סיפור בהמשכים מסדר מלחמה / השלישי בסדרת "הצעה לסדר"

[א. פרי]

בימים אלו אני כותבת את הספר השלישי בסדרת "הצעה לסדר", וחשבתי להעלות לכאן פרקים ראשונים, גם כדי לקבל ביקורת וגם כדי שהציבור יכיר יותר את הסדרה והדמויות...

חשוב לציין שהספר הנוכחי, מסדר מלחמה, מכיל ספוילרים של הספרים הקודמים, אם בדעתכם לקרוא את הספרים הקודמים (הצעה לסדר וסדר הפוך) ולא רוצים ספוילר אז אל תקראו את הפרקים שאעלה כאן.

וחשוב לציין משהו נוסף, כמי שמכירה את עצמה, לא בטוחה שאתמיד להעלות את כל הסיפור. כנראה אעלה לכאן רק פרקים ראשונים.
אם תרצו לרכוש את הספרים הקודמים כנסו לאתר של "פרי הוצאה לאור".

כמה מילים על הסידרה: סדרת "הצעה לסדר" מגישה זוויות מעניינות למושגים נעלים כמו: ממסד, מלוכה, הנהגה, ואפילו משיחיות, ועוד. היא מגישה סיפורים מרתקים כך שאם אתם אוהבים רק לקרוא סיפור טוב - הספרים יכולים להתאים לכם,, אבל היא מיועדת גם לאנשים שאוהבים לחשוב ולבחון כל דבר, לגלות מחשבות חדשות ופרשנויות מעניינות, וכן, גם לקרוא קריאה עם מודעות של הגיבורים כלפי עצמם.

אשמח לתגובות והערות.


פרולוג



היה זה בוקר קריר, אגנס פתחה את החלון הפונה אל חזית הבית וסקרה את הרחוב. הרוח נשבה במהירות רבה, מניעה את צמרות העצים. קו האופק היה מעורפל מעט, וציפורים חגו במעגלים קסומים, מעבירות תחושת מרחב וחופש.

"סיגרי את החלון והסיטי את הוילון, אגנס". קולו של בעלה ששב זה עתה הביתה התנגן במתינות.

אגנס נענתה לבקשה, היא מכירה היטב את הרצון של הילו להשאר הרחק מעיני העם המצפה לבחון אותו כל העת. כמי שמוכר בתור נכדו של נגוס (מלך) אתיופיה לשעבר היילה סלאסי, הכיר בעובדה עד כמה נוכחותו אינה רצויה כאן עוד בארץ מולדתו, אצל רבים מתושבי העיר המעדיפים להאמין לטענה שהמלך מעל בכספם.

היא חשה הכרת הטוב לבעלה על כך שלמרות שהוא מעדיף לשמור את פרטיותו ומייחל כבר להגר לארץ אחרת, כשאר בני משפחתו, הרי שהוא נשאר בגללה, יותר נכון משום שהיא לא חפצה לעזוב את משפחתה.

אגנס ניגשה לכיסא בפינת החדר ונטלה ממשענתו את הצעיף הרחב.

"אני יורדת לשוק", דיווחה כעבור רגע של שתיקה.

הילו התיישב על הכיסא והניח את הסל על הרצפה.

"נאכל ארוחת בוקר ואז תצאי", ענה בטון מצווה.

"אני חייבת לצאת להתאוורר", השיבה בהתנצלות קלה, סוקרת את המאפים והחמוצים ששלף מהסל.

הילו הביט בשביעות רצון אל הפריטים שעל השולחן, הוא חשב רגע ואז הנהן קלות, נותן לה את ארנקו, "תביאי קצת ירקות, או כל מוצר אחר, אם נראה לך", אמר, "שמרי על עצמך, במיוחד תקפידי לא לשתף פעולה ולא לדבר עם אף אחד, בפרט לא עלי או על סבי, או על הייחוס שלנו".

אגנס נטלה את הארנק בתודה, ועד מהרה מצאה את עצמה פוסעת במהירות ברחוב השקט, לכיוון השוק ההומה.

"הייחוס שלנו", המילים הלמו בה. מה בצע לייחוס, אם הם נאלצים להתנצל בגינו?

היכן הימים היפים עליהם שמעה מילדותה? היכן ההדר שהתלווה לשושלת המלכים המיוחסת למלך מנליק הראשון, שנחשב על פי ה"כברה נגסט" לבנו של מלך ירושלים.

בהיסטוריה של ארצם ידוע הקיסר מנליק הראשון, כמקימה של ה"שושלת הסולומונית", שקיבלה כבוד רב. קיסרי השושלת נחשבו לשליטים בלעדיים, וכל קיסר שלא מהשושלת נתקל בהתנגדות שחייבה אותו לפנות את כסאו.

אולם כעת הזמנים שונים, חלפו ימי הקיסרות, וסביב הקיסר האתיופי האחרון, היילה סלאסי, יצאו שמועות על מעילה בכספי האזרחים, וכעת נכדו – הילו מקונן – נאלץ לחיות כאחד האדם.

אגנס שקועה במחשבותיה. גם היא, כנכדת אחייניתה של הקיסרית זאודיתו, מתנהלת באופן רגיל, ואין אף אחד שיכול לשער שהיא שייכת לשושלת המלוכה.

ושמא עדיף שכך? חלפו המחשבות במוחה. עיניה סקרו את היצע הירקות, והיא החליטה לרכוש צרור עלי פטרוזיליה.

קול חביב נשמע לצידה, "את צריכה עזרה?" אשה חייכנית עמדה שם והושיטה לה סל צבעוני שניכר שנרכש באחד הדוכנים שהציע סלים עבודת יד.

אגנס נטלה את הסל מבלי לחשוב, "תודה", אמרה. רק לאחר ששילמה על הפטרוזיליה והניחה את צרור הירקות בסל, סקרו עיניה את האשה הזרה שנראתה שונה ברקע הומה של השוק.

