מהמקרה שפתח את האשכול לא נראה בכלל שהדגש הוא על כפייתיות.
הסיפור דיבר על 'ילד בגיל 13 שלוקח את החיים והרוחניות בצורה קצת מדי כבדה ורצינית ומתחיל להיות קיצוני. נטילת ידים בכמות מוגזמת וכו' קריא"ש על המיטה 20 דקות. לומד כמעט כל היום...'. משום מה כולם לקחו את הסיפור לכיוון של כפייתיות וטורדנות, ומיד זה שייך למטפל, ובעצם לא מטפל אלא פסיכולוג, וגם לא פסיכולוג אלא פסיכיאטר, ועדיף עם כדורים... בסיפור בכלל לא כתוב שמדובר על כפייתיות, נטילת ידים יכולה להיות בגלל שהוא נגע ב'מקומות המכוסים', ורוב שטח הגוף הוא כזה [ובפרט אם הוא לובש חולצה קצרה], ק"ש שעל המיטה עם כל הפסוקים והמזמורים יכולה בהחלט לקחת 20 דקות למי שרוצה לכוון בכל מילה, גם בלי שהוא חוזר על מילה פעמיים.
אתם לא חושבים שקצת הגזמנו?
כל אם בישראל מתפללת בכל ערב שבת שיהיו לה בנים צדיקים, יראי ה', עובדי אלקים. והמהדרת מתפללת בכל יום. כולנו מספרים לילדים רק סיפורי צדיקים, על גדולי ישראל שלמדו כל היום תורה, ולא ענין אותם שום דבר אחר, כמובן שאסור לילד לראות סרטים ולשחק במחשב, לאחר לימודים של 8 שעות ביום, שולחים אותו ל'מתמידים' שילמד עוד קצת, ומחנכים ש'אך ורק תורה'. ולקינוח, מספרים סיפורים זוועתיים על צדיקים שכל חייהם נזהרו מעבירות וקיימו מצוות, ולאחר מכן הלכו לגיהנום בגלל איזה ספק חשש איסור.
וכשבא ילד שלוקח ברצינות את מה שחינכו אותו, ויש לו כוחות נפש ללכת לפי זה, ללמוד כל היום ולקרוא קריאת שמע בכוונה, שולחים אותו לפסיכיאטר!
הדבר נשגב מבינתי.
כמובן שלא דיברתי על מקרה של כפייתיות וטורדנות אמיתית. זה בהחלט ענין לאיש מקצוע.
מכיון שאני מסכים שבהרבה מקרים זה מגיע נטו מרצינות אמיתית שהבחור הגיע אליה ובס"ה זה יישום של החינוך שהוא קיבל
(לא יודע מי מחנך עם כאלו הפחדות על צדיקים בגיהנום בגלל ספק איסור...)
לכן כתבתי גם -
אמנם - יש מקרים שבאמת הילד זה מגיע לו ממקום טוב אך הוא נהיה יותר "פרומער" מהסגנון המשפחתי וההורים כבר חושבים שזו בעיה, אז אכן במקרים כאלו צריך יותר להיזהר...
לעומת זאת, רוב ההורים מכירים את הילד ויודעים בדר"כ לזהות אם יש פחות שמחת חיים ואם זה מגיע ממקום לא טוב,
כאחד שאני יכול להעיד על עצמי שיש לי ידע בתחום גם כחונך ועוד
נכון שמהמשפט ש"לוקח מידי בכבידות וברצינות" לא הייתי מודאג, אבל מההמשך של נטילת ידיים מוגזמת וקריא"ש 20 דק' זה כבר מלמד על הכל,
לא לוקח 20 דק' קריא"ש, גם אם לא חוזרים פעמיים על כל מילה,
לפעמים הבעיה שלוקח הרבה זמן "להתכונן" להוציא את המילה נכון...
והרבה פעמים מזהים את הבעיה כשכבר זה חמור ואז באמת כבר צריך פסיכיאטר וכדורים
ולכן אם מזהים תחילה של שינוי שנראה לא טוב בוודאי כדאי ללכת למישהו שמבין בחינוך וטיפול לא דווקא מטפל מוסמך אלא משגיח או דמות רוחנית חינוכית, כדי לפחות לדעת האם יש צורך ללכת יותר קדימה,
כד שתבין על מה אני מדבר
לפני כמה חודשים יצא לי להכיר אברך מבוגר ובאיזה שהוא שלב הוא שמע שאני עוסק בנוער ובטיפול הוא רצה להתייעץ איתי על הבן שלו,
הסיפור פשוט זועק לשמים, אבל לא יודע לי שעשו עם זה משהו כי זה "פאסט נישט" ללכת לטיפול.
הוא מספר על בן שלו שלומד באחת הישיבות הגדולות הטובות ביותר שיש היום (ישיבה ליטאית) (לדעתי אין כזה דבר ישיבה טובה או לא, יש ישיבה שמתאימה לבחור הזה ויש שלא...אבל מה שה"עוילם" קורא לזה...) הוא בחור מתמיד עצום, כבר סיים את הש"ס!!! ירא שמים מאד, מקפיד על קלה כבחמורה ועוד ועוד, (זה לא רק בראיה של האבא כי הוא בעצמו קצת פרומער) קם כל בוקר מאד מוקדם כדי להתכונן לתפילה, בדר"כ הוא מתפלל נץ... (גם בשבתות ובבין הזמנים)
בתקופה האחרונה הוא החל להתלונן על כאבי ראש בלתי מוסברים וגם קצת חולשה, והוא חוזר הרבה הבייתה מהישיבה לנוח,
הם התחילו בבדיקות ולא מצאו כלום, המשיכו והמשיכו, כבר הגיעו לבדיקות לזיהוי ה"מחלה" ל"ע,
בינתיים לא גילו כלום ב"ה (ושלא יהיה...), והוא שואל אותי מה אני חושב...
התחלתי קצת לשאול אותו עוד שאלות שלא בהכרח קשורות ישירות, כגון איך הוא נוטל ידיים ועוד,
בקיצור, זה היה ברור שהכל מלחצים, ולא מדובר שהלחיצו אותו בצורה גלויה לקום מוקדם או ללמוד הרבה, אלא יותר שהוא הלחיץ את עצמו (כמובן שייתכן שזה בעקבות דברים שאמרו לו וכדו' אבל לא ניכנס לעניין מאיפה זה התחיל), והוא פשוט מסובך בתוך עצמו,
ובהחלט כבר התחיל פה קטע של כפייתיות בכל מיני נושאים ששאלתי אותו,
לאבא היה קשה לקבל שמדברים רוחניים יכול לקרות כזה דבר, אבל הראיתי לו שזה שהוא קם כ"כ מוקדם ולומד המון ללא הפסקה זה גורם לו בסופו של דבר ביטול תורה של ימים שלמים
לכן, צריך מאד מאד להיזהר, ולא אמרתי לרוץ ישר לפסיכיאטר וכדורים, אבל התייעצות חייבים.
הנושאים החמים
