מי אשם שיש הודעת יח"צ כזו?

[רחל]

...

 

[בתוכנית-מרחב אונליין]

לגבי חסויות לנושאים שונים, כפי שכתבו פה
יש לדעת, כי לפעמים יש תקציבים שצבועים לנושאים שונים.
למשל אם העיריה זועקת לתברואה ויש תקציב בסעיף הפקות תרבות, לא ניתן לנייד בין סעיף לסעיף.

 

[inspiration]

אגב, למרות שאחוז מועט מהקוראים קורא את העיתון מכריכה לכריכה כולל כתבות יח"צ
עדיין צריך להתייחס אליו.
כי אם המודעה היא על מרפאת שמע, כשזה רלוונטי לאחוז מסוים, הוא אכן ירא את המודעה.
גוף או חברה שמכבדים את עצמם לא יעשו דבר כזה. ואם הם כן יעשו זה זלזול באינטלגנציה
שלנו כציבור.
( במאמר מוסגר שימו לב שמי שקורא כאלו כתבות, גם יודע כמה אחוזי חומר פעיל יש בסבון כלים אצלו בבית. זה בדוק)

 

[yochi000]

מי אשם בזה?
מחלקות היח״צ והלקוחות. במשרדי הפרסום מודעים אליהם עד להחריד.

אני: השעה חמש, אנחנו חייבים להזיז את הכתבה לעיתון, ראית איך הצלחנו להערים על המערכת ולהכניס את זה כאילו כתבת מערכת.

הלקוח: אבל אין בה אזכור שיווקי, איפה הלוגו שלי?

אני: אם הלוגו שלך בכתבה, הכתבה הזו שרופה. זו כבר לא כתבת מערכת.

הלקוח: אז לפחות בכותרת ״חברת xxx נותנת לך יותר״

אני: שותקת. הסברתי לך אתמול באריכות מה ההבדל בין כתבה שיווקית לכתבת מערכת

הלקוח: אז למה אני משלם אם הלוגו שלי לא מופיע שם?

זה לא נגמר טוב, הלכו מכות (טוב, כמעט).

יש לקוחות קשיי הבנה. כן ככל שהחברה שלך יותר גדולה, הראש שלך יותר קטן...
ומשרדי ומחלקות היח״צ עושים עליהם קופה חגיגית.



.

 

[לבן]

( במאמר מוסגר שימו לב שמי שקורא כאלו כתבות, גם יודע כמה אחוזי חומר פעיל יש בסבון כלים אצלו בבית. זה בדוק)

הרגע קלטתי את הפואנטה.

יש לי קולגה כזאת. זה הזוי. היא כותבת מכתב לגוף ממשלתי של 5 עמודים, ובאמת מאמינה שמישהו ייקרא. והיא קוראת גם את הכתבות הללו, וגם כותבת אותן. ומשלמים לה על זה.
וכן, היא יודעת את המפרט הטכני של האקונומיקה והפנטסטיק שיש לה בבית והרעלים שיש בתבניות אלומניום.

 

[נתין]

לגבי חסויות לנושאים שונים, כפי שכתבו פה
יש לדעת, כי לפעמים יש תקציבים שצבועים לנושאים שונים.
למשל אם העיריה זועקת לתברואה ויש תקציב בסעיף הפקות תרבות, לא ניתן לנייד בין סעיף לסעיף.

אז המושחת הוא מי שצובע את הכסף (שלי) בצבע "שטויות, פרסום וחלוקת קניידלך למקורבים"

 

[Natan Galant]

ולשאלה המקורית - מי אשם?
משרדי הפרסום יחד עם מחלקות השיווק בעיתונים.
לאנשים האלה אין טיפת נשמה אמנותית, אין להם פיפס של הבנה בערך המילה הכתובה, כל מה שהם רוצים זה רק להוציא מהלקוח כסף. זהו.
(כל אחד מהלקוח שלו... כלומר: מחלקת השיווק רוצה להוציא ממשרד הפרסום, ומשרד הפרסום - מהלקוח הסופי).

