שיתוף - לביקורת מיומנה של תלמידה מופרעת

  • הוסף לסימניות
  • #1
הי פעם ראשונה שלי לכתוב בסגנון הזה, אשמח לשמוע את דעתכם המלומדת.
אם יהיה ביקוש- אמשיך לפרקים נוספים.
הבהרה: הטור לא נכתב חלילה במטרה להפחית מכבודן של המורות הנכבדות ובוודאי שלא מיכולותיהן המדהימות של התלמידות המופרעות, למרות שהטור נכתב מניסיון אישי מר-מתוק.
__
"ברוך... הגואלנו מיד מורותינו"
-

"אז מה תעדפנה על פני מה? רולדת עוף צלויה ברוטב שזיף מיובש או בשר בקר במשרת תמרים ואגוזים?"

הציטוט הנ"ל, כמה מצער, לא נשמע בחללה של מסעדת בשרים יוקרתית באחד מגורדי השחקים של מנהטן, אלא בשיעור דינים מרעיב למדיי בכיתה ישנונית וחסרת מוטיבציה באחד מהסמינרים הנחשבים יותר.

מחיתי את רירי הזב מזוויות פי והשתקתי את בטני המוחה על חוסר ההתחשבות של המורה בשעה זו של היום. מי החי בסרט ששם שיעור דיני ברכות בשעה שביעית של היום?!

העפתי מבט קצר לשעון, מגלה שעברו רק 34 שניות מלפני חצי דקה. אוףףף.

בעוד גב' בורקסוביץ' המשיכה לתאר בססגוניות מנת גורמה מהסוג שגורמת לך להישאר רעבה, הגענו אני וליבי שלצידי למסקנה כי הגיעו מים עד נפש, או במקרה שלנו- שום מאכל לא הגיע עדי קיבתנו זה דקות ארוכות ומייסרות.

שליתי שקית בייגל'ה יבש שהפך עוד יותר חסר חן למול תיאוריה החיים של המורה המתהלכת בקדמת הכיתה, מצליחה לגרום לכולן ללקק שפתיים יבשות בגעגוע בלתי נשלט אל ארוחת הצהריים החמה ש(לא) מחכה להן בבית.

מיקמנו אותה בנוחות מאחורי הקלמר שלי והקלסר של ליבי, מגניבות פיסות תפלות אל פינו הצחיח, נזהרות מעיניה הבולשות, חסרות הרחמים, של המורה.

"אם כן, ודאי שנברך ברכת מעין שלוש ומייד ניטול ידינו לסעודה. אבל, אם במהלך הסעודה שוב יוגש, לדוגמה, טרטר סלמון עם קרם אבוקדו וקרקרים פריכים בעבודת יד, מתובלים בעשבי תיבול אסיאתיים, אזי ודאי הדין יהיה..."

גל קרקורי בטן חסרי נימוס פרץ מצפון הכיתה, התפשט למזרחה, ולבסוף חלש על הכיתה כולה.

"זה היה אחד משלושת סוגי הדגים שהיא הגישה בשבת, חותמת לך", לחשה ליבי בעצב, מכרסמת בייגל'ה באופן מעורר רחמים.

"ליבי וייס!" הרעימה המורה, גורמת לשתינו לקפוא בבהלה, "וגם את, אהובה הולצמן! שתיכן הרגע לחדר המנהלת, ותחזורנה עם אישור שפטפטתן ואכלתן במהלך שיעור דינים".

מבטינו הצטלבו בייאוש.

"גב' בורקסוביץ', זה לא מה שאת חושבת---" ניסיתי את מזלי הביש.

"אין זה עניינך מה אני חושבת ומה לא. ועכשיו, גשנה למנהלת", היא חתמה את הדיון, ושנינו פסענו בגב שפוף החוצה, מחליפות מבטים אומללים עם הישנוניות שברחבי הכיתה.

