מודעה שהוחמצה (או: האם הבריף צודק בכל סעיפיו?)

[גרפיקהil]

שלום לכולם,

אחרי כמה ימים שלא נכנסתי לפרוג - הופתעתי לראות אשכול מלא שדן על מודעה ש...אהמ... אני יצרתי.

קראתי בעיון את התגובות, ברשותכם אבהיר את עצמי בנוגע למודעה:

הרעיון נולד בי בעקבות היכרות קרובה של מציאות מחרידה (ואכמ"ל) בעקבות האינטרנט.

כשהועלה נושא התחרות בפרוג, ראיתי כחובה לנסות להעלות את המודעות לסכנה הנוראה שבעניין. רציתי שהמודעה תצעק ותצרח: חברים! מתרחשת כאן שואה מול עינינו!!!!!
ורובינו מעדיפים לטמון את הראש ולומר לי זה לא יקרה.

זוהי הבעיתיות בנושא רוחני.

גשמי - כולם מבינים. רצח עם, תאי גזים, יהודים מובלים כצאן לטבח.
רוחני? מה בסך הכל קרה? התדרדרות איטית כשהקורבן אינו מבחין כלל וכלל בהתדרדרות הנוראה שלו.
את הקביעה - גדול המחטיאו יותר מן ההורגו - לא אני קבעתי! ועל סמך זה בלבד התבססתי. כמה עצוב שיש כאלה שאינם רואים מוות רוחני כמוות גשמי ואף גרוע מכך.

אכן, צדקה mig, הסבים שעברו את השואה הנוראה תוך מסירות נפש על אנושית לשמור על מצוות בוראינו, לבטח מתהפכים בקברם למראה נכדיהם שלא נוקפים אצבע או יותר גרוע - נוקפים גם נוקפים - נגד מצוות בוראינו.

ולא הבנתי מה עניין חילול ה' לכאן.
האם כשחבשתם שטריימל או נטלתם ארבעה מינים או שרפתם חמץ בחוצות - חשבתם פעם הי, האם זה לא גורם חילול ה'? הרי "הם" יסתכלו עלינו כעל אנשים לא נורמטיבים!
קל וחומר כשבנפשנו ובנשמותינו מדובר - למה זה מעניין "מה יחשבו עלינו" ו"מה יכתבו על התחרות החרדית שהקישו שואה לאינטרנט"? אם אנחנו מאמינים שאכן שואה רוחנית מתרחשת ובאה עלינו חלילה, הרי היא דומה ואף גרועה משואה גשמית. "הם" אכן לא מבינים את זה. מה לעשות.
ועד כמה שעינינו הבשרית משגת - זו היתה מטרת השואה! לטלטל אותנו! לעצור אותנו! אז כן, נוכל ואף נצטרך בהחלט להקיש שואה רוחנית לגשמית.

לצערי, הסבים שלי משני הצדדים איבדו את כל משפחתם הענפה בשואה, ועד היום שגור בפי דודה שלי: אני פתחתי את אושביץ ואני נעלתיה - היא הייתה שם שש שנים תמימות. גדלתי על סיפורים מסמרים, ובאותה מידה על סיפורים של גיבורי הוד שלא ויתרו על קלה כבחמורה בתוך הכבשן! ולכן זה כואב שבעתיים!

צר לי אם נשמעתי כמו מוכיח בשער, אך כשכואב - צועקים!

בתקוה שתמיד ננחיל אך נחת רוח לאבינו שבשמים ולסבינו אשר בארץ.

 

[naamah]

שלום לכולם,

אחרי כמה ימים שלא נכנסתי לפרוג - הופתעתי לראות אשכול מלא שדן על מודעה ש...אהמ... אני יצרתי.

קראתי בעיון את התגובות, ברשותכם אבהיר את עצמי בנוגע למודעה:

הרעיון נולד בי בעקבות היכרות קרובה של מציאות מחרידה (ואכמ"ל) בעקבות האינטרנט.

כשהועלה נושא התחרות בפרוג, ראיתי כחובה לנסות להעלות את המודעות לסכנה הנוראה שבעניין. רציתי שהמודעה תצעק ותצרח: חברים! מתרחשת כאן שואה מול עינינו!!!!!
ורובינו מעדיפים לטמון את הראש ולומר לי זה לא יקרה.

זוהי הבעיתיות בנושא רוחני.

גשמי - כולם מבינים. רצח עם, תאי גזים, יהודים מובלים כצאן לטבח.
רוחני? מה בסך הכל קרה? התדרדרות איטית כשהקורבן אינו מבחין כלל וכלל בהתדרדרות הנוראה שלו.
את הקביעה - גדול המחטיאו יותר מן ההורגו - לא אני קבעתי! ועל סמך זה בלבד התבססתי. כמה עצוב שיש כאלה שאינם רואים מוות רוחני כמוות גשמי ואף גרוע מכך.

אכן, צדקה mig, הסבים שעברו את השואה הנוראה תוך מסירות נפש על אנושית לשמור על מצוות בוראינו, לבטח מתהפכים בקברם למראה נכדיהם שלא נוקפים אצבע או יותר גרוע - נוקפים גם נוקפים - נגד מצוות בוראינו.

ולא הבנתי מה עניין חילול ה' לכאן.
האם כשחבשתם שטריימל או נטלתם ארבעה מינים או שרפתם חמץ בחוצות - חשבתם פעם הי, האם זה לא גורם חילול ה'? הרי "הם" יסתכלו עלינו כעל אנשים לא נורמטיבים!
קל וחומר כשבנפשנו ובנשמותינו מדובר - למה זה מעניין "מה יחשבו עלינו" ו"מה יכתבו על התחרות החרדית שהקישו שואה לאינטרנט"? אם אנחנו מאמינים שאכן שואה רוחנית מתרחשת ובאה עלינו חלילה, הרי היא דומה ואף גרועה משואה גשמית. "הם" אכן לא מבינים את זה. מה לעשות.
ועד כמה שעינינו הבשרית משגת - זו היתה מטרת השואה! לטלטל אותנו! לעצור אותנו! אז כן, נוכל ואף נצטרך בהחלט להקיש שואה רוחנית לגשמית.

לצערי, הסבים שלי משני הצדדים איבדו את כל משפחתם הענפה בשואה, ועד היום שגור בפי דודה שלי: אני פתחתי את אושביץ ואני נעלתיה - היא הייתה שם שש שנים תמימות. גדלתי על סיפורים מסמרים, ובאותה מידה על סיפורים של גיבורי הוד שלא ויתרו על קלה כבחמורה בתוך הכבשן! ולכן זה כואב שבעתיים!

צר לי אם נשמעתי כמו מוכיח בשער, אך כשכואב - צועקים!

בתקוה שתמיד ננחיל אך נחת רוח לאבינו שבשמים ולסבינו אשר בארץ.

בעיניי השימוש בזכר השואה לצורך הזה הוא לא ראוי, ולכן אני רואה בכך חילול השם.
לכן אין שום קשר לשריפת חמץ, נטילת לולב וכיוצא באלו.

 

[גרפיקהil]

בעיניי השימוש בזכר השואה לצורך הזה הוא לא ראוי, ולכן אני רואה בכך חילול השם.
לכן אין שום קשר לשריפת חמץ, נטילת לולב וכיוצא באלו.

כל אחד וההסתכלות שלו על בעיית האינטרנט.

 

[naamah]

כל אחד וההסתכלות שלו על בעיית האינטרנט.

גם.
וגם כל אחד וההסתכלות שלו על השואה, ועל האופן בו מותר (או אסור) "להשתמש" בשואה.

 

[ROT]

יכול להיות שהצדק אם מפרסם הכרזה,
אבל אצלנו לא השתמשו בשואה בריש גלי כדי לפרסם דבר,
מכיוון - שאתה טוען שהאינטרנט הוא כשואה (ובצדק),
אבל השני טוען שהציונים זה נמשל לשואה, ויש לו 10 סיבות לשכנע,
והשלישי טוען שחפירת הקברים והריסתם זה בדיוק כשואה,
והרביעי טוען שההסתה נגד הדרת נשים זה בדיוק השואה (למי שזוכר את הילד עם הטלאי בכיכר השבת)

לכן כדאי עם כל הסיבות הצודקות מאוד, להימנע מהשימוש הזה, בפרט שיש עוד דרכים להביע את המלחמה בטכנולגיה המאיימת והמכלה ה"י.

 

[מור100]

הרשי לי לשער שאינך באה ממשפחה שהיא דור שני לשואה.
קל ומתנגן מוצלח לאוזן לגלגל שואה גשמית - שואה רוחנית,
לא כשחווית את החלק הראשון.



אני רואה את המודעה כבעייתית לא בגלל התקשורת!
הנקודה שנעמה העלתה חשובה בפני עצמה,
אבל המודעה היא בעיה בפני עצמה!
אם יבוא ניצול שואה ויאמר לי - אני רואה את הנכד שלי גולש באינטרנט,
ואני אומר לעצמי - זו שואה, אני הרי אקשיב בפה פעור -
אבל לא כשצעירון/נת שלא חוותה דחיפה של תינוקות והבה נעצור כאן - לתאי הגאזים -
תאמר את זה!!!

השואה היא נושא קדוש וצריך לחשוב אלפי פעמים לפני שנוגעים בו!!!

טעות בניחוש. סורי. סבי ז"ל עבר את אימי השואה, ואיבד שם את כל משפחתו, כולם.

כשחז"ל אומרים לנו שגדול המחטיאו יותר מן ההורגו, הם מתכוונים ברצינות לא פחות מניצול שואה. ייאמר א"כ ברורות: רצח עם אכזרי, הוא פחות בחומרתו מרצח נשמות ידידותי. זה חז"ל אומרים, ואם מי שציטט אותם זו צעירונת כזו או אחרת – אין פסול בכך.

משפחתנו אינה מעדות המזרח, וחוותה על עצמה את אימי השואה, ובשלהם איבדה את רוב חלקי המשפחה, הי"ד. כל זה לא מונע מאיתנו להיישיר מבט ולהאמין באמונה שלמה לדברי חז"ל הקובעים כי הרג הנשמה חמור מהרג הגוף.

האינטרנט הורג נשמות. אולי את לא מכירה, אבל לאזני הגיעו עדויות ברורות, ויוצרת הכרזה מעידה אף היא על היכרות מקרוב עם מקרה שכזה. ומשכך, סכנתו חמורה מהרג פיזי. זו אמונתנו! הזעזוע המוצדק שלך ושל כולנו למראה המודעה, אמור רק לעורר בקרבנו את הפחד והדריכות שעלינו לחוש אל מול האינטרנט. שעת גלישה באינטרנט פרוץ – היא פחית ציקלון לנשמה ולנפש של הגולש, ושל ביתו אחריו. מי שלא מאמין בכך, או שנותן לזעזוע שלו להסיט את תשומת הלב למקומות אחרים – גם אם נבין את נפשו המזועזעת, אך אינו אלא טועה.

 

[מור100]

למרות שאינני רואה כל הצדקה בהקבלת נושא השואה למשהו,
בכל אופן אני תוהה על ההקבלה בין רצח עם, כולם כולל כולם, בכפייה,
לבין מציאות האינטרנט שאינה כופה את עצמה על כל מאן דבעי.
ושלא תהיה טעות בקשר לגישה שלי לאינטרנט פתוח.
(אפילו שלחתי כרזה (

דוקא משום כך – סכנתו חמורה יותר!!!! כשאדם עומד מולך עם רובה, אתה יודע שאתה צריך לברוח. שהוא מפתה אותך עם סוכריה, סכנתו חמורה שבעתיים!!

 

[מור100]

וסליחה! (הנושא בוער בדמי)
מי שהוזה לחשוב שהגרמנים ימ"ש רצו רק 'להורגו' ונמנעו מ'להחטיאו',
טועה טעות מרה!!!
וכל מי שמתמצא קצת בנושא - יודע.

זה ממש לא הנושא במחילה. לא דנים כאן על כוונת הגרמנים. בכרזה הובא ויזוא'ל של הריגה פיזית, והובע מסר כי הריגה רוחנית חמורה הימנו.

ואם כבר: מגמת הגרמנים היתה להשמיד את העם היהודי מעל פנ האדמה. אדרבה צחוק (או יותר נכון – בכי) הגורל היה שגם אלו החילוניים והנאורים, נדחפו למשרפות בצותא עם החרדים והאדוקים. איך את אומרת? "וכל מי שמתמצא קצת בנושא – יודע".

 

[מי אני]

הרבה הורים היו שמחים לו ילדיהם היו נפטרים ולא מדרדרים לאן שהדרדרו,
התקוה היחידה שלהם זו מתנת בורא עולם ושמה: תשובה - כי לא ידח ממנו נדח.

( הוגדל למי שלא ראה את השורה הזאת.)
ולא, ברור שהורים לא רוצים שילדיהם ימותו.

רק לו היו שואלים אותם מה הם מעדיפים מתוך שתי אפשרויות זה לא מופרך שהיו בוחרים בזה (גם בשואה היו שלא השאירו את ילדיהם למרות האפשרות והעדיפו את המוות)

מזעזע!
את אומרת את זה מנסיון (רח"ל) או מקבלת דעת תורה? אי אפשר להשמיע דברים כאלה ככה באויר, זה דיני נפשות!!
במילים אחרות, מי שכבר התדרדר, צריך להעדיף את הדרך השניה???????

 

[mig]

מזעזע!
את אומרת את זה מנסיון (רח"ל) או מקבלת דעת תורה? אי אפשר להשמיע דברים כאלה ככה באויר, זה דיני נפשות!!
במילים אחרות, מי שכבר התדרדר, צריך להעדיף את הדרך השניה???????

ראי הודעת של "ותמיד לבחור" - היא מבהירה את הענין בברור.

 

[שירי כהן]

טעות בניחוש. סורי. סבי ז"ל עבר את אימי השואה, ואיבד שם את כל משפחתו, כולם.

כשחז"ל אומרים לנו שגדול המחטיאו יותר מן ההורגו, הם מתכוונים ברצינות לא פחות מניצול שואה. ייאמר א"כ ברורות: רצח עם אכזרי, הוא פחות בחומרתו מרצח נשמות ידידותי. זה חז"ל אומרים, ואם מי שציטט אותם זו צעירונת כזו או אחרת – אין פסול בכך.

משפחתנו אינה מעדות המזרח, וחוותה על עצמה את אימי השואה, ובשלהם איבדה את רוב חלקי המשפחה, הי"ד. כל זה לא מונע מאיתנו להיישיר מבט ולהאמין באמונה שלמה לדברי חז"ל הקובעים כי הרג הנשמה חמור מהרג הגוף.

האינטרנט הורג נשמות. אולי את לא מכירה, אבל לאזני הגיעו עדויות ברורות, ויוצרת הכרזה מעידה אף היא על היכרות מקרוב עם מקרה שכזה. ומשכך, סכנתו חמורה מהרג פיזי. זו אמונתנו! הזעזוע המוצדק שלך ושל כולנו למראה המודעה, אמור רק לעורר בקרבנו את הפחד והדריכות שעלינו לחוש אל מול האינטרנט. שעת גלישה באינטרנט פרוץ – היא פחית ציקלון לנשמה ולנפש של הגולש, ושל ביתו אחריו. מי שלא מאמין בכך, או שנותן לזעזוע שלו להסיט את תשומת הלב למקומות אחרים – גם אם נבין את נפשו המזועזעת, אך אינו אלא טועה.

האם היית מראה את המודעה לסביך?...
הזעזוע שלי אישית למראה המודעה, הוא לא בגלל הפחד והדריכות מהאינטרנט אלא מהאסוציאציה בלבד. אני באמצע מחשבות על הענין, ועדיין יש בי התנגדות.

 

[שירי כהן]

זה ממש לא הנושא במחילה. לא דנים כאן על כוונת הגרמנים. בכרזה הובא ויזוא'ל של הריגה פיזית, והובע מסר כי הריגה רוחנית חמורה הימנו.

ואם כבר: מגמת הגרמנים היתה להשמיד את העם היהודי מעל פנ האדמה. אדרבה צחוק (או יותר נכון – בכי) הגורל היה שגם אלו החילוניים והנאורים, נדחפו למשרפות בצותא עם החרדים והאדוקים. איך את אומרת? "וכל מי שמתמצא קצת בנושא – יודע".

הובא ויז'ואל של הריגה פיזית - לא מדויק.
לו היית מביאה תמונה של אקדח היה זה הניסוח המדויק לומר מה הויז'ואל,
אבל כאן יש הרבה יותר מזה, יש כאן סיפור שלם.
ולפני המשרפות, ולאורך כל הדרך,
הכריחו יהודים לסור מדרך התורה, בשילוב העינויים הפיזיים,
כך שבעיני זה סיפור כפול ומכופל.

 

[בנים]

נו, אז גם התחרות הזו הוכיחה את חוק גודווין.

אכן הישג משמעותי.

 

[Deena]

mig קצת נסחפת מידי הרבה כנראה שאת לא מכירה וב"ה לא התנסית בילד שהתדרדר אבל שום הורים שבעולם לא עובר להם אפילו פעם אחת שמץ של הרהור שאולי היה עדיף שבנם ילך לעולמו בלשון עדינה מאשר ירד מהדרך

שטויות והבלים מה זה החיים הם משחק בעיניך?

החיים לא משחק בעיניה, והיא כתבה די בבירור שאף הורה לא יבחר בכזה דבר ר"ל לילדו. נא לקחת את המשפט בבגרות ולא להיתפס למבטי שחור-לבן.
מה שכן - חיי נצד עוד יותר לא משחק בעיניה - ולזה אני מסכימה.
אם הייתי נאלצת לבחור בין חיי שעה לחיי נצח - ברור לי מאד מה הייתי בוחרת.
עוד יותר אשמח לבחור באפשרות ג' - לא זה ולא זה.
בתפילה שלעולם, לעולם לא נעמוד במצב כזה.

 

[naamah]

החיים לא משחק בעיניה, והיא כתבה די בבירור שאף הורה לא יבחר בכזה דבר ר"ל לילדו. נא לקחת את המשפט בבגרות ולא להיתפס למבטי שחור-לבן.
מה שכן - חיי נצד עוד יותר לא משחק בעיניה - ולזה אני מסכימה.
אם הייתי נאלצת לבחור בין חיי שעה לחיי נצח - ברור לי מאד מה הייתי בוחרת.
עוד יותר אשמח לבחור באפשרות ג' - לא זה ולא זה.
בתפילה שלעולם, לעולם לא נעמוד במצב כזה.

ההבדל הוא כזה:
מחיי שעה ניתן לחזור (בתשובה).
מחיי עולם, טרם מצאתי מי שחזר.

 

[sunshine]

ולכן היא כתבה ש-

התקוה היחידה שלהם זו מתנת בורא עולם ושמה: תשובה - כי לא ידח ממנו נדח.

mig דיברה על מצב שבו הילד מת בחטאו, שאז ההורים היו מעדיפים שימות לפני כן כשהוא עוד צדיק, אבל לאחר שנפל בחטא ח"ו לקוות שימות... מה, זה לא היה ברור מדבריה?

 

[naamah]

ולכן היא כתבה ש-

mig דיברה על מצב שבו הילד מת בחטאו, שאז ההורים היו מעדיפים שימות לפני כן כשהוא עוד צדיק, אבל לאחר שנפל בחטא ח"ו לקוות שימות... מה, זה לא היה ברור מדבריה?

אני אישית לא עושה חשבונות שמים, ולא קובעת מי יחיה ומי ימות, ומי ראוי לחיות ומי ראוי למות ומתי, ועצם העיסוק בשאלה - או עצם ההיחשפות לאנשים שעוסקים בשאלה לגבי בניהם עצמם ובשרם - מצמרר אותי.

 

[Deena]

אני אישית לא עושה חשבונות שמים, ולא קובעת מי יחיה ומי ימות, ומי ראוי לחיות ומי ראוי למות ומתי, ועצם העיסוק בשאלה - או עצם ההיחשפות לאנשים שעוסקים בשאלה לגבי בניהם עצמם ובשרם - מצמרר אותי.

אולי לא נכון לפרסם דבר כזה בפורום - אבל בכל אופן משהו קצת אישי למען ההסבר -
יש לנו ילד שהיה חולה מאד ל"ע (ב"ה היום הוא הבריא בניסי נסים של ממש - חרף תחזיות הרופאים). באיזשהו שלב עלה הנושא הזה, של מוות, חיים, עולם הבא - עם הילדים האחרים. התלבטתי כיצד וכמה לדבר איתם על הנושא. אני לא מדברת על פתיחת הנושא כרלוונטי לגבינו, אלא סתם, באופן כללי, כיצד לענות על שאלותיהם (שהן שאלות שילדים רבים שואלים גם בלי הרקע שמן הסתם ממילא לא הבינו אותו כל כך). כל אחד מאיתנו כהורה נדרש לפעמים לענות על שאלות של ילדים - שאלות תמימות, לא טעונות לאף אחד חוץ מלהורה.
כעת יש לנו שתי אפשרויות. אפשר להתחמק, לברך "שלא נדע" ובאופן כללי לשדר לילד שהנושא מעיק ומלחיץ ומצמרר - ואז ענינו לו תשובה מסוימת מאד בלא שנרצה. ואפשר לדבר על כך בפתיחות ובנעימות - אם יש את המסוגלות לכך*.

המוות - כפי שכתב כבר מישהו לפני - אינו דבר רע. כולנו נגיע לשם. כולנו גם רוצים להגיע לשם באיזשהו שלב. רק מה - אנחנו מקוים ומתפללים להגיע לשם כמה שיותר מאוחר - על מנת שנספיק "להרוויח" כמה שיותר מצוות ומעש"ט. גם על עצמי אני מצהירה - ולא מצטמררת בכלל - שאם הייתי יודעת שבחיים ארוכים יותר אני מפסידה עוה"ב - הייתי מעדיפה חיים קצרים וחיוביים מלהיפך. רק מה - כולנו שואפים לחיות חיים ארוכים ומלאים, בהם ניתנות לנו אפשרויות רבות יותר לקנות מצוות (ראה סיפור על הגדול - מי זה היה? - שהחזיק בציציותיו בעת מותו ובכה "בכמה פרוטות בעוה"ז ניתן לקנות עוה"ב") וכמובן - לחזור בתשובה. בתקוה שלא נבזבז חיים אלו לריק.
אנו בוכים על הנפטרים לא כי אנו "מרחמים" עליהם - להם טוב עכשיו - אנחנו בוכים אך ורק עבור עצמינו, הנותרים המתגעגעים...
אם נעצור ונחשוב לרגע על הנושא - נגלה שהוא לא מפחיד, הוא פשוט "הוא". ככה זה, וזה לא רע בכלל.
בבואנו לדבר עם ילדים על הנושא (וואו, איך גלשתי לפה..) - אני חושבת שחשוב מאד להיות כנים עם עצמנו. אם הנושא של מוות מפחיד אותי, אסור לי לדבר על כך עם הילדים - כי זה יעבור הלאה וזה מה שהם יבינו. אך גם ההתחמקות צריכה להיות זהירה!! הטוב ביותר הוא אם נלמד את עצמנו לא לפחד מהנושא - ונעביר זאת כך לילדינו.
*אם אנחנו לא מפחדים מהמוות, אלא רואים אותו כחלק טבעי ובריא מהחיים (טוב, הבחירה במילים האלו היא לא לגמרי הגיונית - נצליח לשדר זאת גם לילדים.
לי בשעתו - וגם היום בלי שום דרמות ברקע (ב"ה!) - קל מאד לדבר על הנושא עם הילדים ואני רואה שהם אכן גדלים בריאים בנפשם עם כל הנושא הזה. ה' שם אותנו בעולם למשך שנים קצובות. אנחנו לא יודעים כמה - מקוים מאד שהרבה (ומסבירה שבדרך כלל זה הרבה - ע-----ד שתהיה סבא זקן-זקן בעז"ה). בזמן הזה אנחנו "חוטפים" כמה שיותר מצוות - זה הזמן שה' נתן לנו לשם כך! בעז"ה בסוף כולם נפטרים ואז מגיעים לשמיים וה' מראה לנו את כ---ל השכר שהוא שמר לנו עבור המצוות שעשינו - אפילו מצוות שאנחנו כבר שכחנו מהם -א נחנו לא נאמין איזו ערימה של שכר מחכה לנו שם...
אני מבינה את אלו שלא רוצים לדבר ע"כ - אבל הרי זה חלק כל כך בסיסי ביהדות שלנו.. וזה אמצעי כל כך עוצמתי להעביר ערכים, להעביר רצון עז לקיום המצוות, ולבריאות הנפש בנוגע למוות בפרט ולצרות בכלל... (העולם שלנו קצר ולא נצחי - הכל עובר בסוף - גם הצרות הן "בסה"כ" למשך שנים ספורות..)
כשנפטרה דודתי לא מזמן, שמעתי את בתי בת ה-7 מסבירה לאחותה הקטנה שכולם בוכים כי "הם נורא-נורא מתגעגעים אבל לא נורא כי בסוף ממילא כשיגיעו לשמיים הם יראו אותה". תגידי, יכול להיות בריא מזה?
שלא לדבר על כך שזה פשוט נכון...

עוד משהו - וסלחו לי (ובעיקר יסלחו לקוחותי הבוקר) שאני מאריכה -
נכנסנו לנושא הלא-גרפיקאי בהחלט אולם בכל זאת חשוב לנו כיהודים -

הסיבה שהמוות כה מפחיד כה רבים מאיתנו, היא הפחד מהלא-נודע. הרי כולנו מאמינים שהמוות הוא לא הסוף - כך שאת החשש הזה אין לנו ב"ה (תחשבו איך מתמודדים חסרי האמונה..). אבל זה דבר גדול, לא ידוע, ומפחיד באי-הידיעה שלו. כמובן - זה מאד הגיוני. אין לנו אפשרות "לפתור" את הבעיה הזו בנוגע לילדינו, כי גם לנו זה לא ידוע, גם אנחנו לא התנסינו ולכן לא נוכל לספר להם "איך זה". אולם אם נתחמק מהדיבור על כך, נהפוך את הנושא לעוד יותר מפחיד, עוד פחות ידוע, מין מפלצת שחורה שאסור אפילו לדבר עליה.
עצם העיסוק בנושא בצורה ריאלית ותכליתית (מחפשת תרגום לביטוי - Matter-of-fact - מישהו?) כבר מרגיע את הילדים ונותן להם הרגשת ביטחון שה"דוב לא נורא כל כך".
אבל שוב - רק אם קודם כל הרגענו את עצמנו...

(אגב נעמה - לא התכוונתי "להתנפל" עליך ועל המשפט שכתבת - רק עוררת אותי לכתוב על נושא שחשבתי עליו יותר מפעם ושלדעתי הוא חשוב).




*

 

[sunshine]

אני אישית לא עושה חשבונות שמים, ולא קובעת מי יחיה ומי ימות, ומי ראוי לחיות ומי ראוי למות ומתי, ועצם העיסוק בשאלה - או עצם ההיחשפות לאנשים שעוסקים בשאלה לגבי בניהם עצמם ובשרם - מצמרר אותי.

אף אחד לא דיבר על לקבוע מי יחיה ומי ימות.
דובר על הצער שיש להורים שלא עלינו בנם הדרדר, צער בעולם הזה ועוד יותר בעולם הבא, ושלמרות הכאב שבכך, רטרואקטיבית הם היו מעדיפים שהיה נפטר מהעולם לפני שחטא.
וחוץ מזה גם התורה אמרה על בן סורר ומורה שימות זכאי ולא ימות חייב.

 

[מור100]

ברוח האשכול:
מלחמת העולם השניה...

(למי שלא הבין: הפרינט המדובר כאן (עוד קודם שהוסב הדיון לשאלות של חיים ומוות), שב וצץ באשכול חדש).