הכתבה בפתיח היא דוגמה מתחתית החבית, אבל גם בלי להדרדר עד לשם - רוב הכתבות השיווקיות הן משעממות, צפויות, מכוערות פנימית וחיצונית. לא יודעת איך אנשים חכמים, מנהלי מוסדות ובעלי חברות, מוכנים לשלם על זה.
חברותיי שכותבות כתיבה שיווקית, אל תקפצו עליי. כן, אני יודעת שאתן מתאמצות מאד. עדיין, זה משעמם לאללה, זה מבזה את מקצוע הכתיבה, ובגלל הכתבות השיווקיות האלה אנשים לא קוראים גם את התוכן המערכתי שאנחנו עמלים עליו קשות. בנאדם פותח מוסף כלכלי, רואה שהכל שם זה תיאורים מרטיטים על שמירת השבת של שניב ועל פריסת מרפאות מכבי, וטורק את הגליון באכזבה בלי לדפדף הלאה ולראות את הכתבות המושקעות שלנו.

(אישית, בפעם האחרונה דרשתי וקיבלתי התחייבות שהכתבה שלי תופיע ראשונה במוסף, ובכל מקרה - לפני כל כתבה שיווקית שהיא. אבל לא תמיד זה אפשרי).

החמדנות של מחלקות הפרסום, זה ברור. הרי על פרסומת הם מקבלים עשרות אלפים, ועל כתבה טובה עם תחקיר מצויין, הם לא מקבלים דבר. להיפך, הם אמורים עוד להוציא מכיסם 900 ש"ח ולשלם לכותבת. אז בטח שמבחינתם עדיף כמה שיותר כתבות שיווקיות, וכמה שפחות תוכן.

וכמה שניסיתי להסביר באוזניהם שסיפור אחד טוב, מביא להם יותר קוראים ומנויים מכל הפרסומות ביחד, הם לא קלטו את הפואנטה.

אז מילא הם, מי מצפה מהם למשהו, חוץ מלהביא עוד ועוד לקוחות כדי שצמרת העיתון תוכל ל (---צונזר מטעמי אתיקה מקצועית, כלומר, כדי שלא יפטרו אותי---)

ומילא משרדי הפרסום הגדולים, שכבר מזמן איבדו כל כיוון והגיון.

אבל הלקוחות!!! איפה הם?

לחלוטין. כתבות יח"צ כל כך רדודות ומשעממות, שאף אחד לא קורא אותן. מספיק לעבור על התגובות כאן בשביל לראות את זה.
המחשבה היא שהמזמין יקרא את הכתבה וישמח למצוא את שמו פעמיים בכל שורה, בלי 0 מחשבה על הקורא שפשוט ידלג בוודאות על השמאלץ הלז.

הכנתי דוגמא לאותה הכתבה^, רק טיפה יותר מעניינת:

מי אוהבת לעלות על אוטובוס ולהטלטל עם עגלה רק בשביל להגיע למרפאה?
אף אחת.
האם יש ברירה? לא, נכון?
זהו, שבמאוחדת חשבו שיש להם פתרון...

מכל קופות החולים בארץ, הקופה היחידה שממש פתרה את הבעיה היא מאוחדת.
הפתרון שהם מצאו הוא... חסר הגיון כלכלי, ללא ספק.
אבל לנו כלקוחות, הוא רק מועיל.

מה הפתרון? "במרחק עגלה"- כמה פשוט, כמה יעיל. סניף מאוחדת בכל פינה אפשרית. כן כן. חולה? מצוננת? רוצה לשאול משהו את המזכירה? אין בעיה, הסניף הקרוב לביתך- קרוב קרוב.

אפשר לצאת מהבית עם עגלת תאומים, ולהגיע היישר למרפאה.
ואם כבר באתם, בשביל מה תלכו לסניף השני בשביל הרופאה השניה?
לא ולא. ב'מאוחדת' החליטו (שוב, כנגד כל הגיון כלכלי) להשקיע בכל סניף- כאילו זה הסניף בו המנכ"ל ומשפחתו הולכים לביקור:
בכל סניף וסניף תמצאו:
מרפאת.. ומרפאת.. ו.. ו... ו...

 

[אני לי]

ולשאלה המקורית - מי אשם?
משרדי הפרסום יחד עם מחלקות השיווק בעיתונים.
לאנשים האלה אין טיפת נשמה אמנותית, אין להם פיפס של הבנה בערך המילה הכתובה, כל מה שהם רוצים זה רק להוציא מהלקוח כסף. זהו.
(כל אחד מהלקוח שלו... כלומר: מחלקת השיווק רוצה להוציא ממשרד הפרסום, ומשרד הפרסום - מהלקוח הסופי).

הכתבה בפתיח היא דוגמה מתחתית החבית, אבל גם בלי להדרדר עד לשם - רוב הכתבות השיווקיות הן משעממות, צפויות, מכוערות פנימית וחיצונית. לא יודעת איך אנשים חכמים, מנהלי מוסדות ובעלי חברות, מוכנים לשלם על זה.
חברותיי שכותבות כתיבה שיווקית, אל תקפצו עליי. כן, אני יודעת שאתן מתאמצות מאד. עדיין, זה משעמם לאללה, זה מבזה את מקצוע הכתיבה, ובגלל הכתבות השיווקיות האלה אנשים לא קוראים גם את התוכן המערכתי שאנחנו עמלים עליו קשות. בנאדם פותח מוסף כלכלי, רואה שהכל שם זה תיאורים מרטיטים על שמירת השבת של שניב ועל פריסת מרפאות מכבי, וטורק את הגליון באכזבה בלי לדפדף הלאה ולראות את הכתבות המושקעות שלנו.

(אישית, בפעם האחרונה דרשתי וקיבלתי התחייבות שהכתבה שלי תופיע ראשונה במוסף, ובכל מקרה - לפני כל כתבה שיווקית שהיא. אבל לא תמיד זה אפשרי).

החמדנות של מחלקות הפרסום, זה ברור. הרי על פרסומת הם מקבלים עשרות אלפים, ועל כתבה טובה עם תחקיר מצויין, הם לא מקבלים דבר. להיפך, הם אמורים עוד להוציא מכיסם 900 ש"ח ולשלם לכותבת. אז בטח שמבחינתם עדיף כמה שיותר כתבות שיווקיות, וכמה שפחות תוכן.

וכמה שניסיתי להסביר באוזניהם שסיפור אחד טוב, מביא להם יותר קוראים ומנויים מכל הפרסומות ביחד, הם לא קלטו את הפואנטה.

אז מילא הם, מי מצפה מהם למשהו, חוץ מלהביא עוד ועוד לקוחות כדי שצמרת העיתון תוכל ל (---צונזר מטעמי אתיקה מקצועית, כלומר, כדי שלא יפטרו אותי---)

ומילא משרדי הפרסום הגדולים, שכבר מזמן איבדו כל כיוון והגיון.

אבל הלקוחות!!! איפה הם?

אבל הרבה יותר מכעיס לקרוא כתבות שהן כאילו לא שיווקיות במהותן, שבנויות מתחילתן וסופן על יח"צ. העיתון בו את כותבת חוטא בכך כל הזמן, במיוחד עיתון הנשים שלו (אותן יבואניות אופנה מתראיינות לכל כתבה בנושא, אותן יועצות, וכן הלאה וכן הלאה...).
האמת שהפסקתי לקנות את העיתון הזה כי לא הרגשתי שהוא נותן לי ערך אמיתי ואובייקטיבי.
בשבוע שעבר קראתי מוסף של עיתון לא דתי שהייתי זקוקה לו כי הוא עסק כולו בנושא מסוים שנצרכתי לו. הייתי בשוק מהרמה הגבוהה של הכתיבה, כמה דפים לקחה כל כתבה! ואיזה תחקיר רציני ועמוק עשה כל כתב! ומדורי הדעה היו ארוכים ומנומקים ונטולי סיסמאות! וכתבה יכלה אף לצאת כנגד הקו האידאולוגי של העיתון עצמו!

