דרוש מידע מה עושים עם ילד "ששומר אוכל" כל הזמן??

[אטי עמית]

לי יש כמה שאלות,
האם זה משהו שפתאום קרה או שזה מאז ומתמיד?
האם את רואה את זה בעוד דברים שהוא שומר? כלמר, זה האופי שלו?
ולמה את לא שמחה בזה, שהוא לא מרעיל את הגוף שלו?
למה קשה לך לשדר לו שזה חיובי לא לאכול את כל הממתקים הללו?
והאם חשבת על זה שאולי הוא פשוט לא אוהב אבל לא נעים לו להודות בזה? (אנין טעם הילד)

הרבה בריאות ונחת!!
(מסכימה לי לומר הלואי אצל כולנו?)

 

[chaia]

אולי הוא לא אוהב את החטיפים?
תנסי להציע לו אוכל שהוא אוהב וחטיף ותראי מה הוא לוקח.
יש לי ילד שאם תציעי לו עוף וסוכריה הוא יבחר בעוף

 

[גבינה צהובה!]

לי יש כמה שאלות,
האם זה משהו שפתאום קרה או שזה מאז ומתמיד?

ממש בחודשים האחרונים, כשהוא התחיל לקבל שכל

האם את רואה את זה בעוד דברים שהוא שומר? כלמר, זה האופי שלו?

לא, זה ממש רק באוכל \ ממתקים

ולמה את לא שמחה בזה, שהוא לא מרעיל את הגוף שלו?
למה קשה לך לשדר לו שזה חיובי לא לאכול את כל הממתקים הללו?

ואני כן שמחה שבפועל הוא לא אוכל את הרעל הזה,
אבל אחרי הכל הוא ילד, והוא כן צריך להנות מהדברים האלה ולא לשמור כדי שישאר לו..
ויש לו מאגריםם

(מסכימה לי לומר הלואי אצל כולנו?)

מסכימה בפרט עכשיו בפורים עם כל המתוק הזה

 

[B&B]

יש לי בן בן שלוש וקצת, שכל מה שהוא מקבל - הוא "שומר"
מה זה אומר שומר?
זה אומר שהוא מקבל שקית עם דגנים בבוקר, והוא חוזר איתה לבית, ועדיין לא אוכל! הוא שומר למחר..
זה אומר שהיה יום הולדת במעון ביום רביעי - והשקית ממתקים עדיין סגורה..
זה אומר שאני נותנת לו חטיפים בשבת - והוא "שומר" למחר..
אני ממש מנסה להבין מאיפה זה נובע, והאמת טיפה מלחיץ אותי,
ב"ה לא חסר לו כלום! ושאני אומרת כלום זה אומר שאנחנו משתדלים שיהיה הכל בבית,
ושאין דבר כזה שאנחנו מסתובבים בחוץ והוא מבקש פיצה\ בורקס ולא מקבל..
(לא שאני חושבת שזה בסדר, אבל באמת ממקום של לא לחסוך ממנו, ושהוא לא ירגיש שהוא צריך לשמור)
ועדייןןןן הוא לא מפסיק לשמור אוכל, וזה משגעע אותי
אני כל הזמן אומרת לו שיש לנו הרבה ב"ה, ולא צריך לשמור, ושום דבר לא מונע ממנו להשאיר את השקית סגורה - ולשמור!

יש דבר כזה חרדת אוכל?
אולי במעון לא נותנים לו מספיק? כבר לא יודעת מה לחשוב..

ממש אשמח לעזרתכם, איך להתמודד, מה להגיד, ולנסות להבין למה זה קורה??
תודה!

בלת"ק
הוא אוכל את זה בסוף?
כי כשאני הייתי ילדה לא אהבתי ממתקים אבל כמובן שכל ילד שמח לקבל ממתקים אז שמרתי הכל במגירה ובערב פסח גילינו שם אוצר שלם...

 

[אטי עמית]

ממש בחודשים האחרונים, כשהוא התחיל לקבל שכל


לא, זה ממש רק באוכל \ ממתקים


ואני כן שמחה שבפועל הוא לא אוכל את הרעל הזה,
אבל אחרי הכל הוא ילד, והוא כן צריך להנות מהדברים האלה ולא לשמור כדי שישאר לו..
ויש לו מאגריםם

מסכימה בפרט עכשיו בפורים עם כל המתוק הזה

(לא יודעת איך מחלקים, אני אנסה למספר)
1. אם את רואה בזה משהו חיובי, קיבל שכל, אז יאלה, תני לו להשתמש בשכל שלו..
2. נראה כאילו זה באמת משהו שהוא לא אוהב, או שהוא ממש בוגר! (מכירה את מבחן המרשמלו?)
3. אני אומר לך את האמת, הגוף שלנו לא באמת נהנה מהאוכל הזה, זה הנאה רגעית שנגמרת ואחכ משאירה הרגשה לא טובה, אולי הוא יותר מודע לגוף שלו? אולי. הלוואי.
4. בקרוב אצלנו, באמת

פורים שמח!


נזכרתי במשהו חשוב, אבל רוצה לדעת שאמרתי למרות שזה קצת מלחיץ: (ואני האחרונה שאלחיץ)
אנחנו כאימהות כן צריכות לשים לב לשינויים דרסטיים שקורים עם הילדים, כי לעיתים זה מראה עם פגיעה שהילד עבר ל"ע, לכן כל פעם שיש שינוי דרסטי, למשש את הדופק ולוודא שהכל בסדר...
(אישית מכירה גבר שמאז שנפגע כל עניין האכילה השתבש וכיום לא אוכל כלום למעט כמה סוגי אוכל בלבד.)
שלא נדע מצרות לעולם!

 

[ששל]

אני מנסה להבין מה זה יעשה לו..
אני בטוחה שהוא ירצה לקבל - כי כולם קיבלו, למרות שהוא שמר ויש לו

אז מה אם ירצה, את מחליטה, לא?

בשורה התחתונה אני זורקת לפח ביום שישי שקית - שבתוכה 6 שקיות מכל השבוע עם דגנים\ קורנפלקס\כריות
ואני מסבירה לו שלא היה כדאי לשמור, שעכשיו זה יבש וצריך לזרוק

אני כן מתחברת לניק/ית שכתב/ה לשלול ממנו משהו חדש.
אם לא סיים את הקורנפלקס מאתמול למה להביא לו עוד?

 

[ששל]

נשמע שבגללו את מתרחקת לקיצון השני כדי שלא יהיה בבית שמץ של קמצנות.
תנסי להתנתק מעצמך ומהתדמית שזה עושה לך.
הרי קמצנות היא בטוח לא הסיבה אצלך לפי התאורים, אז את יכולה לעשות כללים נורמליים.
לתת עוד רק לילד שסיים זה ממש לא קמצנות או לחסוך לו מהאהבה.

 

[גלבוע]

ושאין דבר כזה שאנחנו מסתובבים בחוץ והוא מבקש פיצה\ בורקס ולא מקבל..
(לא שאני חושבת שזה בסדר, אבל באמת ממקום של לא לחסוך ממנו, ושהוא לא ירגיש שהוא צריך לשמור)

הוא לא מקבל ממכם דבר מאד חשוב, את ה'לא'.
וההעדר הגבול כשלעצמו יוצר חרדה.

 

[לורנס]

אם הוא אוכל טוב בארוחות לכאורה הוא לא רעב.
חבל לדחוף אוכל לילד שלא רעב, כי אז המנגנון רעב - שובע, משתבש.
תציעי לו את החטיף, ותשאלי, אתה רעב? כי אם לו את שומרת את זה אצלך ומתי שהוא רעב שיבוא לבקש.

 

[מיכל ב']

הרבה ילדים שומרים כי אין להם תאבון.
אולי הוא אוכל יותר מדי..?
מה את שולחת לו לבוקר חוץ מהדגנים?

 

[chani2006]

בס"ד

האם הוא שומר את כללל סוגי הממתקים? או שיש דברים שהוא כן אוכל?
תנסי לגוון ולעקוב לראות מה הוא שומר, ומה הוא אוכל.
חטיפים מלוחים? שוקולד? ארטיק? ג'לי? מרשמלו? וופלים? חמצוצים? טופים? יש כל כך הרבה סוגים...
אם יש דברים שהוא כן נהנה לאכול, סביר מאד שאת מה שהוא לא אוכל - הוא פשוט לא אוהב.
אבל אם הוא שומר כל דבר שנחשב "אקסטרה", זה נשמע שזה יושב על קטע יותר רגשי.

רעיון טוב להציע לו חלופות, שיבחר בין הממתק שהוא נוהג לשמור - למשהו אחר שהוא ודאי אוהב.
תנסי אפילו להציע לו במקום ממתק, איזשהו פרסון מהשקל. משהו שהוא ודאי יהנה ממנו.
כך תראי אם הוא יש לו צורך נפשי באגירה, או שהממתק פשוט לא מדבר אליו מספיק, (למרות שקשה לו לוותר עליו.)

וכמובן, כמו שאמרו לפני, כדאי מאד שיכיר גבולות. שידע שלפעמים לא מקבלים דברים.
במצב הנוכחי לא נראה שזה יגרום לו ליותר חרדה, אלא להיפך, לביטחון ולתחושת שליטה.

 

[אנוכי]

ואגב, יש בהחלט ילדים שלא אוהבים נשנושים מתוקים,
ביגלך, קרקרים- עף אצלם, טוב, גם במידה.
דגנים ממש לא, אולי קורנפלקס בחלב.

אבל תכל'ס, תקראי את האשכול בעיון, נתנו לך כאן ה-מ-ו-ן נקודות למחשבה.

 

[פופופ]

אולי הוא פשוט רכושני?

 

[גבינה צהובה!]

אבל תכל'ס, תקראי את האשכול בעיון, נתנו לך כאן ה-מ-ו-ן נקודות למחשבה.

לגמרי!!!
בהחלט יש לי כאן הרבה נקודות למחשבה, ופחות או יותר מאיפה להתחיל..
תודה לכולם!
וחג פורים שמח!

 

[מהודר!]

לי יש כמה שאלות,
האם זה משהו שפתאום קרה או שזה מאז ומתמיד?
האם את רואה את זה בעוד דברים שהוא שומר? כלמר, זה האופי שלו?
ולמה את לא שמחה בזה, שהוא לא מרעיל את הגוף שלו?
למה קשה לך לשדר לו שזה חיובי לא לאכול את כל הממתקים הללו?
והאם חשבת על זה שאולי הוא פשוט לא אוהב אבל לא נעים לו להודות בזה? (אנין טעם הילד)

הרבה בריאות ונחת!!
(מסכימה לי לומר הלואי אצל כולנו?)

מנסיון זה עלול להצביע על סוג של חרדה וכפייתיות שמרגיעה אותה - כדאי לבדוק לעומק אצל איש מקצוע לא בפרוג!!!
כמה שיותר מוקדם מטפלים בבעיה היא מסתדרת, אח"כ זה כבר יותר קשה...
ולא לרוץ ל-CBT... זה יותר אקמול מאשר טיפול אמיתי. לא לפחד לתת תרופות אם הרופא יתן כי זה עדיין בשלב מוקדם...

 

[יראת גאולה]

מנסיון זה עלול להצביע על סוג של חרדה וכפייתיות שמרגיעה אותה - כדאי לבדוק לעומק אצל איש מקצוע לא בפרוג!!!
כמה שיותר מוקדם מטפלים בבעיה היא מסתדרת, אח"כ זה כבר יותר קשה...
ולא לרוץ ל-CBT... זה יותר אקמול מאשר טיפול אמיתי. לא לפחד לתת תרופות אם הרופא יתן כי זה עדיין בשלב מוקדם...

בגיל כזה לא נותנים תרופות,
ונדמה לי שגם לא מאבחנים בתחום... זה גיל צעיר מדי.
אולי כדאי להתייעץ עם גורם רפואי מקצועי.