מישי מכירה את האמא הזאת?

[לילי 1]

לא פעם ביקשתי מבעלי להחליף תפקידים. "מה דעתך שאני אלמד משהו בזמן שאתה מכין להם ארוחת ערב?"
פעם ניסינו להתחלף. ישבתי לא בנחת בחדר הלימוד שלו וקראתי 'צאינה וראינה' ביידיש כדי להרוויח גם לימוד פרשה וגם חיזוק שפה.
ולמה לא ישבתי בנחת? מכיוון שכל רגע הוא הציץ פנימה ושאל: "את רצינית עם הביצים? מה? כל יום את מכינה להם לפי הזמנה?!", "מה הסיפור עם השוקו? למה לא קנקן גדול לכולם?", "בטוחה שילדים חייבים ירקות כל ערב?", "למה לא אמרת לי לשים להם סינרים, עכשיו צריך להחליף להם חולצות!", "יש מצב שאת עוזרת לי רגע פה?!". צאינה וראינה איך קמתי לסדר אחריו את הבלגן.
כך נגוז גם החלום שלי להתחלף איתו ולו רק לשבת אחת.
אם הייתי יכולה רק יום שישי אחד לשבת בנחת בחדר הלימוד שלי ולקרוא שניים מקרא ואחד תרגום במשך כמעט שעה.
מעט אחר כך לשכב לנוח, ללכת להטביל איזה כוס שבעלי מתעקש לשתות בה דווקא השבת, לפגוש בדרך חברה ולשוחח איתה איזו שעה, ללכת לקנות לו פרחים בשביל שלום בית, ולאחר שעה של התלבטויות לבחור פרח אחד מטעמי תקציב.
אחר כך לחזור הביתה, לנזוף בילדים שיעזרו לאבא, לעזור לאבא בעצמי, לשים נניח את המיחם ולרצות לחבר את הפלטה אלא שאי אפשר, יש עוד כמה סירים שמתבשלים להם וחלות בתנור ושקע אחד באזור, לסדר נרות, ללבוש בגדי שבת ולצאת אל בית הכנסת כשהבית עוד הפוך תוך קריאה: "עישרתם? ערבתם? הדליקו את הנר!"
לחזור מבית הכנסת אל בית מצוחצח ומסודר, שולחן השבת ערוך וכולם נעמדים לכבוד המלאכים המלווים אותי, לקדש ולהתיישב בנחת עד אחרי ברכת המזון. מבטיחה לשיר.
להגיד תודה יפה אחרי הסעודה, וכאות מחווה אני אפנה את הצלחת שלי אל הכיור ואכנס אל חדרי ללמוד משהו קל, אולי לקרוא סיפורי צדיקים, אולי מדרשים, או אולי את עיתון השבת.
בבוקר אקום אל הבית השקט, אמצא את נעלי השבת שלי בתוך הבלגן השורר על הרצפה, אציץ לבדוק אם בעלי הכין עוגה מעניינת השבת, כדי לדעת אם משתלם לחזור מוקדם מבית הכנסת או שכדאי להישאר שם לקידוש.
אפרד בחיוך מהכלים בכיור ומשאריות הסלטים בלפתניות החד פעמיות ואצא אל האוויר הקריר והנעים של הבוקר, לא לפני שאקח את שקית הזבל החצי ריקה. לא! לא אטרח לאסוף את הזבל מהשיש ומשולחן השבת ומהשולחן במטבח.
אחזור אחרי התפילה ואחרי הקידוש כשבכיסי רוגאלע אחד יבש לבעלי והתנצלות שלא נשאר פירור מהקוגל, הוא היה בטעם אגדי. בחיים לא יֵצא לו כזה קוגל וכמה שהוא ישתדל, לא יצליח לו כי הסירים הגדולים עושים את ההבדל.
בעלי ייעלב ויגיד שזו כמות השמן-מכונות שיכולה להרוג עדר פילים, זה מה שנותן הטעם בקוגל, ואני לא אשים לב שהוא נעלב.
מכיוון שהבית עוד לא ממש מסודר, רק המטבח, אני אכנס לחדרי לנמנם קשות עד שיקראו לי שהכול מוכן ואני יכולה לבוא ולעשות להם קידוש.
כשיעירו אותי, אקום אל בית מסודר, שולחן ערוך וסלטים טריים שעומדים בגאון על השולחן, ואעשה ברוב טובי קידוש לקהל שמתעלף מרעב.
לאחר נטילת הידיים, אשב בנחת עד לאחר ברכת המזון.
אחרי הסעודה אלך לקיים מצוות שינה בשבת תענוג כמאמר הווארט: מי שאוכל חמין חייב מיטה.
כשאקום, אלמד מעט עם הילדים על מנת שאוכל למלא את השאלון להורים, זה שמדי שבוע בוחן אותנו אם אנחנו משקיעים בילדים או מבזבזים את כל השבת בשינה.
שוב חצי שקית זבל, ולטיול מקומי.
שוב אחזור לבית מסודר ושולחן ערוך, או שאולי אהיה מהנשים האלה הנשארות בבית הכנסת לסעודה שלישית עם החברות. חוץ ממתכונים, נחליף רשמים על הכול והביתה אחזור אחרי שהכול כבר נקי ומסודר, מבהיק ומצוחצח ואם חלילה לא, אקח שוב חצי שקית זבל, אמלמל התנצלות בסגנון "כשם שאני... כשם שאני..." ואצא ללחוץ ידיים לחברות שהבעלים שלהן טרם סיימו להכין את הבית לבואן.
"אמרתי לך שצריך להתעכב עוד מעט בבית הכנסת!" תנזוף בי חברה, ונקבע חברותא מיד לאחר ההבדלה. "אבל מיד! שלא ניתקע עם המקלחות וההשכבות!" היא תזכיר לי.
ברור לי שזה מה שהיה קורה אילו הייתה האפשרות להתחלף. אני רק תוהה אם אז הגאולה הייתה ניתנת ביד הגברים.