הצטערתי לראות בעליבותה של התקשורת של הציבור שלנו.

 

[גוגלית]

בכלל, ההגדרה של הכתבות הנ"ל
כ'כתבה שיווקית' , חוטאת לאמת.
אם לא טורחים לקרוא אותן, אז
למי אתה משווק את עצמך בעצם?

אפשר לאמר שהמצוי-
כתיבה שנקראת שיווקית.
והרצוי-
כתיבה שנקראת, שיווקית!

 

[Ruti Kepler]

רותי, את שוכחת שהעיתון שלך לא נשען על אלפי המנויים שלו.
הוא משלם לך את הכסף על כתבתך המושקעת מהכתבה השיווקית המשעממת שמופיעה לפנייך.

אם לא הסיפורים שלי - ושל הכותבים האחרים - והטורים והכתבות המערכתיות והתוכן המושקע,
אף אחד לא היה קונה את העיתון ולא קורא אותו.

ממילא אף אחד גם לא היה מפרסם בו.

כך שיהיה ברור שאתם - השיווקיים, נשענים עלינו - ולא להפך.

(אגב, יש כמה עיתוני ילדים מצויינים שמחזיקים יפה גם בלי פרסומות כלל).

שיהיה ברור: אין לי בעיה שעיתון מרוויח מפרסומות - יש לי בעיה עם זה שהשיווק נדחף לכתבות. פעם לא היה מצב כזה. ובא לי לנהום אל משרדי הפרסום: סלקו את הטלפיים שלכם מהכתבות. כתבות בעיתונים ובמגזינים זה דבר ספרותי, אמנותי, מדעי, פוליטי - אבל לא שיווקי.

רוצים לפרסם? תעצבו מודעה, עם מסגרת שכתוב בה 'תשקיף', ובתוך המודעה הגגו מה שבא לכם. אבל אל תנסו להציג כאילו זאת כתבה, כי זאת לא.

תראו כמה הקוראים כועסים על זה. כמה הם שונאים את זה. למה אתם ממשיכים? למה???

 

[Ruti Kepler]

לגבי חסויות לנושאים שונים, כפי שכתבו פה
יש לדעת, כי לפעמים יש תקציבים שצבועים לנושאים שונים.
למשל אם העיריה זועקת לתברואה ויש תקציב בסעיף הפקות תרבות, לא ניתן לנייד בין סעיף לסעיף.

במקרה כזה, עושים הפקת תרבות של מבצע ניקיון לילדי העיר, למשל.
זה מקובל והגיוני. וכך גם מצב התברואה משתפר, וגם הילדים נהנים.

אבל להפיק חוברת לארגון 'חלכאי עמך' בשכונה ט' בדימונה? אין גבול???

 

[בתוכנית-מרחב אונליין]

אני לא התיחסתי דווקא לבני ברק,
אלא כתבתי שלפעמים אין היגיון.
יכול להיות סכום שמתקבל וצבוע להפקת קטלוג לצייר אורח.
בעוד שלצייר דרוש דווקא אוכל לשבת---

במקרה כזה, עושים הפקת תרבות של מבצע ניקיון לילדי העיר, למשל.
זה מקובל והגיוני. וכך גם מצב התברואה משתפר, וגם הילדים נהנים.

אבל להפיק חוברת לארגון 'חלכאי עמך' בשכונה ט' בדימונה? אין גבול???

בלי קשר לפרויקט המדובר (שאני אישית אינני מכירה)
יש הרבה אבסורדים בהקצבות. לא תמיד ניתן לעשות מבצע ניקיון במקום חוברת או הצגה.
ויש מקרים שתקציב מגיע לעיריה ליום אחד לכמה שעות, ואם לא ממשים הוא בורח---
ובשעות האלה צריך למלא הררי חומר ולהוציא פרסום.

 

[נוי]

כנ"ל עיריות.
לראות חסויות של עיריית בני ברק על מגוון שטויות שלא קשורות לתושבי העיר, מקפיץ אותי בשם כל הבני ברקים.
עיר עניה ועלובת נפש (כלכלית, רק כלכלית...) שחיה על מענקי איזון, ובמקום לשלם כסף על תיקון המדרכות השבורות שלה, או על תוכנית הנדסה תחבורתית, או על בניית איזה פארק בצפון העיר שהתושבים לא ייאלצו להתפרזט לערים הסמוכות - מוציאה הון על חסויות מטופשות.

לפעמים זו פשוט הדרך להשתמש בתקציבים לסעיף- תרבות.

 

[מלפפון]

(אגב, יש כמה עיתוני ילדים מצויינים שמחזיקים יפה גם בלי פרסומות כלל).

נסי לדבר עם אחת העורכות.
דיברתי שבוע שעבר עם אחת כזו שכמעט משכנה את הבית שלה בשביל העיתון.
וכולם נמצאים שם בלחץ גבוה.

היתרון- הם עושים כל מאמץ להיות כאלו טובים כדי שהקוראים ישתכנעו לעשות להם מנוי.
אבל בהחלט זה עולה להם במאמץ גבוה.

 

[Ruti Kepler]

נסי לדבר עם אחת העורכות.
דיברתי שבוע שעבר עם אחת כזו שכמעט משכנה את הבית שלה בשביל העיתון.
וכולם נמצאים שם בלחץ גבוה.

היתרון- הם עושים כל מאמץ להיות כאלו טובים כדי שהקוראים ישתכנעו לעשות להם מנוי.
אבל בהחלט זה עולה להם במאמץ גבוה.

דיברתי בזמנו עם עורכים. כנראה של עיתון אחר.
הם החזיקו מעמד יפה ואפילו הרוויחו קלות.

 

[פרספכתיבה]

כמה הערות והארות קטנות:

1. בנוגע לכתבה שבראשית האשכול-היא דוגמא מעולה לויזואל תואם במדויק את התוכן- כסאות ריקים וקופה שוממת... כמעט כמו ה"כתבה השיווקית" שמלווה אותה...

2. ביחס לקופות החולים ספציפית רותי קפלר צודקת במאות האחוזים. הכתבות הרדודות והצפויות הללו נמאסו טוטאלית על הציבור גם בגלל התוכן הרוטיני והכתיבה היבשה וגם בגלל התדירות השבועית הבלתי פוסקת שלהם כבר שנים...תחשבו על הכותב המסכן שאמור להוציא תחת ידיו כתבה כזו מדי שבוע כפול שלוש קופות חולים מתחרות ולמלאות עמוד שלם!!! מה כבר נשאר לו לכתוב ולחדש? לו היה לי אומץ וקשרים במקומות הנכונים במערכות הקופה הייתי עורכת ניסוי מרתק ומשלבת בכתבה השיווקית השבועית מידע מסעיר על מנוי שנתי חינם לכלל התושבים, זכיה במליון ש"ח למי שיגיע לקופה בחצות ליל וכו'... ומוכיחה להם שאיש לא קרא את זה ולא נענה לזה... זה איבד מזמן את האפקט הפרסומי והשיווקי כאחד.

3. אין זה אומר עדיין שכל כתבת יח"צ דינה מוות כתוצאה מייבוש נוזלים... אם עושים את זה נכון, מעניין ובמינון נמוך וממוקד עוד לא אבדה תקוותנו.

