מי אשם שיש הודעת יח"צ כזו?

  • הוסף לסימניות
  • #21
...
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
לגבי חסויות לנושאים שונים, כפי שכתבו פה
יש לדעת, כי לפעמים יש תקציבים שצבועים לנושאים שונים.
למשל אם העיריה זועקת לתברואה ויש תקציב בסעיף הפקות תרבות, לא ניתן לנייד בין סעיף לסעיף.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
אגב, למרות שאחוז מועט מהקוראים קורא את העיתון מכריכה לכריכה כולל כתבות יח"צ
עדיין צריך להתייחס אליו.
כי אם המודעה היא על מרפאת שמע, כשזה רלוונטי לאחוז מסוים, הוא אכן ירא את המודעה.
גוף או חברה שמכבדים את עצמם לא יעשו דבר כזה. ואם הם כן יעשו זה זלזול באינטלגנציה
שלנו כציבור.
( במאמר מוסגר שימו לב שמי שקורא כאלו כתבות, גם יודע כמה אחוזי חומר פעיל יש בסבון כלים אצלו בבית. זה בדוק:))
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
מי אשם בזה?
מחלקות היח״צ והלקוחות. במשרדי הפרסום מודעים אליהם עד להחריד.

אני: השעה חמש, אנחנו חייבים להזיז את הכתבה לעיתון, ראית איך הצלחנו להערים על המערכת ולהכניס את זה כאילו כתבת מערכת.

הלקוח: אבל אין בה אזכור שיווקי, איפה הלוגו שלי?

אני: אם הלוגו שלך בכתבה, הכתבה הזו שרופה. זו כבר לא כתבת מערכת.

הלקוח: אז לפחות בכותרת ״חברת xxx נותנת לך יותר״

אני: שותקת. הסברתי לך אתמול באריכות מה ההבדל בין כתבה שיווקית לכתבת מערכת

הלקוח: אז למה אני משלם אם הלוגו שלי לא מופיע שם?

זה לא נגמר טוב, הלכו מכות (טוב, כמעט).

יש לקוחות קשיי הבנה. כן ככל שהחברה שלך יותר גדולה, הראש שלך יותר קטן...
ומשרדי ומחלקות היח״צ עושים עליהם קופה חגיגית.



.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
נכתב ע"י inspiration;2398581:
( במאמר מוסגר שימו לב שמי שקורא כאלו כתבות, גם יודע כמה אחוזי חומר פעיל יש בסבון כלים אצלו בבית. זה בדוק:))

הרגע קלטתי את הפואנטה.

יש לי קולגה כזאת. זה הזוי. היא כותבת מכתב לגוף ממשלתי של 5 עמודים, ובאמת מאמינה שמישהו ייקרא. והיא קוראת גם את הכתבות הללו, וגם כותבת אותן. ומשלמים לה על זה.
וכן, היא יודעת את המפרט הטכני של האקונומיקה והפנטסטיק שיש לה בבית והרעלים שיש בתבניות אלומניום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
נכתב ע"י אידאה;2398564:
לגבי חסויות לנושאים שונים, כפי שכתבו פה
יש לדעת, כי לפעמים יש תקציבים שצבועים לנושאים שונים.
למשל אם העיריה זועקת לתברואה ויש תקציב בסעיף הפקות תרבות, לא ניתן לנייד בין סעיף לסעיף.

אז המושחת הוא מי שצובע את הכסף (שלי) בצבע "שטויות, פרסום וחלוקת קניידלך למקורבים"
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
נכתב ע"י רותי קפלר;2398471:
ולשאלה המקורית - מי אשם?
משרדי הפרסום יחד עם מחלקות השיווק בעיתונים.
לאנשים האלה אין טיפת נשמה אמנותית, אין להם פיפס של הבנה בערך המילה הכתובה, כל מה שהם רוצים זה רק להוציא מהלקוח כסף. זהו.
(כל אחד מהלקוח שלו... כלומר: מחלקת השיווק רוצה להוציא ממשרד הפרסום, ומשרד הפרסום - מהלקוח הסופי).