אולי מאמריקה, או מאירופה. מעניין מה היא עושה פה.

"ממש נשלחת אלי משמים, את אוהבת לעזור", חייכה אליה האשה לאחר צעידה משותפת של מספר דקות, "אני מחפשת מקום לשהות בו ביומיים הקרובים, האם יש לך מקום? אני מוכנה לשלם כל סכום".

"מה את עושה כאן?"

"שמי קיטי- סטודנטית, באתי לאתיופיה כדי ללמוד ולהכיר תרבות נוספת,", הציגה את עצמה, "מה שמך?"

"אגנס".

"נעים מאוד, אגנס, יש לך מקום עבורי? אשלם יפה כמובן".

"אני יכולה לקחת אותך לבית של אמי, שם יש מקום", אגנס הכניסה לסל דלורית, והופתעה שקיטי שילמה עבורה. היא אפילו לא התווכחה. חשה מוטרדת בלי לדעת מדוע.

"אקח אותך כעת לביתה של אימי", החליטה להפסיק את הקניות ולסייע לאשה הנחמדה שמציעה את עזרתה.

"תודה לך אגנס", האישה דיברה באמהרית מתובלת באנגלית.

"בואי נצא מהשוק", אמרה אגנס בקול, שוכחת ברגעים אלו את בקשתו של בעלה הילו מקונן.

*

 

[א. פרי]

פרולוג - המשך



הבית של אמה היה שקט, ריח של תה צמחים עמד באוויר.

"אמא, הכירי את קיטי", הציגה אגנס את האורחת.

אמה, אואידאה, שמחה לבוא האורחת.

"שבי גם את, אגנס, אכין לך תה", הציעה לה אמה, אך היא סירבה, "תודה אמא, פעם אחרת, עכשיו תתייחסי לאורחת", בקשה ופנתה לעבר הדלת.

"זה לירושלים", הפתיעה פתאום האורחת.

אגנס נעצרה ליד הפתח, פוזלת לעברה, לאחר רגע היא סבה לכיוונה, "אמרת ירושלים?" שאלה.

קיטי חייכה.

"אני מבינה שאת בת לשושלת הקיסרות, אגנס". ענתה לה בקול נעים, נוטלת בתודה את כוס התה ממגש מוזהב, אגנס הביטה אל התמונות בשידה לצד האורחת, המספרות את הסיפור של השושלת.

"אתם שייכים לירושלים בקשר בל יינתק, זה רצוי שתבואי לירושלים כדי לכבד שושלת המלכים. מתי את צריכה ללדת? אשמח לבוא איתך".

בדרך לביתה, כשבידה סל עם דלורית וריח עז של פטרוזיליה מכה באפה, חשבה רק על מילה אחת: ירושלים.

הילו הביע חשד כשסיפרה לו את הסיפור.

"אני לא מסכים לך לדבר עם אף אדם, היציאה לשוק היתה מיותרת", קולו היה פסקני, "את יודעת שיש סביב דמותו של סבא שלי שש מאות אלף אנשים המאמינים שהוא המשיח שיגאל את אפריקה?"

"כמובן, אנשי ראסטפרי, אנשים הזויים, סבא שלך לא חיבב את האמונה שלהם", חיוכה של אגנס היה רחב, "מה הקשר של האנשים הללו לקיטי?"

"אין קשר, בוודאי שאין קשר", קולו של הילו הלך ונעשה מוזר מרגע לרגע, "היא אמרה שהיא רוצה שתעלי לירושלים, האנשים האלה מאמינים שהמשיח יבוא מירושלים, את באמת מאמינה שאין קשר?"

"אני רוצה ללכת לירושלים", קולה של אגנס היה מתחנן, "אתה יודע מה זה בשבילי לבקר שם? ניסע ביחד עם אימי".

הילו לא השיב לה. אגנס הבחינה עד כמה הוא מוטרד אך זה לא הפריע לה. לאחרונה הילו משדר דאגה מיותרת והיא מתקשה להבין את הלך רוחו.

*

סגן נשיא האיחוד האירופי, ניל יורגן, הביט לעבר האורח בענין.

היה זה אדם שפניו שחומות ונאות וגומת חן על הלחי הוסיפה לו כריזמה ממגנטת. הוא הציג את עצמו כשליחו של הסופר הקנדי רינגו סמית' ואמר שיש לו מסר חשוב עבור טובת אירופה כולה.

ניל יורגן עיקם את אפו מבלי משים, למרות זאת נימוסיו הותירו אותו מול האיש הבלתי יצוגי, לטעמו, שבא הנה לדבר בשמו של הסופר הקנדי על בעיותיה הפרטיות של אירופה.

מילאן בלאץ מהיר התפיסה קלט את מורת רוחו של האיש ואמר, "רינגו סמית' הוא ידידו הקרוב של מאק רוטו, נשיא האיחוד האירופי".

"לשעבר", הפטיר ניל יורגן.

"מה פרוש?"

"הוא נשיא האיחוד לשעבר, כיום ויליאם נלסון בתפקיד הזה".

"כן, כוונתי היתה לשעבר", מילאן נבוך מעט," הוא שתק לרגע ארוך והוסיף, "מדובר כאן בבעיה חמורה מאוד, יורגן, חשוב על עתיד אירופה!"

ניל יורגן הביט אליו במבט צונן, "עתיד אירופה בידיו של הבורא ושל מושיעו", ציין בקול יציב.

"כמובן, סר, רק הבעיה טמונה בעובדה שהבעיה של אירופה לא מאמינה בבורא ובמושיעו", אמר מילאן באומץ.

חיוך בלתי רצוני הופיע על פניו של סגן נשיא האיחוד האירופי, "אם זו המציאות אות וסימן שהבורא ומושיעו חפצים בכך וחובתנו להכנע".

מילאן שתק לרגע, סוקר את פרצופו האדיש של בן שיחו. "הם רוצים להשליט את האסלאם על כולם". קולו היה קרוב ליאוש.

"כוחו של המושיע גדול יותר".

"אי אפשר להסתובב במקומות שונים באירופה, אלא אם אתה מסווה את זהותך לאסלאמית, מסטר יורגן", אמר מילאן בקול ברור, "אירופה פוסעת בצעדים בטוחים לאובדן זהות. האם כבודו רואה את מפת המציאות?"

"בכל מדינה באירופה יש מדיניות עצמאית בנושא קליטת וסיוע לפליטים, הם עושים את תפקידם היטב".

מילאן הנהן, הבעת פניו הנסערת העבירה בלי מילים את תחושותיו.

"אירופה מתקרבת לנקודת אל-חזור, האם כבודו ירצה שאביא לו הוכחות? גולת הכותרת של מאמיני הנביא מוחמד היא מלחמת אחרית הימים שתכליתה ירושלים. והמועד, לאמונתם, קרוב".

ניל יורגן סקר אותו במבט ארוך, על פרצופו הופיעה הבעה שמילאן לא הצליח לפענח. משהו בין שעשוע לסקרנות.

"הכל רק דיבורים", אמר.

ואם אוכיח לך שמדובר בתוכנית של ציר הרשע?" שאל מילאן, "תוכנית – שהפליטים באירופה מוכנים להלחם עבורה?"

ניל יורגן השתעל קלות, שיעול מלאכותי, כרוצה להרוויח זמן, "האמונה במושיע אומרת שהוא יבוא כשהעם היהודי יהיה בארצו, והמלחמה האחרונה תהיה על ירושלים", סיפר, "בכל מקרה אשמח לשמוע אם יש לך פתרון לפליטים הקיצוניים, סך הכל אירופה מתמודדת עם חזון אפוקליפטי למרבה הצער".

מילאן בלאץ הסתיר אנחת רווחה למשמע הדברים.

הוא לא ידע שלאחר שהוא יצא מהחדר, קיבל ניל יורגן שיחת טלפון מפתיעה, נשיא האיחוד האירופי החדש בכבודו ובעצמו היה על הקו.

ויליאם נלסון.

קולו הדהד בסמכותיות שלא ניתן לסרב לה: "נודע לי על שיחתך עם הקובני בדקות האחרונות," הפתיע, "שלח לי סיכום השיחה ביניכם, אני רוצה לקבל עדכון מלא בשעה הקרובה", ציווה וניתק את השיחה מבלי לספק כל הסבר נוסף.

 

[מתן מאור]

תודה על השיתוף, נשמע מסקרן ממש.

 

[מכון באר שלמה]

כמה מילים על הסידרה: סדרת "הצעה לסדר" מגישה זוויות מעניינות למושגים נעלים כמו: ממסד, מלוכה, הנהגה, ואפילו משיחיות, ועוד. היא מגישה סיפורים מרתקים כך שאם אתם אוהבים רק לקרוא סיפור טוב - הספרים יכולים להתאים לכם,, אבל היא מיועדת גם לאנשים שאוהבים לחשוב ולבחון כל דבר, לגלות מחשבות חדשות ופרשנויות מעניינות, וכן, גם לקרוא קריאה עם מודעות של הגיבורים כלפי עצמם.

כקורא, הגדרה מדויקת!

 

[א. פרי]

קוראים יקרים

במשך כמה שנים טובות אני כותבת את הכתיבה שלי, שמיועדת לקידום העולם.

כמעט כל מושג וכל אמירה עברו תחקירים רציניים, אפילו עבור כתיבת דו שיח שנראה פשוט האזנתי לפודקאסטים שונים, כדי להביא סיפור אותנטי ככל שניתן. (למשל בדו שיח בין מילאן בלאץ לסגן נשיא האיחוד הארופי, האזנתי לשתי הרצאות אחת של הרב אורי שרקי והשניה של נראה לי הרב פנגר, שאפיינו את ההבדלים בין הנצרות לאיסלאם, וכן קראתי במקומות שונים את התגובות של האנשים מארופה, אלו שבעד המוסלמים ונגדם.)

האמת שאני כל העת די במלחמה מול עצמי. מבינה שאני לא אמורה לצאת לאור. כי אני כמו כולם, ואין לאדם הפשוט יתרון על פני רעהו.

ובניגוד אלי, הכתיבה שלי – דווקא כן צריכה לצאת לאור.

למרות זאת אני לא ממש הטיפוס ששלם עם זה, מצד שני עברתי תהליך. אם כי אני מבינה שאני צריכה לחזור לחיי הרגילים, ולא להפיץ יותר את ספרי, לפחות לא בדרך בה הפצתי עד כה.

למה אני בכל זאת מעלה לכאן (בפרוג) תוכן? זה כי אני חושבת לעצמי: בטח מחכים לעוד חומר שלי, והמחשבה הזו מדרבנת אותי להמשיך לעלות עוד תוכן, למרות שכאמור אני די נלחמת מול עצמי, כי אני לא שלמה עם הצורך לכתוב ולפרסם את עצמי (כי אני מאמינה שכולם שווים, וצריך לראות את כולם בשווה, ולא דווקא את 'א. פרי', האמת שאשמח שאנשים אחרים יתפרסמו ויהיו פופולארים, אבל אני שונאת פרסום כי הוא נתפס בעיני רחוק מה'אני' שלי.. כיום אני מעריכה אנשים שמוכנים להתפרסם, כי להיות מפורסם זה לשבור המון אמונות...).

אבל לאחרונה אני אומרת לעצמי: "מי אמר לך שבאמת מחכים לכתיבה שלך? אולי היא סתם מעצבנת? אולי הם דווקא לא רוצים לקרוא אותך? והוכחה לכך – אנשים לא ממש קונים את הספרים שלך!"

אז כרגע אני בהתלבטות אם להמשיך להעלות כאן תוכן או לחדול, כי כאמור יש לי תחושה ש'עשיתי מה שצריך' ואולי אפילו יותר ממה שצריך, ואני מחכה לשקט שלי מול עצמי, בלי דרמות וכל מה שקורה למי שיוצא החוצה.

הכתיבה שלי – להבנתי – כן יכולה לתרום לאנשים מסוימים, אולי לא כולם יתחברו, אבל יש כאלה שכן.

כך שאם יש כאן קוראים שכן אוהבים את הכתיבה שלי ורוצים שאמשיך לפרסם אותה בפרוג – אתם מוזמנים לרכוש את הספרים שלי באתר "פרי הוצאה לאור" ואם אין לכם מה לעשות עם הספרים, תתרמו אותם לספריה באזורכם, אם אתם לא רוצים לקנות מכל סיבה שהיא, תעזרו לי לפרסם את הספרים שלי (במידה ותרצו לסייע לי לפרסם, כיתבו למייל שלי peri33550 שטרודל נקודה קום).

אני מרגישה להבנתי שעשיתי הרבה, וכעת עלי לחזור לחיי, כך שאם לא תהיה היענות מצידכם, אראה זאת כסימן משמים שעלי לפנות לדרך אחרת, פחות זמן למסך, ויותר להשקיע בחישוב מסלול מחדש.

אני מעלה לכאן פרק נוסף מהסיפור "מסדר מלחמה" ואני מחכה להוכחות שהסידרה כן חשובה לקוראים. עשיתי לעצמי מטרה: אם יהיו 20 רכישות של הספר החדש, "סדר הפוך", והצעות לסייע לפרסם את הספר, אבין שיש שכר לעמלי, ויש ביקוש לכתיבה שלי. (הספר באתר כעת במחיר הפסד, באמת לשם שמים).

אם לא – הכל ממש בסדר. בתהליך שעברתי עבדתי על עצמי לא להיות תלויה בדבר מה, כי האדם לא צריך הרבה בחייו, והמקום של ההשפעה החוצה של הכשרון שקיבלנו, לא אמור להיות צורך שלנו, אלא יותר בכיוון של רצון לעשות טוב... כך שאני מבינה שמה שקורה לאדם (אפילו הצלחה או כשלון) זה הכוונה מלמעלה, אם הדרך נכונה, או שצריך לחשוב מסלול מחדש.

 

[א. פרי]

פרק 1



כמו במסדר – כך גם הקולבים בחנות החליפות היוקרתית הציגו את מיטב הדגמים בגוונים אופנתיים.

נתנאל הלל עמד מול החליפות הכחולות, מחפש ומתלבט בינו לבין עצמו. הוא שלף חליפה שמצאה חן בעיניו ושלח מבט מהיר לכל עבר. היכן צוות החנות?

הוא הופתע לראות את אביו שהתלווה אליו לקניה, עומד ומשוחח עם המוכר בנחת.

בעודו חושב אם לגשת אליהם ולהזכיר שהם כאן בשבילו – נתקל מבטו באדם בעל פרצוף מוכר הפוסע לכיוונו בצעדים קלילים. האם הוא נמנה על צוות החנות? מהיכן הוא מוכר לו? מספר שניות ארוכות חלפו עד שהוא קלט את זהותו.

היה זה ניצן הררי, אותו הוא זוכר בתור איש הביטחון שביקש ממנו לשמור על הסוס של הוריו.

הוא סקר אותו בעניין. זמן רב לא ראה אותו, ועוד יותר מכך – הוא גם לא בירר אצלו במשך כל הזמן הזה מה שלומו של לוס הסוס, בו הוא טיפל במסירות רבה במשך תקופה.

לוס הסוס התאכסן באותה עת ארוכה ומאתגרת בשטח פרטי בפאתי השכונה.

למרות שהיה זה ללא ספק ניצן הררי, הרי שהוא נראה שונה מאז שזכר אותו. אפשר לומר שניכר שהוא עבר מהפך רציני. והמעניין מכל – נתנאל הלל הבין שזו לא תחפושת. האם יתכן שניצן, סוכן הביטחון החילוני היהיר – יעשה מהפך כה משמעותי?

ניצן נעמד מולו. ניכר היה שהוא נמצא כאן כדי להעביר אליו מסר. נתנאל הלל הקשיב בחוסר אמון לדברים שאמר.

הבעת פניו של ניצן שידרה סערת רגשות והדברים שהוא סח נשמעו לו בלתי מציאותיים: "יעל גפנר היא הכלה שלי, בגללה חזרתי בתשובה וסבתא שלה אישרה שאנחנו מתאימים. שמעתי שאתה מתארס איתה ואני כאן כדי לבקש שתבטל את האירוסין". הוא אמר לו את הדברים בקול רם, מתעלם ממאזינים אפשריים, ובתוך המולת חנות החליפות כל אחד יכול היה לשמוע את דבריו.

נתנאל הלל חש שהדם אוזל מפניו, הוא התנשם עמוקות, בעודו מחזיר מבלי משים את החליפה שאחז בידיו למקומה. עיניו תרו אחר אביו, אך הוא היה עדיין באמצע שיחה ערנית עם המוכר הצעיר ולא שם לב למצוקתו.

"אתה? אתה היית חתן של יעל גפנר?" קולו קרקר נואשות, סוקר המום את העומד מולו, שנראה מרשים במיוחד עם חולצה לבנה מעומלנת יוקרתית ונעלי אדידס שחורות. הכיפה השחורה והתספורת השלימו את ההופעה הייצוגית של סוכן הביטחון לשעבר. ושמא גם בהווה.

"אני לא רק רוצה, אני חייב", קולו של ניצן נשמע נחרץ, למרות שמבע עיניו שידר ההפך. "לא מציע לך להתעסק עם מארק".

"מארק? מי זה?" שאל כדי להרוויח זמן. הוא לא נוהג להשתמש בכפתור החרום בשעונו אך נראה שאין לו ברירה, זו הפעם הראשונה שהוא עושה בלחצן שימוש ב'זמן אמת'.

"מארק, מארק שטיין הוא איש עשיר ומשפיען בינלאומי, גרץ, יש לו אינטרס שאני אתחתן עם יעל גפנר, הוא הפעיל כוחות על כדי לגרום לזה לקרות! בעיקרון סבתא מאטל כבר הסכימה, ויש סיכוי שבנימין אבני הפנט אותי כדי שאסכים לחזור בתשובה בשביל זה", ניצן חייך לרגע, "אני כאן כדי לבקש ממך לבטל את הוורט, והשידוך יחזור אלי. כבר פגשתי את יעל ואת סבתא שלה ואפילו את ההורים, עד שפתאום סבתא מאטל הודיעה לשדכן שיש להם שידוך אחר, והתברר לנו שזה אתה".

נתנאל הלל העיף מבט לשעונו וסקר את פתח החנות במבט מהיר.

תפקידו הסמוי כאחראי על השלטון במדינה – תפקיד אותו קיבל בעקבות הצלחת תכניתו של מילאן בלאץ להוביל את המדינה לאנרכיה - נשאר מעורפל בכוונה תחילה. למרות זאת השב"כ צייד אותו במיטב המכשור שיעזור לו לצאת מכל מצוקה.

לא עברו מספר רגעים, ושני הסוכנים שנכנסו לחנות נראו נעים לכיוונו חרישית, עיניהם בולשות את השטח, "הכל נראה תקין, מר גרץ, מה הבעיה?" שאל אחד מהם את נתנאל הלל בקול שקט.

"זה בסדר, הכל בסדר", הוא חש עד כמה הוא לא מחבב את הסיטואציה, אלא שברירה אחרת לא היתה לו, "הבעיה אצלו, הוא מאיים עלי".

הסוכנים הורו לניצן להתלוות אליהם, נתנאל הלל עקב בצער אחר דמותו הפוסעת לצד סוכני הביטחון, בעודו מצליח לקלוט את המשפט המהיר שהוא הספיק לומר לו: "אני לא הבעיה כאן, גרץ. אני שליח של אנשים חזקים בעלי משמעות ותוכניות כבירות, קח את ההצעה שלי – לבטל את האירוסין, ולהכנס לבית ולא לצאת ממנו עד שיעבור זעמם".

עיניו של נתנאל הלל שבו לסקור את החליפות שכאילו איבדו מזוהרם.

הוא נאנח לעצמו, האירוע המתוכנן שכל כך ריגש אותו נראה בעיניו לפתע חסר טעם.

איך יתרשם ממסיבת ארוסין נחמדה כשהוא מאוים על ידי אויבים סמויים?

והוא – אין לו שמץ של מושג מי הם, כפי שאין לו מושג מי זה האמריקאי החביב שהחליט לשדך לו את השידוך המבטיח הזה, שכעת מתברר כשידוך של ניצן, ועוד בלי תמורה מצידו.

האם יתכן שהם תכננו לקבל את התמורה אחר כך?

הוא פנה לאביו, קוטע בנימוס את השיחה שניהל עם המוכר, וביקש ממנו לחזור לבית.

אבא שלו נראה תמה, אך נענה לבקשה, ונפרד מהמוכר החביב, שלפתע לא נראה בעיניו של נתנאל הלל חביב כלל, האם יתכן שהוא נשלח על ידי אויביו הסמויים להעסיק את אביו כדי שניצן יוכל לשוחח איתו ולאיים עליו?

נתנאל הלל היה מוטרד ולא שוחח עם אביו כל הדרך.

כשהוא נכנס לחדרו הוא נזכר לפתע שיש לו ביד קצה חוט דרכו אפשר לגשש מה מטרתם של אויבי השידוך שלו עם יעל גפנר: אפשר יהיה לבקש מהשב"כ לחקור את ניצן מי זה מארק שטיין, ואולי יש לשב"כ מידע מקיף על האיש.

וכשהאויב שלך גלוי לפניך, הרי שאתה יכול להתנהל ביתר נחישות, ואולי אפילו להשיג יתרון על פניו.

*

 

[א. פרי]

פרק 1 - המשך

*

הם הגיעו לבית ונתנאל הלל הסתגר בחדרו והמתין לשיחת טלפון מאיש הקשר שלו מול שירות הביטחון.

כשנוכח לראות שהטלפון לא מצלצל, החליט להתקשר אליו בעצמו.

אבנר חסון לא ענה לו מיד, ונתנאל הלל החל לחוש שמשהו מתרחש. האם מישהו זומם משהו נגדו, ואנשי השב"כ משתפים פעולה?

לבסוף, כשבכיר השב"כ ענה לו, נשמע קולו קליל ומחויך, ונתנאל הלל חש שוב את הפחד שמא מישהו שם מתכנן לשלול את התפקיד שלו. הם לא יכולים לעשות זאת, כי מילאן דאג לאבטח את התפקיד הזה, אבל בכל זאת, אם יבחן את הדברים בכנות, ברור לכל בר דעת שיש כאן משחק בין כוחות מתוחכמים ממנו.

"כן, מה רצית?" קולו של אבנר חסון שב על השאלה הזו מספר פעמים עד שנתנאל הלל קלט שהוא דובר אליו.

"המ... רציתי לשאול אם ידוע לך מה הרקע לאיומים של ניצן הררי? חקרתם אותו כבר?" הוא התגמגם קלות, וקיווה שבן שיחו לא מנחש את מחשבותיו.

שתיקה קלה ענתה לו בתגובה, ואז נשמע קולו של אבנר חסון, איטי מידי, כשוקל מה לומר, "ניצן הררי שוחרר מיד כשהגיע הנה, הוא לא אמור להיחקר כאן, הוא נחשב לאחד מהאנשים היחידים שלא משרתים בשב"כ ולמרות זאת מסווגים בסיווג גבוה. צמרת שב"כ סומכת עליו בעיניים עצומות. אם יש ביניכם חוסר הסכמה תיאלצו לפתור את הסכסוך לבד".

נתנאל הלל שתק לרגע ארוך. "הוא איים עלי, הוא רוצה שאבטל את הארוסין שלי", מצוקה ניכרה בקולו.

"אני מבין שיש ביניכם דבר מה לא פתור, אבל שרות הביטחון אינו מגשר. יש לנו הרבה אתגרים, אני עצמי עסוק כרגע בנושא חשוב", קולו של אבנר חסון נשמע סבלני, אבל תוכן הדברים הלם בפרצופו של נתנאל הלל בעוצמה.

'אתה לא כל כך חשוב, נתנאל הלל', הוא פירש את הנאמר בינו לבין עצמו, 'אתה בסך הכל אדם חיצוני שנכפה על השלטון הישראלי על ידי גורמים אנרכיסטיים, יש לך אמנם משקל כלשהו, לכן אני מדבר איתך, אבל אתה בכלל לא חשוב'. הוא התנשם עמוקות, מקשיב למחשבות שהולמות בו בחוזקה, 'חשבת שהמזל משחק לך, אבל לא, אתה בסך הכל בחור פשוט ומשועמם, שלא צריך לגזול את זמנם של אנשי הביטחון העסוקים".

הקולות הלמו בו בחוזקה, הוא רצה לברוח מהם אך לא היה יכול. הם באו מתוכו.

"נתנאל הלל?" קולו של אבנר חסון נשמע באוזניו בנחת, "הכל בסדר?"

"הכל לא בסדר, הייתם חייבים לחקור את הררי, ולא משנה עד כמה יש לו סיווג גבוה. הוא איים עלי, אתה מבין מה זה אומר? הוא אמר לי שיתכן שהוא מהופנט. אולי זה אמיתי? תבררו מה הולך פה! אני לא מבין את האדישות הזו. תחליטו אם אתם איתי או אולי תרצו שאחזיר את השליטה למילאן בלאץ?"

הדברים נאמרו. הוא מתחיל להשתמש בכח שיש בידו.

אבנר חסון שתק לרגע ארוך.

"אתה אומר כאן דברים חשובים, נתנאל הלל", קולו נשאר רגוע.

"אזמן את ניצן הררי לחקירה, אתה מוזמן להיות נוכח בה, אעדכן אותך מתי. אנחנו תמיד נשמח להיות כאן בשבילך".

לאחר השיחה, נותר נתנאל עם עצמו לרגע ארוך. תחושת ריקנות עזה פשטה בו. הוא הבין באופן ברור, שהוא לבד.

כל הסיפורים שסיפרו לו אמצעי ההגנה של שרות הביטחון – שהוא אדם חשוב, שיש לו מעמד, כל השידוך הנוצץ לו זכה, הכל התנפץ לו מול העיניים באותו שבריר של הבנה.

הוא אדם רגיל מאוד, פשוט מאוד, אין לו שום יתרון כלשהו.

וזה כל היופי, להרגיש את הפשטות האמיתית הזו, ולהמשיך להבין שיש לו תפקיד יחודי בעולם.

בכל זאת התחושה הריקנית הזו היתה חריפה בעוצמתה. הוא הרגיש ככלי ריק שחי לו בעולם משלו, עולם מנופח ומלא חשיבות עצמית, בלי שתהיה לכך הצדקה כלשהי.

'אני אחראי על כך שהממשל יתנהל באופן הטוב ביותר, שהכח ישאר אצל העם', הזכיר לעצמו את הסמכות האדירה שנמצאת בידיו.

המחשבה הזו לא גרמה לו לתחושה טובה יותר. הוא הרי לא מקבל משכורת, התפקיד שלו סמוי בכוונה תחילה, אין לו ערך כלשהו מלבד העובדה שכל התנהלות שלו זוכה ליחס מועדף מצד שרותי הביטחון.

בכל זאת, התחושה החזקה הזו, שהוא בעצם כלום, תסכלה אותו אך גם למרבה הפלא נעמה לו כל עוד חש אותה. הוא הבין שזו האמת, וטוב היה לו לחוש את האמת הזו זורמת בו, כל עוד הוא מסוגל לחוש זאת.

*

אבנר חסון הניח את הטלפון על השולחן מולו ושב להתרכז בחומר שלפניו.

"מליונר קנדי החליט לתרום את כל כספו לאגודות צדקה ולהתגורר בעיירה בלי ציוויליזציה", המידע שהופיע מולו מאז הבוקר היה משמעותי, במיוחד מכיוון שלמליונר הזה קוראים רינגו סמית'. והוא בנוסף להיותו איל הון, יודע כאחד האנשים המשפיעים ביותר על העולם כולו, סופר מוערך וככל הנראה בין האחראים על המהפך האנרכיסטי שהתרחש במדינה מתחת לאפם של שרותי הביטחון.

אנרכיה שהתבססה על מהלך מבריק שניצל את המתח בין הרשות השופטת לבית המחוקקים.

הוא סקר את הכתבה שוב ושוב, מנסה להבין מה הוביל את האיש הזה, שהשפעתו חוצה ארצות, למצב בו הוא מחליט לתרום את זמנו לשתילת עצי פרי בעיירה קטנה ולא נחשבת.

"כל השנים רק רדפתי אחרי שטויות והבלים ולא חייתי באמת, חיפשתי הכרה אצל הסביבה ודילגתי על עצמי, למרות שהמסרים של ספרי עודדו כל העת את הקוראים להתחבר למהות הפנימית שלהם – הרי שאני חיפשתי להשפיע על העולם", אמר רינגו סמית' בראיון, "כיום אני מבין שמה שהפריע לי בחיים זה העיסוק המתמיד סביב כסף וכבוד, האדם לא זקוק להרבה כסף, וגם כבוד זה הדבר האחרון שאדם באמת צריך. אנחנו זקוקים לפיסת שמים, לאדמה, לרוח טובה ולחקלאות משובחת", הוסיף.

"מה הוביל אותך למהפך כזה?"

'בנקודה הזו ענה לי רינגו סמית' תשובה מפורטת אך ביקש לא לפרסמה, ואני מכבד את בקשתו', דיווח העיתונאי.

אבנר חסון שב וקרא את הראיון שוב, מרגיש שיש כאן מידע שנסתר ממנו.

הוא החליט להשיג את ההקלטה של הריאיון, בשביל זה עליו להפעיל את קשריו.

כעבור זמן מה, הגיעה אליו ההקלטה של הראיון, הוא האזין לדברים בעיון, במיוחד לתשובה של רינגו סמית', זו שלא נכתבה בעיתון, לבקשתו:

"הטריגר הרציני ביותר היה כשהבנתי שאני גלגול של הוגו כריס פוטוס, הסופר הנודע שהיה גם נביא ואסטרולוג", השיב רינגו סמית', "כשהבנתי שאני צריך לתקן אותו, ובשביל לתקן אותו אני צריך לחיות את חיי באופן פרטי ולתרום את הוני לצדקה".

"מי אמר לך שאתה גלגול של האיש הזה?" קולו של העיתונאי נשמע מאופק ורגוע.

"אני מקווה שהמידע הזה לא יתפרסם בכל העולם, אני לא מעונין שמאמיניו של האיש יבואו אלי לכאן, אני מדבר אליך כאל ידיד ומוכן לשתף אותך בתנאי שהדברים לא יתפרסמו", רינגו סמית' נשאר רינגו סמית', האיש שיודע כיצד להתנהל ולעמוד על זכויותיו.

"כמובן מסטר סמית', מה שלא תסכים לי לדווח ירד בעריכה, אני נותן לך את המילה שלי", השיב העיתונאי.

"הבנתי שאני זה הוגו כריס פוטוס לאחר מספר שיחות עם מתקשר. הוא שוחח עם עולמות עליונים, והצליח לזהות את הגלגולים הקודמים שלי. בשלב מוקדם יותר הייתי מחרטומיו של פרעה במצרים", אמר רינגו סמית', "עברתי הרבה גלגולים, כעת אני צריך לתקן את הכל".

"מה אמר לך המתקשר?"

"הוא נתן לי להזכר בכל התקופות ההן. לא תמיד הייתי אדם מושלם, היו לי תקופות פחות טובות מוסרית בגלגולים קודמים, אני שמח שכעת אני מתקן את עצמי", אמר רינגו סמית', "והאמת היא", קולו נעשה איטי לפתע, "שבשלב מסוים נרדמתי כנראה, כי יש דברים שאני פשוט לא זוכר".

אבנר חסון עצם את עיניו לרגע ארוך.

הראיון היה מרתק, אנושי, מסעיר, עם אמונות שונות וגלגולי נשמות שרחוקים מעולמו.

אבל היתה את דמותו של רינגו סמית', אדם מבריק וחכם, בעל עוצמות אדירות בינלאומיות, שהחליט יום אחד להיות אדם סגפן שצריך לתקן את עוונותיו מגלגולים קודמים, שהבכיר שבהם הוא עוון הפרסום והגאווה.

האם הוא, כאיש בטחון ישראלי, אמור להתעניין עד כדי כך במעשיו של סופר קנדי?

התשובה, שהוא ענה לה בינו לבין עצמו, היתה 'כן'.

סמית' הוא אדם עם השפעה בינלאומית לא מבוטלת, כך שיש עניין לחקור קצת יותר את הסיפור.

הוא התקשר לטלפון של סגן ראש השב"כ, "מיכה, יש לי כאן סיפור מעניין עם סופר קנדי עשיר בשם רינגו סמית', תוכל לבוא הנה?"

"עוד שעה שאני אצלך", קולו של הסגן נשמע ביקורתי מעט, כשהוא הוסיף את השאלה הבאה: "אני רוצה ממך גם הסבר טוב לגבי הסיפור עם ניצן הררי, למה הבאתם אותו לחקירה? אנחנו לא אמורים לחקור אותו, אני מקווה שהינך מודע לכך שמדובר בצעד לא חכם".

אבנר חסון שתק לרגע ארוך ולא מיהר להשיב. הוא מבין את המורכבות בצעד בו סוכן בסיווג גבוה נלקח לחקירה, בה בעת שנזכר בהבטחתו לאחראי על הממשל, נתנאל הלל.

"תבוא לכאן ונשוחח גם על זה" סיכם את השיחה, מתלבט אם כדאי לזמן לחקירה את ניצן הררי, או להתעלם מאיומו המרומז של האדם החזק ביותר במדינה, זה שיש בידיו סמכויות רבות, והוא אפילו לא יודע עד כמה.

 

[אוראל סולטן]

תמשיכי לעלות לכאן קטעים, אפילו סתם כאלו קצרים, פליז!!!

 

[א. פרי]

תמשיכי לעלות לכאן קטעים, אפילו סתם כאלו קצרים, פליז!!!

תודה רבה על העידוד, תגובתך ממש שימחה אותי!

כאמור, כמו שכתבתי בהודעה לעיל, אני צריכה עזרה בהפצה של הספרים הלאה, ולא אוכל להסתפק בפרסום כאן באתר בלבד. בגלל שחשוב לדעתי שהם יגיעו לקוראים.

 

[מכון באר שלמה]

כתבתי הודעה, אך היא הייתה ארוכה מדי, וחששתי שזה יסיט את הנושא האשכול, העברתי לכאן

קוראים יקרים

במשך כמה שנים טובות אני כותבת את הכתיבה שלי, שמיועדת לקידום העולם.

כמעט כל מושג וכל אמירה עברו תחקירים רציניים, אפילו עבור כתיבת דו שיח שנראה פשוט האזנתי לפודקאסטים שונים, כדי להביא סיפור אותנטי ככל שניתן. (למשל בדו שיח בין מילאן בלאץ לסגן נשיא האיחוד הארופי, האזנתי לשתי הרצאות אחת של הרב אורי שרקי והשניה של נראה לי הרב פנגר, שאפיינו את ההבדלים בין הנצרות לאיסלאם, וכן קראתי במקומות שונים את התגובות של האנשים מארופה, אלו שבעד המוסלמים ונגדם.)

האמת שאני כל העת די במלחמה מול עצמי. מבינה שאני לא אמורה לצאת לאור. כי אני כמו כולם, ואין לאדם הפשוט יתרון על פני רעהו.

ובניגוד אלי, הכתיבה שלי – דווקא כן צריכה לצאת לאור.

למרות זאת אני לא ממש הטיפוס ששלם עם זה, מצד שני עברתי תהליך. אם כי אני מבינה שאני צריכה לחזור לחיי הרגילים, ולא להפיץ יותר את ספרי, לפחות לא בדרך בה הפצתי עד כה.

למה אני בכל זאת מעלה לכאן (בפרוג) תוכן? זה כי אני חושבת לעצמי: בטח מחכים לעוד חומר שלי, והמחשבה הזו מדרבנת אותי להמשיך לעלות עוד תוכן, למרות שכאמור אני די נלחמת מול עצמי, כי אני לא שלמה עם הצורך לכתוב ולפרסם את עצמי (כי אני מאמינה שכולם שווים, וצריך לראות את כולם בשווה, ולא דווקא את 'א. פרי', האמת שאשמח שאנשים אחרים יתפרסמו ויהיו פופולארים, אבל אני שונאת פרסום כי הוא נתפס בעיני רחוק מה'אני' שלי.. כיום אני מעריכה אנשים שמוכנים להתפרסם, כי להיות מפורסם זה לשבור המון אמונות...).

אבל לאחרונה אני אומרת לעצמי: "מי אמר לך שבאמת מחכים לכתיבה שלך? אולי היא סתם מעצבנת? אולי הם דווקא לא רוצים לקרוא אותך? והוכחה לכך – אנשים לא ממש קונים את הספרים שלך!"

אז כרגע אני בהתלבטות אם להמשיך להעלות כאן תוכן או לחדול, כי כאמור יש לי תחושה ש'עשיתי מה שצריך' ואולי אפילו יותר ממה שצריך, ואני מחכה לשקט שלי מול עצמי, בלי דרמות וכל מה שקורה למי שיוצא החוצה.

הכתיבה שלי – להבנתי – כן יכולה לתרום לאנשים מסוימים, אולי לא כולם יתחברו, אבל יש כאלה שכן.

כך שאם יש כאן קוראים שכן אוהבים את הכתיבה שלי ורוצים שאמשיך לפרסם אותה בפרוג – אתם מוזמנים לרכוש את הספרים שלי באתר "פרי הוצאה לאור" ואם אין לכם מה לעשות עם הספרים, תתרמו אותם לספריה באזורכם, אם אתם לא רוצים לקנות מכל סיבה שהיא, תעזרו לי לפרסם את הספרים שלי (במידה ותרצו לסייע לי לפרסם, כיתבו למייל שלי peri33550 שטרודל נקודה קום).

אני מרגישה להבנתי שעשיתי הרבה, וכעת עלי לחזור לחיי, כך שאם לא תהיה היענות מצידכם, אראה זאת כסימן משמים שעלי לפנות לדרך אחרת, פחות זמן למסך, ויותר להשקיע בחישוב מסלול מחדש.

אני מעלה לכאן פרק נוסף מהסיפור "מסדר מלחמה" ואני מחכה להוכחות שהסידרה כן חשובה לקוראים. עשיתי לעצמי מטרה: אם יהיו 20 רכישות של הספר החדש, "סדר הפוך", והצעות לסייע לפרסם את הספר, אבין שיש שכר לעמלי, ויש ביקוש לכתיבה שלי. (הספר באתר כעת במחיר הפסד, באמת לשם שמים).

אם לא – הכל ממש בסדר. בתהליך שעברתי עבדתי על עצמי לא להיות תלויה בדבר מה, כי האדם לא צריך הרבה בחייו, והמקום של ההשפעה החוצה של הכשרון שקיבלנו, לא אמור להיות צורך שלנו, אלא יותר בכיוון של רצון לעשות טוב... כך שאני מבינה שמה שקורה לאדם (אפילו הצלחה או כשלון) זה הכוונה מלמעלה, אם הדרך נכונה, או שצריך לחשוב מסלול מחדש.

@א. פרי הגבתי על ההודעה כאן (חששתי שאם אגיב את דעתי על הנושא כאן הנושא יוסט מדר הפוך לדעה, וחבל)

 

[נחמת שוטים]

קראתי את הפרולוג שהעלית-

ובלי משים נסחפתי לקריאה עשירה ואינטליגנטית,
עלילה מפתיעה ומרתקת
שהשאירה אותי בהחלט מסוקרנת.

בנוסף לעלילה עצמה-
את נוגעת בנושאים מרתקים, ומביאה כתיבה בזוית אחרת,
וזה כל כך שונה מההיצע המשמים המונח בחנויות הספרים, לעוס ומעייף לגמרי.

העולם שאת יוצרת בסיפור הוא רבגוני, מלא באנשים, התרחשויות ומקומות.
רותקתי. הוקסמתי.

וביקורת ספרותית טהורה, אפשר?

וזה כל היופי, להרגיש את הפשטות האמיתית הזו, ולהמשיך להבין שיש לו תפקיד יחודי בעולם.

כקוראת, הרגשתי שהמשפט הזה חרג מהסיפור
והפך למסר שמוגש בכפית מתבייתת,
דבר שגורם לקורא לחוש חנק קל: )


חוצמיזה, את כותבת מיוחד. באמת.
אשמח להמשיך לקרוא את הפרקים הבאים.