 

[israelintop]

הרבה פעמים הכתבות האלה הם כיסוי למודעות אחרות שלא יכולות להיכנס מסיבות שונות.

הלקוח משלם כי הוא רואה קמפיין בעיניים, ברחובות, בדיגיטל.

אף אחד לא חושב שהוא עובר על הכתבות ב'המ***' או ב'יתד'.



אני חושב שזה חלק ממערכת יחסים נורמלית עם העיתון, אני ישים אצליך שתוכל לדחוף אותה איפשהוא.
וכשאני ירצה באמת תתן לי דבל באמצע

 

[Rachel Greenstein]

שיהיה ברור: אין לי בעיה שעיתון מרוויח מפרסומות - יש לי בעיה עם זה שהשיווק נדחף לכתבות. פעם לא היה מצב כזה. ובא לי לנהום אל משרדי הפרסום: סלקו את הטלפיים שלכם מהכתבות. כתבות בעיתונים ובמגזינים זה דבר ספרותי, אמנותי, מדעי, פוליטי - אבל לא שיווקי.

רוצים לפרסם? תעצבו מודעה, עם מסגרת שכתוב בה 'תשקיף', ובתוך המודעה הגגו מה שבא לכם. אבל אל תנסו להציג כאילו זאת כתבה, כי זאת לא.

תראו כמה הקוראים כועסים על זה. כמה הם שונאים את זה. למה אתם ממשיכים? למה???

בתור קוראת
כן, אני שונאת את זה.
אני שונאת לקרוא כתבה על החורבן שמנסה להזיל את דמעות הקורא, ולא כל כך הולך לה, לא רק משום שהיא כתובה בצורה בינונית ומטה, אלא זה שבין 2 עמודים שלה צצה מודעה היסטרית כמה חשוב ללמוד קונדיטורית גורמה
ובעמוד הבא כתבה שיווקית על מכוני-יופי והסרות-שיער בלייזר
זה רדוד. זה מכוער. זה דוחה.

 

[שלכם]

כתבות שיווקיות לטוב ולמוטב

אינני סבור שיש הבדל בין כתבות שיווקיות לשאינם כאלו.
וכדי שלא תתמהו אסביר את דברי.

יכולה להיות כתבה שיווקית מצוינת, ותחקיר עיתונאי מתחת לכל ביקורת
היה מי שטען באשכול כאן כי בכתבות השיווקיות איש לא מעיין, בעוד כתבות המערכת נקראות בשקיקה,
לדעתי כשסופר טוב כותב כתבה שיווקיות היא יוצאת מרתקת, ואילו כשסופר בינוני כותב סיפור/תחקיר/ראיון, אדלג על הכתבה [בעיתון אליו אני מנוי ישנו כתב שאותו אני קורא רק לאחר סיום הכתבות השיווקיות].

אותם סופרים שהבהירו כאן שהם לא מסכימים שהכתבה שלהם תהיה אחרי כתבה שיווקית, אני מניח שאם הייתה זו כתבה שיווקיות שהם כתבו היו תומכים בהחלט בהצבתה בראשונה, ואין לי ספק שאת הזעם שהם ביטאו כאן כלפי הנ"ל הם מביעים בפורמים סגורים, גם כלפי סופרים שונים מתוך המערכת שלדעתם גורמים לקוראים לנטוש את העיתון באמצע הקריאה.

כך שאם נסכם את העניין לא כתבות שיווקיות מרגיזות, אלא סופרים ברמה נמוכה מרגיזים את הקוראים.
אם זה אני בהחלט מסכים.
רק כדוגמא אקח את עלוני הפרסום של קופת העיר, על פי רוב הם כתובים יפה, ועל אף שהם שיווקיים יש רבים שקוראים אותם בשקיקה [אם כי לא היו משלמים עליהם שקל].


יש נקודה נוספת שחשוב להדגיש, כל כתבה [בפרט כתבה אינפורמטיבית] היא למעשה כתבה שיווקית שמוכרת משהו, החל בפוליטאקי זה או אחר, ממשיך דרך רעיון, מוצר כל שהוא, או אפילו דעה, כל השאלה היא מה רמת הכתיבה, ועד כמה נושא הכתבה מעניין את האנשים, וכן בהחלט כתבות שיווקיות פעמים רבות הם בנושאים שמעניים את כולנו [כמו בריאות, צרכנות, דיור] והבעיה שלנו עמם, שהם כותבים גרוע.

בעיה נוספת שיש לנו עם הכתבות השיווקיות שאנו לא מאמינים לתוכן, ועל כן איננו נהנים מהמידע שכתוב שם, כדאי לזכור שגם בכתבות המערכת פעמים רבות התוכן לא אמין ויש מי שמשלם/לוחץ לגביו [ראו את פרשית ידיעות אחרונות כעת, וזה בעיתון שהיה נחשב לאמין].

 

[Ruti Kepler]

היה מי שטען באשכול כאן כי בכתבות השיווקיות איש לא מעיין, בעוד כתבות המערכת נקראות בשקיקה,
1. לדעתי כשסופר טוב כותב כתבה שיווקיות היא יוצאת מרתקת, ואילו כשסופר בינוני כותב סיפור/תחקיר/ראיון, אדלג על הכתבה [בעיתון אליו אני מנוי ישנו כתב שאותו אני קורא רק לאחר סיום הכתבות השיווקיות].

2. אותם סופרים שהבהירו כאן שהם לא מסכימים שהכתבה שלהם תהיה אחרי כתבה שיווקית, אני מניח שאם הייתה זו כתבה שיווקיות שהם כתבו היו תומכים בהחלט בהצבתה בראשונה, ואין לי ספק שאת הזעם שהם ביטאו כאן כלפי הנ"ל הם מביעים בפורמים סגורים, גם כלפי סופרים שונים מתוך המערכת שלדעתם גורמים לקוראים לנטוש את העיתון באמצע הקריאה.
.[/SIZE]

1. לא. גם כשכותבים מצויינים כותבים כתבות שיווקיות, זה עדיין יוצא משעמם יחסית. (אין הכוונה לכתבה מערכתית טובה שהזכירו בה שמות של כמה מפרסמים בגלל לחץ יחצ"ני, אלא לכתבה שיווקית נטו).

2. הכחשה נמרצת. לעולם לא. ממש לא.
א. גם אם זו הייתה כתבה שיווקית שלי או של המלאך גבריאל בעצמו, לא הייתי מסכימה שכתבת תוכן שלי תופיע אחריה. את הקוראים לא מעניין מי כתב את השיווקי. הם מדלגים עליו בלי שום אבחנה.

ב. לעולם ומעולם לא כתבתי נגד כותבים פחות מוכשרים או פחות פופולריים, ודאי שלא ביקשתי שכתבות שלי יוצבו לפניהם או אחריהם. הבעיה שלי היא נטו הכתבות השיווקיות. שום קשר לרמת הכותב או לזהותו (רבות מהכותבות הן ידידות שלי. האשם אינו בהן אלא במערכות ובמשרדי הפרסום).

ג. לא ממש הבנתי את האמירה לגבי 'אם זו הייתה כתבה שיווקית שהם כתבו'. נראה למישהו שהייתי רוצה לכתוב כתבות שיווקיות?
אני לא מסכימה אף פעם לכתוב כתיבה שיווקית. בעיני, וייתכן שאני טועה, רמת וסגנון הכתבות השיווקיות של ימינו הם פגיעה באמנות הספרותית וזלזול במילה הכתובה. החריגים היחידים (והנדירים) לכלל הזה, הן כתבות שיש בהן ערך מוסף בולט למרות האזכור היחצ"ני. (למשל, פגישה עם ראשי בנק - בה הבטיחו לי שיתנו לי גם לשאול אותם שאלות קשות, וגם לכתוב הכל בלי צנזורים).