שיתוף - לביקורת מנחם , מנחם, ניחמתנו.

[REBEKA997]

מנחם, בחור בן 20 שלומד בישיבה לבחורים מתמודדים החליט ש"את היום כיפר הזה, אני עושה בבית" , אביו רכש לו מקום מעולה בבית הכנסת , בשורה הראשונה , (כן, ליד הראש ישיבה וה"סבות") , הוא עבר על המחזור הבוהק שלו וחיכה בקוצר רוח ל"כל נדרי" .

התפילה מתחילה, מנחם לא ממש נינוח, הוא אמנם לקח חצי כדור (אטנט) בסעודה מפסקת , ועדיין, זה לא הספיק להשפיע או שמא הכמות לא מספקת , ובעצם- לא משנה מדוע , הוא לא מספיק רגוע,

ליד אבא. שורה ראשונה. ההיכל מלא בלפחות 250 איש,

מנחם חש ממש את כל העיניים נעוצות בגבו. דוקרות כאלפי מחטים רותחות.

הוא זע בכיסאו (הלא נוח) באי נוחות (אופיינית) .

אבא מרמז לו עם היד ש"לא יעשה בעיות"

ו"גם ככה אתה לא משתלב פה מידי בנוף עם התספורת והכפכפים שלך"

מנחם מבין את הרמז. בולע בלי ללעוס, זה ישבור את שיניו, אבל כשבולעים כך , זה שובר את הלב.

כל נדרי חולף עובר לו, אל הבית כנסת נכנס אדם ומוכיח למנחם כי הוא יושב במקומו שלו,

מנחם קם . אבא לא מרוצה. מנחם יוצא להתאוורר.

חוזר אחרי כמה דקות, כולם לוחשים תפילה זכה, הוא מתיישב במקום שפונה לו (אבא לא יבליג לגבאי על זה) ומנסה להתכוון , מביט במחזור אך המילים רוקדות,

בישיבה- כך הרב שלו אומר "כשהאותיות רוקדות , רוקדים איתן גם" , משום מה פה זה לא מצליח.

איכשהו המילים מכניסות אותו לאוירה , יום כיפר, אי אי אי

קכככככ קכככככככ צורם לו באוזן

צמורמורות בגוף

הדלת של השירותים. אחחחחח , למה הם לא הולכים לשירותים השני?

ולמה הדלת עושה כזה רעש?

כנראה שהאנשים היו היסטריים מהצום וגמעו לא פחות מקוב , כי בזה אחר זה ניגשים כולם לשירותים, כאילו קבעו פה אחד, נעשה למנחם צמרמורות ואי נוחות,

מנחם מביט באבא, ברב, בשכניו, אחיו,

להם לא נראה שזה מפריע, למה רק הוא?

תפילת ערבית מתחילה ואחרי דקות מועטות מבין מנחם ש-

כמה שינסה, כל עוד לא יעקור את הדלת או שלא ייגעו בה, הוא והתפילה לא יהיו יחד,
אאוץ',
אני אחר,
תמיד הייתי כזה,

אבל בטח רק אני חושב ככה, כולם מרגישים שאני חלק...

הוא יוצא מייד אחרי תפילת העמידה, גם אותה בקושי שרד

כשיושבים בסלון בבית כל המשפחה ומספרים על חוויות השעות האחרונות, הוא משתף את שקראתם כאן.

התגובה-תוקעת שיפוד בליבו , מניחה על הגחלים ודואגת להפוך מצד לצד

ככה מרגיש לו ליבו

עד שצד אחד מתקרר, מבריא, מתנחם, הלב נהפך והסיפור מתחיל מהתחלה,

שורף.

חם.

כואב.

אבא אומר כמה מילים שמנחם לא מצליח לשמוע ואז- "לכולם לא מפריע הרעש של הדלת, למה אתה חייב להיות שונה תמיד?"

זהו. לא צריך יותר שום מילה כדי לקחת את ליבו ולגרד בפומפיה דקה עד שיעלם כליל ברוח,

"אז לא דמיינתי. אני אכן שונה. ולעולם לא אהיה חלק"

הוא בחור גדול, ואפילו, הדמעות לא שואלות , ולא מתחשבות בגיל, הוא בוכה. בוכה. בוכה.

כולם מביטים בו בהלם,

מנחם ? בוכה ?

אבא מתרגז שפגע בו ומרוב כעס על עצמו ממשיך לפגוע,

מנחם לא שומע כלום.

רק את קול הניסור שבלב.

הוא מצליח להפטיר לפני שיוצא מהסלון "מחר אלך לבית כנסת שרוצים אותי" ,

וזהו,

אבא בא לומר לו כמה שכולם אוהבים אותו וזה סתם "משקפיים מלוכלכים" , וכו וכו וכו

ליבו נעול. סופית. המפתח לא בים, לים אפשר לצלול.

למחרת הוא הולך למניין של ברסלב לשחריס' ,

מוחא כפיים ב"המלך"

מתנענע כלולב בשמו"ע

שר את נשמתו בפיוטים

רוקד בפסוקי דזימרא

מקבלים אותו שם בחום

אוהבים

מכינים מקום של כבוד

וגם בשמיים מכינים צבא האלוקים מקום של כבוד גדול

לתפילתו של הנער. מנחם.

 

[נ. גל]

מנחם, בחור בן 20 שלומד בישיבה לבחורים מתמודדים החליט ש"את היום כיפר הזה, אני עושה בבית" , אביו רכש לו מקום מעולה בבית הכנסת , בשורה הראשונה , (כן, ליד הראש ישיבה וה"סבות") , הוא עבר על המחזור הבוהק שלו וחיכה בקוצר רוח ל"כל נדרי" .

אישית, קצת מפריע לי כשמסכמים בשבילי את הסיפור. את העובדה שהוא מתמודד אני יכולה לגלות לבד. גם להבין את זה שאת ימי הכיפור הקודמים הוא לא עשה בבית אפשר להבין מהקטע. הסיכום הזה מפריע, לי אישית, להיכנס לסיטואציה.
כנ"ל:

כשיושבים בסלון בבית כל המשפחה ומספרים על חוויות השעות האחרונות, הוא משתף את שקראתם כאן.

שזו שבירת קיר רביעי. פנייה ישירה לקהל: הנה, הסיפור קורה במקביל לכתיבה שלו, כביכול.
וזה מנתק את הקורא מהסיטואציה, כי כשאני קוראת את הסיפור סתם ככה, אני יודעת שכרגע אף מנחם לא יושב ומספר את זה לבני משפחתו בעיצומו של יום כיפור. והסיפור הופך להיות פחות אמיתי מבחינתי, קשה יותר להתחבר אליו.
הייתי ממליצה לוותר על השורות האלו, ולראות איך הקטע זורם בלעדיהן.

מנחם קם . אבא

ומנסה להתכוון ,

"כשהאותיות רוקדות , רוקדים איתן גם" , משום

לא פחות מקוב , כי

מנחם ? בוכה ?

מבחינת הפיסוק, כדאי לשים לב לכלל שאומר, שלפני סימני פיסוק לא מגיע רווח (מלבד גרשיים ומקו, שזה תלוי הקשר).
במיוחד שבחלק מהקטע הפיסוק נכון, כך שאין רצף בעניין.

וכל זה כמובן בלי להמעיט באיכותו של הקטע עצמו, שמדבר על דברים חשובים בצורה יפה מאוד. מעולה, מחכים לשיתופים נוספים.