--

טוווב

 

[סטודיו פלאש]

אני לא מצליחה להבין ביטויים כמו 'הוא עושה חסד' או 'לסייע לאשה'.
של מי הבית הזה? של מי הילדים האלו?
הוא מחתל את הילד שלו, הוא שוטף את הכלים שהוא בעצמו אכל בהם.
הוא לא 'מסייע לאשה' יותר ממה שהיא מסייעת לו.

וזה אפילו לא מידות טובות מאד.
בדור ובמצב של ימינו - זה פשוט מינימום של אנושיות ודרך ארץ.

טוב, כל מי שמתענינת בנושא תכונות האיש והאישה רואה ומבינה שאיש באמת מרגיש שהוא עוזר לאשתו, והוא מתנדב, למה? כי ככה ה' ברא אותו
בדיוק כמו שאני מרגישה שאני 'מתנדבת' להביא פרנסה ושזה לא התפקיד שלי באמת
טבע האישה להיות ביתית, וזה ממש לא הטבע של האיש, מטבע הדברים!
על כן בעל שעוזר לאשתו צריך להרגיש שהוא 'מציל' אותה
אשה צריכה להודות לבעלה על העזרה שהוא נותן ולא להרגיש שזה מובן מאליו
אותו דבר אישה שעובדת לא בגלל שהיא חייבת וזה המשכנתא שלה והמעון של הילד שלה, ובעל צריך להבין שזה שהיא לקחה על עצמה עול של פרנסה זה לא מובן מאליו, והיא צריכה לקבל על כך המון פידבק

 

[מריומה~]

טוב, כל מי שמתענינת בנושא תכונות האיש והאישה רואה ומבינה שאיש באמת מרגיש שהוא עוזר לאשתו, והוא מתנדב, למה? כי ככה ה' ברא אותו
בדיוק כמו שאני מרגישה שאני 'מתנדבת' להביא פרנסה ושזה לא התפקיד שלי באמת
טבע האישה להיות ביתית, וזה ממש לא הטבע של האיש, מטבע הדברים!
על כן בעל שעוזר לאשתו צריך להרגיש שהוא 'מציל' אותה
אשה צריכה להודות לבעלה על העזרה שהוא נותן ולא להרגיש שזה מובן מאליו
אותו דבר אישה שעובדת לא בגלל שהיא חייבת וזה המשכנתא שלה והמעון של הילד שלה, ובעל צריך להבין שזה שהיא לקחה על עצמה עול של פרנסה זה לא מובן מאליו, והיא צריכה לקבל על כך המון פידבק

ונוסיף על זה שבדורינו לקחו על עצמם הגברים את חיזוק התורה ורוב הגברים יושבים ולומדים תורה.
המצב הכואב הוא שאם היתה אופציה לבחירה הבחירה היתה נחשקת והיתה בכל עוצמתה
ברגע שכל הציבור נוהג בצורה ללא בחירה אמיתית , נוצר מצב שהאשה מחויבת לפרנס ולשאת בעול של הפרנסה והבית כמעט לבדה.
ובעל שעוזר או שהולך לפרנס את משפחתו הוא כבר פושע.

גבר שמפרנס את ביתו הוא בראש ובראשונה עושה את חובתו ונותן את הכתובה שהוא מתחייב עליה.
ואשה החפצה לשאת בעול הפרנסה צריכה להינשא על כפיים ולא להקיש ההיפך מכך בתואנה שהיא משתמטת או לא מספיק אוהבת תורה.

כל זוג חייב לדעת מה יכולותיהם ומה רצונם בעולם, בית יהודי עובד ה' זה הבסיס.

 

[מלפפון]

טוב, כל מי שמתענינת בנושא תכונות האיש והאישה רואה ומבינה שאיש באמת מרגיש שהוא עוזר לאשתו, והוא מתנדב, למה? כי ככה ה' ברא אותו
בדיוק כמו שאני מרגישה שאני 'מתנדבת' להביא פרנסה ושזה לא התפקיד שלי באמת
טבע האישה להיות ביתית, וזה ממש לא הטבע של האיש, מטבע הדברים!
על כן בעל שעוזר לאשתו צריך להרגיש שהוא 'מציל' אותה
אשה צריכה להודות לבעלה על העזרה שהוא נותן ולא להרגיש שזה מובן מאליו
אותו דבר אישה שעובדת לא בגלל שהיא חייבת וזה המשכנתא שלה והמעון של הילד שלה, ובעל צריך להבין שזה שהיא לקחה על עצמה עול של פרנסה זה לא מובן מאליו, והיא צריכה לקבל על כך המון פידבק

כנראה שנשים לא מקבלות היום פידבק על עצם עבודתן (אפילו לא פידבק עצמי שלהן. מעולם לא ראיתי אשה טופחת על שכם עצמה בהתפעלות), לכן מנגד, הנשים לא מרגישות מודות לבעל על עזרתו..

ואגב, אני מאד מבינה בעלים שלא בנויים לשטוף כלים.
אני מבינה גם נשים שלא בנויות לשטוף כלים.

 

[GRN]

אני מבינה גם נשים שלא בנויות לשטוף כלים.

 

[מריומה~]

כנראה שנשים לא מקבלות היום פידבק על עצם עבודתן (אפילו לא פידבק עצמי שלהן. מעולם לא ראיתי אשה טופחת על שכם עצמה בהתפעלות), לכן מנגד, הנשים לא מרגישות מודות לבעל על עזרתו..

ואגב, אני מאד מבינה בעלים שלא בנויים לשטוף כלים.
אני מבינה גם נשים שלא בנויות לשטוף כלים.

הרב שמחה כהן טוען מנסיונו שנשים שמודות לבעלים זה חוזר אליהן ובגדול .

בתכלס גבר לא ירגיש אף פעם מחויב וככל שהוא יוערך הוא ירצה לשאת בעול יותר.

ובינינו את צודקת , טבחים ועוזרי מטבח יש הרבה מאד יותר מנשים.

 

[חדוי פלבני]

אני לא מצליחה להבין ביטויים כמו 'הוא עושה חסד' או 'לסייע לאשה'.
של מי הבית הזה? של מי הילדים האלו?
הוא מחתל את הילד שלו, הוא שוטף את הכלים שהוא בעצמו אכל בהם.
הוא לא 'מסייע לאשה' יותר ממה שהיא מסייעת לו.

