שיתוף - לביקורת מחול היתושים

[א. פרי]

משל ונמשל 1

"יש לך אפשרות להאזין למוזיקה, להתרשם מתמונות נוף נדירות, אתה עשוי להגיע למצבים בהם תצטרך לחשוב וליצור דברים חדשים, לבקש עזרה, או לסייע ולרתום את הרצון הטוב שלך ואת היכולות שלך.

מדובר בכיף גדול שאמור לספק לך אפשרויות קידום משמעותיות."

אהוד הנהן בתשומת לב. הוא נכנס בשעריו של המתחם כשיצא החוצה נשאל:

"איך היה, אחי? התקדמת? יצרת? קידמת דברים? למדת?"

"הייתי עסוק מידי בדאגה שלא יעקפו אותי בתור".

"השגת הישגים כלשהם?"

"הממ.. לא בדיוק, לא היה לי סיכוי. המתחם גדול מידי, אף אחד לא היה רואה אותי".

"נהנית לפחות מיצירות?"

"הייתי מתוסכל שלא אני יצרתי אותן".

"איך תגדיר את המסע? מה קיבלת שם?"

"המחול של היתושים סביב המנורות היה מרשים מאוד. העביר לי את הזמן היטב".

*

העולם לתוכו גדלנו האכיל אותנו במסרים סמויים של:

תחרותיות

אמירות מקטינות

מצוקות

אשמה וכעס

תחושת רדיפה


הרגילו אותנו לחשוב במושגים של:

להיות סטנדרטיים, לא להיות חריגים, לא לבלוט בנוף, להיכנע לתכתיבים, לתת משקל משמעותי לדעת הסביבה.

פלא שמה שנשאר לנו לעשות זה להסתכל ולהתפעל מהמחול של היתושים?


משל ונמשל 2

חבורה של חכמים ישבה לה סביב שולחן גדול.
המשימה:
ליצור יצירה שמבוססת על אחדות.
האתגר: כל אחד חושב אחרת, לכל אחד יש אמונות אחרות, אופי שונה.
האתגר הגדול ביותר: חשיבה שאסור לאף אחד לעקוף אותי, ואני אמור להיות מצטיין בין כולם.
כדי להצליח במשימה, כל אחד צריך לעשות את מיטב המאמצים להתקדם תוך כדי מתן עזרה לחבריו להתקדם.
אבל האולם הולך ומתבלגן לו, והמשימה נראית בלתי אפשרית.
הם יכולים להשתדל לסדר כל אחד את מה שהוא יכול בכוחותיו שלו, או לחכות לאדם שיבוא לסדר את הכל ולקרוא לו - משיח.


הבהרה: אין כאו זלזול חלילה במושג משיח אלא התייחסות לדיברי הרמב"ם שפסק להלכה שמשיח הוא בן אחר בן מדוד המלך, ואמר גם שאין בין ימות משיח לזמנינו אלא שיעבוד מלכויות.
שיעבוד מלכויות זה אומר - חופש.
לא כל עם ישראל זכו לצאת ממצרים לגאולה כי הם היו צריכים לרצות לצאת לחופש.
בגאולה האמיתית כולנו נזכה לצאת לחירות כי כולנו משתוקקים כבר לגאולה.