שיר מעיניים של נערה מתמודדת

[אלישבע קיי]

היא היודעת, (לא באמת)



היא באה, לשמש מגדלור

להניס צל שחור,

בחושך שלי, הפרטי.

בעיניי, בכנות,

היא מלאת סקרנות;

לחפור

ולנבור,

לחקור

ולחדור.



כן, אני יודעת.

יודעת שהיא רק ניסתה לעזור,

רק רצתה לפתור,

קונפליקט, סבך שיצרתי.

לתת לי מזור

להתאים לי כפתור,

לי, לפרח שפעם הייתי.



היא מומחית וחכמה

היא יודעת הכל,

נכנסת מעדנות לשיכונים,

היא מופת ודוגמא,

מבינה כביכול

את מה שקורה פה בפנים.



היא תסביר

ותגדיר

במילים מקושטות, בשנינה.

הנהונים למכביר

תשלח לאוויר

אות כי היא מבינה.



והיא לא.

היא לא יודעת דבר.

יש לה קלסר שמלא בפרטים

עליי.

ומבט היא מפנה, מלא רחמים

אליי.

נערה בסיכון,

זקוקה לתיקון,

ממשפחה הרוסה והורסת,

צריך לנתק

מההורים להתרחק,

אז אולי יש סיכוי.

להחלים,

להגשים,

ליצור

ולקצור

את מה שבכלל לא רציתי.

 

[אלישבע קיי]

אשמח לתגובות, מחשבות ותובנות, על ה"היא" ועל הנערה המתמודדת,
וכמובן גם על הכתיבה

 

[לרקוד על הירח]

וואו.
כלכך נוגע, ועצוב.
ממש הזדהיתי.
זה קשה לפגוש מישהו שחושב שהוא מבין, אבל אתה מרגיש עד כמה הוא לא...

 

[מוז'יניקית]

מדהים!
נוגע מאוד....

 

[אלישבע קיי]

אני מעיזה ומוסיפה לבקש:
דעות רגשות ותובנות שלכם לגבי איך נכון לגשת לנוער המתמודד,
מה נכון לומר/ לעשות, מה אסור לומר/לעשות ועוד כהנה...
לא חייב מתוך ניסיון, גם רק מהסתכלות, מהיכרות שטחית וחיבור עמוק ללב

 

[winter bear]

השיר יפה ונוגע.
ונכון לחלק מהמקרים.
אני מרגישה שלפעמים שמי שבא לעזור עושה את כל מה שצריך בצורה הטובה ביותר,
רק ש'היא' לא במצב לקבל עזרה, ו'היא' תדחה הכל. גם אם זה יעזור לה ממש.
כי היא בנתה מסביבה חומות. ואם בן אדם לא רוצה לקבל עזרה-כמעט ואי אפשר להכריח אותו.
ואז גם התחושה תהיה שמי שבא לעזור הוא עם סטיגמות ו"קלסר מלא בפרטים".

ספוילר

ואני אגיד מנסיון שלי שהיה לי התמודדות, שלא האמנתי שאני אצא מזה, ולא הסכמתי לקבל שום עצה מאף אחד\ת. ורק אחרי תקופה ארוכה שנפלה בי ההארה- כל מה שאמרו לי פעם הבנתי וביצעתי בפועל (מה שזכרתי). אבל בשעת מעשה אף מיעץ לא עזר כי אני לא רציתי לעזור לעצמי

 

[אלישבע קיי]

וואו! דוב חורף תודה על התגובה!
והספויילר בכלל מרגש...
זה ממש מעניין מה שאת כותבת, האם יש דרך למוסס את החומות הללו לדעתך? או שזה בכלל עניין של זמן עד שתיפול ההארה?

 

[winter bear]

זה תלוי בחוזק של החומה, וגם במי שמנסה לעזור.
בקרבה שלו או במסר. אם זה מישהו קרוב יש יותר סיכוי.
אבל זה יותר ברגע שבן אדם רוצה לעזור לעצמו- הוא יחפש את הדרך לעזור לעצמו ויפנה לקבל תשובות מקצועיות.
ואז יש תועלת באנשים שהיו שם בעבר, כי יש לו למי לפנות.
לדעתי משפט כמו "כשתרצי לשאול משהו- את יכולה לפנות תמיד."

 

[א-ירושלמית]

קוראת, וכואבת.
גסות הרוח של זו שכופה את העזרה שלה על המתמודדת, גלויה ומעוררת אי נוחות שהופך לאט לאט לסלידה. לא רק סלידה מהעזרה, אלא מאופי הפטרוני והמתנשא של ה'עוזר'.
בסופו של דבר, הם לא עוזרים, הם הורסים.

 

[ספרי מוסר]

אלישבע היקרה
תדעי שאני ממש ממש מזדהה עם השיר הזה
תודה שפרסמת אותו
הוא עזר לי לבטא תחושות קשות
אני נפגשת עם זה כל כך המוןןןן
שאף אחד לא מבין...
ומה שהכי כואב, זה שאומרים "כן, אני מבין"
אתה לא. אתה לא יכול להבין.
יהיה הכי טוב שתודה בזה שאתה מבין שאתה לא יכול להבין.
זאת ההבנה הכי טובה עכשיו.

ואם בן אדם לא רוצה לקבל עזרה-כמעט ואי אפשר להכריח אותו.

נכון ועצוב, שוב מזדהה ונצבט לי הלב.

הכתיבה יפה מאוד.

 

[אלישבע קיי]

דוב חורף! ההגיגים שלך כל כך מחכימים!
ירושלמית, מעניין מאוד מה שכתבת, לא ראיתי את זה כך, לפעמים באמת רוצים לעזור, רק שהנעזר לא הכי מעוניין...
וספרי מוסר, קיבלתי את ההמלצה שלך, באמת כל כך יפה לומראני מבינה שאני לא מבינה. וואו!
שמחה עם התגובות שלכן,
הן מוכיחות לי שהצלחתי להיכנס מעט מעט לנעליים של נערה בסיכון.
תודה על זה!

 

[אוראל סולטן]

וואי, כזה נכון! (ועצוב...).

האנשים המרחמים, שלא יודעים מה עובר עליך בפנים.
לפחות שיקשיבו לך, שיביטו.
אבל הם רק מבחוץ מתעניינים, כשמבפנים לא יודעים בכלל דבר מהסיפור.

וזה לא רק אצל נוער בסיכון.
בעצם, היום כל נוער הוא בסיכון. וגם אם לא, מספיק שהוא חושב ככה בשביל לנחם ולחזק אותו בשעת צרה.

שמרתי אצלי.

 

[אלישבע קיי]

תודה!
אני עדיין בטוחה שיש בינינו שעושים מלאכת קודש ומתעניינים באמת ורצונם הוא להיטיב...
ואכן, גמני חושבת שבאיזשהו אופן כל נוער היום הוא נוער בסיכון

 

[ירושלמים 2]

כמי שעובדת עם נערות עלה בי קונפליקט למקרא השיר היפה
קל להזדהות עם הנערה שמרגישה פטרונות וחוסר הבנה
ובמיוחד אם נתקלת בפוגענות כמו רצון לנתק מהורים
אלו דברים שראוי וחשוב להעלות מודעות לגביהם
אך במקביל-
עלתה בי תחושה לא נוחה למקרא התיאור המעט מלגלג ובעצם עושה את אותה הפעולה- מתנשא אף הוא?
זה קשה, קשה מאד לעבוד עם נוער בכלל
ועם נוער בסיכון בפרט
המטפלים גם כך מלאי לבטים וספקות ודילמות מוסריות
והשורות האלה- קצת מחלישות...
מניחה שלא זו הייתה הכוונה
אך רוצה להאיר גם את הזווית הזו
סקרנית אם נכתב מנסיון כואב או כיצירה אומנותית

 

[אלישבע קיי]

הי,
וודאי שלא התכוונתי להכאיב, גם בגלל שאני עובדת עם נערות מתמודדות.
רציתי להבין רגע את מה שקורה להן בפנים, את התחושות והרגשות שלהן.
דיבררתי את מה שנערות רבות מרגישות...
זאת כדי להבין איך נכון וראוי להתנהל עמן.
ברור לי שיש כל כך הרבה אנשים שעושים עבודת קודש, אך בהסתכלות של מקבל העזרה (במיוחד אם הוא נער צעיר) זה נתפס כפטרונות, התערבות, חפירה וכולי...
מחזקת את ידייך!
עבודה עם נוער היא לא פשוטה בכלל, במיוחד כאשר אתה עושה מלאכתך אמונה.

 

[לרקוד על הירח]

ממש מסכימה עם כל מה שנכתב כאן, וכשקראתי ש-

בעצם, היום כל נוער הוא בסיכון. וגם אם לא, מספיק שהוא חושב ככה בשביל לנחם ולחזק אותו בשעת צרה

עוד יותר הזדהיתי.
הפעם מהצד של הנוער...

מה שהזכיר לי את השיר https://www.prog.co.il/threads/בא-לי-ולכל-אחד.915171/ שכתבתי ממש מזמן אבל הרגיש לי מתאים לסיטואציה...

 

[אלישבע קיי]

קראתי את השיר, הוא נוגע ממש...

 

[ימים טובים יבואו]

דיי זה.. אני בוכה. מדהים!

 

[גאווהסקריפט]

קודם כל-כתוב מדהים, המילים שלך נוגעות עמוק.

בתור אחת שיכולה להזדהות עם הנערה את מביאה את התשובות בתוך הקטע:
1. לפעמים את בטוחה שאת יודעת מה טוב לאנשים. את לא. תאמיני בזה. תביני את זה. תיגשי למישהי בידיעה שאת לא יודעת.

להגשים,

ליצור

ולקצור

את מה שבכלל לא רציתי.

2. אל תרחמו. אם אתם מרחמים, אז אני לא צריכה אתכם, אני מסתדרת מצוין. אני כנראה אענה בציניות ואסביר לכם כמה הכול בסדר וכל מה שקורה הוא בחירה שלי. בואי, תציעי עזרה, תני לי לבחור בה. בכבוד. בגישה שאומרת-אם את רוצה אני יכולה לעזור, ואם את לא רוצה את העזרה הזו אני בטוחה שתצליחי להסתדר. את גדולה.
אני שנים צוחקת עם חברה שלי על המורה שעמדה מולה והנהנה בראשה בדבקות והבטיחה לה שהיא מתפללת עליה כל שבוע בהדלקת נרות. להתפלל זה חשוב. תתפללו. את גם יכולה לספר לי ,אולי האכפתיות תחמם לי את הלב ואפילו אזיל דמעה. אבל קצת טקט. ובבקשה אל תצפי שאפתח ביבבה נרגשת ומוקירת תודה....
חלילה לא מזלזלת באף דמות חינוכית.

ומבט היא מפנה, מלא רחמים

3.את לא מבינה. את לא מבינה גם אם בתור נערה עברת בדיוק את אותו סיפור.
את לא מבינה גם אם למדת על מקרים דומים 10 שנים,
את לא מבינה גם אם אני אחת מתוך 50.
תגידי לי שאת שומעת. תגידי לי שאת נוכחת.
אל תגידי לי שאת מבינה אלא אם כן את באמת מבינה.
להרגיש לא מובנת זאת אחת התחושות הקשות שקיימות, זה מבטל את הלגיטימציה של הרגשות, זה לדעת שאת לבד, זה נורא.

והיא לא.

היא לא יודעת דבר.

4.
מעבר לזה יש כל כך הרבה דברים שנתונים לפרשנות אישית של הילדה, וחשוב לתת מרחב, אבל להצהיר ולהיות נוכחים שוב ושוב ושוב. זה כל כך עוזר. הידיעה שיש אנשים בעולם שאכפת להם, הידיעה שיש כתובת לפנות אליה, מספר להתקשר אליו. זה משנה הכול.

5.אמון
אל תחמיאי מחמאות לא נכונות,
תחמיאי. המון!. אבל תמצאי את האמת.
אל תבטיחי הבטחות שאת לא יכולה לקיים
אל תגידי שתתקשרי מחר בלי להתקשר
אל תגידי שאת זמינה אלא אם כן את באמת זמינה
אל תגידי לי שנוח לך כשלא נוח לך.
תהיי כנה. תהיי אמיתית.
אל תדברי מאחורי הגב. גם לא בשבילי. גם לא לטובתי.
אף פעם אל תעבירי הלאה מילים שלי שנשארו אצלך.
את לא רוצה להיות הסיבה שלא אסמוך על אף דמות חינוכית יותר.

6.תודה. תודה לכל אחת ואחת שעוצרת ועוברת על האשכול הזה, שאכפת לה. שמשקיעה זמן אנרגיות ואהבה משלה בכל כך הרבה אכפתיות באנשים אחרים. במי שאנחנו קוראים להם נוער אבל הם כל כך כל כך ילדים.

 

[אלישבע קיי]

גאווה סקריפט!!!!!!!!!!
התגובה שלך כל כך יפה ואמיתית ועמוקה ואכפתית ורגישה ועוד המון דברים....
וואו. לוקחת איתי, וקוראת שוב.
ושוב.