שיתוף - לביקורת מי ביקש ממני בכלל לחוות דעה?

[יהורם]

בס"ד
שמעת? הרב ברוך כהן נהיה הגאון הגדול, עלה בדרגה, אה?
הרב טוביה לוי בכלל התפנק.. בקושי הספיק להיות משגיח וכבר קיבל תקן של הגאון הצדיק, וואלה, שווה להיות משגיח.
וההוא מה שמו בכלל הגדיל לעשות, 5 שערות לבנות מבצבצות מזקנו והשם שלו מרוח על מודעות בתוספת 'מרן'.
תש'מע אני מפסיק לעבוד, זהו, לא צריך להתאמץ, לא חייבים לעבוד ולשבור את המידות, לא חייבים להיות מתמיד, תפתח ספר פעם פעמיים ביום, תן דרשה טובה, פוזה או שתים וזהו.
לא צריך לדעת שולחן ערוך, מספיק לעשות פרצוף של דיבור בלימוד, קצת קשרים במקומות הנכונים, ואתה הראשון בפירמידה.

נכון שיש לנו מחשבות כאלה? גם לך עלו כל מיני דמיונות כאלו בראש? גם אתה הבעת (לפחות בלב) ביקורת על זה שרב פלוני הוכנס אחר כבוד ל'מועצת', אפילו שאף פעם לא ראית בו משהו מיוחד, לא אחזת ממנו יותר מדי....???

אז זהו זה, הגיע הזמן להתפקח.
די כבר. אף אחד לא ביקש מאיתנו לתת עמדה בכל תחום, לא באו להתייעץ איתך ואין ענין
לייעץ בכוח, אח'שלי, בינינו, אתה לא באמת מבין ברבנים ובגדולי עולם, אתה לא יודע מה זה
לשבת 5 שעות ברציפות ולהתנדנד מול ספר פתוח בלי לקפוץ 10 פעמים להכין קפה, אין לנו
ניסיון של לשבת על סוגיה לילה שלם כי לא הבנו מילה בראשונים, אין אין אין לנו מושג בכלל על
מה אנחנו מדברים, נכון, אנחנו אוהבים להרגיש מייבינים, יש בנו איזה שהוא פחד שאם לא
נביע דעה בנושאים הבוערים יחשבו שאנחנו סתם כלומניקים ומסכנים, אפורים ומשעממים,
חסרי צבע, פשוטים.

לאאאאאאאא....., זה ששותק, זה שיודע שהוא לא יודע, הוא הוא האיש הנעלה, הוא הבנאדם
הראוי להערצה, כמו שאני לא ילך עכשיו להדסה עין כרם ויכנס לחדר הפרופסורים הראשיים
ויתחיל להתווכח איתם על צינורות הלב ועל מינון התרופות הנצרך, ככה והרבה יותר מזה אני
לא מעיז אפילו לחשוב ולדון מי ראוי להיות גדול ומי הוא רב, ראש ישיבה, משגיח, בעל שטעלע וכו'.
אני מבטיח לך שלא יתבעו אותך בשמים אם תשתוק ולא תביע דעה בכ-ל תחום, ורק תרוויח
מזה, "דיבור בסלע שתיקה בתרי"

ועוד משהו, אנחנו חיים על תארים, זה מה שמקטלג, לפי התואר או הכינוי נעריך את האיש
ואת גודלו. אז נראה לי שהגיע הזמן להתעלות טפח מעל הקרקע, להתרומם, לחשוב קצת
יותר ברצינות, לאביי ורבא לא היו שום תארים, לרשב"א לא הצמידו הקדמות לפני השם שלו,
התואר לא עושה את הבן אדם, גדלות לא נמדדת לפי כמות השבחים. מי שממציא ומחליט על
התארים, הם אנשים שבהינף מקלדת בטוחים שהם הממליכים והם המשליטים המורידים
והמעלים, על פיהם יקום רב בישראל, ועל פיהם יפול דבר, והם יחליטו מי הוא הגאון ומי הוא
מרן ומי הוא סתם הרב...
לא, לא מפיהם ולא מפי כתבם אנו חיים, האיש המוערץ הוא מי שעובד על המידות שלו, האיש
שחי על פי שיויתי ד' לנגדי תמיד, האדם שמזכה את הרבים, מי שעושה מה שצריך לעשות ולא
מחפש פוילישטיק ואינטרסים.
אותו נעריץ, אותם נכבד, מהם נקבל ובהם נדבק.

נ.ב. אין בדברים האלה שום דבר מלבד הרהורים של הכותב
ואין אני אומר קבלו דעתי.