וזה אפילו לא מידות טובות מאד.
בדור ובמצב של ימינו - זה פשוט מינימום של אנושיות ודרך ארץ.

צריך להבין את (חלק)מטרת הבריאה, כדי להבין ביטויים "עושה חסד" וכו'...

חלק ממטרת הבריאה זה לימוד התורה, ולכאורה הקב"ה יכל לברוא את האיש לבד, שהוא יביא ילדים לעולם והתמודד איתם בנוסף ללימוד התורה,
אך כיוון שהקב"ה ראה ש"לא טוב היות האדם לבדו",והאיש לא יוכל ללמוד בשלוה
יצר לו עזר כנגדו.
ולכן הוא פטר את הנשים ממצוות שתלויות בזמן כדי שתוכלנה לעשות את תפקידן בשלימות והבעל יוכל לעשות תפקידו שזה לימוד התורה נטו!!!
אך כיוון שהבעלים שלנו יש להם מידות טובות, ומצווים גם במצוות חסד, ובני ביתך קודמים,
אז הם עושים חסד עם נשותיהן ומסייעים בשעת הצורך .
ונכון שהוא שותף כלים שגם הוא אכל בהם ומחליף טיטול לבן שלו, אבל זה נכלל בגדר מצוות חסד!! ונושא בעול!!!

(ומי שמעונינת שלבעלה התלמיד חכם יהיה חלק בתפקידי הבית.... בבקשה שתיטול גם היא קצת מחלקו ותשב ללמוד במקומו....נראה אם היא תצליח.....)

כל זה מדובר על אדם שיושב ולומד תורה!! לא פסיכולוגיה ולא מחשבים וכו'........
ואדם שעובד ודאי צריך לקחת חלק בעול הבית.

 

[GRN]

צריך להבין את (חלק)מטרת הבריאה, כדי להבין ביטויים "עושה חסד" וכו'...

חלק ממטרת הבריאה זה לימוד התורה, ולכאורה הקב"ה יכל לברוא את האיש לבד, שהוא יביא ילדים לעולם והתמודד איתם בנוסף ללימוד התורה,
אך כיוון שהקב"ה ראה ש"לא טוב היות האדם לבדו",והאיש לא יוכל ללמוד בשלוה
יצר לו עזר כנגדו.
ולכן הוא פטר את הנשים ממצוות שתלויות בזמן כדי שתוכלנה לעשות את תפקידן בשלימות והבעל יוכל לעשות תפקידו שזה לימוד התורה נטו!!!
אך כיוון שהבעלים שלנו יש להם מידות טובות, ומצווים גם במצוות חסד, ובני ביתך קודמים,
אז הם עושים חסד עם נשותיהן ומסייעים בשעת הצורך .
ונכון שהוא שותף כלים שגם הוא אכל בהם ומחליף טיטול לבן שלו, אבל זה נכלל בגדר מצוות חסד!! ונושא בעול!!!

(ומי שמעונינת שלבעלה התלמיד חכם יהיה חלק בתפקידי הבית.... בבקשה שתיטול גם היא קצת מחלקו ותשב ללמוד במקומו....נראה אם היא תצליח.....)

כל זה מדובר על אדם שיושב ולומד תורה!! לא פסיכולוגיה ולא מחשבים וכו'........
ואדם שעובד ודאי צריך לקחת חלק בעול הבית.

את סגורה על זה שה' ברא את האישה רק כדי שהאיש יוכל ללמוד בשלווה?

 

[סטודיו פלאש]

...

 

[מלפפון]

פלאש,

כנראה את לא גרה לידי..

אני לא טופחת על שכמי, כי עבודה אצלי היא לא רק פרנסה.
גם אם הייתי זוכה בפיס, הייתי ממשיכה לעבוד.

לעומת זאת, לא הייתי ממשיכה לשטוף כלים.........

 

[חדוי פלבני]

את סגורה על זה שה' ברא את האישה רק כדי שהאיש יוכל ללמוד בשלווה?

הגמ' שואלת נשים במאי זכיין פי' באיזה זכות יזכו הנשים לקום בתחיית המתים ועונה הגמ' בזה שממתינות לבעליהן שיחזרו מביהמ"ד ושולחות את ילדיהן לבית רבן שילמדו תורה, ולכאו' נראה מדברי הגמ' שחוץ ממה שמסיעות בלימוד התורה אין להם שום זכות לקום בתחיית המתים אפי' שעושות מצות לרוב ומתפללות כל היום. ואם המציאות היא שהאדם נברא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו כמש"כ בחז"ל והתענוג הנז' הוא להבין ולהשכיל בד"ת ולקיים מצות הבורא "והגית בו יום ולילה" ללא הפסק ואם המציאות שהאדם המתעסק בענינים אחרים חוץ מת"ת אין ראשו שקוע בתורה אלא עם כ"מ בלבולים שמטרידים אותו, וזה הפי' בדברי הכתוב "לא טוב היות האדם לבדו" משום כך עשה חסד הקב"ה עם הבריאה וברא לו עזר כנגדו, ובאמת שאם האשה מבינה את תכלית זו שלשם כך נוצרה בעולם א"כ ע"ז נאמר זכה עוזרתו, אך אם לא כתוב ע"ז בחז"ל לא זכה מנגדתו רח"ל....

ה' יעזור שנזכה כולנו לעשות את רצון ה' בעולם ולמלא את חובתינו ללא נגיעות אישיות אמן.

 

[חויד]

לעומת זאת, לא הייתי ממשיכה לשטוף כלים.........

זה שאת מסוכסכת עם הכלים שלך, זה כבר לא קשור לבעל אם עוזר או לא...

 

[nesimov]

ונוסיף על זה שבדורינו לקחו על עצמם הגברים את חיזוק התורה ורוב הגברים יושבים ולומדים תורה.
המצב הכואב הוא שאם היתה אופציה לבחירה הבחירה היתה נחשקת והיתה בכל עוצמתה
ברגע שכל הציבור נוהג בצורה ללא בחירה אמיתית , נוצר מצב שהאשה מחויבת לפרנס ולשאת בעול של הפרנסה והבית כמעט לבדה.
ובעל שעוזר או שהולך לפרנס את משפחתו הוא כבר פושע.

גבר שמפרנס את ביתו הוא בראש ובראשונה עושה את חובתו ונותן את הכתובה שהוא מתחייב עליה.
ואשה החפצה לשאת בעול הפרנסה צריכה להינשא על כפיים ולא להקיש ההיפך מכך בתואנה שהיא משתמטת או לא מספיק אוהבת תורה.

כל זוג חייב לדעת מה יכולותיהם ומה רצונם בעולם, בית יהודי עובד ה' זה הבסיס.

השפע של הפרנסה יורד דרך הבעל, כך שגם עם רק האישה "מפרנסת" ע"י שהיא עובדת הפרנסה מגיעה מהבעל, כי המפרנס לכל הוא בורא עולם שמוריד אלינו את השפע.
לכן האישה צריכה להשתדל לשלוח את בעלה ללמוד תורה, אך שתיהם צריכים להזהר שלא תקרוס חלילה!!!
וגם הבעל צריך לעזור לאישה עד כמה שיכול, כמו שצדיקי ישראל עזרו לנשותיהן ומסופר סיפורים על כך...
אך למה לו לצאת לעבוד, שהרי כבר האישה עושה את ההשתדלות. שהרי שוב, הקב"ה מביא את הכסף, חבל לרוץ אחרי ההשתדלויות ולהפסיד.

 

[מלפפון]

זה שאת מסוכסכת עם הכלים שלך, זה כבר לא קשור לבעל אם עוזר או לא...

אני מאד מסתדרת איתם..
כשהם שטופים.

 

[nesimov]

הגמ' שואלת נשים במאי זכיין פי' באיזה זכות יזכו הנשים לקום בתחיית המתים ועונה הגמ' בזה שממתינות לבעליהן שיחזרו מביהמ"ד ושולחות את ילדיהן לבית רבן שילמדו תורה, ולכאו' נראה מדברי הגמ' שחוץ ממה שמסיעות בלימוד התורה אין להם שום זכות לקום בתחיית המתים אפי' שעושות מצות לרוב ומתפללות כל היום. ואם המציאות היא שהאדם נברא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו כמש"כ בחז"ל והתענוג הנז' הוא להבין ולהשכיל בד"ת ולקיים מצות הבורא "והגית בו יום ולילה" ללא הפסק ואם המציאות שהאדם המתעסק בענינים אחרים חוץ מת"ת אין ראשו שקוע בתורה אלא עם כ"מ בלבולים שמטרידים אותו, וזה הפי' בדברי הכתוב "לא טוב היות האדם לבדו" משום כך עשה חסד הקב"ה עם הבריאה וברא לו עזר כנגדו, ובאמת שאם האשה מבינה את תכלית זו שלשם כך נוצרה בעולם א"כ ע"ז נאמר זכה עוזרתו, אך אם לא כתוב ע"ז בחז"ל לא זכה מנגדתו רח"ל....

ה' יעזור שנזכה כולנו לעשות את רצון ה' בעולם ולמלא את חובתינו ללא נגיעות אישיות אמן.

צדק איתך, כל מילה - מילה!

 

[GRN]

הגמ' שואלת נשים במאי זכיין פי' באיזה זכות יזכו הנשים לקום בתחיית המתים ועונה הגמ' בזה שממתינות לבעליהן שיחזרו מביהמ"ד ושולחות את ילדיהן לבית רבן שילמדו תורה, ולכאו' נראה מדברי הגמ' שחוץ ממה שמסיעות בלימוד התורה אין להם שום זכות לקום בתחיית המתים אפי' שעושות מצות לרוב ומתפללות כל היום. ואם המציאות היא שהאדם נברא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו כמש"כ בחז"ל והתענוג הנז' הוא להבין ולהשכיל בד"ת ולקיים מצות הבורא "והגית בו יום ולילה" ללא הפסק ואם המציאות שהאדם המתעסק בענינים אחרים חוץ מת"ת אין ראשו שקוע בתורה אלא עם כ"מ בלבולים שמטרידים אותו, וזה הפי' בדברי הכתוב "לא טוב היות האדם לבדו" משום כך עשה חסד הקב"ה עם הבריאה וברא לו עזר כנגדו, ובאמת שאם האשה מבינה את תכלית זו שלשם כך נוצרה בעולם א"כ ע"ז נאמר זכה עוזרתו, אך אם לא כתוב ע"ז בחז"ל לא זכה מנגדתו רח"ל....

ה' יעזור שנזכה כולנו לעשות את רצון ה' בעולם ולמלא את חובתינו ללא נגיעות אישיות אמן.

מה עניין שמיטה להר סיני
האם האישה נבראה כדי שהאיש יוכל ללמוד תורה בשלווה?
ה' היה יכול לברוא ילדים מגודלים, בדיוק כפי שנולדו קין והבל, ולוותר לגמרי על נוכחות האישה בעולם.

 

[עדינה הלפגוט]

השפע של הפרנסה יורד דרך הבעל, כך שגם עם רק האישה "מפרנסת" ע"י שהיא עובדת הפרנסה מגיעה מהבעל, כי המפרנס לכל הוא בורא עולם שמוריד אלינו את השפע.
לכן האישה צריכה להשתדל לשלוח את בעלה ללמוד תורה, אך שתיהם צריכים להזהר שלא תקרוס חלילה!!!
וגם הבעל צריך לעזור לאישה עד כמה שיכול, כמו שצדיקי ישראל עזרו לנשותיהן ומסופר סיפורים על כך...
אך למה לו לצאת לעבוד, שהרי כבר האישה עושה את ההשתדלות. שהרי שוב, הקב"ה מביא את הכסף, חבל לרוץ אחרי ההשתדלויות ולהפסיד.

במחילה, אבל תפקידו של הבעל הוא להביא את הפרנסה הביתה, ותפקידו הוא גם לעשות ההשתדלות גדולה או קטנה כפי דרגתו, להגיד שההשתדלות היא שהאישה תעבוד בנוסף לכל תפקידיה כאישה, זו פשוט עוולה. אם זה מגיע מרצונה ומבחירתה, יפה מאוד. אך שזה המצב האידיאלי וכל אישה מרגישה מחויבת לנהוג כך, זה סתם מוסכמה חברתית רעה מאוד .

 

[חויד]

את סגורה על זה שה' ברא את האישה רק כדי שהאיש יוכל ללמוד בשלווה?

עד כדי כך השכל התעוות בדורנו ?!
זה ברור שיש תפקיד לאיש בעולם ותפקיד לאשה בעולם. (ראי במצריים מהי עבודת פרך)
וזה לא רק מהתורה, יש מליון ספרים מחקרים ומאמרים על ההבדלים בין איש לאשה.
אין מה לעשות הם נבראו שונים וכל אחד אמור ליישם את חלקו.

זה שהשתנו הזמנים וחלק מהתפקידים התהפכו, עדיין לא יוצר אופי חדש לגבר או לאשה.
ההתמודדות יותר קשה.

בסיס הערכים היהודיים זה שהגבר ילמד תורה, והאשה עוזרת לו שיוכל לעשות זאת בשלווה (עזר כנגדו) נכון שצריך גם פרנסה - ונוצר קושי גדול יותר.
אבל מכאן ועד לעוות ערכים בסיסיים ? כל העולם נוצר בשביל לימוד התורה. ברגע שקול התורה מפסיק העולם חוזר לתוהו ובוהו.... נראה לי בסיס די ראשוני ביהדות.

אולי תעני את בשביל מה ד' ברא את האשה ?

מה שבטוח, התקשורת הכללית משפיעה עמוק עמוק על הנשים החרדיות בדור, הם מוחאים לעצמם כפיים מידי פעם... פתאום נשים מתדיינות על שיוויון ובעלים פרזיטיים.... מאיפה כל זה בא ?

 

[y&m]

אחת מהבעיות שלנו היום - זה החינוך הקולקטיבי.

גם בעבר היו יחידי סגולה שהיו להן נשים יחידות סגולה, וגם היום יש נשים כאלו.
הבעיה היא שלוקחים את אותן נשים ומעמידים אותן כרף תחתון בחינוך.
לא נותנים שום הכוונה להכרת הכוחות האישיים ותכונות הנפש הספציפיות ואיך בתוך טווח הכוחות לעבוד את ה' ולהגשים את היעוד.

באופן נורמלי רוב ציבור הגברים אמור לעבוד ולקבוע עיתים לתורה כפי שהיו רוב מוחלט של גדו"י בכל הדורות, והנשים של רובן כמעט לא עבדו וגידלו את הילדים.
אחרי השואה נוצר מהפך שאיני יודעת כרגע מי אחראי לו, ונוצר מודל חדש.

עכשיו כל יהודי טוב וירא אלוקים הקובע עיתים לתורה, עובד ה' אבל משתדל לפרנסתו ומקיים את כתובתו - הופך מיידית לסוג ב'.
כל אשה שבעלה מפרנס והיא לא, הופכת לדפוקה וכזו שלא שולחת את בעלה.
נוצר מצב מעוות. נשים באמת חושבות שהן אמורות להתנהל כסופרמניות.

בסטטיסטיקה מערכת החינוך שלנו קורעת כאלו שלא מסוגלות להיקרע.

הגיע הזמן ללמוד את הבסיס במקום לבנות מודלים.
לדעת מה נדרש מהאדם עצמו, ולא מה נדרש מהיותו בתוך תבנית השבלונה.

איזה אורך... יש כאן בכלל מורות?

 

[חויד]

במחילה, אבל תפקידו של הבעל הוא להביא את הפרנסה הביתה, ותפקידו הוא גם לעשות ההשתדלות גדולה או קטנה כפי דרגתו, להגיד שההשתדלות היא שהאישה תעבוד בנוסף לכל תפקידיה כאישה, זו פשוט עוולה. אם זה מגיע מרצונה ומבחירתה, יפה מאוד. אך שזה המצב האידיאלי וכל אישה מרגישה מחויבת לנהוג כך, זה סתם מוסכמה חברתית רעה מאוד .

צודקת שפרנסה זה עול של גבר
ונשים צדקניות לקחו את העול הזה על עצמם. ברור שזה מתוך בחירה.