"לפחות לא נצטרך לסבול את התיאורים ה-" בעוד היא מחפשת תיאור מספק לסבל המתמשך של שמיעת כל תפריטו של מזנון עילית לעשירון העליון, נשמע קרקור צורם מכיוון בטנה של ליבי, ולמרות שידענו שאנחנו גם ככה מסובכות- פרצנו בצחוק משוחרר והתיישבנו לסעוד את ליבנו בעוגיות אוריאו מפוררות למחצה שהגנבנו בקפוצ'ון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
2. חינוך זה חשוב, אבל להספיק את ההסעה- עוד יותר
מצחקקות יצאנו מחדר המנהלת, פנינו עוד בוערות מהמבטים הצורבים שהיא שילחה בנו במשך דקות ארוכות ומייסרות.

"זה לא שאכפת לי להישאר בסמינר הדפוק הזה עשר דקות אחרי סוף היום, אבל אם אני אפספס את ההסעה-וזה ככל הנראה מה שעומד לקרות- אני אגיע הביתה שעה וחצי מאוחר יותר, עם כל הפקקים האלו", נאנקתי באומללות.

ליבי המהמה כמה מילים בלתי ראויות על המנהלת, ויחד צעדנו לחצר, להעביר את הדקות הבודדות שנותרו עד סוף השיעור.

"אולי אפשר לזייף אישור מהספרנית שנשארנו?" שאלה ליבי במר ליבה.

"לא נראלי, החתימה שלה יותר מסובכת מהחתימה של החיד"א. ובכל מקרה אסור לשקר", נזפתי בה.

"אוקי, הבנתי. אז את באמת מתכננת להישאר היום ולפספס את ההסעה, להגיע שעה וחצי מאוחר הביתה ולחטוף על הראש מאחותך שתכננה לצאת לקניות ובגלל שלא חזרת היא הייתה צריכה להישאר ולשמור על הקטנים ו...", היא אמרה בשיעמום מדומה, ניצוץ שובב בעיניה.

"שטויות, אחותי תצא לקניות גם אם הקטנים יישארו לבד. ובכל מקרה, אני לא עומדת להישאר היום בסמינר. בואי תסתכלי איך נסתדר", קרצתי לה בחיוך רב משמעות.

עלינו לספריה, נזהרות מפגישות חזיתיות בדמויות בלתי רצויות כדוגמת המפטרלת בעלת עיני הנץ או השרת המלשן.

חיוך מרוצה עלה על שפתיי כשראיתי את היושבת בדלפק הספרנית. זו לא הייתה היא עצמה אלא בתה הצעירה שגמרה י"ד לא מזמן.

"היי, מתחשק לך?" הצעתי לה בנדיבות עוגיית אוריאו מעוכה.

"אה.... אסור לאכול בספריה", היא היססה.

"אז תאכלי את זה בחוץ. לבינתיים אנחנו צריכות להשלים פה 10 דקות, בהוראת המנהלת", אמרתי בחיוך הכי נחמד שלי, הגשתי לה את העוגייה והתקדמתי עם ליבי לאחד מעמודוני הספרים.

עשר דקות מאוחר יותר פסענו בחזרה לצעירונת שכעת עסקה בכריכת ספר.

"תרשמי לנו אישור שהשלמנו 10 דקות בספריה?" ביקשתי.

"בטח. הנה, שניה..." בלתי מודעת לכללים בעליל, היא שלפה שני דפי מֶמו, ואני סימנתי לליבי שהחזירה לי בהנהון זעיר.

איכשהו הגלשנו אותה לשיחה על המערכת הבלתי אפשרית בי"ג י"ד, המחנכות השונות וטעם התה שמוגש בהשתלמויות, תוך כדי שאנחנו מכתיבות לה בדיוק מה אמור להיות רשום בפתקים שלנו.

'אהובה הולצמן השלימה 10 דקות בספריה לאחר הלימודים. בתודה, ח. בוקובסקי' היה כתוב שם.

מיהרנו להימלט עם הפתקים יקרי הערך להסעות מייד בהישמע הצלצול, מתגלגלות מצחוק.

"וזה לא שקר?" שאלה ליבי בהתגרות.

"גמרנו את הלימודים בשיעור שישי, לא?" עניתי לה בתמימות, ורעיון חדש נבט במוחי למול הגדר דמוית התיל של הסמינר.

מחר, על אפם ועל חמתם של צוות הסמינר כולל השרת האנטיפת, אני אצא לקנות לי אייס קפה בחנות הסמוכה לסמינר. נראה אותם מונעים אותי מזה.


אשמח לביקורת
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #7
מרענן ומשעשע!
קליל ונפלא!!!
תודה לכם!
וואו
מוכר מקרובב
;):devilish:
זה טוב!!
אהבתי מאוד.
תודה!
רק לא מסתדר לי בנות כמה הן..
אולי גיל 15 הכי יתאים מבחינת הלך המחשבה, לא?
איפשהו בתיכון
כל אחד ואחת מוזמנים לבחור את הגיל המתאים מבחינתם :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
זה טוב!!
אהבתי מאוד.
רק לא מסתדר לי בנות כמה הן..
אולי גיל 15 הכי יתאים מבחינת הלך המחשבה, לא?
מתאים לכל גילאי התיכון לכיתה שלי זה אפילו בקטנה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
וואו, אהבתי ממש, כתיבה חמודה יפה וכיפית
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
2. חינוך זה חשוב, אבל להספיק את ההסעה- עוד יותר
מצחקקות יצאנו מחדר המנהלת, פנינו עוד בוערות מהמבטים הצורבים שהיא שילחה בנו במשך דקות ארוכות ומייסרות.

"זה לא שאכפת לי להישאר בסמינר הדפוק הזה עשר דקות אחרי סוף היום, אבל אם אני אפספס את ההסעה-וזה ככל הנראה מה שעומד לקרות- אני אגיע הביתה שעה וחצי מאוחר יותר, עם כל הפקקים האלו", נאנקתי באומללות.

ליבי המהמה כמה מילים בלתי ראויות על המנהלת, ויחד צעדנו לחצר, להעביר את הדקות הבודדות שנותרו עד סוף השיעור.

"אולי אפשר לזייף אישור מהספרנית שנשארנו?" שאלה ליבי במר ליבה.

"לא נראלי, החתימה שלה יותר מסובכת מהחתימה של החיד"א. ובכל מקרה אסור לשקר", נזפתי בה.

"אוקי, הבנתי. אז את באמת מתכננת להישאר היום ולפספס את ההסעה, להגיע שעה וחצי מאוחר הביתה ולחטוף על הראש מאחותך שתכננה לצאת לקניות ובגלל שלא חזרת היא הייתה צריכה להישאר ולשמור על הקטנים ו...", היא אמרה בשיעמום מדומה, ניצוץ שובב בעיניה.

"שטויות, אחותי תצא לקניות גם אם הקטנים יישארו לבד. ובכל מקרה, אני לא עומדת להישאר היום בסמינר. בואי תסתכלי איך נסתדר", קרצתי לה בחיוך רב משמעות.

עלינו לספריה, נזהרות מפגישות חזיתיות בדמויות בלתי רצויות כדוגמת המפטרלת בעלת עיני הנץ או השרת המלשן.

חיוך מרוצה עלה על שפתיי כשראיתי את היושבת בדלפק הספרנית. זו לא הייתה היא עצמה אלא בתה הצעירה שגמרה י"ד לא מזמן.

"היי, מתחשק לך?" הצעתי לה בנדיבות עוגיית אוריאו מעוכה.

"אה.... אסור לאכול בספריה", היא היססה.

"אז תאכלי את זה בחוץ. לבינתיים אנחנו צריכות להשלים פה 10 דקות, בהוראת המנהלת", אמרתי בחיוך הכי נחמד שלי, הגשתי לה את העוגייה והתקדמתי עם ליבי לאחד מעמודוני הספרים.

עשר דקות מאוחר יותר פסענו בחזרה לצעירונת שכעת עסקה בכריכת ספר.

"תרשמי לנו אישור שהשלמנו 10 דקות בספריה?" ביקשתי.

"בטח. הנה, שניה..." בלתי מודעת לכללים בעליל, היא שלפה שני דפי מֶמו, ואני סימנתי לליבי שהחזירה לי בהנהון זעיר.

איכשהו הגלשנו אותה לשיחה על המערכת הבלתי אפשרית בי"ג י"ד, המחנכות השונות וטעם התה שמוגש בהשתלמויות, תוך כדי שאנחנו מכתיבות לה בדיוק מה אמור להיות רשום בפתקים שלנו.

'אהובה הולצמן השלימה 10 דקות בספריה לאחר הלימודים. בתודה, ח. בוקובסקי' היה כתוב שם.

מיהרנו להימלט עם הפתקים יקרי הערך להסעות מייד בהישמע הצלצול, מתגלגלות מצחוק.

"וזה לא שקר?" שאלה ליבי בהתגרות.

"גמרנו את הלימודים בשיעור שישי, לא?" עניתי לה בתמימות, ורעיון חדש נבט במוחי למול הגדר דמוית התיל של הסמינר.

מחר, על אפם ועל חמתם של צוות הסמינר כולל השרת האנטיפת, אני אצא לקנות לי אייס קפה בחנות הסמוכה לסמינר. נראה אותם מונעים אותי מזה.


אשמח לביקורת
היי. איזה חמוד!!
ממש אהבתי!!
תמשיכי מהר. מחכה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
3.
בבוקר הבא נכנסה נערה תמירה במבט תמים במיוחד מבעד לשערי הסמינר, מסתירה באגביות נעלי נייקי עם סולייה כפולה מאחורי שקית גדולה של זארה.

בתיקה שכנו זוג כפפות עבודה משופשפות, כמה חוטי תיל דוקרניים וזוג מספריים פשוטים.

הנערה הזו הייתה אני, ותוכניותיי המזהירות השתוללו בראשי בפראות, משתוקקות לצאת לפועל.

אני עומדת ליצור לי דרך להימלט לפרקי זמן קצרים ממבנה הסמינר. אני עומדת לאתגר את מוחינו המיוגע מלימודי תחביר/היסטוריה/אנגלית/מדעים וכו'. מתמטיקה אני אוהבת. את המקצוע, לא את השיעורים.

כיוון שהעדפתי לא לשתף את חברותיי לפני שהדרך אל החופש מוכנה, חמקתי לבדי משיעור הבעה חסר תוחלת אל החצר האחורית, מחביאה את הציוד בכיסיו הרחבים של השכפץ שלי.

תוך שלוש דקות היו חוטי התיל הישנים והחלודים שחיברו את הגדר והשער הישן והבלתי שימושי מבותרים, וחוטי תיל חדשים היו מלופפים בקשר קל.

העפתי מבט על התוצאה, והמהמתי בשביעות רצון. יהיה כדאי להביא גם שמן מכונות כדי שהצירים לא יעירו את השומר מרבצו.

רק אז הרגשתי את המבט החד שננעץ בערפי. או-או.

פזלתי אחורנית, תוך כדי הישענות בלתי מחשידה על הגדר. זה היה השרת. דמי קפא בעורקיי, נזכרת באכזריותו. בפעם האחרונה שהסתבכתי אתו, חטפתי קנס של עבודה בלתי נגמרת בהיסטוריה, לאחר שניסיתי לשלות מעגלת הציוד שלו מגנטים כדי להצמיד לתיק של גב' ריימר את המימרה: "שיעור היסטוריה הוא זמן מרתק, וזאת בתנאי ששרשרת חלומותיי לא תיבתק". למרבה הצער, הוא תפס אותי על חם וסיפר את כל מעלליי בפני גב' נהל, המנהלת הקשוחה ביותר בכל תולדותיי.

ב'בום' מרעיש נשפכו אלפי רעיונות לראשי, רלוונטיים ופחות; החל מלנטרל אותו בעזרת בקבוק המים שלי וכלה בביום דמעות שיגרמו לו לחשוב שמורה חסרת רחמים העיפה אותי החוצה על לא עוול בכפי.

לבסוף התנתקתי מהגדר במבט בוהה וחולם, ופניתי משם בלי להעיף בו ולו שבריר מבט, תוך כדי הפטרה אגבית: "נדמה לי שאני יודעת איפה החביאה הילדה המרושעת מי"א 3 את שקית האוּמים של השרת טוב הלב. זה חייב להיות מאחורי המדפסת שבקומה 2".

זה עבד, ואני כמעט ונשנקתי מצחוק. הוא רץ משם כל עוד רוחו בו, ואני ריחמתי על כיתה י"א 3 שיעברו חקירת שתי וערב צולבת כדי לגלות מי גנבה את השקית יקרת הערך.

אגב, זאת הייתי אני שהחרמתי את שקית האוּמים, מתוך כוונות טובות בלבד- לא רציתי שהוא ייאלץ לטרוח ולתקן את דלת הארון בכיתה שלי. אם זה היה קורה, הבריחה מהשיעורים הייתה הופכת למאתגרת במיוחד ולא בדיוק בטיחותית.

הסתגרתי בחדר הקבצה נטוש עד סוף השיעור, ואז הובלתי את ליבי אל השער שחנכתי זה לא מכבר, גאה בעליל.

האייסקפה והבורקסים שקנינו פיצו על שיעור מדעים שבא מייד לאחר מכן, וגם העשרה שקלים שהרווחתי ממכירת שלוקים חצי קפואים במחיר כפול מזה שבחנות היוו תמריץ לא רע להתגבר ולעבור את שאר היום בתוך הכיתה, תוך כדי מציאת דרכים יצירתיות להעברת פתקים.

הי-הופ, עשיתי את זה!


אשמחלביקורת
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
3.
בבוקר הבא נכנסה נערה תמירה במבט תמים במיוחד מבעד לשערי הסמינר, מסתירה באגביות נעלי נייקי עם סולייה כפולה מאחורי שקית גדולה של זארה.

בתיקה שכנו זוג כפפות עבודה משופשפות, כמה חוטי תיל דוקרניים וזוג מספריים פשוטים.

הנערה הזו הייתה אני, ותוכניותיי המזהירות השתוללו בראשי בפראות, משתוקקות לצאת לפועל.

אני עומדת ליצור לי דרך להימלט לפרקי זמן קצרים ממבנה הסמינר. אני עומדת לאתגר את מוחינו המיוגע מלימודי תחביר/היסטוריה/אנגלית/מדעים וכו'. מתמטיקה אני אוהבת. את המקצוע, לא את השיעורים.

כיוון שהעדפתי לא לשתף את חברותיי לפני שהדרך אל החופש מוכנה, חמקתי לבדי משיעור הבעה חסר תוחלת אל החצר האחורית, מחביאה את הציוד בכיסיו הרחבים של השכפץ שלי.

תוך שלוש דקות היו חוטי התיל הישנים והחלודים שחיברו את הגדר והשער הישן והבלתי שימושי מבותרים, וחוטי תיל חדשים היו מלופפים בקשר קל.

העפתי מבט על התוצאה, והמהמתי בשביעות רצון. יהיה כדאי להביא גם שמן מכונות כדי שהצירים לא יעירו את השומר מרבצו.

רק אז הרגשתי את המבט החד שננעץ בערפי. או-או.

פזלתי אחורנית, תוך כדי הישענות בלתי מחשידה על הגדר. זה היה השרת. דמי קפא בעורקיי, נזכרת באכזריותו. בפעם האחרונה שהסתבכתי אתו, חטפתי קנס של עבודה בלתי נגמרת בהיסטוריה, לאחר שניסיתי לשלות מעגלת הציוד שלו מגנטים כדי להצמיד לתיק של גב' ריימר את המימרה: "שיעור היסטוריה הוא זמן מרתק, וזאת בתנאי ששרשרת חלומותיי לא תיבתק". למרבה הצער, הוא תפס אותי על חם וסיפר את כל מעלליי בפני גב' נהל, המנהלת הקשוחה ביותר בכל תולדותיי.

ב'בום' מרעיש נשפכו אלפי רעיונות לראשי, רלוונטיים ופחות; החל מלנטרל אותו בעזרת בקבוק המים שלי וכלה בביום דמעות שיגרמו לו לחשוב שמורה חסרת רחמים העיפה אותי החוצה על לא עוול בכפי.

לבסוף התנתקתי מהגדר במבט בוהה וחולם, ופניתי משם בלי להעיף בו ולו שבריר מבט, תוך כדי הפטרה אגבית: "נדמה לי שאני יודעת איפה החביאה הילדה המרושעת מי"א 3 את שקית האוּמים של השרת טוב הלב. זה חייב להיות מאחורי המדפסת שבקומה 2".

זה עבד, ואני כמעט ונשנקתי מצחוק. הוא רץ משם כל עוד רוחו בו, ואני ריחמתי על כיתה י"א 3 שיעברו חקירת שתי וערב צולבת כדי לגלות מי גנבה את השקית יקרת הערך.

אגב, זאת הייתי אני שהחרמתי את שקית האוּמים, מתוך כוונות טובות בלבד- לא רציתי שהוא ייאלץ לטרוח ולתקן את דלת הארון בכיתה שלי. אם זה היה קורה, הבריחה מהשיעורים הייתה הופכת למאתגרת במיוחד ולא בדיוק בטיחותית.

הסתגרתי בחדר הקבצה נטוש עד סוף השיעור, ואז הובלתי את ליבי אל השער שחנכתי זה לא מכבר, גאה בעליל.

האייסקפה והבורקסים שקנינו פיצו על שיעור מדעים שבא מייד לאחר מכן, וגם העשרה שקלים שהרווחתי ממכירת שלוקים חצי קפואים במחיר כפול מזה שבחנות היוו תמריץ לא רע להתגבר ולעבור את שאר היום בתוך הכיתה, תוך כדי מציאת דרכים יצירתיות להעברת פתקים.

הי-הופ, עשיתי את זה!


אשמחלביקורת
אני מתחברת לילדה הזאת קשות!
אוהבת את הכתיבה ואת העלילה, מחכה להמשך.
(ואיזה כיף שהפרקים מגיעים בתדירות גבוהה!)

אגב, את מתכננת לעלות פרקים, פרקים, ללא עלילה משמעותית? או שמתפתחת אחת כזאת?
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
כתוב מאוד יפה ומעניין!
תודה רבה!
אני מתחברת לילדה הזאת קשות!
אוהבת את הכתיבה ואת העלילה, מחכה להמשך.
(ואיזה כיף שהפרקים מגיעים בתדירות גבוהה!)

אגב, את מתכננת לעלות פרקים, פרקים, ללא עלילה משמעותית? או שמתפתחת אחת כזאת?
איזה כיף😄
לעת עתה לא מתוכננת עלילה של ממש אלא אנקדוטות מצחיקות שאני חווה על בשרי....
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
4.

כפי שציינתי כבר, שיעור היסטוריה הוא מהשיעורים שגורמים לך לחייב את היושבת לצידך להעיר אותך אם את נוחרת מדי בקול.

כך היה וכך הווה, אבל יש שיעורים יוצאים מן הכלל. הם קורים כשלגברת ריימר יש מצב רוח נהדר עד מושלם, והיא פוצחת בסדרת חרוזים בלתי נגמרת שאמורה ללמד אותנו את החומר.

וזה קורה, איך לומר? לעיתים קרובות. מאוד.

"ניתן לסכם אם כן, שכל הקרבות שהתרחשו במזרח אירופה היו מרים ונמהרים, בלי רחמים, בלתי נגמרים, בדמים מנומרים, כילו כְּפרים ואת השלכותיהם אנו כעת מבארים: אלפי נעקרים, מאות הרוגים..."

"אותנו משעממים ואת זמנינו מכלים", השלמתי אותה ביגון.

"אהובה הולצמן!" נשמע קולה של גב' ריימר, "מתלמידות מהוגנות מצופה בשיעור ללמוד! וחלילה לא למרוד אלא אך ורק לשקוד!", קולה הדק והגבוה חימם אותי כהוגן.

"רק בתנאי שמרוב שעמום הן לא הופכות לקיפוד! ושזה לא גורם להן מלימודים לסלוד או לרעוד, אחרת את הסמינר הן עלולות שלא לפקוד!" התמסכנתי בקול אומלל, מתיזה בטעות מבקבוק המים שלי על ליבי הישנה.

המורה נאנחה אנחה קולנית והמשיכה בשיעור, כמעט ומוציאה אותי מדעתי. השורות הבאות נכתבו כמו מאליהן:

היסטוריה/ זו לא סתם תיאוריה/

גורמת לי לאופוריה/ זה מרגיש כמו פרודיה/

כן, זו אוטופיה/ למורה הזו יש אובססיה/

איזו אירוניה/


צחקקתי בשביעות רצון, והמשכתי הלאה, קולה הצורמני של המורה משמש לי השראה.

גב' ריימר בכיתה שולטת/ חרוזים בקצב היא פולטת/

היא לא כל כך משתלטת/ אבל את אחיזתה בכיתה היא לא שומטת/

את עצבינו היא מורטת/ ולכן אני מפטפטת/

ועוד שניה מפה נמלטת/


וואו, מעולם לא ידעתי שאני יכולה להוציא תחת ידיי יצירות שכאלו!

אבל האידיאליה נגדעה באיבה כאשר צל רחב כיסה את הדף, ויד בעלת אצבעות שמנמנות תלשו את הדף משולחני.

עיניה של גב' ריימר הצטמצמו לכדי שני פסים דקים ונשימותיה הפכו קצרות.

הכנתי את עצמי לגרוע מכל. ידוע הדבר שכמה שהגברת הנכבדה לא סובלת תלמידות מפריעות, היא יותר שונאת חרוזים שנכתבים כ'קרדום לחפור בהם', לדבריה.

"חוצפה!" רוק ניתז מפיה, ועיניה איימו לצלות אותי על גחלים לוחשות אם רק הייתה לה האפשרות.

"אה, המורה..." חיוך בלתי רצוני עלה על שפתיי. "אם רק תינתן לי האפשרות, אסביר את עצמי בבהירות".

"החרוזים שלך טובים", היא נאנחה, פניה עוד אדומות.

"אהה- כן, נכון", עיניי נצנצו בשובבות.

"טוב, אנחנו עוד נדבר על זה. אך שמרי על עצמך שלא יחזור המחזה הנבזה הלזה"

וכך המשיך השיעור להתנהל על מי מנוחות, אבל אני כבר תכננתי איך לחלץ את הדף המקושקש שנותר בין אצבעותיה הקפוצות.


אשמח לביקורת:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
חחח מוז'יניקית את טובה!!!
רק שאבין...את עדיין בסמינר???
או שאת מעלה זכרונות ילדות? ;)

כזאת כתיבה זורמת וקלילה - ממש כייף לקרוא!!
אם תוציאי ספר - אל תשכחי לתייג אותי (y)

רק נשאר לי משו אחד לא מובן---
בפרק הראשון המורה ביקשה אישור מהמנהלת
ובפרק השני הוציאו אישור מהספרנית...
זה עבר בשלום ?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה