הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
ב"ה
מריבה זהו דבר ילדותי, גם מריבה של מבוגרים, גם מריבה של קשישים, המריבה מעצם טיבעה היא עניין ילדותי.
מריבה בין מעסיק לעובד, מריבה בין חברה לחברה מתחרה, מריבה בין עמים, כל סיטואציה של מריבה היא ילדותית מעצם קיומה.
לפעמים אדם שלא ברצונו נמצא בסיטואציה של מריבה, הצד שכנגד פשוט בוחר להילחם בך, ואתה נמצא שם בין הפטיש לסדן.
אם אתה אדם בוגר אתה תדע איך להיחלץ מהמריבה, בתבונה, קל זה לא יהיה, אבל הבגרות שלך תוכיח את עצמה, כך שיישאר רק צד אחד במריבה, וצד אחד כידוע בסוף נשאר להילחם עם עצמו.
אחת השאלות הילדותיות שמריבה יוצרת היא השאלה מי התחיל, ואין צורך להסביר מדוע השאלה ילדותית.
השאלה הנכונה שצריכה להישאל היא מי מפסיק.
כשכוחות ההתנגדות נלחמים בעם ישראל הם נלחמים מכוח הטומאה שבם, הם נלחמים על המצאות הקדושה בעולם, והם מוציאים את כל כוח ההרס שלהם לשם מטרה זו.
עם ישראל הוא לא עם שאפשר להילחם בו, עם ישראל הוא עם נדיב.
הראשונים שיצאו עם משלחת של עזרה כאשר ישנו אסון טבע.
אירוניה במיטבה, היא העובדה שישראל לא הגיע לכבות את האש ביערות בלבנון, להן היא היתה אחראית במסגרת המאבק על שמירה על גבולות הצפון.
אכן, מתאים היה לישראל לשלוח עזרה.
ישראל אינה חלק ממריבה, אם שואלים מי התחיל, התשובה ברורה.
ישראל רק מגיבה, אולי זוהי הבעיה יטענו פוליטיקאים מהצד הימני של המפה.
כשאתה נוכח במריבה שאינך מעונין בה, המציאות הזאת כואבת, מה שתעשה אתה תמיד תהיה אשם.
אופי התגובה מהירות התגובה והיכולת להגיב הן חלק מהמערך של מלחמה.
לצערנו, ידינו כבולות, לא רק שאנו נצרכים לסיבה משמעותית כדי להגיב, התגובה מתונה להחריד, ומסתמכת על אישורים בין לאומיים.
ישראל נוהגת באיפוק רב, ואף מגיבה בחכמה על מנת לחסל איומים על קיומה.
אבל כאשר מדובר בלשים סוף פסוק למה שמתרחש מסתבר שיש כוחות גדולים מאוד כוח התנגדות שהתאחדו במטרה לפגוע חלילה, בעם ישראל.
כאשר השאלה הראשונה אותה שואלים אויבינו היא מי התחיל, הרי שהתשובה היא על עצם השאלה.
למה אתם שואלים מי התחיל.
זהו חלק ממערך השקר לו אנו עדים.
אבל אם שאלתם עוד מעט אתם עתידים לקבל תשובה על שאלתכם מי התחיל.
תשובה שלא תמצא חן בעינכם, כלל.
כשאנו מתחזקים באמונה, ובפסוקי אמונה, הדברים מתבררים.
"אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדי אין אלוקים".
אתם נלחמים בנו, מלחמה ארוכת טווח, מלחמת חושך באור, לא רק בנו אתם נלחמים אלא אתם נלחמים על ה' ועל משיחו.
מלחמה עתיקת יומין, שעתידה להסתיים, בנסים, כי מי שלא משתתף במריבה, הוא המנצח.
הנסים הם חלק מהתהליך של הגאולה שבוא תבוא ברחמים, כי אם בורא עולם מביא לנו גאולה, הגאולה מטבעה היא במידת הרחמים.
וגם אם נאלץ, שוב, לצאת למלחמה, על עצם קיומנו, המלחמה היא עדות לכך שאנו לא רוצים במלחמה.
ולנו רק נשאר להתבונן ולראות את המהלך האלוקי בעולם, לראות את הנסים, הנסתרים, והגלויים, ולזכור אלה בכתב"מים ואלה ברחפנים, ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר.
מריבה זהו דבר ילדותי, גם מריבה של מבוגרים, גם מריבה של קשישים, המריבה מעצם טיבעה היא עניין ילדותי.
מריבה בין מעסיק לעובד, מריבה בין חברה לחברה מתחרה, מריבה בין עמים, כל סיטואציה של מריבה היא ילדותית מעצם קיומה.
לפעמים אדם שלא ברצונו נמצא בסיטואציה של מריבה, הצד שכנגד פשוט בוחר להילחם בך, ואתה נמצא שם בין הפטיש לסדן.
אם אתה אדם בוגר אתה תדע איך להיחלץ מהמריבה, בתבונה, קל זה לא יהיה, אבל הבגרות שלך תוכיח את עצמה, כך שיישאר רק צד אחד במריבה, וצד אחד כידוע בסוף נשאר להילחם עם עצמו.
אחת השאלות הילדותיות שמריבה יוצרת היא השאלה מי התחיל, ואין צורך להסביר מדוע השאלה ילדותית.
השאלה הנכונה שצריכה להישאל היא מי מפסיק.
כשכוחות ההתנגדות נלחמים בעם ישראל הם נלחמים מכוח הטומאה שבם, הם נלחמים על המצאות הקדושה בעולם, והם מוציאים את כל כוח ההרס שלהם לשם מטרה זו.
עם ישראל הוא לא עם שאפשר להילחם בו, עם ישראל הוא עם נדיב.
הראשונים שיצאו עם משלחת של עזרה כאשר ישנו אסון טבע.
אירוניה במיטבה, היא העובדה שישראל לא הגיע לכבות את האש ביערות בלבנון, להן היא היתה אחראית במסגרת המאבק על שמירה על גבולות הצפון.
אכן, מתאים היה לישראל לשלוח עזרה.
ישראל אינה חלק ממריבה, אם שואלים מי התחיל, התשובה ברורה.
ישראל רק מגיבה, אולי זוהי הבעיה יטענו פוליטיקאים מהצד הימני של המפה.
כשאתה נוכח במריבה שאינך מעונין בה, המציאות הזאת כואבת, מה שתעשה אתה תמיד תהיה אשם.
אופי התגובה מהירות התגובה והיכולת להגיב הן חלק מהמערך של מלחמה.
לצערנו, ידינו כבולות, לא רק שאנו נצרכים לסיבה משמעותית כדי להגיב, התגובה מתונה להחריד, ומסתמכת על אישורים בין לאומיים.
ישראל נוהגת באיפוק רב, ואף מגיבה בחכמה על מנת לחסל איומים על קיומה.
אבל כאשר מדובר בלשים סוף פסוק למה שמתרחש מסתבר שיש כוחות גדולים מאוד כוח התנגדות שהתאחדו במטרה לפגוע חלילה, בעם ישראל.
כאשר השאלה הראשונה אותה שואלים אויבינו היא מי התחיל, הרי שהתשובה היא על עצם השאלה.
למה אתם שואלים מי התחיל.
זהו חלק ממערך השקר לו אנו עדים.
אבל אם שאלתם עוד מעט אתם עתידים לקבל תשובה על שאלתכם מי התחיל.
תשובה שלא תמצא חן בעינכם, כלל.
כשאנו מתחזקים באמונה, ובפסוקי אמונה, הדברים מתבררים.
"אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדי אין אלוקים".
אתם נלחמים בנו, מלחמה ארוכת טווח, מלחמת חושך באור, לא רק בנו אתם נלחמים אלא אתם נלחמים על ה' ועל משיחו.
מלחמה עתיקת יומין, שעתידה להסתיים, בנסים, כי מי שלא משתתף במריבה, הוא המנצח.
הנסים הם חלק מהתהליך של הגאולה שבוא תבוא ברחמים, כי אם בורא עולם מביא לנו גאולה, הגאולה מטבעה היא במידת הרחמים.
וגם אם נאלץ, שוב, לצאת למלחמה, על עצם קיומנו, המלחמה היא עדות לכך שאנו לא רוצים במלחמה.
ולנו רק נשאר להתבונן ולראות את המהלך האלוקי בעולם, לראות את הנסים, הנסתרים, והגלויים, ולזכור אלה בכתב"מים ואלה ברחפנים, ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר.
