מישי מכירה את האמא הזאת?

[y&m]

אבל זה לא אדם שצחק על חולשותיו (של הציבור כולו), אלא מישהו שממציא משהו לא נכון על ציבור שלם ומזמין השמצות מכל הציבורים.

נניח שכתב את זה גבר שמעריך מאד אשתו
וחושב שבחיים הוא לא היה מצליח להחליף אותה.

זה נשמע אחרת?

בלי קשר להיותו סטראוטיפי עד מאד.

 

[במבה נוגט]

נניח שכתב את זה גבר שמעריך מאד אשתו
וחושב שבחיים הוא לא היה מצליח להחליף אותה.

זה נשמע אחרת?

בלי קשר להיותו סטראוטיפי עד מאד.

לא. ממש ממש לא.
אם זה עולם המושגים והאסוציאציות שלו למושגים: יום שישי, תפילת שבת, חברותא, בית כנסת, קידוש, ריקון הפח ועוד ועוד - אוי ואבוי.

 

[מה הענינים]

ויותר מזה: אלו ש'לא יודעים מאיזה צד להחליף טיטול', הם להערכתי זן שהולך ונמוג.
הגברים של היום, במקביל ללימוד/עבודה, לוקחים אחריות גם על הילדים והבית. סוג של תיקון עולם, בעיניי.

חזון אחרית הלילות.
הם גם קמים כל לילה ומטפלים בתינוקות ונותנים להם לאכול.
הם גם מתקשרים למורות, גננות, מלמדים כל ראש חודש לשמוע מה קורה עם ילדם
וקונים בגדים בנקסט

בכל אופן, נראה לי שגם אשה שנעזרת הרבה מאד, צריכה לעשות לעצמה את הגבול.
בעיני החלפת טיטולים, שלא בזמן הכרח, זהו תפקיד נשי.
גילוי נאות: הכותבת היא אשה

 

[וויני פו]

לא פעם ביקשתי מבעלי להחליף תפקידים. "מה דעתך שאני אלמד משהו בזמן שאתה מכין להם ארוחת ערב?"
פעם ניסינו להתחלף. ישבתי לא בנחת בחדר הלימוד שלו וקראתי 'צאינה וראינה' ביידיש כדי להרוויח גם לימוד פרשה וגם חיזוק שפה.
ולמה לא ישבתי בנחת? מכיוון שכל רגע הוא הציץ פנימה ושאל: "את רצינית עם הביצים? מה? כל יום את מכינה להם לפי הזמנה?!", "מה הסיפור עם השוקו? למה לא קנקן גדול לכולם?", "בטוחה שילדים חייבים ירקות כל ערב?", "למה לא אמרת לי לשים להם סינרים, עכשיו צריך להחליף להם חולצות!", "יש מצב שאת עוזרת לי רגע פה?!". צאינה וראינה איך קמתי לסדר אחריו את הבלגן.
כך נגוז גם החלום שלי להתחלף איתו ולו רק לשבת אחת.
אם הייתי יכולה רק יום שישי אחד לשבת בנחת בחדר הלימוד שלי ולקרוא שניים מקרא ואחד תרגום במשך כמעט שעה.
מעט אחר כך לשכב לנוח, ללכת להטביל איזה כוס שבעלי מתעקש לשתות בה דווקא השבת, לפגוש בדרך חברה ולשוחח איתה איזו שעה, ללכת לקנות לו פרחים בשביל שלום בית, ולאחר שעה של התלבטויות לבחור פרח אחד מטעמי תקציב.
אחר כך לחזור הביתה, לנזוף בילדים שיעזרו לאבא, לעזור לאבא בעצמי, לשים נניח את המיחם ולרצות לחבר את הפלטה אלא שאי אפשר, יש עוד כמה סירים שמתבשלים להם וחלות בתנור ושקע אחד באזור, לסדר נרות, ללבוש בגדי שבת ולצאת אל בית הכנסת כשהבית עוד הפוך תוך קריאה: "עישרתם? ערבתם? הדליקו את הנר!"
לחזור מבית הכנסת אל בית מצוחצח ומסודר, שולחן השבת ערוך וכולם נעמדים לכבוד המלאכים המלווים אותי, לקדש ולהתיישב בנחת עד אחרי ברכת המזון. מבטיחה לשיר.
להגיד תודה יפה אחרי הסעודה, וכאות מחווה אני אפנה את הצלחת שלי אל הכיור ואכנס אל חדרי ללמוד משהו קל, אולי לקרוא סיפורי צדיקים, אולי מדרשים, או אולי את עיתון השבת.
בבוקר אקום אל הבית השקט, אמצא את נעלי השבת שלי בתוך הבלגן השורר על הרצפה, אציץ לבדוק אם בעלי הכין עוגה מעניינת השבת, כדי לדעת אם משתלם לחזור מוקדם מבית הכנסת או שכדאי להישאר שם לקידוש.
- - -

של דנה שוורצמן

 

[yochi000]

ממש לא נכון! הזן ההוא ששייך לדור שעבר הוא זן מהסוג שהיה שקוע באמת בלימוד ולא ראה שום דבר אחר חוץ מזה, הנשים של אותו זן היו מוכנות לפטור אותם מכל דרישות הבית ובלבד שלא יבטלו אפילו דקה מהלימוד הכל כך יקר להם.
הזן ההוא הולך ונמוג בגלל שהיום , לצערנו , אין כמעט כאלו ששקועים בלימוד ברמה כזו ולכן בהחלט מתבקש שכל בעל שיש לו זמן להחליף חוויות עם חבר או לקרוא עיתון, שיפנה מזמנו גם בשביל לעזור בבית, אבל ממש לא נכון לומר שזהו סוג של תיקון עולם!

מסכימה לגמרי.
אם אשתו של ר׳ חיים קנייבסקי הייתה מכבדת את בעלה להחליף טיטול לילד ולשטוף רצפה, הוא לא היה צומח ר׳ חיים קנייבסקי. אין לי אפילו ספק בכך.
לא לחינם אמרו שמאחורי כל איש גדול עומדת אשה גדולה.

 

[אזי שמש]

דנה שוורצמן כתבה את זה בעיתון פנימה ואיזה רעש זה עשה לכל מקום שזה הגיע ..

 

[inspiration]

נשות גדולי עולם גידלו את ילדיהן בלי טיפת עזרה מהבעלים שלהן. במסירות נפש!!
בעיני הערך העליון ביותר הוא תורה, וזה שהיום נזקקים יותר לעזרה מהבעל מראה על רפיון וחלישות של הדור.
לומר שעזרה מהבעל בדורנו זה"תיקון העולם" זה מקומם ולא אאריך יותר...
מי שהערך העליון שלה זה תורה ורק תורה, ליבה יוצא אל הנשים המיוחדות והנאצלות שמוסרות את נפשן בלתת לבעל עוד ועוד דקות של לימוד תורה. אשריהן שזכו!!

 

[גלבוע]

נשות גדולי עולם גידלו את ילדיהן בלי טיפת עזרה מהבעלים שלהן. במסירות נפש!!

כן, אבל הגבר מהקטע ממש לא מזכיר את הרב שך או את רבי חיים קנייבסקי.
הוא לא עסוק בשקיעות בלימוד, אלא בלאכול את הקוגל בבית הכנסת, במקום בבית, ועוד 'להחמיא' לאשתו על מה שהיא כן עשתה.
הוא לא חוזר מבית הכנסת ולומד, אלא חוזר מבית הכנסת ו'חורף' עד שאשתו גומרת לערוך שולחן. ולא, הוא לא חושב לעזור לה במקם לישון.
הוא מחלק ביקורות על ימין ועל שמאל, ולא מדמיין להושיט יד במקום.
יותר מזכיר איזה אפנדי, כמו שהגדירה נוי.
זו הבעיה.

וכמו שאמרו:

לצערנו, יש גם כאלו שנדבקים לעבר ומתעקשים לא לדעת להחליף טיטול על אף שבנושא לימוד התורה הם מעדיפים "להתעדכן" ולגלות שיש עוד דברים לעשות בחיים, זהו הזן חדש שלהערכתי לא היה פעם בכלל, ונשמח מאד לדעת שהזן ההוא הולך ונעלם.

גילוי נאות: הכותב הוא גבר, סליחה על הפלישה לאשכול....

 

[גלבוע]

בכל אופן, נראה לי שגם אשה שנעזרת הרבה מאד, צריכה לעשות לעצמה את הגבול.
בעיני החלפת טיטולים, שלא בזמן הכרח, זהו תפקיד נשי.
גילוי נאות: הכותבת היא אשה

עניין של טעם.
יש גברים שאין להם בעיה להחליף טיטול לילד, והם יעדיפו לעשות את זה על פני להדיח כלים או לסדר את השולחן.
זכותם, לא?

 

[inspiration]

כן, אבל הגבר מהקטע ממש לא מזכיר את הרב שך או את רבי חיים קנייבסקי.
הוא לא עסוק בשקיעות בלימוד, אלא בלאכול את הקוגל בבית הכנסת, במקום בבית, ועוד 'להחמיא' לאשתו על מה שהיא כן עשתה.
הוא לא חוזר מבית הכנסת ולומד, אלא חוזר מבית הכנסת ו'חורף' עד שאשתו גומרת לערוך שולחן. ולא, הוא לא חושב לעזור לה במקם לישון.
הוא מחלק ביקורות על ימין ועל שמאל, ולא מדמיין להושיט יד במקום.
יותר מזכיר איזה אפנדי, כמו שהגדירה נוי.
זו הבעיה.

גילו נאות: רק עכשיו קראתי את הקטע.
התגובה שלי היתה לכל התובנות שהגיעו אחריו בהמשך האשכול.

הקטע הוא ליצנות, קירור האמבטיה, ומזלזל מאוד. ממש מבחיל,במחילה.

 

[מריומה~]

נשות גדולי עולם גידלו את ילדיהן בלי טיפת עזרה מהבעלים שלהן. במסירות נפש!!
בעיני הערך העליון ביותר הוא תורה, וזה שהיום נזקקים יותר לעזרה מהבעל מראה על רפיון וחלישות של הדור.
לומר שעזרה מהבעל בדורנו זה"תיקון העולם" זה מקומם ולא אאריך יותר...
מי שהערך העליון שלה זה תורה ורק תורה, ליבה יוצא אל הנשים המיוחדות והנאצלות שמוסרות את נפשן בלתת לבעל עוד ועוד דקות של לימוד תורה. אשריהן שזכו!!

מנין לך המסקנות האילו שכך היה? כל גדולי עולם גידלו את ילדיהם בלי טיפת עזרה מהבעלים?!
פעם גברים עבדו ופירנסו ונכון הנשים היו עסוקות בבית ובילדים.
התורה היא הערך העליון והיא תמיד תישאר. ונקודת הדיון היא אחרת.

והנתון האחד הזה שאת לא לוקחת בחשבון ,בדורינו כשהמציאות שהיא הופכת להיות גבר בנוסף על תפקידה הנשיים הבעל נאלץ יותר לעזור.

אשה לא יכולה לעשות הכל , מן סופרוומן כזה גם אם אהבתה לתורה יוקדת מאד מאד.
בית/עבודה/ילדים ללא שום תמיכה?

תבררי כל אחת שמספרים עליה איך נתנה לבעלה ללמוד כמה תמיכה היא קיבלה ותיראי שמהצד היא קיבלה.
ובעל שתומך באשתו כי אין לה מישהי אחרת אינו מוריד מתורתו אלא מוסיף עליה כי מקדים דרך ארץ לתורה.

 

[חויד]

מנין לך המסקנות האילו שכך היה? כל גדולי עולם גידלו את ילדיהם בלי טיפת עזרה מהבעלים?!
פעם גברים עבדו ופירנסו ונכון הנשים היו עסוקות בבית ובילדים.
התורה היא הערך העליון והיא תמיד תישאר. ונקודת הדיון היא אחרת.

והנתון האחד הזה שאת לא לוקחת בחשבון ,בדורינו כשהמציאות שהיא הופכת להיות גבר בנוסף על תפקידה הנשיים הבעל נאלץ יותר לעזור.

אשה לא יכולה לעשות הכל , מן סופרוומן כזה גם אם אהבתה לתורה יוקדת מאד מאד.
בית/עבודה/ילדים ללא שום תמיכה?

תבררי כל אחת שמספרים עליה איך נתנה לבעלה ללמוד כמה תמיכה היא קיבלה ותיראי שמהצד היא קיבלה.
ובעל שתומך באשתו כי אין לה מישהי אחרת אינו מוריד מתורתו אלא מוסיף עליה כי מקדים דרך ארץ לתורה.

נראה שאף פעם לא קראת ספרי ביוגרפיה על גדולי עולם.
הנשים נשאו בעול לבד! לבד! לבד!
הלכו ללדת לבד, בישלו בפרימוס לבד, כיבסו ביד לבד, נכון הם לא יצאו לעבוד, אך גם הבעלים שלהם לא, חיו בד"כ מתוך עניות גדולה, ועשו יש מאין...
עבודות הבית וגידול הילדים היו קשות מאד, פיזית!
זו הייתה בשבילם בושה אדירה אם הבעל הת"ח היה צריך לעשות עבודות בית או להחליף טיטול...
לא בכו לבעל כל חג שהן צריכות תכשיט או בושם, ולא ביקשו כל תמורה. הסתפקו באמת בכלום!
העיקר, היו שמחות בחלקן, אשריהן!
אין לנו, קצה קצהו של מושג מהם חיי תורה אמתיים!

 

[מריומה~]

נכון הם לא יצאו לעבוד,

בימינו נשים נאלצות לשריין כוחות התמודדות בעולם העבודה המאלצת אותה לגייס כוחות נפש שלגבר יש אותן באופן טבעי.

אני לא יודעת מה את ,אבל כשאני חוזרת מהעבודה אני גמורה וצריכה לגייס כוחות לילדים ולבית.
תרימו אצבע מי לא?

 

[מלפפון]

נראה שאף פעם לא קראת ספרי ביוגרפיה על גדולי עולם.
הנשים נשאו בעול לבד! לבד! לבד!
הלכו ללדת לבד, בישלו בפרימוס לבד, כיבסו ביד לבד, נכון הם לא יצאו לעבוד, אך גם הבעלים שלהם לא, חיו בד"כ מתוך עניות גדולה, ועשו יש מאין...
עבודות הבית וגידול הילדים היו קשות מאד, פיזית!
זו הייתה בשבילם בושה אדירה אם הבעל הת"ח היה צריך לעשות עבודות בית או להחליף טיטול...
לא בכו לבעל כל חג שהן צריכות תכשיט או בושם, ולא ביקשו כל תמורה. הסתפקו באמת בכלום!
העיקר, היו שמחות בחלקן, אשריהן!
אין לנו, קצה קצהו של מושג מהם חיי תורה אמתיים!

מעניין אם אכן הסיפורים הללו נכונים או מצונזרים.
לעולם לא נדע.

 

[nesimov]

מעניין אם אכן הסיפורים הללו נכונים או מצונזרים.
לעולם לא נדע.

כן הרבנית מרגלית הצדקת, אישתו של הרב עובדיה יוסף!
ועוד רבניות צדקניות כאלה.
אך אנו לא בדרגה כזו הלוואי עלי (אולי יש כאלה שכן...)

 

[מריומה~]

כן הרבנית מרגלית הצדקת, אישתו של הרב עובדיה יוסף!
ועוד רבניות צדקניות כאלה.
אך אנו לא בדרגה כזו הלוואי עלי (אולי יש כאלה שכן...)

ואם הן ציון לדוג' זה מראה שזה לא הכלל? נכון.

תמיד יש אדם שיכול להתעלות על עצמו ולצמוח ולהצמיח אבל לא יוצאים מזה כהנחיה לכולם.

 

[חויד]

מעניין אם אכן הסיפורים הללו נכונים או מצונזרים.
לעולם לא נדע.

שמעתי סיפורים ממש מכלי ראשון / שני
סיפורים כולה מ 50-80 שנים האחרונות ...

 

[צובעים בענק]

מעניין אם אכן הסיפורים הללו נכונים או מצונזרים.
לעולם לא נדע.

מכירה אישה כזו, בימנו, מתכנתת. (! כבר 15 שנה) שמחה ומאושרת.
נותנת לבעלה הכל!!! והוא באמת ת"ח עצום...

אני יודעת שאין לי את הכוחות הללו... ולכן אני לא מתכנתת..(למרות שזה תחום ההתעסקות המקורי שלי) ובל"נ לא אעבוד עד 4, גם במחיר של הכנסה נמוכה (והיו מצבים כאלו).

 

[חויד]

בימינו נשים נאלצות לשריין כוחות התמודדות בעולם העבודה המאלצת אותה לגייס כוחות נפש שלגבר יש אותן באופן טבעי.

אני לא יודעת מה את ,אבל כשאני חוזרת מהעבודה אני גמורה וצריכה לגייס כוחות לילדים ולבית.
תרימו אצבע מי לא?

צודקת!
לכל אחד יש ניסיונות והתמודדויות בהתאם למה שנגזר עליו.
לאחת קשה שהיא חוזת מהעבודה ולאחת קשה בתחומים אחרים.

וכמה שיותר קשה לך ובעלך יושב ולומד בזמן הזה, שכרך גדול לאין שיעור!
ותכלס זה מחזיק אותי הרבה פעמים...

אם היינו יודעות כמה הפסד יש מכל ביטול תורה, היינו עושות הכל! כדי שאפילו דקה לא תלך לאיבוד. הבעיה שאנחנו רחוקים מאד... (ומדובר באמת על אברכים שיושבים ולומדים, ולא מנהלים בזמן הזה את כל נייעס העולם ואשתו...)

אפשר גם לקשר לפה את עניין העצלות... כמו באשכול הסמוך (על דרמות הילדים וההורים...) כמה זה אמתי וכמה זה עצלות...

 

[מריומה~]

מכירה אישה כזו, בימנו, מתכנתת. (! כבר 15 שנה) שמחה ומאושרת.
נותנת לבעלה הכל!!! והוא באמת ת"ח עצום...

אני יודעת שאין לי את הכוחות הללו... ולכן אני לא מתכנתת..(למרות שזה תחום ההתעסקות המקורי שלי) ובל"נ לא אעבוד עד 4, גם במחיר של הכנסה נמוכה (והיו מצבים כאלו).

היא עובדת עד 4
הילדים לא במעונות ובשמרטפות.
ילד כל שנה +
והבית והילדים תמיד מטופטפים ,אוכל נקיון וכו.
איזה גן עדן!
מי צריך בכלל עולם הבא?