מספיק עם התמימות הזאת! תפתחו עיניים בבקשה!

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #21
אין שום עניין להוריד מחריפות הדברים
גם אם הקונטציה גסה
זה בסדר
לטעמי...
רוב אנשים אינם מסוגלים להכיל בתוכם שתי דברים שהם קצת מנוגדים אחד להשני. אבל התורה הק' כן דורשת את זה מאתנו.

ובכן אני חוזר שוב ואומר, אין שום ענין להוריד מחריפות הדברים, אבל יש כן ענין להוריד מביטויים גסים ורחוביים. ומי שיש לי נפש רחבה יכיל להכיל בתוכה את שני הדברים שנראים מנוגדים (לא להוריד מעצם חריפות התופעה מצד אחד, ומצד שני כן להוריד ביטויים גסים), אבל אינם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
מתנצל, אני לא ירדתי לסוף דעתכם ואין לי מושג מה הבעיה לכתוב את המילה סוטה.
יש אנשים שסוטים מדרך הישר, שסוטים מהנורמה.
מעולם לא שמעתי שיש משהו בעייתי במילה זו
סתם מעניין... האם יצא לך להשתמש במילה ה"עדינה" הזאת כלפי הבן שלך כשהוא רק "סוטה מהנורמה"......?

אין שום עניין להוריד מחריפות הדברים
גם אם הקונטציה גסה
זה בסדר
לטעמי...
ראה בספר 'נועם אלימך' פרשת פנחס. וז"ל ונראה לפרש כי עיקר כוונת הבורא ב"ה בנקמתו במדין היה מחמת .... בדברם בסיפור המעשה דפעור או מעשה דכזבי.... עכ"ל
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
יש תהליך קבוע שקורה בהתפתחות של שפה בנוגע לביטויים שעוסקים בנושאים רגישים, ולצורך העניין אני אדגים אותו על נושא לא-מדי-רגיש.
קחו למשל את המילה 'מפגר'. מפגר באה בזמנו להחליף תיאורים לא סימפטיים על ילדים שהתקשו בכל מיני דברים. אז במקום להגיד עליהם שהם דביליים או מילה אחרת לא-נעימה, טבעו את המושג 'מפגר' שמציין את האיחור בהתפתחות לעומת הנורמה.
עבר זמן, המילה מפגר נכנסה ללקסיקון היומיומי והפכה גם למילת גנאי.
הרגישו שיש צורך במונח אחר, טבעו את המושג 'צרכים מיוחדים'. איש מקצוע שיגיד היום 'ילד מפגר' יינזף בחומרה או אפילו יפוטר. אבל מה, לפני אי אלו שנים זו בדיוק היתה צורת הדיבור המכובדת.
עברו עוד כמה שנים, המושג 'ילד עם צרכים מיוחדים' נהיה שפת יומיום גם כן, הלכו לחפש מושג אחר.
כיום, אנשי מקצוע מדברים על אנשים עם מש"ה (מוגבלות שכלית התפתחותית, נדמה לי שזה הר"ת). חכו כמה שנים, להגיד 'צרכים מיוחדים' זה יהיה ממש בוטה. חכו עוד עוד כמה שנים, גם מש"ה יהפוך לעלבון...
כל עוד שהנושא רגיש, לא משנה איזו מילה יבחרו לו. ברגע שיתרגלו למילה ולמה שהיא אומרת, היא תחשב לבוטה.
זה מה שקרה למילה שנידונה פה (לא נעים לי לכתוב אותה).
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
יש תהליך קבוע שקורה בהתפתחות של שפה בנוגע לביטויים שעוסקים בנושאים רגישים, ולצורך העניין אני אדגים אותו על נושא לא-מדי-רגיש.
קחו למשל את המילה 'מפגר'. מפגר באה בזמנו להחליף תיאורים לא סימפטיים על ילדים שהתקשו בכל מיני דברים. אז במקום להגיד עליהם שהם דביליים או מילה אחרת לא-נעימה, טבעו את המושג 'מפגר' שמציין את האיחור בהתפתחות לעומת הנורמה.
עבר זמן, המילה מפגר נכנסה ללקסיקון היומיומי והפכה גם למילת גנאי.
הרגישו שיש צורך במונח אחר, טבעו את המושג 'צרכים מיוחדים'. איש מקצוע שיגיד היום 'ילד מפגר' יינזף בחומרה או אפילו יפוטר. אבל מה, לפני אי אלו שנים זו בדיוק היתה צורת הדיבור המכובדת.
עברו עוד כמה שנים, המושג 'ילד עם צרכים מיוחדים' נהיה שפת יומיום גם כן, הלכו לחפש מושג אחר....
כיום, אנשי מקצוע מדברים על אנשים עם מש"ה (מוגבלות שכלית התפתחותית, נדמה לי שזה הר"ת). חכו כמה שנים, להגיד 'צרכים מיוחדים' זה יהיה ממש בוטה. חכו עוד עוד כמה שנים, גם מש"ה יהפוך לעלבון...
כל עוד שהנושא רגיש, לא משנה איזו מילה יבחרו לו. ברגע שיתרגלו למילה ולמה שהיא אומרת, היא תחשב לבוטה.
זה מה שקרה למילה שנידונה פה (לא נעים לי לכתוב אותה).
הרצאה לדוגמה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
יש תהליך קבוע שקורה בהתפתחות של שפה בנוגע לביטויים שעוסקים בנושאים רגישים, ולצורך העניין אני אדגים אותו על נושא לא-מדי-רגיש.
קחו למשל את המילה 'מפגר'. מפגר באה בזמנו להחליף תיאורים לא סימפטיים על ילדים שהתקשו בכל מיני דברים. אז במקום להגיד עליהם שהם דביליים או מילה אחרת לא-נעימה, טבעו את המושג 'מפגר' שמציין את האיחור בהתפתחות לעומת הנורמה.
עבר זמן, המילה מפגר נכנסה ללקסיקון היומיומי והפכה גם למילת גנאי.
הרגישו שיש צורך במונח אחר, טבעו את המושג 'צרכים מיוחדים'. איש מקצוע שיגיד היום 'ילד מפגר' יינזף בחומרה או אפילו יפוטר. אבל מה, לפני אי אלו שנים זו בדיוק היתה צורת הדיבור המכובדת.
עברו עוד כמה שנים, המושג 'ילד עם צרכים מיוחדים' נהיה שפת יומיום גם כן, הלכו לחפש מושג אחר.
כיום, אנשי מקצוע מדברים על אנשים עם מש"ה (מוגבלות שכלית התפתחותית, נדמה לי שזה הר"ת). חכו כמה שנים, להגיד 'צרכים מיוחדים' זה יהיה ממש בוטה. חכו עוד עוד כמה שנים, גם מש"ה יהפוך לעלבון...
כל עוד שהנושא רגיש, לא משנה איזו מילה יבחרו לו. ברגע שיתרגלו למילה ולמה שהיא אומרת, היא תחשב לבוטה.
זה מה שקרה למילה שנידונה פה (לא נעים לי לכתוב אותה).
אני תוהה אם זה לשבח או לגנאי
הדברים, המאד ברורים אגב, הם מראים על תופעה נכונה או שזה נובע מרדידות
אני תופס לשון שני בנושא
יש איזה רדידות בדבר הזה
הלא כן?
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
אני תוהה אם זה לשבח או לגנאי
הדברים, המאד ברורים אגב, הם מראים על תופעה נכונה או שזה נובע מרדידות
אני תופס לשון שני בנושא
יש איזה רדידות בדבר הזה
הלא כן?
אני לא חושבת שזה רדוד.
זה תופעה אנושית הגיונית מאד בסך הכל:
הרי גם המילה הראשונה הלא-נעימה, איך בה שום משמעות כשלעצמה. היא סתם אוסף של הברות (חוץ מלשון הקודש, אבל לצורך העניין נניח את העניין הזה בצד).
כל הבעיה היא שאוסף הברות מסוים זה מקובל שהוא אומר דבר לא-טוב.
אז במקום להשתמש באותו אוסף הברות, בוחרים משהו אחר שלא אומר את הדבר הלא-טוב הזה.
בשלב הבא, אוסף ההברות השני אומר את אותו הדבר בדיוק...
אז מה הועילו חכמים בתקנתם?
ממילא יש צורך 'להמציא' משהו חדש שלא יגיד את אותו דבר לא נעים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
יש איזה רדידות בדבר הזה
הלא כן?
יש בזה משהו.
אבל אם תגיד למישהו בקול 'אתה לא יודע מה שאתה מדבר!'
וכשהוא יכעס תסביר לו 'אין מה להיעלב, אף אחד לא מכיר את התחום הזה מקרוב', הרי בעצמך לא תצפה שהוא ירגע.
כי זאת הקונוטציה, אם מפגר אומרים למי שהקצב שלו מאחר ביחס לאחרים - ואז אסור להגיד את זה למי שחושב שעליו זה לא נכון, אז זה הופך למילת גנאי.

מבחינה מסוימת זה כמו שתנסה לומר ביטוי בראשי תיבות - צירוף לא מאד מוכר - ואם מישהו ישאל אותך 'מה?' תחשוב שהוא רדוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
יש בזה משהו.
אבל אם תגיד למישהו בקול 'אתה לא יודע מה שאתה מדבר!'
וכשהוא יכעס תסביר לו 'אין מה להיעלב, אף אחד לא מכיר את התחום הזה מקרוב', הרי בעצמך לא תצפה שהוא ירגע.
כי זאת הקונוטציה, אם מפגר אומרים למי שהקצב שלו מאחר ביחס לאחרים - ואז אסור להגיד את זה למי שחושב שעליו זה לא נכון, אז זה הופך למילת גנאי.

מבחינה מסוימת זה כמו שתנסה לומר ביטוי בראשי תיבות - צירוף לא מאד מוכר - ואם מישהו ישאל אותך 'מה?' תחשוב שהוא רדוד.
אני לא חושבת שזה רדוד.
זה תופעה אנושית הגיונית מאד בסך הכל:
הרי גם המילה הראשונה הלא-נעימה, איך בה שום משמעות כשלעצמה. היא סתם אוסף של הברות (חוץ מלשון הקודש, אבל לצורך העניין נניח את העניין הזה בצד).
כל הבעיה היא שאוסף הברות מסוים זה מקובל שהוא אומר דבר לא-טוב.
אז במקום להשתמש באותו אוסף הברות, בוחרים משהו אחר שלא אומר את הדבר הלא-טוב הזה.
בשלב הבא, אוסף ההברות השני אומר את אותו הדבר בדיוק...
אז מה הועילו חכמים בתקנתם?
ממילא יש צורך 'להמציא' משהו חדש שלא יגיד את אותו דבר לא נעים.
קיבלתי והוחכמתי!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
המילה מפגר נכנסה ללקסיקון היומיומי והפכה גם למילת גנאי.
התהליך שתארת נכון מאוד, אף שלדעתי 'צרכים מיוחדים' לעולם לא ייחשב כמו 'מפגר' כי הוא עדין יותר מלכתחילה.
אמנם, ברגע שביטוי נהפך לביטוי של גנאי או לביטוי גס, ככה עלינו להתייחס אליו, ולדבר (או להימנע) בהתאם.
כי זו המשמעות שלו בשפת הדיבור, ולא המשמעות המילונית הבסיסית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
התהליך שתארת נכון מאוד, אף שלדעתי 'צרכים מיוחדים' לעולם לא ייחשב כמו 'מפגר' כי הוא עדין יותר מלכתחילה.
אמנם, ברגע שביטוי נהפך לביטוי של גנאי או לביטוי גס, ככה עלינו להתייחס אליו, ולדבר (או להימנע) בהתאם.
כי זו המשמעות שלו בשפת הדיבור, ולא המשמעות המילונית הבסיסית.
אני חושבת שהמשמעות הנקיה של המילה 'מפגר' זהה כמעט לחלוטין לביטוי 'בעל איחור התפתחותי'. זה כמעט תרגום מילולי. וזה נשמע כל כך אחרת.
בדיוק כמו שאת אומרת, המשמעות זה המשמעות של הביטוי בשפת הדיבור, ולא המשמעות המילונית הבסיסית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
אני חושבת שהמשמעות הנקיה של המילה 'מפגר' זהה כמעט לחלוטין לביטוי 'בעל איחור התפתחותי'. זה כמעט תרגום מילולי. וזה נשמע כל כך אחרת.
בדיוק כמו שאת אומרת, המשמעות זה המשמעות של הביטוי בשפת הדיבור, ולא המשמעות המילונית הבסיסית.
נכון.

