סיפור בהמשכים מפלצת המקוואות

  • הוסף לסימניות
  • #81
כיף שהמשכת!

בפרק הזה יש איזשהו שינוי בסגנון הכתיבה. הפרקים הקודמים היו מאוד סיפוריים, מבוססים על דיאלוגים, וכאן פתאום הכתיבה הפכה ליותר עובדתית. כאילו את מספרת לנו מבחוץ מה קרה.
לדעתי כדאי לנסות לאחד את הפרק הזה עם הסגנון שהיה עד עכשיו, כדי שיהיה יותר זורם ועקבי.

לא היה ברור? או שאף אחד לא כתב זאת כאן אבל שמו לב לזה?
ברור מאוד, לדעתי. בעיקר הסיום של הפרק האחרון, שנתן אישור מוחלט לפרט הזה שנבנה בתודעה שלנו. מאמינה שאם יקראו ברצף, הוא יהיה אפילו יותר ברור.

מחכה להמשך!
 
  • הוסף לסימניות
  • #82
בפרק הזה יש איזשהו שינוי בסגנון הכתיבה. הפרקים הקודמים היו מאוד סיפוריים, מבוססים על דיאלוגים, וכאן פתאום הכתיבה הפכה ליותר עובדתית. כאילו את מספרת לנו מבחוץ מה קרה.
לדעתי כדאי לנסות לאחד את הפרק הזה עם הסגנון שהיה עד עכשיו, כדי שיהיה יותר זורם ועקבי.
צודקת, תודה רבה!
ותודה לכל המגיבים, הפידבק שלכם נותן לי הכוונה להמשך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #83
ותודה לכל המגיבים, הפידבק שלכם נותן לי הכוונה להמשך.
תודה על התגובה. הפידבק (ובעיקר ההערכה לכותבים בלי להיבהל מביקורת) נותן כוח להמשיך ולהגיב גם בהמשך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #84
לא קראתי את כל התגובות, כן את הסיפור.

ואני תוהה: למה הוא נשמע לי מעט לא אמין?
למה אני לא מצליח להרגיש שיש סיכוי שזה קרה פעם, או לפחות דז'ה וו לדמיון שהתערבל עם מציאות?

אולי כי המעבר מ'עסקים כרגיל' לטרגדיה כל כך מהיר וקיצוני?
 
  • הוסף לסימניות
  • #85
לא קראתי את כל התגובות, כן את הסיפור.

ואני תוהה: למה הוא נשמע לי מעט לא אמין?
למה אני לא מצליח להרגיש שיש סיכוי שזה קרה פעם, או לפחות דז'ה וו לדמיון שהתערבל עם מציאות?

אולי כי המעבר מ'עסקים כרגיל' לטרגדיה כל כך מהיר וקיצוני?
לא בטוחה שהבנתי למה התכוונת,
אתה טוען שיש בעיה באמינות הסיפור, מכיוון שהוא אינו יכול להתרחש במציאות?
כי אם זאת כוונתך, הרי שאין בכך בעיה כי סיפור פנטזיה הוא בהגדרתו סיפור שאינו יכול להתרחש.
או שלא הבנתי נכון? תוכל להרחיב או להדגים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #86
1. אני שם לב עכשיו שבלהט הביקורת שכחתי לציין תחילה: הסיפור מדהים והכתיבה מעולה. זורמת, מושכת, ומסקרנת להמשך.
ו'אין אומרים בקרו גמל אלא בקרו טלה'.

2. אסביר: בחוויה שלי כקורא, הסיפור אמור לגרום לי להתחבר לעלילה. להרגיש ש'וואי וואי מה קורה כאן, אמא'לה'.
כאשר יש בסיס כלשהו של אמינות, הפנטזיה מתבלת אותו בגיוון מרענן.
גם סיפור על אנשים מעופפים, צריך, לטעמי, לכלול מוטיבים אמינים. אולי משהו כמו מגבלות אחרות, או תירוץ טוב מנין צמחו הכנפיים [תגלית רפואית בבי"ח בהונג קונג על הורמונים של יונה..., כנפיים חשמליות המבוססות על תשדירי המח וכדו'].
אבל אם אין בסיס, התחושה היא כמו משהו מהחלל, לא סיפור שאפשר להתחבר אליו רגשית ולחוש לכמה דקות כתושב בשכונה ההיא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #87
2. אסביר: בחוויה שלי כקורא, הסיפור אמור לגרום לי להתחבר לעלילה. להרגיש ש'וואי וואי מה קורה כאן, אמא'לה'.
כאשר יש בסיס כלשהו של אמינות, הפנטזיה מתבלת אותו בגיוון מרענן.
גם סיפור על אנשים מעופפים, צריך, לטעמי, לכלול מוטיבים אמינים. אולי משהו כמו מגבלות אחרות, או תירוץ טוב מנין צמחו הכנפיים [תגלית רפואית בבי"ח בהונג קונג על הורמונים של יונה..., כנפיים חשמליות המבוססות על תשדירי המח וכדו'].
אבל אם אין בסיס, התחושה היא כמו משהו מהחלל, לא סיפור שאפשר להתחבר אליו רגשית ולחוש לכמה דקות כתושב בשכונה ההיא.
כל זה כשמדובר בז'אנר המדע הבדיוני. כאן מדובר על פנטזיה מז'אנר אחר - אימה.
החיבור הרגשי אמור לעבוד על בסיס האמונות הילדותיות שמשתמרות בפינה קטנה בלב, זו שמציירת סיוטי לילה וגורמת לחשוש מיללות תנים בלילה חסר ירח.
כמובן, למי שמתחבר לזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #88
סליחה על האיחור בתגובה.
אם הבנתי נכון, @למאי נפקא מינה אתה טוען:
אני לא מתחבר לסיפור, כי ברור לי שהוא לחלוטין תלוש מהמציאות. כשאני קורא אותו אני מרגיש מנותק, כאילו מישהו צועק לי שזה לא באמת סיפור שקרה.
הבנתי נכון?
אם זאת הטענה שלך, הרי שזו ביקורת לגיטימית ומדאיגה. סיפור טוב אכן לא אמור להזכיר לנו "זה רק סיפור, זה לא באמת".

@נ. גל, כתשובה נגדית את טוענת:
הבעיה היא לא בסיפור, אלא בקורא שאינו מתחבר לז'אנר הזה?
אם הבנתי אותך נכון, את אומרת שהסיפור מבוסס על חיבור לז'אנר האימה, ולכן מי שמצליח להתחבר לפחדים - כן ירגיש מחובר לסיפור ויצליח לקרוא אותו עם התחושה ש"זה קורה כאן ועכשיו"?

אני אשמח אם ניקים נוספים יוכלו להגיב האם הרגישו מחוברים לסיפור או צופים מהצד. רוצה לבדוק האם יש כאן בעיה מהותית, או רק חוסר התאמה של הקורא לז'אנר.
יש כאן עוד מישהו שקורא ולוחש לעצמו תוך כדי הקריאה 'זה בסך הכל סיפור'?
לחילופין, יש כאן מישהו שקורא ולוחש לעצמו 'הצילו איזה פחד'?
 
  • הוסף לסימניות
  • #89
באופן ספציפי לי יש רתיעה מקווה כלים, עוד מהזמן שהוא היה ממוקם מאחורי הבניין ועדי להגיע אליו היה צריך לעבור בדרך צרה ולא נעימה,
ככה שהלוקיישן מקסים.
לא רואה סיבה למה שהסיפור לא יצליח...
יותר מזה- ביהדות יש דברים מפחידים. חד משמעית. יש מדרש שאומר שאם יבואו לבית המקדש יראו בית מטבחיים...
אממה? שאנחנו יהודים ויש לנו אמונה שהכל מלמעלה והכל מכוון והכל נכון והכל טוב לגמרי גם אם הוא יורד בצורה רעה.
תכלס, תמשיכי את הסיפור.
גם אם אני חלק מאלו שממלמלים לעצמם: זה רק סיפור, שלוחי מצווה אינם ניזוקים, בלי עין הרע, ועוד כהנה וכהנה
אני לא רואה בכך סטירה כי כך גם מתנהלים החיים שלנו כיהודים מאמינים במציאות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #90
באופן ספציפי לי יש רתיעה מקווה כלים, עוד מהזמן שהוא היה ממוקם מאחורי הבניין ועדי להגיע אליו היה צריך לעבור בדרך צרה ולא נעימה,
ככה שהלוקיישן מקסים.
לא רואה סיבה למה שהסיפור לא יצליח...
יותר מזה- ביהדות יש דברים מפחידים. חד משמעית. יש מדרש שאומר שאם יבואו לבית המקדש יראו בית מטבחיים...
אממה? שאנחנו יהודים ויש לנו אמונה שהכל מלמעלה והכל מכוון והכל נכון והכל טוב לגמרי גם אם הוא יורד בצורה רעה.
תכלס, תמשיכי את הסיפור.
גם אם אני חלק מאלו שממלמלים לעצמם: זה רק סיפור, שלוחי מצווה אינם ניזוקים, בלי עין הרע, ועוד כהנה וכהנה
אני לא רואה בכך סטירה כי כך גם מתנהלים החיים שלנו כיהודים מאמינים במציאות...
אני לא חושבת שהבעיה לוגית, האם זה יכול לקרות במציאות, אלא התחושה שנלווית לקורא במהלך הקריאה.

כשאת צופה בהארי פוטר, למשל, את לא יושבת שם בנונשלנט ומכריזה בשיעמום 'זה סרט, חברים, הרי אף אחד לא באמת מצליח לעוף במטאטא'.
את יושבת על קצה הספה, עם ציפורניים בפה, עיניים קרועות לרווחה ומייחלת בכל החום שקיים בך שהוא לא יפול לא יפול לא יפול.
למה?
כי נוצרה לך התחברות עם העלילה, את נמצאת שם וחווה את זה.

זאת הטענה של @למאי נפקא מינה, כך הבנתי. הוא טוען שלא נוצרה לו ההתחברות עם העלילה. הוא לא מצליח להרגיש אותה קורית כאן ועכשיו.
ואני מסכימה שאם אכן כל קורא מרגיש כך - יש בכתיבה בעיה, ועליי לפתור אותה.

אבל עדיין פותחת פתח לתיאוריה של @נ. גל, שייתכן שכדי להרגיש את ההתחברות לסיפור צריך להתחבר לז'אנר האימה, ולא מספיק לאהוב פנטזיה.
אשמח לשמוע את דעתכם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #91
אני אשמח אם ניקים נוספים יוכלו להגיב האם הרגישו מחוברים לסיפור או צופים מהצד. רוצה לבדוק האם יש כאן בעיה מהותית, או רק חוסר התאמה של הקורא לז'אנר.
יש כאן עוד מישהו שקורא ולוחש לעצמו תוך כדי הקריאה 'זה בסך הכל סיפור'?
לחילופין, יש כאן מישהו שקורא ולוחש לעצמו 'הצילו איזה פחד'?
אני אישית עברתי כבר את הגיל שבו אני מתרגש יותר מדי מסיפורים.
בעבר, כשקראתי ספר היה לי חשוב לסיים אותו באותו יום עד הכריכה האחורית רק כדי לוודא ששלום לגיבור שכל כך קרוב לליבי...
כיום, אני גם לא מניח את הספר מידי, אבל רק בגלל שאני סקרן להבין מה עובר בראשו של הסופר, ואיך הוא יצליח למלא כל כך הרבה עמודים...
במילים אחרות: גם אם הסיפור מאוד מאוד מוצלח, זה לא יגיע לשלב שבו אני מזיע או מחזיק את הלב, ואומר 'הצילו איזה פחד'.
אממה.. שאני ממש לא מפטיר 'זה בסך הכל סיפור'. מסקרן אותי מאוד להבין מה קורה שם במקווה, וכיצד תצליח הסופרת להיחלץ מהבור שחפרה לעצמה...
בא בן אדם ומפריח משהו שלא קשור למציאות משום כיוון, אבל בתכל'ס זה עובד.
הרי אני הייתי כמו הישיבה בוחער שמזלזל בהתחלה בדמיונות הללו, אבל תכל'ס אם עכשיו מישהו יספר לי שהמקוה הלזה נמצא קרוב לביתי, אני לא משוכנע שאקפוץ לביקור.
הרי מלא אנשים נורמטיביים שחשבו שזה כלום 'אכלו אותה'...
לסיכום: אני בהחלט מתחבר לסיפור. עד כמה שהוא לא מציאותי, הוא קורה. ועם המציאות (שהסיפור קורה) אי אפשר להתווכח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #92
זאת הטענה של @למאי נפקא מינה, כך הבנתי. הוא טוען שלא נוצרה לו ההתחברות עם העלילה. הוא לא מצליח להרגיש אותה קורית כאן ועכשיו.
ואני מסכימה שאם אכן כל קורא מרגיש כך - יש בכתיבה בעיה, ועליי לפתור אותה.
אני התחברתי לעלילה בהחלט. כמו שאמרת יש הבדל בין היגיון לבין חיבור ובינתיים כשאני קוראת אני מאמינה לסיפור ולתחושות שהוא מעלה.
ואם כבר הזכרנו היגיון, ערב פסח האחרון החלטנו שכדאי לטבול כלים מאוחר בלילה כי התורות ביום היו יותר מידי, ואני לא אשקר : ) חלפו לי מחשבות מעניינות בראש בנושא...
לא שזה עזר כמובן. עם ישראל כולו מאמינים בני מאמינים ולא חוששים ממפלצות בכלל אז בכל מקרה לא היינו שם לבד : )
בעיני זה דווקא מראה על חיבור. הרי לא באמת חששתי ממפלצות מאיימות, אבל הסיפור הצליח לחבר אותי שהוא העלה לי לראש בהקשר המתאים את אותן התחושות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #94
אם כבר הערה, חשבתי על משהו אחר.
בפרקים הקודמים הבסיס לפרק היה זהה פחות או יותר (בעיני)
מתארים דמות מסויימת, את ההחלטה שלה ללכת למקווה הכלים, ואז היא נעלמת.
אותו בסיס חזר על עצמו שוב ושוב בלי חידושים מיוחדים.
זה התחיל מעט לשעמם, כי הפרק היה צפוי.
אציין שדווקא בפרק האחרון זה השתנה לטובה.
כי בסיפור הגברת לא הלכה למקווה כלים, אלא המקום האחרון בו הייתה הוא חנות הכלים והדמיון מבין לבד שאם היא לא חזרה מסתבר שהמפלצת הנוראים בלעה אותה...
ובעיקר אצל אדון שמעון שהעלילה התחילה להתפתח לכיוון חדש, שהבן אדם לא ניגש למקווה אלא עומד בצד וממתין...
 
  • הוסף לסימניות
  • #95
@מ. י. פרצמן
אכן, היטבתם להגדיר את מה שכתבתי.
אם כי, אין לי 'טענה', ולו מהסיבה הפשוטה שעדיין לא שילמתי על הסיפור הזה.

לכאורה, מי שיש לו דמיון מפותח מאד, או לחילופין מספיק רגשן כדי להתחבר לדברים גם כשירכתי המוח משגרים סימני קריאה ממוסגרי משולשים, או שהתרגל כבר לטרוק את דלתות ההגיון בטרם יתיישב לקרוא את הז'אנר הזה (- שזו תגובת @נ. גל , להבנתי), יתחבר לסיפור.

ככל הנראה אין איזה קו דמיוני שמסמן את הגבול - מכאן והלאה כבר מודגשת העובדה שזה לא היה במציאות.

מה שכן הייתי ממליץ (מלבד הנ"ל), זה לנסות לתת לקורא תחושה שיש סימוכין. כלומר, לתאר בעסיסיות כתבה בעיתונות או ראיונות מזרי אימה של ניצולים ברדיו, אולי לתת תאריכים מדויקים ומקורות (מפוברקים, כמובן), וזה עובד חלקית. כלומר, גם כשיודעים שהעיתון הוא חלק מהסיפור, בסוף מרגישים קצת ש'זה היה כתוב בעיתון'.
או כמו שהיו מלגלגים זקני ירושלים בימי הצנע "א בפירוש'ע המודיע"...
 
  • הוסף לסימניות
  • #96
מתארים דמות מסויימת, את ההחלטה שלה ללכת למקווה הכלים, ואז היא נעלמת.
אותו בסיס חזר על עצמו שוב ושוב בלי חידושים מיוחדים.
זה התחיל מעט לשעמם, כי הפרק היה צפוי.
אציין שדווקא בפרק האחרון זה השתנה לטובה.
כי בסיפור הגברת לא הלכה למקווה כלים, אלא המקום האחרון בו הייתה הוא חנות הכלים והדמיון מבין לבד שאם היא לא חזרה מסתבר שהמפלצת הנוראים בלעה אותה...
נכון. שלושת הפרקים הראשונים היו ההיכרות עם התעלומה, ולכן היא הייתה בנויה בתבנית קבועה, כדי לתת לקורא תחושה שיש לה דפוס ברור: כל סצנה מורכבת מקורבן תמים שהולך ולא שב.
חושבת ששלושה פרקים הם מספר סביר לאקספוזיציה, לא?

מה שכן הייתי ממליץ (מלבד הנ"ל), זה לנסות לתת לקורא תחושה שיש סימוכין. כלומר, לתאר בעסיסיות כתבה בעיתונות או ראיונות מזרי אימה של ניצולים ברדיו, אולי לתת תאריכים מדויקים ומקורות (מפוברקים, כמובן), וזה עובד חלקית. כלומר, גם כשיודעים שהעיתון הוא חלק מהסיפור, בסוף מרגישים קצת ש'זה היה כתוב בעיתון'.
רעיון מצוין!
אהבתי ולקחתי, תודה רבה.

הרי אני הייתי כמו הישיבה בוחער שמזלזל בהתחלה בדמיונות הללו, אבל תכל'ס אם עכשיו מישהו יספר לי שהמקוה הלזה נמצא קרוב לביתי, אני לא משוכנע שאקפוץ לביקור.
הרי מלא אנשים נורמטיביים שחשבו שזה כלום 'אכלו אותה'...

ואם כבר הזכרנו היגיון, ערב פסח האחרון החלטנו שכדאי לטבול כלים מאוחר בלילה כי התורות ביום היו יותר מידי, ואני לא אשקר : ) חלפו לי מחשבות מעניינות בראש בנושא...
וואו, באמת?
האמת שזה ממש כיף לשמוע... הודיתי בחיוך מבסוט. קיבלתי עוד כמה תגובות כאלו, מאנשים שעד עכשיו חשבתי שהם מקורקעים אבל אחרי הסיפור הבטיחו בהן צדקם שכף רגלם לא תדרוך במקווה יותר.

אגב, הנה קוריוז חמוד ששיתפתי באא"ר:
היינו בפסח בארה"ב. שעה לפני הדלקת הנרות נזכרתי ששכחנו לטבול את הגביע החדש שקנינו. הכל כבר היה מוכן, אז העזתי להעלות את הרעיון הנועז שאני ארוץ לטבול אותו.
בדרך למפתחות הרכב אני מבררת עם תושבת המקום איפה מקווה הכלים הקרוב ואיך מגיעים לשם.
מה מקווה? היא שואלת, הכל סגור.
סגור? אני מקמטת מצח, אז מה אם סגור? פותחים. יו נואו. לוקחים יד, מרימים מכסה.
ואז אני עוצרת לרגע, ולוטשת בה עיניים חושדות. זה לא שהיא באמת חוששת לפתוח את המקווה, נכון?
אחר כך התברר לי שבניו ג'רזי מקוואות הכלים נמצאים בתוך חנויות הכלים עצמן. קונים כלי, טובלים אותו. ככה פשוט.
מסכנים, הלכה להם ההשראה לסיפורי פנטזיות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #97
נכון. שלושת הפרקים הראשונים היו ההיכרות עם התעלומה, ולכן היא הייתה בנויה בתבנית קבועה, כדי לתת לקורא תחושה שיש לה דפוס ברור: כל סצנה מורכבת מקורבן תמים שהולך ולא שב.
חושבת ששלושה פרקים הם מספר סביר לאקספוזיציה, לא?


רעיון מצוין!
אהבתי ולקחתי, תודה רבה.




וואו, באמת?
האמת שזה ממש כיף לשמוע... הודיתי בחיוך מבסוט. קיבלתי עוד כמה תגובות כאלו, מאנשים שעד עכשיו חשבתי שהם מקורקעים אבל אחרי הסיפור הבטיחו בהן צדקם שכף רגלם לא תדרוך במקווה יותר.

אגב, הנה קוריוז חמוד ששיתפתי באא"ר:
היינו בפסח בארה"ב. שעה לפני הדלקת הנרות נזכרתי ששכחנו לטבול את הגביע החדש שקנינו. הכל כבר היה מוכן, אז העזתי להעלות את הרעיון הנועז שאני ארוץ לטבול אותו.
בדרך למפתחות הרכב אני מבררת עם תושבת המקום איפה מקווה הכלים הקרוב ואיך מגיעים לשם.
מה מקווה? היא שואלת, הכל סגור.
סגור? אני מקמטת מצח, אז מה אם סגור? פותחים. יו נואו. לוקחים יד, מרימים מכסה.
ואז אני עוצרת לרגע, ולוטשת בה עיניים חושדות. זה לא שהיא באמת חוששת לפתוח את המקווה, נכון?
אחר כך התברר לי שבניו ג'רזי מקוואות הכלים נמצאים בתוך חנויות הכלים עצמן. קונים כלי, טובלים אותו. ככה פשוט.
מסכנים, הלכה להם ההשראה לסיפורי פנטזיות.
אז מה עשיתם עם הגביע?
נתתם מתנה לגוי? זה קולא שמוזכרת בפוסקים, כפתרון זמני.

זה מה שאני עושה, מאז שניצלתי מהמפלצת בהטבלה האחרונה שלי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #98
נכון. שלושת הפרקים הראשונים היו ההיכרות עם התעלומה, ולכן היא הייתה בנויה בתבנית קבועה, כדי לתת לקורא תחושה שיש לה דפוס ברור: כל סצנה מורכבת מקורבן תמים שהולך ולא שב.
חושבת ששלושה פרקים הם מספר סביר לאקספוזיציה, לא?


רעיון מצוין!
אהבתי ולקחתי, תודה רבה.




וואו, באמת?
האמת שזה ממש כיף לשמוע... הודיתי בחיוך מבסוט. קיבלתי עוד כמה תגובות כאלו, מאנשים שעד עכשיו חשבתי שהם מקורקעים אבל אחרי הסיפור הבטיחו בהן צדקם שכף רגלם לא תדרוך במקווה יותר.

אגב, הנה קוריוז חמוד ששיתפתי באא"ר:
היינו בפסח בארה"ב. שעה לפני הדלקת הנרות נזכרתי ששכחנו לטבול את הגביע החדש שקנינו. הכל כבר היה מוכן, אז העזתי להעלות את הרעיון הנועז שאני ארוץ לטבול אותו.
בדרך למפתחות הרכב אני מבררת עם תושבת המקום איפה מקווה הכלים הקרוב ואיך מגיעים לשם.
מה מקווה? היא שואלת, הכל סגור.
סגור? אני מקמטת מצח, אז מה אם סגור? פותחים. יו נואו. לוקחים יד, מרימים מכסה.
ואז אני עוצרת לרגע, ולוטשת בה עיניים חושדות. זה לא שהיא באמת חוששת לפתוח את המקווה, נכון?
אחר כך התברר לי שבניו ג'רזי מקוואות הכלים נמצאים בתוך חנויות הכלים עצמן. קונים כלי, טובלים אותו. ככה פשוט.
מסכנים, הלכה להם ההשראה לסיפורי פנטזיות.
גם בבני ברק יש חנות כלים עם מקווה בתוכה, מכירים נכון?
 
  • הוסף לסימניות
  • #99
אז מה עשיתם עם הגביע?
ניסינו לטבול אותו בנהר. נסענו לשם חצי שעה לפני הדלקת נרות, נאיבים מספיק כדי לקוות שאם זה לא מקווה יהודי - לא יקרה לנו כל רע. הייתה זו הטעות האחרונה שלנו.
בעודי מתכופפת ללחלח את ידי, שמעתי לפתע קול צווחה מזוויעה. לא הספקתי להסתובב אחורה לפני שצבת אימתנית חטפה את זרועי, ודג פיראנה הגיח מאי שם ונגס בה.
התחלתי לצעוק במר ייאושי, אבל זעקותיי התאדו אל מול משק סנפיריהן עשרות פיראנות שהגיחו בלהקה אדירה, קרעוני לגזרים וטרפוני עד לשד עצמותי.

מה, אתם לא מאמינים לי?
אתם סתם מקורקעים וחסרי אהבה לפנטזיה. פוי.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה