התייעצות מה עושים עם המצב של השידוכים במגזר שלנו

[stars]

התגובה הבאה היא תגובה לכמה מהכותבים כאן, אך גם ובעיקר למה שקורה לעיתים קרובות בשטח.

בכל מצב של יהודי עליו להתחזק באמונה וביטחון, וגם לפשפש במעשים, וגם לראות ולבחון את דרכי ההשתדלות שלו האם נעשות בהיגיון.
ככה זה חיים של יהודי. ואין אחד שאין לו לאן להתקדם עם זה.
יש לשער שרוב המעוכבים והוריהם משתדלים לנקוט בדרכים האלה כפי יכולתם. וגם להתיעץ כאשר הם רואים צורך בכך.

השאלה היא מה תפקידנו כסביבה. את רוב הפרטים אנחנו הרי לא יודעים בדרך כלל, גם אם נדמה לנו שכן. לא איזה הצעות הוצעו וכמה, לא מי סרב היא או הוא, לא מה הסיבה האמיתית (לפעמים אומרים תירוצים כדי לא לספר רע על השני או כי לא מעוניינים לשתף), לא האם התייעצו ועם מי, לא מה המחשבות והרגשות הפנימיים של האדם.

האם אנחנו באמת מאמינים שהמעוכבים לא מודעים לכך שצריך להתחתן; שהזמן עובר; שהרכבת נוסעת; שאי אפשר לחכות לאביר על הסוס; שאין שלמות; שצריך להתפשר; ועוד כהנה וכהנה?
האם באמת כל האלפים הרבים הללו נדמים לנו כטפשים ומנותקים, או שנשארו בגיל שלושים ארבעים כמו שהיו בני שמונה עשרה?
אם אנחנו כסביבה חושבים שאנחנו יודעי כל ובטוחים שיש פתרון קל ופשוט לבעיות סבוכות - אולי זה מראה דווקא עלינו?
אם אנחנו כסביבה בטוחים שמי שלא התחתן הפסיק לגדול ולהתפתח משום מה, אולי משהו בחשיבה שלנו לא מכיר במציאות?
אולי הצורך שלנו לתת פתרונות כוללניים פשוטים, שלא לדבר על האשמות, נובע מצרכים שלנו?
אולי גם כאשר הכוונות שלנו סופר טובות ובאמת אכפת לנו, אנחנו חוטאים בסוג של יהירות?

אפשר לקחת את הדברים הנ''ל לכל סוג של שפיטת אחרים ונתינת עצות (ללא שהתבקשנו) - פשוטות, ידועות, כוללניות ונדושות -
ביחס לגרושים/ות, לבעיות חינוכיות או רגשיות, לבעיות בשלום בית; לכל אותם תחומים, שבהם האדם סובל לפעמים פעמיים. מעצם הקושי, ומיחס הסביבה.

הרעיון כמובן נכון, אך לא קשור לכאן.
הנקודה שכמה מהכותבים כאן (ואני בתוכם) מנסים לציין היא שיש בעיה בציבור, והרבה פעמים הבעיה הזו נגרמת משיטה קלוקלת (כדרישות משונות). מי שאומר אחרת, חוטא למציאות.
אף אחד לא אמר שהוא רואה את מכלול הפרטים ואת התמונה הרחבה שאצל כל אחד ואחד. דיברנו כאן על בעיה כללית שקיימת (לצד בעיות אינדיבידואליות נוספות. וכבר הרחבתי על זה את היריעה לעיל), ויש לשנותה.
אף אחד לא בא לאף אחד אחר בטענות ותביעות אישיות, ולו משום העובדה הפשוטה שבאמת אין לנו מושג מה קורה אצל האחר. אנחנו מדברים על בעיה כללית, שצריך לתקן.
מה לא ברור ומה לא נכון?

 

[מחכה לנס]

התגובה הבאה היא תגובה לכמה מהכותבים כאן, אך גם ובעיקר למה שקורה לעיתים קרובות בשטח.

בכל מצב של יהודי עליו להתחזק באמונה וביטחון, וגם לפשפש במעשים, וגם לראות ולבחון את דרכי ההשתדלות שלו האם נעשות בהיגיון.
ככה זה חיים של יהודי. ואין אחד שאין לו לאן להתקדם עם זה.
יש לשער שרוב המעוכבים והוריהם משתדלים לנקוט בדרכים האלה כפי יכולתם. וגם להתיעץ כאשר הם רואים צורך בכך.

השאלה היא מה תפקידנו כסביבה. את רוב הפרטים אנחנו הרי לא יודעים בדרך כלל, גם אם נדמה לנו שכן. לא איזה הצעות הוצעו וכמה, לא מי סרב היא או הוא, לא מה הסיבה האמיתית (לפעמים אומרים תירוצים כדי לא לספר רע על השני או כי לא מעוניינים לשתף), לא האם התייעצו ועם מי, לא מה המחשבות והרגשות הפנימיים של האדם.

האם אנחנו באמת מאמינים שהמעוכבים לא מודעים לכך שצריך להתחתן; שהזמן עובר; שהרכבת נוסעת; שאי אפשר לחכות לאביר על הסוס; שאין שלמות; שצריך להתפשר; ועוד כהנה וכהנה?
האם באמת כל האלפים הרבים הללו נדמים לנו כטפשים ומנותקים, או שנשארו בגיל שלושים ארבעים כמו שהיו בני שמונה עשרה?
אם אנחנו כסביבה חושבים שאנחנו יודעי כל ובטוחים שיש פתרון קל ופשוט לבעיות סבוכות - אולי זה מראה דווקא עלינו?
אם אנחנו כסביבה בטוחים שמי שלא התחתן הפסיק לגדול ולהתפתח משום מה, אולי משהו בחשיבה שלנו לא מכיר במציאות?
אולי הצורך שלנו לתת פתרונות כוללניים פשוטים, שלא לדבר על האשמות, נובע מצרכים שלנו?
אולי גם כאשר הכוונות שלנו סופר טובות ובאמת אכפת לנו, אנחנו חוטאים בסוג של יהירות?

אפשר לקחת את הדברים הנ''ל לכל סוג של שפיטת אחרים ונתינת עצות (ללא שהתבקשנו) - פשוטות, ידועות, כוללניות ונדושות -
ביחס לגרושים/ות, לבעיות חינוכיות או רגשיות, לבעיות בשלום בית; לכל אותם תחומים, שבהם האדם סובל לפעמים פעמיים. מעצם הקושי, ומיחס הסביבה.

1000000% !!!
מצרפת מקרה שכתבה לי ניקית אחת בפרטי לפני כמה זמן וביקשה שאפרסם אבל נעלו את האשכול לפני שהספקתי:

תמיד אני מרגישה שהנסיון שקבלתי הוא לא פייר,
יש לי אחות, בגיל נושק לגילי, שגם היא קבלה נסיון.
אבל היחס לנסיון שלה ושלי-שמים וארץ,
לה אין ילדים, (כמשך השנים שלי מעל גיל 20)
ולי אין בעל.
אצלה-הכל מאת ה', ואיך שהם מנסים, ומסכנים, הטיפולים שעוברים, וכל כך קשה להם, ואיזה נסיון גדול זה,
ואצלי?
בררנית, עם האף למעלה, מה היא חושבת לעצמה, שתתחתן כבר, מה הבעיה להגיד כן.... מה ההורים שלה בוררים, (אני פשוט לא מספרת לכולם את כמות הבחורים שמורידים אותי!)
ומה היא לוקחת הפסקה משידוכים?! מה זה הדבר הזה?! (ולכו תספרו שאין הצעות)
בכלל-השורש "ברר" משחק כאן.
וכאן הבן שואל-
מה ההבדל בין הנסיון שלי לשלה?
שניהם מאת ה', שניהם יפסקו ברגע שה' יחליט!
רק שבנסיון הרווקות, ה' שלח נתון נוסף שמקשה על הנסיון ובמיוחד על "אהדת" הסביבה. וזה האפשרות להחליט.
ומי שמאמין באמת, ומכיר סיפורים, יודע,
שמה שה' מחליט, הוא שם בפי המשודכים.
ובדיוק!
בדיוק כמו שבזמן שהוא מחליט הוא מביא ילד לעולם, למי שמחליט.
כך, מתי שהוא מחליט, הוא שם תשובה בפי המשודכים

עריכה: אני מכירה את הניקית הזאת ויודעת שככה הדברים, זאת לא מישהי אנונימית שהמציאה משל

 

[זושא כץ]

בלת''ק

 

[yonatanr]

אם הראיה שלו שיש לו יראת שמים היא משום שהוא מסיים שמונה עשרה דקה וחצי אחרי הראש ישיבה, זה אומר לי ששם הירא"ש שלו אוחזת... אם זה טוב לו, מעולה, אבל לרוב האנשים אין בראיה זו ממש. (שוב, כמובן שלא אחליט כך על סמך ראיה אחת ממישהו אחד, אבל סגנון ראיות כאלו מוכיחות לי את העניין).
מכל מקום, תמיד עושים הצלבת מידע, שואלים כמה חברים, ובודקים אם כולם אומרים את אותו רעיון, ואם לא, זה מדליק נורה אדומה.
יש אנשים שחושבים שלברר בשידוכים זה משחק ילדים. צריך הרבה חכמה לדעת מה לשאול, איך לשאול, את מי לשאול, מתי לשאול, וכמובן איך לשמוע את התשובות (שלא נאמרו, או שנאמרו במרומז, בין השיטין וכו').

אני די בטוח שכשתצטרך לברר בפעם העשירית בשביל הבת שלך, שדוחה את כל המועמדים מסיבות אלו ואחרות, מובנות יותר ופחות, החשק שלך לעשות 'הצלבת מידע' מייגעת מסוג זה, ירד פלאים.

זה נכון באופן כללי, אבל אל תשכח שצריך להיות בעל יכולת משחק יוצאת דופן כדי להציג בשלמות במשך 6 פגישות שעומדות על ממוצע של 3 שעות כל אחת. כמעט תמיד יש מעידות לכאן ולשם.
וכשיש מעידות, צריך לבדוק היטב מה היתה המעידה, כי יש מעידות שהגיוני שגם מישהו ירא שמים יעשה, אבל יש מעידות שכמעט ואינן בנמצא אצל מי שירא שמים (שוב, תיקח הכל בהבנה שאני לא מתייחס לרמת ירא"ש מדודה וקצובה מראש... תתפוס את הרעיון), ואם בכ"ז הלה מעד, זה מדליק נורה.
[אני לא מתייחס לעובדה שמי שמשקר בפגישות גורם גם רעה לעצמו, וק"ל].

קודם כל אני לא סבור שסגירת שידוך ממוצעת באה לאחר 6 פגישות שכל אחת מהן אורכת 3 שעות.
שנית, בשביל שלא למעוד לא צריך להיות 'בעל יכולת משחק יוצאת דופן', כל אחד מתנהג בחוץ אחרת מאיך שהוא מתנהג בתוך ביתו, וכל שכן בפגישה.
ושוב, לא מדובר על שקר, אלא על התנהגות מקובלת.

 

[yonatanr]

1000000% !!!
מצרפת מקרה שכתבה לי ניקית אחת בפרטי לפני כמה זמן וביקשה שאפרסם אבל נעלו את האשכול לפני שהספקתי:

תמיד אני מרגישה שהנסיון שקבלתי הוא לא פייר,
יש לי אחות, בגיל נושק לגילי, שגם היא קבלה נסיון.
אבל היחס לנסיון שלה ושלי-שמים וארץ,
לה אין ילדים, (כמשך השנים שלי מעל גיל 20)
ולי אין בעל.
אצלה-הכל מאת ה', ואיך שהם מנסים, ומסכנים, הטיפולים שעוברים, וכל כך קשה להם, ואיזה נסיון גדול זה,
ואצלי?
בררנית, עם האף למעלה, מה היא חושבת לעצמה, שתתחתן כבר, מה הבעיה להגיד כן.... מה ההורים שלה בוררים, (אני פשוט לא מספרת לכולם את כמות הבחורים שמורידים אותי!)
ומה היא לוקחת הפסקה משידוכים?! מה זה הדבר הזה?! (ולכו תספרו שאין הצעות)
בכלל-השורש "ברר" משחק כאן.
וכאן הבן שואל-
מה ההבדל בין הנסיון שלי לשלה?
שניהם מאת ה', שניהם יפסקו ברגע שה' יחליט!
רק שבנסיון הרווקות, ה' שלח נתון נוסף שמקשה על הנסיון ובמיוחד על "אהדת" הסביבה. וזה האפשרות להחליט.
ומי שמאמין באמת, ומכיר סיפורים, יודע,
שמה שה' מחליט, הוא שם בפי המשודכים.
ובדיוק!
בדיוק כמו שבזמן שהוא מחליט הוא מביא ילד לעולם, למי שמחליט.
כך, מתי שהוא מחליט, הוא שם תשובה בפי המשודכים

עריכה: אני מכירה את הניקית הזאת ויודעת שככה הדברים, זאת לא מישהי אנונימית שהמציאה משל

אענה את התשובה לכל הטענות ממין זה.
ידיעת הבעיה היא חלק מהותי ממציאת הפתרון.
הישוו כאן בין עיכוב בשידוך לעיכוב בהבאת ילדים.
עד לפני 100 שנים לא היה כל פתרון רפואי לזוג שלא נולדו לו ילדים. הוא התפלל, התפללו עליו, אבל לא היה כל דבר גשמי לעשות.
מה הייתם אומרים אם כשהרופאים התחילו לחקור את סוגי הבעיות בפריון, היו אומרים להם 'תעזבו את זה! הרי חלק זה בגללו, חלק זה בגללה, חלק זה מקפידות, חלק זה צורך בתפילות, ובכלל לכל אחד יש בעיה אחרת, אז למה לנסות לפתור את הבעיה?! ובכלל, יש כאלו שאתם תייאשו אותם ותאמרו להם שאין לכם פתרון בשבילכם, ולא נעים לומר לו שהבעיה היא בו או בה, אז תעזבו את העניין!'
האם זה היה מקובל עליכם?
הרי רק בזכות המחקר אחר שורשי הבעיות, וההתמחות בכל בעיה ספציפית, אפשר לומר שכיום רוב הזוגות יכולים להיפקד, אם רק יש להם את הסכום הנדרש, וב"ה שלמקום זה נכנסים ארגונים כדוגמת 'בוני עולם'.
כך גם במציאת גורמי העיכוב בשידוכים.
נכון, יש כל מיני מגזרים, וכל מיני בעיות, ויש כאלו שקשה לומר שהבעיה אצלם היא מסוימת ואפשר לפתור אותה בקלות, ויש כאלו שלא נעים לומר להם 'הבעיה היא בכם', אבל רק על ידי שנכנס לשורשי הבעיה, נוכל להבין מה יכול להוביל לפתרון, וגם אם אין פתרון כולל, פתרון נקודתי הוא גם טוב.
ונכון, זו לא חכמה לומר 'להוריד את האף' או 'היא מחכה לסוס על האביר הלבן', אך מאידך לא צריך כל כך הרבה חכמה להבין שבאופן סטטיסטי, למי שמגיע עם דרישות מופחתות, יש סיכוי הרבה יותר גדול למצוא את זיווגו מוקדם, מאשר מי שמגיע עם דרישות גבוהות, גם אם יש לו לכך את כל ההצדקות שבעולם.

 

[מחכה לנס]

אענה את התשובה לכל הטענות ממין זה.
ידיעת הבעיה היא חלק מהותי ממציאת הפתרון.
הישוו כאן בין עיכוב בשידוך לעיכוב בהבאת ילדים.
עד לפני 100 שנים לא היה כל פתרון רפואי לזוג שלא נולדו לו ילדים. הוא התפלל, התפללו עליו, אבל לא היה כל דבר גשמי לעשות.
מה הייתם אומרים אם כשהרופאים התחילו לחקור את סוגי הבעיות בפריון, היו אומרים להם 'תעזבו את זה! הרי חלק זה בגללו, חלק זה בגללה, חלק זה מקפידות, חלק זה צורך בתפילות, ובכלל לכל אחד יש בעיה אחרת, אז למה לנסות לפתור את הבעיה?! ובכלל, יש כאלו שאתם תייאשו אותם ותאמרו להם שאין לכם פתרון בשבילכם, ולא נעים לומר לו שהבעיה היא בו או בה, אז תעזבו את העניין!'
האם זה היה מקובל עליכם?
הרי רק בזכות המחקר אחר שורשי הבעיות, וההתמחות בכל בעיה ספציפית, אפשר לומר שכיום רוב הזוגות יכולים להיפקד, אם רק יש להם את הסכום הנדרש, וב"ה שלמקום זה נכנסים ארגונים כדוגמת 'בוני עולם'.
כך גם במציאת גורמי העיכוב בשידוכים.
נכון, יש כל מיני מגזרים, וכל מיני בעיות, ויש כאלו שקשה לומר שהבעיה אצלם היא מסוימת ואפשר לפתור אותה בקלות, ויש כאלו שלא נעים לומר להם 'הבעיה היא בכם', אבל רק על ידי שנכנס לשורשי הבעיה, נוכל להבין מה יכול להוביל לפתרון, וגם אם אין פתרון כולל, פתרון נקודתי הוא גם טוב.
ונכון, זו לא חכמה לומר 'להוריד את האף' או 'היא מחכה לסוס על האביר הלבן', אך מאידך לא צריך כל כך הרבה חכמה להבין שבאופן סטטיסטי, למי שמגיע עם דרישות מופחתות, יש סיכוי הרבה יותר גדול למצוא את זיווגו מוקדם, מאשר מי שמגיע עם דרישות גבוהות, גם אם יש לו לכך את כל ההצדקות שבעולם.

אני מסכימה איתך שיש כאן בעיה, המצב כואב מאוד, והלוואי שהיה פתרון.
אבל כמה דברים:
צריך לזכור שהדבר הראשון והבסיסי, זה "מ' אשה לאיש" ואין לנו שום שליטה מעבר לכך.
הבאתי בעבר ציטוטים בעניין, וכבר החזו"א היה אומר שה' השאיר לעצמו פינה שבה לא נוכל להתערב וזה בתחום השידוכים. אז למרות שאני חוזרת על זה בכל האשכולות בנושא - עדיין לא שיכנעו אותי הפוך.
ולגבי מה שאתה מדבר על מציאת פתרונות לבעיה - אדרבא. זאת שליחות ואפילו משמחת הדאגה והאכפתיות של האחרים.
אבל האשמות? למה??
והטענות הן על הביקורת הסביבתית שאנחנו מקבלים. בכלל לא על הנסיון לעזור ולמצוא פתרונות.

 

[yonatanr]

אני מסכימה איתך שיש כאן בעיה, המצב כואב מאוד, והלוואי שהיה פתרון.

על כך שיש בעיה, אין כלל ויכוח.
נפתח כאן אשכול 'מה עושים עם המצב של השידוכים במגזר שלנו', כדי לבוא לידי פתרון הבעיה.
העליתי כאן כמה דברים שלדעתי הם שורשי הבעיה, וכשנפתור אותם נוכל להפחית ולהקל את הבעיה.
ועל זה באו בטענות שאי אפשר בכלל למצוא שרשים לבעיה, שהרי כל אחד זהו סיפור שונה, ואי אפשר לדמות.
ועל כך עניתי, שאם לא נחפש לכל הפחות את שרשי הבעיה, ודאי שלא נפתור אותה, ורק אם נתחיל להעלות סיבות, אמנם יתכן שהם סיבות לא נכונות, אך עצם שיום שרשי הבעיה, נותן נקודה לפתוח בה ניסיונות פתרון.

אבל כמה דברים:
צריך לזכור שהדבר הראשון והבסיסי, זה "מ' אשה לאיש" ואין לנו שום שליטה מעבר לכך.
הבאתי בעבר ציטוטים בעניין, וכבר החזו"א היה אומר שה' השאיר לעצמו פינה שבה לא נוכל להתערב וזה בתחום השידוכים. אז למרות שאני חוזרת על זה בכל האשכולות בנושא - עדיין לא שיכנעו אותי הפוך.
ו

גם לגבי 'בני חיי ומזוני' נאמר שהם מה', ואף על פי כן בכל מקרה של בעיה בפוריות, בבריאות, ובפרנסה, אנו גם מנסים לפתור אותה, ולא רק אומרים 'זה מהשם'.

ולגבי מה שאתה מדבר על מציאת פתרונות לבעיה - אדרבא. זאת שליחות ואפילו משמחת הדאגה והאכפתיות של האחרים.
אבל האשמות? למה??
והטענות הן על הביקורת הסביבתית שאנחנו מקבלים. בכלל לא על הנסיון לעזור ולמצוא פתרונות.

אף אחד כאן לא העלה האשמות נקודתיות.
אנחנו לא מדברים כאן על המיקרו, למה זה התעכב, ולמה זו מחכה.
הנידון הוא על המאקרו. מה אפשר לעשות ברמת הכלל כדי לשחרר את הפקק של השידוכים.
זה כמו שידונו על העומס בכבישים שנוצר בגלל כמות הרכבים הפרטיים שהולכת ועולה, ואז יקום אחד ויאמר 'אבל אני חייב את הרכב הפרטי שלי בשביל להגיע לעבודה המרוחקת שלי'.

 

[stars]

שימו לב מה קורה כאן:

צד א' מנסה להסביר שיש בציבור שלנו כמה בעיות שורשיות בנושאי השידוכים שצריך לסדר.
צד ב' טוען שהבעיות בשידוכים הם רצון ה'.
צד א' מסכים עם העובדה שהבעיות בשידוכים הם רצון ה', שהלא הכל בידי שמים.
צד א' טוען שהקב"ה מנסה להעביר לנו מסר, שעלינו - בתור ציבור - לתקן כמה בעיות שהשתרשו בנו.
צד ב' אולי חושב, בטעות, שצד א' לא מסכים עם העובדה ששידוכים הם בידי שמים, למרות שלא נזכר כך בשום מקום בדבריהם (ודווקא נזכר להיפך).
צד ב' טוען שהבעיות בשידוכים הם משמים, וא"א לבוא בטענות מסוג זה או אחר ו/או לתלות את זה בבעיה זו או אחרת.
צד א' אינו בא בטענות אישיות, נקודתיות וספציפיות על אף אחד או אחת, אלא רק מסביר אילו בעיות "ציבוריות" פשות בציבור שלנו, שאותם צריך לתקן, ודברים אלו יעזרו לפתרון בעיית השידוכים.
צד א' מסכים עם העובדה שיתכנו גם בעיות אישיות אצל אדם זה או אחר, ועליו לתקנן, וזאת בלי קשר לבעיות הציבוריות.

אם אני מסיק נכון:
צד ב' לא מסכים עם העובדה שצורת המחשבה היא "אילו בעיות גורמות לבעיית השידוכים" (צורת המחשבה של צד א'), כיון שצורת מחשבה זו סותרת לאמונה שהכל משמים, אלא צורת המחשבה הנכונה היא "זה מה' ואין כאן גורם ספציפי לבעיה". ועל זה צד א' טוען שבוודאי שיש גורם לבעיה, ואין בזה סתירה לאמונה שהכל משמים.

אם הכל נכון, בבקשה נמשיך את הדיון מכאן.

צריך לזכור שהדבר הראשון והבסיסי, זה "מ' אשה לאיש" ואין לנו שום שליטה מעבר לכך.
הבאתי בעבר ציטוטים בעניין, וכבר החזו"א היה אומר שה' השאיר לעצמו פינה שבה לא נוכל להתערב וזה בתחום השידוכים. אז למרות שאני חוזרת על זה בכל האשכולות בנושא - עדיין לא שיכנעו אותי הפוך.

לדעתי, לשיטה זו (שיטת צד ב'), אדם לא אמור לערוך בירורים על המדובר/ת, יען כי מה' אישה לאיש, ואם זה הבאשערט, הקב"ה יעשה שיתחתנו, ואם לא, אז לא. כמו"כ, אין עניין להיפגש לבדיקת ההתאמה מהטעם הנ"ל. עם זאת ניתן להיפגש לפני החתונה, למי שהולך כשיטת החזו"א שלא יהיו כזרים זה לזו.

האם את/ה חושב/ת שהחזו"א לומר שבכל נושא השידוכים אין עניין של השתדלות??? (לא מצליח להבין אותך).

 

[מחכה לנס]

@ב.א.
התלבטתי אם לענות או לא.
החלטתי שלא לענות על עצם הדברים רק לשלוח אותך לקרא את מה שכתבתי בהודעה שאותה ציטטת מהתחלה ועד הסוף.
ותודה על הניתוח המעמיק

 

[עלומשם]

אני חושב שזה לא מדויק לומר שבחו"ל אין בכלל את הסינונים הללו.
דייקתי וכתבתי שסינונים אלו פחות שכיחים, כלומר הם כן שכיחים, אך במידה מועטה.
כתבתי מידיעה ולא מסברה.

ובכל זאת באמריקה יש משבר שידוכים
במקום לחפש שאחרים יעשו שינויים, צריך פשוט לחשוב יותר על השני וכך יהיו יותר שדכנים/שידוכים.

 

[מרחבית]

אענה את התשובה לכל הטענות ממין זה.

הטענות שנטענו בקטע שציטטת הן על ההבדל הזועק בין תמיכה לסובלים מהמתנה לילדים, יחד עם ההבנה שעם כל ההשתדלות של אותם זוגות, הם בניסיון גדול משמים -
לבין האשמות כוללניות וחוסר תמיכה בלשון המעטה, לסובלים מהמתנה לבן/בת זוג. ולעיתים הוצאת ד' מכל התהליך הזה. כאילו הכל בידינו כשמדובר בשידוכים.

ידיעת הבעיה היא חלק מהותי ממציאת הפתרון.

בהחלט. בתנאי שאכן יודעים את הבעיה היטב על כל צדדיה, לעומק ולרוחב; בתנאי שיודעים להבחין בין מציאות לבין השערות או פרשנות.

הרי רק בזכות המחקר אחר שורשי הבעיות, וההתמחות בכל בעיה ספציפית, אפשר לומר שכיום רוב הזוגות יכולים להיפקד,

מחקר זה דבר חשוב ומקדם מאוד. הלוואי שיהיה מחקר רציני בעניין השידוכים. אם קוראים לקלישאות השטחיות שמסתובבות בעניין מעוכבי השידוכים 'מחקר' - זה ביזיון למחקר. משום שהן מגלמות בדיוק את ההפך ממחקר רציני ואמין.

צד ב' לא מסכים עם העובדה שצורת המחשבה היא "אילו בעיות גורמות לבעיית השידוכים"

צד ב' מגיב להאשמות המסתובבות בציבור; לקביעות כוללניות ושטחיות. צד ב' תומך מאוד ולא מתנגד כלל להשתדלות ולמציאת פתרונות; הוא מתנגד לשיפוטיות. הוא מתנגד לכך שיש המוציאים את ד' לגמרי מהתמונה כשמדובר ברווקים/ות מתבגרים, כביכול הכל בידי האדם בעניין זה, ולכן אלה שלא התחתנו - זו ודאי אשמתם.

והטענות הן על הביקורת הסביבתית שאנחנו מקבלים. בכלל לא על הנסיון לעזור ולמצוא פתרונות.

זוהי תמצית הדברים.

 

[stars]

ובכל זאת באמריקה יש משבר שידוכים
במקום לחפש שאחרים יעשו שינויים, צריך פשוט לחשוב יותר על השני וכך יהיו יותר שדכנים/שידוכים.

עיקר משבר השידוכים נובע מהפער בגילאים* ולא מהסינונים המיגזריים.

* על רגל אחת: בחור ממוצע בארה"ב מתחיל שידוכים בסביבות גיל 23. בחורים אלו דורשים בחורות בנות 19-20. מכיוון שיש ריבוי אוכלוסיה, נוצר מצב שיש יותר בנות מאשר בנים בגילאי השידוכים.

 

[stars]

לבין האשמות כוללניות וחוסר תמיכה בלשון המעטה, לסובלים מהמתנה לבן/בת זוג. ולעיתים הוצאת ד' מכל התהליך הזה. כאילו הכל בידינו כשמדובר בשידוכים.

צד ב' מגיב להאשמות המסתובבות בציבור; לקביעות כוללניות ושטחיות. צד ב' תומך מאוד ולא מתנגד כלל להשתדלות ולמציאת פתרונות; הוא מתנגד לשיפוטיות. הוא מתנגד לכך שיש המוציאים את ד' לגמרי מהתמונה כשמדובר ברווקים/ות מתבגרים, כביכול הכל בידי האדם בעניין זה, ולכן אלה שלא התחתנו - זו ודאי אשמתם.

אם כך אין כאן נידון בכלל, ואין כאן מקום לתגובתם של צד ב'. הרי כותרת האשכול היא:

מה עושים עם המצב של השידוכים במגזר שלנו

במילים אחרות - כל האשכול נפתח על מנת לפענח את הגורם לבעיית השידוכים ועל פי זה למצוא דרך לפתור - לפחות חלקית - את הבעיה.
צד ב' מעוניין באשכול תמיכה לרווקים/ות מתבגרים/ות, שזה בהחלט דבר חשוב ונחוץ מאוד, וכדאי באמת לפתוח אשכול בנושא, אך לא זה נושא האשכול כאן.

 

[stars]

@ב.א.
התלבטתי אם לענות או לא.
החלטתי שלא לענות על עצם הדברים רק לשלוח אותך לקרא את מה שכתבתי בהודעה שאותה ציטטת מהתחלה ועד הסוף.
ותודה על הניתוח המעמיק

צודק/ת. אכן כתבת שם במפורש שהטענות הם על הביקורת הסביבתית.


עם זאת התגובה לעיל (למרחבית) מיועדת גם אליך.

 

[חיולה]

צד ב' מעוניין באשכול תמיכה לרווקים/ות מתבגרים/ות, שזה בהחלט דבר חשוב ונחוץ מאוד, וכדאי באמת לפתוח אשכול בנושא, .

 

[nevertheless]

צד ב' מעוניין באשכול תמיכה לרווקים/ות מתבגרים/ות, שזה בהחלט דבר חשוב ונחוץ מאוד

לא רציתי להגיב במשך כל האשכול,
אבל ברור מאוד מה הצד-שלך.....

צד ב' מעוניין שלא כל אשכול על רווקים יהפוך מיידית להאשמות (ע"ע אשכול זה וכל אשכול אחר שנוגע בעניין)
ורובו של הצד, הוא א'א'.

 

[אסתי אחת]

תמשיכו לכתוב בצורה ענינית
זה מרתק ונותן פרספקטיבה רחבה על כל המצב

אנא השתדלו לא להגרר לחיפוש אשמים ,האשכול הזה חשוב מאד וכבר העתקתי כמה תגובות מצוינות ושלחתי לנוגעים בדבר

 

[חיולה]

מה עושים עם המצב של השידוכים במגזר שלנו
תכל'ס מה באמת אפשר לעשות?
מישהו יכול לרכז את כל הרעיונות שהועלו כאן?(ו\להוסיף..)

 

[קרעפט]

צריך לזכור שהדבר הראשון והבסיסי, זה "מ' אשה לאיש" ואין לנו שום שליטה מעבר לכך.
הבאתי בעבר ציטוטים בעניין, וכבר החזו"א היה אומר שה' השאיר לעצמו פינה שבה לא נוכל להתערב וזה בתחום השידוכים. אז למרות שאני חוזרת על זה בכל האשכולות בנושא - עדיין לא שיכנעו אותי הפוך.

רק להזכיר!!
אברהם אבינו
גדול המאמינים
כמה מאמץ השקיע
בשביל שידוך
לבנו יצחק
שבועה ותנאים וכו' וכו'
והתורה הקדושה כתבה על זה
פרשה שלמה
וחזרה על זה שנית...

בעיני זה מהווה ראיה הפוכה כמה צריך להשקיע מאמץ ולהשתדל בשביל שידוך
וזה בהחלט בידיים שלנו.
ומה עם כל הקושיות הרי כתוב מה' אשה לאיש?
תשאירו לדרשות
של שבע ברכות

 

[חיולה]

רק להזכיר!!
כמה צריך להשקיע מאמץ ולהשתדל בשביל שידוך
וזה בהחלט בידיים שלנו.

ואם משתדלים ומנסים ולא הולך? מה אז?
מנסים להוריד דרישות? ואם אין דרישות וגם אז לא הולך?