רק אציין, שכאשר כבר יורדים לרזולציות הללו, מבחינים כי המילה 'מפגר' מכילה אי אלו נגיעות שליליות, בעוד הביטוי 'צרכים מיוחדים' מעט פחות מכך.
אולי בשל כך, בסופו של דבר הביטוי ישתרש פחות גרוע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
יש תהליך קבוע שקורה בהתפתחות של שפה בנוגע לביטויים שעוסקים בנושאים רגישים, ולצורך העניין אני אדגים אותו על נושא לא-מדי-רגיש.
קחו למשל את המילה 'מפגר'. מפגר באה בזמנו להחליף תיאורים לא סימפטיים על ילדים שהתקשו בכל מיני דברים. אז במקום להגיד עליהם שהם דביליים או מילה אחרת לא-נעימה, טבעו את המושג 'מפגר' שמציין את האיחור בהתפתחות לעומת הנורמה.
עבר זמן, המילה מפגר נכנסה ללקסיקון היומיומי והפכה גם למילת גנאי.
הרגישו שיש צורך במונח אחר, טבעו את המושג 'צרכים מיוחדים'. איש מקצוע שיגיד היום 'ילד מפגר' יינזף בחומרה או אפילו יפוטר. אבל מה, לפני אי אלו שנים זו בדיוק היתה צורת הדיבור המכובדת.
עברו עוד כמה שנים, המושג 'ילד עם צרכים מיוחדים' נהיה שפת יומיום גם כן, הלכו לחפש מושג אחר.
כיום, אנשי מקצוע מדברים על אנשים עם מש"ה (מוגבלות שכלית התפתחותית, נדמה לי שזה הר"ת). חכו כמה שנים, להגיד 'צרכים מיוחדים' זה יהיה ממש בוטה. חכו עוד עוד כמה שנים, גם מש"ה יהפוך לעלבון...
כל עוד שהנושא רגיש, לא משנה איזו מילה יבחרו לו. ברגע שיתרגלו למילה ולמה שהיא אומרת, היא תחשב לבוטה.
זה מה שקרה למילה שנידונה פה (לא נעים לי לכתוב אותה).
אפשר להביא דוגמא יותר קרובה שרובנו נתקלים בה.

"ותיק".

אני זוכר עוד כשלאדם מבוגר היו קוראים "זקן" (ואני לא כ"כ ותיק...)

ברבות הימים עלתה קריאה כי אסור להכתים את אוכלוסיית המבוגרים.. ואז הומצאה תואר חדש - "קשיש"....

משם עברה המילה גלגול נוסף, ואחרי 'מכבסת המילים' הובאה לעולם ההגדרה המוכרת 'ותיק'...
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
רציתי לכתוב ש"מפגר" הפך להיות מילת גנאי רחובית, ולא רק ציון עובדתי של בעל לקות ספציפית, ולכן היא הפכה להיות מעליבה,
אבל אז נזכרתי באשכול הסמוך בו מישהו טען שלומר על אוטיסט שהוא אוטיסט זה מעליב.....
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה