הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
המכשיר הכסוף שבידו התריע שוב על הודעת וואצפ, בפעם החמישית במהלך שתי הדקות האחרונות. "הקבוצה הזאת חופרת במיוחד" חשב לעצמו, אני חייב למצוא דרך לצאת ממנה.
"מה הפעם" המשיך לרטון במחשבתו, תוך כדי שהוא פותח את ההודעה, רק זה מה שחסר לו, שיגידו שהוא גם לא קורא הודעות. "פגישה דחופה בשעה 20:00 מחר" הבהבו המילים מול עיניו, יותר נכון החשיכו את עיניו. עוד פגישה?! הם רצינים שם בקבינט הקורונה?! כמה אפשר לדבר ולפטפט, להביע דעה, להביא דעה הפוכה, לשבת ולנתח כל צד וצד ובסוף לצאת בלי החלטה כלשהי. זה כבר התחיל להימאס עליו.
שהוא היה באופוזיציה החיים היו קלים יותר, שם כושר המיצוי העצמי שלו הגיע לשיאו, מה שהוא היה צריך זה רק לכתוב נאומים מושחזים וחוצבי להבות, לצחצח טוב טוב את חרצובות לשונו, לעטות את ההבעה הקשוחה ביותר שיחל להלביש על עצמו וזהו. החיים הסתכמו בהעברות ביקורת וקריאות גוואלד למיניהם על חברי הקואליציה המותשים, התפקיד שלו היה למצוא את הפגמים שבהם, לנפח אותם פי כמה מגודלם, להוסיף להם צבע ועניין והוא ידע שתפקידו מבוצע כהלכה. היום העניין מסובך יותר, עוקבים אחריו בשבע עיניים, דורשים ממנו לקבל כל מיני החלטות, להקשיב לכל מיני נאומים משמימים, ולהגיע לכל מיני פגישות נטולות כל עניין מבחינתו.
מהטיולים ברחבי העולם הוא דווקא נהנה, להצטלם עם שגרירים ומנהיגים, לחבר ברכות מרגשות- בקטע הזה מאז ומתמיד הוא היה טוב. אבל כל השאר, הוא מרגיש שבהחלט כבד עליו.
עוד אכישהו היה ניתן לסבול את הנאומים של ראש הממשלה והשרים, לא דרשו ממנו יותר מידי. אבל מה ששבר את גב הגמל מבחינתו- זה הקבינט. לא הבטחוני, אלה הקורונה. הקבוצה בוואצפ פעילה 24 שעות ביממה, באמצע הלילה הוא מקבל הודעות הסטריות וגם כאלה שאינם. לאנשים יש רעיונות הזויים ומשונים, והזוי מכל שעדיין כמעט ולא התקבלו שם החלטות. הוא אמנם טוב בדיבורים, אבל זה התפקיד שלו, שזה מגיע מאחרים זה כבר ממש מחרפן אותו.
טוב, זה לא שהוא בדיוק נכח בפגישות עד עתה, אבל בקבוצה הוא בהחלט חבר. למה לו לבוא ולשרוף זמן יקר בשעה שהוא יכול לטייל לו בינתיים עוד קצת על חשבון המדינה. עד עכשיו זה היה בסדר, אבל אחרי שהדליף מי שהדליף מתוך הקבינט שהוא נעדר משם על בסיס קבוע ,השמועה פשטה לה כאש בשדה קוצים והמון העם הממורמר מגיע אליו כעת בטענות. "מה הם רוצים ממנו" תהה לעצמו לא מספיק לו בוואצפ הקבוצה הסיוטית הזאת שהוא גם צריך להיפגש איתם שם פנים מול פנים. הם שוכחים שהוא בכלל שר הח ו ץ – צריך להיות בחוץ, לא בפנים. אבל כנראה פשוטי העם לא יכולים להבין לנפשו הסולידית והאצילה, נפש המשורר שרק רוצה לכתוב ולטייל, הם רוצים שיראה רצינות כלשונם, כאילו שזה לא רציני כל המהלך המטורף הזה שעשה עם הממשלה, בגללו כבר ביבי לא נמצא בשלטון, גם החרדים לא. הוא עשה פה מהפכה של ממש. אמנם בפועל הוא לא הראש ממשלה, אבל בהחלט מגיע לו הכבוד של החליפי. הוא רק שתבינו, הוא באמת עבד קשה. קשה כל כך, לשכנע את מנסור עבאס עם ה53 מיליארד, את שר האוצר עם שלל דרישותיו וגזרותיו. להתמודד עם חברים מבית שלא מבינים מדוע הם צריכים להיות המקופחים ובצדק. אבל המטרה הקדושה עמדה מול עיניו. מטרה מונעת מרגש עז של נקמה ושנאה אישית ובהצטלה שלהצטדקות ויפות נפש- הפלת בנימין נתניהו מהשלטון. זה בעצם מה שמאחד כרגע את כל הגוש, טוב חוץ מאת מנסור עבאס שאותו צריך לקנות בכסף. אבל מה אכפת לו, את העבודה השחורה הזאת עושה ליברמן, לוקח מאיפה שצריך ונותן למי שמחזיק אותם כרגע בשיניים.
כבר חודשיים להקמת ממשלת ההצלחה המסחררת שהוא זוקף לזכותו, והוא רוצה יותר מכל קצת לנוח. והוא חושב שזה בהחלט מגיע לו, הוא לא אשם שזן דלתא התפרץ לו בדיוק עכשיו שהתכוונו להראות לעם את הממלכתיות והנאורות שלהם, את השינוי והריפוי מעולו של ביבי נתניהו וחבריו החרדים. זה ממש לא בא לו בטוב. הוא מתבייש להגיד את זה אבל הוא מתחיל קצת לקנא בו, בביבי, מצא לו את הזמן להיות יו"ר האופוזיציה, המפנקת והרגועה. הוא בטח יושב שם וצוחק עליהם, על התנהלותם הכושלת והם צריכים לספוג א כל האש ולהתמודד עם דברים שאין להם מושג בהם. "זה לא בסדר" אמר בהחלטה של רגע, אני הולך להתקשר אליו. שיחזור. שיתמודד הוא עם קבינט הקורונה המשעמם, עם זן דלתא המעצבן, ועם כל תקשורת על הזנב. לא זאת ממשלת הריפוי והשינוי שרצה. שיחזור ביבי בנתיים ויתמודד, אחרי שהקורונה הזאת תלך זה יהיה זמן טוב לעשות ממשלת ריפוי באמת.
"מה הפעם" המשיך לרטון במחשבתו, תוך כדי שהוא פותח את ההודעה, רק זה מה שחסר לו, שיגידו שהוא גם לא קורא הודעות. "פגישה דחופה בשעה 20:00 מחר" הבהבו המילים מול עיניו, יותר נכון החשיכו את עיניו. עוד פגישה?! הם רצינים שם בקבינט הקורונה?! כמה אפשר לדבר ולפטפט, להביע דעה, להביא דעה הפוכה, לשבת ולנתח כל צד וצד ובסוף לצאת בלי החלטה כלשהי. זה כבר התחיל להימאס עליו.
שהוא היה באופוזיציה החיים היו קלים יותר, שם כושר המיצוי העצמי שלו הגיע לשיאו, מה שהוא היה צריך זה רק לכתוב נאומים מושחזים וחוצבי להבות, לצחצח טוב טוב את חרצובות לשונו, לעטות את ההבעה הקשוחה ביותר שיחל להלביש על עצמו וזהו. החיים הסתכמו בהעברות ביקורת וקריאות גוואלד למיניהם על חברי הקואליציה המותשים, התפקיד שלו היה למצוא את הפגמים שבהם, לנפח אותם פי כמה מגודלם, להוסיף להם צבע ועניין והוא ידע שתפקידו מבוצע כהלכה. היום העניין מסובך יותר, עוקבים אחריו בשבע עיניים, דורשים ממנו לקבל כל מיני החלטות, להקשיב לכל מיני נאומים משמימים, ולהגיע לכל מיני פגישות נטולות כל עניין מבחינתו.
מהטיולים ברחבי העולם הוא דווקא נהנה, להצטלם עם שגרירים ומנהיגים, לחבר ברכות מרגשות- בקטע הזה מאז ומתמיד הוא היה טוב. אבל כל השאר, הוא מרגיש שבהחלט כבד עליו.
עוד אכישהו היה ניתן לסבול את הנאומים של ראש הממשלה והשרים, לא דרשו ממנו יותר מידי. אבל מה ששבר את גב הגמל מבחינתו- זה הקבינט. לא הבטחוני, אלה הקורונה. הקבוצה בוואצפ פעילה 24 שעות ביממה, באמצע הלילה הוא מקבל הודעות הסטריות וגם כאלה שאינם. לאנשים יש רעיונות הזויים ומשונים, והזוי מכל שעדיין כמעט ולא התקבלו שם החלטות. הוא אמנם טוב בדיבורים, אבל זה התפקיד שלו, שזה מגיע מאחרים זה כבר ממש מחרפן אותו.
טוב, זה לא שהוא בדיוק נכח בפגישות עד עתה, אבל בקבוצה הוא בהחלט חבר. למה לו לבוא ולשרוף זמן יקר בשעה שהוא יכול לטייל לו בינתיים עוד קצת על חשבון המדינה. עד עכשיו זה היה בסדר, אבל אחרי שהדליף מי שהדליף מתוך הקבינט שהוא נעדר משם על בסיס קבוע ,השמועה פשטה לה כאש בשדה קוצים והמון העם הממורמר מגיע אליו כעת בטענות. "מה הם רוצים ממנו" תהה לעצמו לא מספיק לו בוואצפ הקבוצה הסיוטית הזאת שהוא גם צריך להיפגש איתם שם פנים מול פנים. הם שוכחים שהוא בכלל שר הח ו ץ – צריך להיות בחוץ, לא בפנים. אבל כנראה פשוטי העם לא יכולים להבין לנפשו הסולידית והאצילה, נפש המשורר שרק רוצה לכתוב ולטייל, הם רוצים שיראה רצינות כלשונם, כאילו שזה לא רציני כל המהלך המטורף הזה שעשה עם הממשלה, בגללו כבר ביבי לא נמצא בשלטון, גם החרדים לא. הוא עשה פה מהפכה של ממש. אמנם בפועל הוא לא הראש ממשלה, אבל בהחלט מגיע לו הכבוד של החליפי. הוא רק שתבינו, הוא באמת עבד קשה. קשה כל כך, לשכנע את מנסור עבאס עם ה53 מיליארד, את שר האוצר עם שלל דרישותיו וגזרותיו. להתמודד עם חברים מבית שלא מבינים מדוע הם צריכים להיות המקופחים ובצדק. אבל המטרה הקדושה עמדה מול עיניו. מטרה מונעת מרגש עז של נקמה ושנאה אישית ובהצטלה שלהצטדקות ויפות נפש- הפלת בנימין נתניהו מהשלטון. זה בעצם מה שמאחד כרגע את כל הגוש, טוב חוץ מאת מנסור עבאס שאותו צריך לקנות בכסף. אבל מה אכפת לו, את העבודה השחורה הזאת עושה ליברמן, לוקח מאיפה שצריך ונותן למי שמחזיק אותם כרגע בשיניים.
כבר חודשיים להקמת ממשלת ההצלחה המסחררת שהוא זוקף לזכותו, והוא רוצה יותר מכל קצת לנוח. והוא חושב שזה בהחלט מגיע לו, הוא לא אשם שזן דלתא התפרץ לו בדיוק עכשיו שהתכוונו להראות לעם את הממלכתיות והנאורות שלהם, את השינוי והריפוי מעולו של ביבי נתניהו וחבריו החרדים. זה ממש לא בא לו בטוב. הוא מתבייש להגיד את זה אבל הוא מתחיל קצת לקנא בו, בביבי, מצא לו את הזמן להיות יו"ר האופוזיציה, המפנקת והרגועה. הוא בטח יושב שם וצוחק עליהם, על התנהלותם הכושלת והם צריכים לספוג א כל האש ולהתמודד עם דברים שאין להם מושג בהם. "זה לא בסדר" אמר בהחלטה של רגע, אני הולך להתקשר אליו. שיחזור. שיתמודד הוא עם קבינט הקורונה המשעמם, עם זן דלתא המעצבן, ועם כל תקשורת על הזנב. לא זאת ממשלת הריפוי והשינוי שרצה. שיחזור ביבי בנתיים ויתמודד, אחרי שהקורונה הזאת תלך זה יהיה זמן טוב לעשות ממשלת ריפוי באמת.
