצטערנה,
הקב"ה מסובב את העולם ו- 3 שבועות לפני פטירתו הוצרכנו לצאת לחו"ל עקב בעיה רפואית כמובן שלא זכיתי להיות בהלויה וכן הצטרפתי לחלק מהשבעה אין בכלל מילים לתאר את ההחמצה והשברון שרדפו אותי - כמעט ולא מצאתי נחמה, כי אם הייתי יודעת שהוא חולה או ימיו ספורים מה לא הייתי עושה?
באיזה שלב בעלי החליט אם לא זכיתי לכבד את אבי ז"ל אני בעז"ה אזכה לכבד את אמא שלי תחי' ולקחנו אותה לגור איתנו,
אין לי מספיק מילות שבח והודיה לריבון עולם שזיכה אותנו במצוה זו -שכתובה בעשרת הדיברות ושכרה בעולם הזה ובעולם הבא,
ב"ה אנחנו פה עד מאה ועשרים שנה 18 שנה יחד, ואנחנו רואים בחוש את הברכה "סבתא בבית ברכה בבית"
הילדים שלי למדו לכבד את ההורים כמובן המדובר גם לצד השני ולא רק אלינו כי הורים הם 2 הצדדים ללא שום הבדל וזה שכרינו!
התענוג הגדול לעשות להורים ביום שהם זקוקים לילדים הוא ללא שיעור, ולא חלילה להשליך אותם,
כמובן שאני לא שופטת אף אחד כי לא כל אחד יכול ומסוגל וכן לרוץ לדבר כזה צריכה להיות הבנה ובשלות של 2 בני ההזוג
בעז"ה מצפה לביאת הגואל ולתחית המתים - כמובן שיש לנו מקום גם לאבא שלי

רוצים לראות מה זה חינוך?
אז אני הבת שלה - הנכדה של הסבתא שבזכותה יש לנו ברכה בכל מה שאנחנו נוגעים בעז"ה.
חמי עבר אירוע מוחי לפני 4 חודשים, בנ"א צעיר בן 59.
והוא מאז נמצא אצלי ואנחנו עכשיו מחפשים דירה גדולה לגור יחד.
אנחנו סה"כ זוג צעיר כמעט עשור לחתונה, זה אומר שהתהפכו לנו החיים, (שווער ושוויגער בבית)
אבל חונכתי היטב שזה הדבר הכי טבעי ומתבקש והזכות הכי גדולה בעולם.
ואני לא מצפה לתמורה לא בעולם הזה ולא בעולם הזה, נטו לשמח הורים ולעשות להם את הכי טוב.
@סבתא של שולה מבטיחים להמשיך לכבד אתכם עד 120 ותודה שחינכתם אותנו כראוי.
אנחנו מאושרים שזכינו!!!!

 

[חיים של תורה]

אחרי קריאת כל התגובות (כמה זמן...) אני רוצה לחדד 2 נקודות שנראה לי שמאוד מבולבלים בחלק מהתגובות.

הנקודה הראשונה היא, שאנחנו חייבים בכיבוד הורים בכל מצב בעולם, כן, אין מצב בעולם ע"פ ההלכה שמותר לפגוע בהורים, בגמרא מבואר (קידושין) שאפילו אם הבן יושב בכבודו של עולם באיזה 'דינר' מכובד, והאבא מגיע ויורק עליו לעין כל, שאסור לעשות לו כלום ואפילו לא לגעור עליו, זה הלכה פסוקה בכל הפוסקים, ואין עדיין גדול אחד שאומר אחרת, כל מי שחולק וחושב שמותר לפגוע וחלילה לא לכבד את ההורים, טועה בטעות חמורה שהיא מהחמורה שבחמורות, כל מה שהובא כאן לגבי יועצים/רבנים אין לזה שום קשר לחיוב של כיבוד הורים, וכמו שכל אחד מבין שלחבל ביהודי זה איסור דאורייתא, ובכל זאת אם הבן אדם בסכנת חיים ואתה רופא שיכול לרפאות אותו אז אתה חייב לעשות הכל כדי להציל אותו גם במחיר של כריתת איברים רח"ל, אותו דבר בדיוק כל מי שקבל הנחיה מרב או יועץ מקצועי להתנהג בדרך מסוימת כלפי ההורים, שידע שהוא עושה זאת כמו רופא בחדר ניתוחים בלית ברירה ועם כל הרגישות, אחרת הוא עובר על האיסור הכמעט הכי חמור בתורה של זלזול באב ואם שעונשו בלי גבול.

הנקודה השניה היא, שכל זה נכון רק לילדים כלפי ההורים וחלילה לא להיפך, אוי ואבוי להורה שיתנהג שרלטן על הילדים שלו רק בגלל שהם הילדים שלו, הילדים שלנו הם כמו כל אחד אחר ויש איסור מדאורייתא לפגוע/לצער/לדבר לשון הרע ורכילות וכו' וכו', נכון שיש חובת הכרת הטוב אבל זה החובה של הילדים כלפי ההורים ולא של ההורים כלפי עצמם, אין שום זכות בעולם לשום הורה לדרוש משהו מהילד שלו גם אם הוא פינק אותו כל החיים, כמו שאין שום זכות לעצמנו לדרוש מאנשים אחרים שעשינו להם טובות, ולכן הורה שמגיע עם דרישות וטענות לילדים שלו על כל העולם ואשתו - טועה טעות חמורה שבסוף רק יסבול מזה, זה דברים ברורים בלי שום חולק.

ועכשיו צריך לומר את המשפט הכואב הבא, ילד שלא מכבד את ההורים שלו בגלל שהם לא התנהגו אליו כראוי, עובר על איסור דאורייתא של כיבוד אב ואם, ולא נזכר בשום פוסק שבאופן כזה מותר לא לכבד, מי שמעיין בספר החינוך יראה שהמצווה של כיבוד אב ואם זה נטו בגלל שהם הביאו אותו לעולם, ולא בגלל שהם גידלו/חינכו/פינקו/חיתנו וכו', אלא אם כן מקבלים הוראה מאדם מוסמך הלכתית (וגם מקצועית) שאז זה שאלה של ניתוח ולא של קיום המצוות בצורתן הרגילה.
וכמו"כ הורה שפוגע בילדים שלו אפילו בדברים הכי קטנים (וגם כשהם ילדים!), עובר על איסור דאורייתא של "לא תונו איש את עמיתו", ואין שום היתר בעולם לפגוע בבן אדם גם אם הצלת אותו ממוות בטוח!, וכ"ש רק בגלל שנתת את כל החיים שלך למענו, בתורה אין 1 + 1 ומצווה היא מצווה ועבירה היא עבירה.

וכמובן שגם בלי החיוב של כיבוד אב ואם יש את המצווה של הכרת הטוב, שאין גבול לחיוב שמוטל עלינו כלפי ההורים גם אם הם לא התנהגו אלינו כמו שרצינו, אין אף אחד בעולם שיכול להחזיר להורים שלו מה שהם נתנו לו, גם אם הם גם פגעו/ביישו/היכו אותו הרבה פעמים!, רק אחרי שמגדלים ילדים ומחתנים אותם אפשר להבין כמה מה שההורים שלנו עשו בשבילינו זה לא מובן מאליו, ולכן החיוב שלנו כלפי ההורים הוא בלי גבול ושיעור, וגם אם ההורים לא מתנהגים כמו שצריך עדיין חייבים בחיובים האלו במלואם!

ועוד 2 דברים קטנים:
1. אמר מי שאמר, שכל אחד כותב מה שהוא מרגיש ורואה אצל עצמו, מדהים לקרוא את כל התגובות ולהבין כל אחד מאיפה הוא מגיע ומה המצב אצלו בבית (אמיתי לגמרי! ומי שניחון בטיפה שכל רואה את זה במוחש).
2. בסוף הכל גלגל החוזר, ומי שכיבד את ההורים שלו, מובטח לו שגם הילדים שלו יכבדו אותו, ומי שהתנהג עם ההורים בצורה לא הולמת מקבל את זה חזרה על מגש של זהב, רק לשים לב שאין לזה שום קשר להלכה, ואסור לנו לא לכבד את ההורים שלנו רק בגלל שהם לא כבדו את ההורים שלהם.

 

[מרחבית]

מאוד משנה מה היה היחס בין ההורים לילדים כל השנים, והאם היו ערוצים פתוחים וכדו'.
חשוב לדעת שכשילד מתחתן, זו בתחילה תקופה רגישה.
מצד ההורים - היציאה של הבן/בת מהבית, והכניסה של אדם נוסף שהבן או הבת קרובים אליו ומחויבים לו יותר.
מצד הזוג - הבנייה של בית חדש וקשר חדש והסתגלות לחיים אחרים. זה דורש הרבה זמן ואנרגיה ותופס את הראש והלב.

אם יש בבסיס קשר טוב בין ההורים והילדים - זה יישאר בע''ה. כדאי להורים לתת לזוג את העצמאות והנפרדות שהם צריכים ללא כל חשש, יחד עם נתינה חמה המתאימה להם ולזוג.
אל דאגה. קשר טוב ובריא (אם היה) לא הולך לאיבוד, וגם במקרה שנראה שהתרחקו, זה לא נגד ההורים, והם יחזרו בע''ה.
לחץ/ ביקורת/חוסר שחרור - טבעם להרחיק במקום לקרב.

כדי לעבור את ההתחלה בשלום - מומלץ להורים (וגם לזוגות, וגם לכל אדם...) להיות מודעים לרגשות השונים העוברים עליהם. כשילד מתחתן, יכולה להיות קשת רחבה של רגשות סותרים - שמחה, הודיה, געגועים, עצב, בדידות, ועוד הרבה. טוב להורים להקשיב ללב של עצמם, להיות עם כל קשת הרגשות והצרכים השונים שלהם - מתוך קבלה. וזהו.
זה לא הילד, זה לא החתן/כלה החדשים, זה המצב האובייקטיבי החדש, שנוגע בכל מיני נקודות בנפש.

בהמשך, אם לא קרו קונפליקטים קשים, הדברים מתיישבים יותר אצל כולם. בבסיס ילדים אוהבים את ההורים ורוצים קשר קרוב איתם, ורוצים גם להעניק. ואם לא נוצרו חסמים מיוחדים, אפשר בע''ה להגיע להידברות על נקודות חשובות - מה, כמה, מתי.

 

[ר.ב.ב.ש]

שהוא פשוט מרגיש שעשו לו עוול

אני כמעט לא מכיר אברך שחושב שההורים שלו לא עשו לו עוול
אבל אל דאגה - כשהוא יגיע לגיל שהוא מחתן ילדים הוא יבין הכל....

באיזה שלב בעלי החליט אם לא זכיתי לכבד את אבי ז"ל אני בעז"ה אזכה לכבד את אמא שלי תחי' ולקחנו אותה לגור איתנו,
אין לי מספיק מילות שבח והודיה לריבון עולם שזיכה אותנו במצוה זו -שכתובה בעשרת הדיברות ושכרה בעולם הזה ובעולם הבא,
ב"ה אנחנו פה עד מאה ועשרים שנה 18 שנה יחד, ואנחנו רואים בחוש את הברכה "סבתא בבית ברכה בבית"

מרגש מאד מאד, ומגדיר מחדש את המושג גלגל חוזר בעולם,
אין ספק שהתגובה של הבת שלך מוכיחה זאת,

זה דבר שהוא מובנה בבריאה, אדם שעושה מעשה מסויים הילדים שלו יעשו את אותו הדבר בדיוק,
אם הוא כיבד את ההורים, ההמשך יגיע,
לילדים יש את החיישנים הכי טובים שבעולם.

 

[מציאותית]

כמו למשל: להרגיל את עצמנו להתקשר כל ערב להורים לשיחה קצרה של לילה טוב.

אני רק מדמיינת את האמא ל15 ילדים, היא תצטרך להחזיק מזכירה במשרה מלאה
הכי חשוב, לזרום...
אני לא מדברת אם אמא/אבא שלי כל יום
יש לנו קשר מצוין מצוין
את האהבה האכפתיות והערכה, מרגישים אם היא נטועה חזק בלב
אם זה לא, השדר עובר. והוא עובר!

 

[אני בודק]

אני רק מדמיינת את האמא ל15 ילדים, היא תצטרך להחזיק מזכירה במשרה מלאה
הכי חשוב, לזרום...
אני לא מדברת אם אמא/אבא שלי כל יום
יש לנו קשר מצוין מצוין
את האהבה האכפתיות והערכה, מרגישים אם היא נטועה חזק בלב
אם זה לא, השדר עובר. והוא עובר!

כוונתי היתה במקרים מסובכים, שהורים חשים שהילדים לא 'איתם', ומאידך הילדים לא מעוניינים לנהל שיחות ארוכות, מכל מיני סיבות (מוצדקות).

 

[סבתא של שולה]

רוצים לראות מה זה חינוך?
אז אני הבת שלה - הנכדה של הסבתא שבזכותה יש לנו ברכה בכל מה שאנחנו נוגעים בעז"ה.
חמי עבר אירוע מוחי לפני 4 חודשים, בנ"א צעיר בן 59.
והוא מאז נמצא אצלי ואנחנו עכשיו מחפשים דירה גדולה לגור יחד.
אנחנו סה"כ זוג צעיר כמעט עשור לחתונה, זה אומר שהתהפכו לנו החיים, (שווער ושוויגער בבית)
אבל חונכתי היטב שזה הדבר הכי טבעי ומתבקש והזכות הכי גדולה בעולם.
ואני לא מצפה לתמורה לא בעולם הזה ולא בעולם הזה, נטו לשמח הורים ולעשות להם את הכי טוב.
@סבתא של שולה מבטיחים להמשיך לכבד אתכם עד 120 ותודה שחינכתם אותנו כראוי.
אנחנו מאושרים שזכינו!!!!

מודה לקב"ה שלא נכשלנו בחינוך