הכתבה בפתיח היא דוגמה מתחתית החבית, אבל גם בלי להדרדר עד לשם - רוב הכתבות השיווקיות הן משעממות, צפויות, מכוערות פנימית וחיצונית. לא יודעת איך אנשים חכמים, מנהלי מוסדות ובעלי חברות, מוכנים לשלם על זה.
חברותיי שכותבות כתיבה שיווקית, אל תקפצו עליי. כן, אני יודעת שאתן מתאמצות מאד. עדיין, זה משעמם לאללה, זה מבזה את מקצוע הכתיבה, ובגלל הכתבות השיווקיות האלה אנשים לא קוראים גם את התוכן המערכתי שאנחנו עמלים עליו קשות. בנאדם פותח מוסף כלכלי, רואה שהכל שם זה תיאורים מרטיטים על שמירת השבת של שניב ועל פריסת מרפאות מכבי, וטורק את הגליון באכזבה בלי לדפדף הלאה ולראות את הכתבות המושקעות שלנו.

(אישית, בפעם האחרונה דרשתי וקיבלתי התחייבות שהכתבה שלי תופיע ראשונה במוסף, ובכל מקרה - לפני כל כתבה שיווקית שהיא. אבל לא תמיד זה אפשרי).

החמדנות של מחלקות הפרסום, זה ברור. הרי על פרסומת הם מקבלים עשרות אלפים, ועל כתבה טובה עם תחקיר מצויין, הם לא מקבלים דבר. להיפך, הם אמורים עוד להוציא מכיסם 900 ש"ח ולשלם לכותבת. אז בטח שמבחינתם עדיף כמה שיותר כתבות שיווקיות, וכמה שפחות תוכן.

וכמה שניסיתי להסביר באוזניהם שסיפור אחד טוב, מביא להם יותר קוראים ומנויים מכל הפרסומות ביחד, הם לא קלטו את הפואנטה.

אז מילא הם, מי מצפה מהם למשהו, חוץ מלהביא עוד ועוד לקוחות כדי שצמרת העיתון תוכל ל (---צונזר מטעמי אתיקה מקצועית, כלומר, כדי שלא יפטרו אותי---)

ומילא משרדי הפרסום הגדולים, שכבר מזמן איבדו כל כיוון והגיון.

אבל הלקוחות!!! איפה הם?

לחלוטין. כתבות יח"צ כל כך רדודות ומשעממות, שאף אחד לא קורא אותן. מספיק לעבור על התגובות כאן בשביל לראות את זה.
המחשבה היא שהמזמין יקרא את הכתבה וישמח למצוא את שמו פעמיים בכל שורה, בלי 0 מחשבה על הקורא שפשוט ידלג בוודאות על השמאלץ הלז.

הכנתי דוגמא לאותה הכתבה^, רק טיפה יותר מעניינת:

מי אוהבת לעלות על אוטובוס ולהטלטל עם עגלה רק בשביל להגיע למרפאה?
אף אחת.
האם יש ברירה? לא, נכון?
זהו, שבמאוחדת חשבו שיש להם פתרון...

מכל קופות החולים בארץ, הקופה היחידה שממש פתרה את הבעיה היא מאוחדת.
הפתרון שהם מצאו הוא... חסר הגיון כלכלי, ללא ספק.
אבל לנו כלקוחות, הוא רק מועיל.

מה הפתרון? "במרחק עגלה"- כמה פשוט, כמה יעיל. סניף מאוחדת בכל פינה אפשרית. כן כן. חולה? מצוננת? רוצה לשאול משהו את המזכירה? אין בעיה, הסניף הקרוב לביתך- קרוב קרוב.

אפשר לצאת מהבית עם עגלת תאומים, ולהגיע היישר למרפאה.
ואם כבר באתם, בשביל מה תלכו לסניף השני בשביל הרופאה השניה?
לא ולא. ב'מאוחדת' החליטו (שוב, כנגד כל הגיון כלכלי) להשקיע בכל סניף- כאילו זה הסניף בו המנכ"ל ומשפחתו הולכים לביקור:
בכל סניף וסניף תמצאו:
מרפאת.. ומרפאת.. ו.. ו... ו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
נכתב ע"י רותי קפלר;2398471:
ולשאלה המקורית - מי אשם?
משרדי הפרסום יחד עם מחלקות השיווק בעיתונים.
לאנשים האלה אין טיפת נשמה אמנותית, אין להם פיפס של הבנה בערך המילה הכתובה, כל מה שהם רוצים זה רק להוציא מהלקוח כסף. זהו.
(כל אחד מהלקוח שלו... כלומר: מחלקת השיווק רוצה להוציא ממשרד הפרסום, ומשרד הפרסום - מהלקוח הסופי).

הכתבה בפתיח היא דוגמה מתחתית החבית, אבל גם בלי להדרדר עד לשם - רוב הכתבות השיווקיות הן משעממות, צפויות, מכוערות פנימית וחיצונית. לא יודעת איך אנשים חכמים, מנהלי מוסדות ובעלי חברות, מוכנים לשלם על זה.
חברותיי שכותבות כתיבה שיווקית, אל תקפצו עליי. כן, אני יודעת שאתן מתאמצות מאד. עדיין, זה משעמם לאללה, זה מבזה את מקצוע הכתיבה, ובגלל הכתבות השיווקיות האלה אנשים לא קוראים גם את התוכן המערכתי שאנחנו עמלים עליו קשות. בנאדם פותח מוסף כלכלי, רואה שהכל שם זה תיאורים מרטיטים על שמירת השבת של שניב ועל פריסת מרפאות מכבי, וטורק את הגליון באכזבה בלי לדפדף הלאה ולראות את הכתבות המושקעות שלנו.

(אישית, בפעם האחרונה דרשתי וקיבלתי התחייבות שהכתבה שלי תופיע ראשונה במוסף, ובכל מקרה - לפני כל כתבה שיווקית שהיא. אבל לא תמיד זה אפשרי).

החמדנות של מחלקות הפרסום, זה ברור. הרי על פרסומת הם מקבלים עשרות אלפים, ועל כתבה טובה עם תחקיר מצויין, הם לא מקבלים דבר. להיפך, הם אמורים עוד להוציא מכיסם 900 ש"ח ולשלם לכותבת. אז בטח שמבחינתם עדיף כמה שיותר כתבות שיווקיות, וכמה שפחות תוכן.

וכמה שניסיתי להסביר באוזניהם שסיפור אחד טוב, מביא להם יותר קוראים ומנויים מכל הפרסומות ביחד, הם לא קלטו את הפואנטה.

אז מילא הם, מי מצפה מהם למשהו, חוץ מלהביא עוד ועוד לקוחות כדי שצמרת העיתון תוכל ל (---צונזר מטעמי אתיקה מקצועית, כלומר, כדי שלא יפטרו אותי---)

ומילא משרדי הפרסום הגדולים, שכבר מזמן איבדו כל כיוון והגיון.

אבל הלקוחות!!! איפה הם?


אבל הרבה יותר מכעיס לקרוא כתבות שהן כאילו לא שיווקיות במהותן, שבנויות מתחילתן וסופן על יח"צ. העיתון בו את כותבת חוטא בכך כל הזמן, במיוחד עיתון הנשים שלו (אותן יבואניות אופנה מתראיינות לכל כתבה בנושא, אותן יועצות, וכן הלאה וכן הלאה...).
האמת שהפסקתי לקנות את העיתון הזה כי לא הרגשתי שהוא נותן לי ערך אמיתי ואובייקטיבי.
בשבוע שעבר קראתי מוסף של עיתון לא דתי שהייתי זקוקה לו כי הוא עסק כולו בנושא מסוים שנצרכתי לו. הייתי בשוק מהרמה הגבוהה של הכתיבה, כמה דפים לקחה כל כתבה! ואיזה תחקיר רציני ועמוק עשה כל כתב! ומדורי הדעה היו ארוכים ומנומקים ונטולי סיסמאות! וכתבה יכלה אף לצאת כנגד הקו האידאולוגי של העיתון עצמו!

הצטערתי לראות בעליבותה של התקשורת של הציבור שלנו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
בכלל, ההגדרה של הכתבות הנ"ל
כ'כתבה שיווקית' , חוטאת לאמת.
אם לא טורחים לקרוא אותן, אז
למי אתה משווק את עצמך בעצם?

אפשר לאמר שהמצוי-
כתיבה שנקראת שיווקית.
והרצוי-
כתיבה שנקראת, שיווקית!
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
נכתב ע"י מלפפון;2398515:
רותי, את שוכחת שהעיתון שלך לא נשען על אלפי המנויים שלו.
הוא משלם לך את הכסף על כתבתך המושקעת מהכתבה השיווקית המשעממת שמופיעה לפנייך.

אם לא הסיפורים שלי - ושל הכותבים האחרים - והטורים והכתבות המערכתיות והתוכן המושקע,
אף אחד לא היה קונה את העיתון ולא קורא אותו.

ממילא אף אחד גם לא היה מפרסם בו.

כך שיהיה ברור שאתם - השיווקיים, נשענים עלינו - ולא להפך.

(אגב, יש כמה עיתוני ילדים מצויינים שמחזיקים יפה גם בלי פרסומות כלל).

שיהיה ברור: אין לי בעיה שעיתון מרוויח מפרסומות - יש לי בעיה עם זה שהשיווק נדחף לכתבות. פעם לא היה מצב כזה. ובא לי לנהום אל משרדי הפרסום: סלקו את הטלפיים שלכם מהכתבות. כתבות בעיתונים ובמגזינים זה דבר ספרותי, אמנותי, מדעי, פוליטי - אבל לא שיווקי.

רוצים לפרסם? תעצבו מודעה, עם מסגרת שכתוב בה 'תשקיף', ובתוך המודעה הגגו מה שבא לכם. אבל אל תנסו להציג כאילו זאת כתבה, כי זאת לא.

תראו כמה הקוראים כועסים על זה. כמה הם שונאים את זה. למה אתם ממשיכים? למה???
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
נכתב ע"י אידאה;2398564:
לגבי חסויות לנושאים שונים, כפי שכתבו פה
יש לדעת, כי לפעמים יש תקציבים שצבועים לנושאים שונים.
למשל אם העיריה זועקת לתברואה ויש תקציב בסעיף הפקות תרבות, לא ניתן לנייד בין סעיף לסעיף.

במקרה כזה, עושים הפקת תרבות של מבצע ניקיון לילדי העיר, למשל.
זה מקובל והגיוני. וכך גם מצב התברואה משתפר, וגם הילדים נהנים.

אבל להפיק חוברת לארגון 'חלכאי עמך' בשכונה ט' בדימונה? אין גבול???
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
אני לא התיחסתי דווקא לבני ברק,
אלא כתבתי שלפעמים אין היגיון.
יכול להיות סכום שמתקבל וצבוע להפקת קטלוג לצייר אורח.
בעוד שלצייר דרוש דווקא אוכל לשבת---
במקרה כזה, עושים הפקת תרבות של מבצע ניקיון לילדי העיר, למשל.
זה מקובל והגיוני. וכך גם מצב התברואה משתפר, וגם הילדים נהנים.

אבל להפיק חוברת לארגון 'חלכאי עמך' בשכונה ט' בדימונה? אין גבול???
בלי קשר לפרויקט המדובר (שאני אישית אינני מכירה)
יש הרבה אבסורדים בהקצבות. לא תמיד ניתן לעשות מבצע ניקיון במקום חוברת או הצגה.
ויש מקרים שתקציב מגיע לעיריה ליום אחד לכמה שעות, ואם לא ממשים הוא בורח---
ובשעות האלה צריך למלא הררי חומר ולהוציא פרסום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
נכתב ע"י רותי קפלר;2398443:
כנ"ל עיריות.
לראות חסויות של עיריית בני ברק על מגוון שטויות שלא קשורות לתושבי העיר, מקפיץ אותי בשם כל הבני ברקים.
עיר עניה ועלובת נפש (כלכלית, רק כלכלית...) שחיה על מענקי איזון, ובמקום לשלם כסף על תיקון המדרכות השבורות שלה, או על תוכנית הנדסה תחבורתית, או על בניית איזה פארק בצפון העיר שהתושבים לא ייאלצו להתפרזט לערים הסמוכות - מוציאה הון על חסויות מטופשות.
לפעמים זו פשוט הדרך להשתמש בתקציבים לסעיף- תרבות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
נכתב ע"י רותי קפלר;2398686:
(אגב, יש כמה עיתוני ילדים מצויינים שמחזיקים יפה גם בלי פרסומות כלל).

נסי לדבר עם אחת העורכות.
דיברתי שבוע שעבר עם אחת כזו שכמעט משכנה את הבית שלה בשביל העיתון.
וכולם נמצאים שם בלחץ גבוה.

היתרון- הם עושים כל מאמץ להיות כאלו טובים כדי שהקוראים ישתכנעו לעשות להם מנוי.
אבל בהחלט זה עולה להם במאמץ גבוה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
נכתב ע"י מלפפון;2398750:
נסי לדבר עם אחת העורכות.
דיברתי שבוע שעבר עם אחת כזו שכמעט משכנה את הבית שלה בשביל העיתון.
וכולם נמצאים שם בלחץ גבוה.

היתרון- הם עושים כל מאמץ להיות כאלו טובים כדי שהקוראים ישתכנעו לעשות להם מנוי.
אבל בהחלט זה עולה להם במאמץ גבוה.

דיברתי בזמנו עם עורכים. כנראה של עיתון אחר.
הם החזיקו מעמד יפה ואפילו הרוויחו קלות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
כמה הערות והארות קטנות:

1. בנוגע לכתבה שבראשית האשכול-היא דוגמא מעולה לויזואל תואם במדויק את התוכן- כסאות ריקים וקופה שוממת... כמעט כמו ה"כתבה השיווקית" שמלווה אותה...

2. ביחס לקופות החולים ספציפית רותי קפלר צודקת במאות האחוזים. הכתבות הרדודות והצפויות הללו נמאסו טוטאלית על הציבור גם בגלל התוכן הרוטיני והכתיבה היבשה וגם בגלל התדירות השבועית הבלתי פוסקת שלהם כבר שנים...תחשבו על הכותב המסכן שאמור להוציא תחת ידיו כתבה כזו מדי שבוע כפול שלוש קופות חולים מתחרות ולמלאות עמוד שלם!!! מה כבר נשאר לו לכתוב ולחדש? לו היה לי אומץ וקשרים במקומות הנכונים במערכות הקופה הייתי עורכת ניסוי מרתק ומשלבת בכתבה השיווקית השבועית מידע מסעיר על מנוי שנתי חינם לכלל התושבים, זכיה במליון ש"ח למי שיגיע לקופה בחצות ליל וכו'... ומוכיחה להם שאיש לא קרא את זה ולא נענה לזה... זה איבד מזמן את האפקט הפרסומי והשיווקי כאחד.

3. אין זה אומר עדיין שכל כתבת יח"צ דינה מוות כתוצאה מייבוש נוזלים... אם עושים את זה נכון, מעניין ובמינון נמוך וממוקד עוד לא אבדה תקוותנו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
הרבה פעמים הכתבות האלה הם כיסוי למודעות אחרות שלא יכולות להיכנס מסיבות שונות.

הלקוח משלם כי הוא רואה קמפיין בעיניים, ברחובות, בדיגיטל.

אף אחד לא חושב שהוא עובר על הכתבות ב'המ***' או ב'יתד'.



אני חושב שזה חלק ממערכת יחסים נורמלית עם העיתון, אני ישים אצליך שתוכל לדחוף אותה איפשהוא.
וכשאני ירצה באמת תתן לי דבל באמצע
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
נכתב ע"י רותי קפלר;2398686:
שיהיה ברור: אין לי בעיה שעיתון מרוויח מפרסומות - יש לי בעיה עם זה שהשיווק נדחף לכתבות. פעם לא היה מצב כזה. ובא לי לנהום אל משרדי הפרסום: סלקו את הטלפיים שלכם מהכתבות. כתבות בעיתונים ובמגזינים זה דבר ספרותי, אמנותי, מדעי, פוליטי - אבל לא שיווקי.

רוצים לפרסם? תעצבו מודעה, עם מסגרת שכתוב בה 'תשקיף', ובתוך המודעה הגגו מה שבא לכם. אבל אל תנסו להציג כאילו זאת כתבה, כי זאת לא.

תראו כמה הקוראים כועסים על זה. כמה הם שונאים את זה. למה אתם ממשיכים? למה???

בתור קוראת
כן, אני שונאת את זה.
אני שונאת לקרוא כתבה על החורבן שמנסה להזיל את דמעות הקורא, ולא כל כך הולך לה, לא רק משום שהיא כתובה בצורה בינונית ומטה, אלא זה שבין 2 עמודים שלה צצה מודעה היסטרית כמה חשוב ללמוד קונדיטורית גורמה
ובעמוד הבא כתבה שיווקית על מכוני-יופי והסרות-שיער בלייזר
זה רדוד. זה מכוער. זה דוחה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
כתבות שיווקיות לטוב ולמוטב

אינני סבור שיש הבדל בין כתבות שיווקיות לשאינם כאלו.
וכדי שלא תתמהו אסביר את דברי.

יכולה להיות כתבה שיווקית מצוינת, ותחקיר עיתונאי מתחת לכל ביקורת
היה מי שטען באשכול כאן כי בכתבות השיווקיות איש לא מעיין, בעוד כתבות המערכת נקראות בשקיקה,
לדעתי כשסופר טוב כותב כתבה שיווקיות היא יוצאת מרתקת, ואילו כשסופר בינוני כותב סיפור/תחקיר/ראיון, אדלג על הכתבה [בעיתון אליו אני מנוי ישנו כתב שאותו אני קורא רק לאחר סיום הכתבות השיווקיות].

אותם סופרים שהבהירו כאן שהם לא מסכימים שהכתבה שלהם תהיה אחרי כתבה שיווקית, אני מניח שאם הייתה זו כתבה שיווקיות שהם כתבו היו תומכים בהחלט בהצבתה בראשונה, ואין לי ספק שאת הזעם שהם ביטאו כאן כלפי הנ"ל הם מביעים בפורמים סגורים, גם כלפי סופרים שונים מתוך המערכת שלדעתם גורמים לקוראים לנטוש את העיתון באמצע הקריאה.

כך שאם נסכם את העניין לא כתבות שיווקיות מרגיזות, אלא סופרים ברמה נמוכה מרגיזים את הקוראים.
אם זה אני בהחלט מסכים.
רק כדוגמא אקח את עלוני הפרסום של קופת העיר, על פי רוב הם כתובים יפה, ועל אף שהם שיווקיים יש רבים שקוראים אותם בשקיקה [אם כי לא היו משלמים עליהם שקל].


יש נקודה נוספת שחשוב להדגיש, כל כתבה [בפרט כתבה אינפורמטיבית] היא למעשה כתבה שיווקית שמוכרת משהו, החל בפוליטאקי זה או אחר, ממשיך דרך רעיון, מוצר כל שהוא, או אפילו דעה, כל השאלה היא מה רמת הכתיבה, ועד כמה נושא הכתבה מעניין את האנשים, וכן בהחלט כתבות שיווקיות פעמים רבות הם בנושאים שמעניים את כולנו [כמו בריאות, צרכנות, דיור] והבעיה שלנו עמם, שהם כותבים גרוע.

בעיה נוספת שיש לנו עם הכתבות השיווקיות שאנו לא מאמינים לתוכן, ועל כן איננו נהנים מהמידע שכתוב שם, כדאי לזכור שגם בכתבות המערכת פעמים רבות התוכן לא אמין ויש מי שמשלם/לוחץ לגביו [ראו את פרשית ידיעות אחרונות כעת, וזה בעיתון שהיה נחשב לאמין].
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
נכתב ע"י שלכם;2399035:
היה מי שטען באשכול כאן כי בכתבות השיווקיות איש לא מעיין, בעוד כתבות המערכת נקראות בשקיקה,
1. לדעתי כשסופר טוב כותב כתבה שיווקיות היא יוצאת מרתקת, ואילו כשסופר בינוני כותב סיפור/תחקיר/ראיון, אדלג על הכתבה [בעיתון אליו אני מנוי ישנו כתב שאותו אני קורא רק לאחר סיום הכתבות השיווקיות].

2. אותם סופרים שהבהירו כאן שהם לא מסכימים שהכתבה שלהם תהיה אחרי כתבה שיווקית, אני מניח שאם הייתה זו כתבה שיווקיות שהם כתבו היו תומכים בהחלט בהצבתה בראשונה, ואין לי ספק שאת הזעם שהם ביטאו כאן כלפי הנ"ל הם מביעים בפורמים סגורים, גם כלפי סופרים שונים מתוך המערכת שלדעתם גורמים לקוראים לנטוש את העיתון באמצע הקריאה.
.[/SIZE]

1. לא. גם כשכותבים מצויינים כותבים כתבות שיווקיות, זה עדיין יוצא משעמם יחסית. (אין הכוונה לכתבה מערכתית טובה שהזכירו בה שמות של כמה מפרסמים בגלל לחץ יחצ"ני, אלא לכתבה שיווקית נטו).

2. הכחשה נמרצת. לעולם לא. ממש לא.
א. גם אם זו הייתה כתבה שיווקית שלי או של המלאך גבריאל בעצמו, לא הייתי מסכימה שכתבת תוכן שלי תופיע אחריה. את הקוראים לא מעניין מי כתב את השיווקי. הם מדלגים עליו בלי שום אבחנה.

ב. לעולם ומעולם לא כתבתי נגד כותבים פחות מוכשרים או פחות פופולריים, ודאי שלא ביקשתי שכתבות שלי יוצבו לפניהם או אחריהם. הבעיה שלי היא נטו הכתבות השיווקיות. שום קשר לרמת הכותב או לזהותו (רבות מהכותבות הן ידידות שלי. האשם אינו בהן אלא במערכות ובמשרדי הפרסום).

ג. לא ממש הבנתי את האמירה לגבי 'אם זו הייתה כתבה שיווקית שהם כתבו'. נראה למישהו שהייתי רוצה לכתוב כתבות שיווקיות? :confused:
אני לא מסכימה אף פעם לכתוב כתיבה שיווקית. בעיני, וייתכן שאני טועה, רמת וסגנון הכתבות השיווקיות של ימינו הם פגיעה באמנות הספרותית וזלזול במילה הכתובה. החריגים היחידים (והנדירים) לכלל הזה, הן כתבות שיש בהן ערך מוסף בולט למרות האזכור היחצ"ני. (למשל, פגישה עם ראשי בנק - בה הבטיחו לי שיתנו לי גם לשאול אותם שאלות קשות, וגם לכתוב הכל בלי צנזורים).
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה